שלמה קוק בשיחה עם הרב אריה שטרן
שלמה קוק בשיחה עם הרב אריה שטרןצילום: קובי הר צבי

"שלוש פעמים ביום אני מתפלל לשלומו של הרב שלמה זלמן אויערבאך", כך העיד על עצמו הרב יעקב קמנצקי זצ"ל, ראש ישיבת 'תורה ודעת' וחבר מועצת גדולי התורה בארה"ב, בשיחה עם יו"ר ועדת הכספים המנוח יצחק לורנץ.

כשנשאל לפשר הדבר, מיהר להוסיף: "ודאי תחשוב כי אני מזכיר אותו בברכת 'על הצדיקים' - ולא היא! אני מתפלל עליו בברכת 'ולירושלים עירך ברחמים תשוב'. כי גדולי ירושלים, ובראשם ר' שלמה זלמן, הם מה שנותר לנו מהיופי וההדר של ירושלים".

אכן, ירושלים היא עיר כלילת יופי. מדי שנה עומדים מאות אלפי תיירים מכל העולם ונשימתם נעתקת מול הנופים המרהיבים של העיר העתיקה. 'האבן הירושלמית' הפכה לשם דבר, אך היופי האמיתי של ירושלים טמון בחומר האנושי הקסום שבה: ענקי רוח שהפיחו טללים רוחניים מבין סמטאותיה. הם אלו שעמדו על משמר המנהגים, הקימו את בתי המדרש ושמם נישא בהערצה בכל רחבי העולם היהודי.

קודש לתורה

אחד ומיוחד שבהם היה הגאון רבי אריה שטרן זצ"ל, רבה הראשי של ירושלים ויו"ר מכון 'הלכה ברורה', שנפטר השבוע לבית עולמו.

זכיתי להכירו ואף לשוחח עמו כמה פעמים לאורך השנים. בכל מפגש כזה בלטה דמותו הייחודית - הוא היה איש תורה בכל רמ"ח איבריו, דמות מרוממת ומורמת מעם, שגם בתוך המשרה הציבורית הרמה נותר שקוע כל-כולו בעולמה של הלכה.

הרב שטרן היה איש שסדר יומו היה קודש לתורה, כאילו מעולם לא סיים את חוק לימודיו בישיבה המרכזית העולמית שייסד דודנו עטרת משפחתנו מרן הרב זצ"ל. הרב שטרן מעולם לא יצא לטיול, ואפילו לא לבית קפה או למסעדה. כל רגע פנוי הוקדש ללימוד והעמקה.

אני נזכר במבוכה שאפפה אותו באולם מועצת עיריית ירושלים, לפני פחות מ-13 שנה, כשראש העיר דאז ניר ברקת הכריז על בחירתו. ראש העיר העניק לו זר פרחים, והרב עמד שם נבוך. מה לו ולזר פרחים? תן לו ספר - והוא ילמד תורה.

בנאום הניצחון שלו בכיכר ספרא, הבטיח הרב שטרן: "אפעל בדרכו של הרב הראשי לירושלים, הרב אברהם יצחק הכהן קוק זצ"ל".

שבת ללא פשרות

אם תהיתם מהי הדרך אליה התכוון הרב שטרן בנאומו, הסכיתו למעשה ששמעתי מפיו אודות כהונתו של מרן הרב קוק כרבה של יפו.

היה זה בשכונה בה שררה שלוות השבת. והנה בעיצומה של השבת, הגיע צלם יהודי והחל לצלם נופים בפרהסיה. אחד התושבים, נזעם מחילול השבת, שפך עליו דלי מים. הצלם הפגוע בא לתבוע את עלבונו בפני הרב קוק, אך הופתע מתגובתו:

"עשית מעשה חמור", השיב לו הרב קוק. "באת לשכונה של שומרי שבת ופצעת את ליבם. אומנם, אילו אותו אדם היה בא לשאול אותי מראש אם לשפוך עליך מים - לא הייתי מורה לו לעשות זאת. אבל עכשיו, כשהוא פעל לפי תגובתו הטבעית והלב החם - עליך לדעת שיש זכות גם לתגובה שאינה שוקלת מידות נימוס, אלא גודרת את הפרצה"...

כשסיפר לי הרב שטרן את הסיפור הזה, ניכר היה שהוא מזדהה עמוקות עם המסר. למרות שהיה ידוע באהבת ישראל עצומה ובמאור פנים לכל אדם, הרב שטרן לא היה מוכן להתפשר על קדושת השבת, ודאי לא בפרהסיה הציבורית של עיר הקודש והמקדש.

כך פעל הלכה למעשה כאשר נציגים של סיעות ליברליות בעירייה פנו אליו בהצעת 'פשרה': הרב יחתום על תמיכה בפתיחת בתי תרבות בשבת תמורת סגירת בתי מסחר. לכאורה, "דיל" פרגמטי שיכול היה להפחית חילולי שבת מסוימים. גורמים דתיים אחרים אולי היו שוקלים זאת בחיוב, אך הרב שטרן הזדעזע וסירב בכל תוקף.

"תקוצצנה ידיי מלחתום על חילול שבת", הסביר בפשטות.

כך היה גם בפרשת בתי הקולנוע במתחם ה'סינמה סיטי'. כשעוזריו הציעו לו להמתין עם הצהרות נגד פתיחת המתחם החדש בשבתות עד לאחר הבחירות לרבנות, כדי לא להרתיע את חברי הגוף הבוחר, הרב שמר על יושרתו: שבת היא שבת, ללא שיקולים פוליטיים וללא פשרות.

ולצד התקיפות והקנאות על קדושת השבת וקדושתה של ירושלים, הרב ידע מתי לפעול במאור פנים. קשה לשכוח את האהבה, הסבלנות והברכות שהרעיף בערבי שבתות על כל אחד ואחד מסוחרי השוק במחנה יהודה שעה שבא לדבר על ליבם שיואילו בטובם לסגור את הדוכנים זמן מה קודם כניסת השבת כדי למנוע חילול שבת.

לא רק ירושלים חסרה את דמותו האצילית של הרב שטרן. גם השבת הקדושה נותרה יתומה בלעדיו.

יהי זכרו ברוך.