בכיר המוסד לשעבר וחוקר המרכז הירושלמי לענייני חוץ וביטחון, עודד עילם, מותח ביקורת חריפה על דרישת היועצת המשפטית לממשלה לבטל את מינויו של רומן גופמן לראש המוסד.
בראיון לערוץ 7 טען עילם כי המהלך נגד המינוי, שאושר בוועדת המינויים ובממשלה, הוא חריג ובעייתי מבחינה ציבורית ומשפטית.
כבר בפתח דבריו בוחר עילם להשוות את ההתנהלות סביב הפרשה לאירוע היסטורי טעון במיוחד. "כהיסטוריון חובב", הוא אומר, "ראיתי שהיועמ"שית העבירה מזכר סודי לשופטים טרם הדיון בנושא גופמן, וככל הנראה מדובר במסמך שנכתב על ידי ראש המוסד היוצא, דדי ברנע. לא הראו את תוכנו של המזכר למשיבים ולציבור. זה מזכיר לי מזכר דומה מ-1894 שבו התביעה העבירה לשופטים מזכר סודי לגבי נאשם, אלפרד דרייפוס שמו, וכתוצאה מכך הרשיעו את דרייפוס. זה מזכיר את המהלכים שקורים היום".
לדבריו, המונח המדויק ביותר לתיאור הפרשה הוא "שערורייה". הוא מדגיש כי לראש הממשלה נתונה הסמכות לבחור את ראש המוסד שעמו יוכל לקיים מערכת יחסים מקצועית ואישית המבוססת על אמון מלא, וזאת בשל אופיו הייחודי של התפקיד.
"לראש ממשלה יש סמכות למנות ולבחור את ראש המוסד שאתו יוכל לנהל יחסי עבודה אינטימיים הנדרשים בין ראש ממשלה לראש מוסד", הוא אומר. "זה שונה לחלוטין מהיחסים עם ראש השב"כ וראש הצבא, ולו מהטעם שאין 'חוק מוסד'. כל הפעילות בין ראש המוסד לראש הממשלה מגיעה מהמקום האינטימי, החשאי והסודי, ומטבע הדברים ראש הממשלה מבקש מישהו שהוא יכול לסמוך עליו".
בהמשך הוא מציין כי אינו מכיר אישית את גופמן ומעולם לא פגש אותו, אך משיחות שקיים עם גורמים שעבדו עמו בעבר בצה"ל התרשם כי מדובר באדם בעל הכישורים הנדרשים לתפקיד. בתוך כך הוא מזכיר כי מינוי קצינים בכירים מצה"ל לראשות המוסד אינו חריג כלל, אלא מהלך בעל תקדימים רבים לאורך השנים.
לדבריו, "חצי מראשי המוסד, החל ממאיר עמית דרך חק'ה, צביקה זמיר, מאיר דגן, דני יתום ואחרים, הגיעו משורות הצבא. לכן אין מקום להתפלא על כך שראש מוסד מגיע מהרקע הצבאי. אמנם יש אנשים בתוך המוסד שלא יאהבו את זה, אבל זה טבעי. כשמאיר דגן מונה, התפטרו 140 בכירים במוסד, אבל הארגון עמד על הרגליים והתאושש מהמינוי הזה. את אותה הזדמנות צריך לתת גם לרומן גופמן".
בהתייחס לטענות שהועלו נגד גופמן, טוען עילם כי מדובר באירוע נקודתי שאינו יכול למחוק קריירה ביטחונית שלמה. "זה מקרה אחד ויחיד שאולי מעיב ומכתים את הקריירה המתוארת של רומן גופמן", הוא אומר, אך מוסיף כי במציאות המבצעית של עולם המודיעין והביטחון, אירועים מסוג זה אינם נדירים. "מעשים שכאלה שאולי עשה גופמן פעם אחת, היה מאיר דגן עושה שלוש פעמים ביום".
מכאן הוא עובר לביקורת חריפה על עמדת היועמ"שית עצמה. לדבריו, אין בסיס לטענה שנפל פגם בהליך המינוי, ולכן לא ברורה ההתעקשות לנסות ולבלום אותו.
"לכל אחד מראשי המוסד שצמחו מתוך הארגון היו כתמים כאלה ואחרים בתיק. מלאכים לא קיימים בשום מקום. טהרנים וצדקנים הם הכי רחוקים מהאמת", הוא אומר. "אני לא מצליח להבין את ההיגיון במהלכי היועמ"שית. לא נפל רבב בתהליך המינוי. היא יכולה לחשוב שגופמן הוא אויב העם ואולי הוא חלילה לא תומך בעמדותיה הפוליטיות, אבל בתהליך המינוי לא נפל רבב".
עוד הוא מזכיר כי גם השופט אשר גרוניס, שעמד בראש הוועדה לבחינת המינוי, התנגד בעבר למינויה של בהרב מיארה עצמה, אך חרף זאת מונתה לתפקידה.
לדבריו, גם אם יש מי שסבור כי דבק רבב מסוים בהתנהלותו של גופמן בעבר, אין בכך כדי לפסול אדם בעל ניסיון עשיר ורב שנים בזירה הביטחונית. "גם אם דבק בו איזשהו רבב, עדיין זה לא מכתים קריירה ארוכה, ענפה ומפוארת של אדם", הוא אומר.
עילם אף מטיל ספק בעצם סמכותה הציבורית של היועמ"שית להציג עמדה הנוגדת את עמדת הממשלה שאותה היא אמורה לייצג, במיוחד כאשר מדובר בהחלטה שאושרה פה אחד בממשלה וזכתה גם לתמיכתו המלאה של ראש הממשלה.
"לכאורה היא מייצגת את עצמה ולא מעבר לכך", הוא אומר. "ההתנהלות שלה לא ברורה. אני מתקשה להאמין שבג"ץ יוכל להכריע נגד החלטה שהתקבלה ברוב קולות בוועדת גרוניס, כי אם לא, זה יהיה תקדים מסוכן מאוד שמשמעותו שכל החלטה צריכה להתקבל פה אחד. האם זה תופס גם לגבי מינוי שופטים? זה לא סביר ולא הגיוני".
בסיום דבריו רומז עילם כי מאחורי התנגדות היועמ"שית למינוי עומדים, להבנתו, גם שיקולים שאינם מקצועיים בלבד, אם כי הוא נמנע מלהרחיב בנושא. "ברור לי לחלוטין שנימוקי היועמ"שית נגועים בנושאים נוספים", הוא אומר, "ואני לא רוצה להיכנס לפוליטיקה".