יוחאי סביון-פסטרנק משמעה, מספר כיצד הוא ואשתו איריס, הפכו למשפחה הראשונה ביישוב בדרום הר חברון, שלושה ימים אחרי חתונתם.
הראיון מתקיים במסגרת מיזם "תיעוד ותיקי ומייסדי ההתיישבות" - יוזמה של משרד המורשת והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
מטרת המיזם, הכולל מאות ראיונות, היא לתעד את פרקי הקמת ההתיישבות בחבלי הארץ השונים ולשמר את סיפורי הראשונים לדורות הבאים. מיזם התיעוד נערך בבקעת הירדן, יהודה, שומרון, בנימין, הגולן והגליל על ידי מורדי קרשנר ונעם דמסקי.
"היישוב בכלל היה אמור להיקרא נטע - ועם השם הזה רצינו לעלות לקרקע. אלא שמגיעה התנגדות מצד הורים של חיילת שהייתה בגרעין בשם נטע ונהרגה. הם אומרים 'עם השנים אתם לא תזכרו מי הייתה נטע. היא לא הייתה חלק מכם'", מספר סביון-פסטרנק.
בינתיים ועדת השמות הממשלתית דנה וקבעה, ללא ידיעת הגרעין, את השם שילווה את היישוב לדורות. "אנחנו מגיעים לירושלים ביום שלג משוגע ממש. נסענו דרך חברון והגענו לבנייני האומה. באחד החדרים פגשנו את זמביש שאמר 'יש לנו התנגדות לשם נטע. הועדה הממשלתית ישבה, חשבה והחליטה שהיישוב ייקרא 'שמעה'. אמרו לו 'זמביש, מה זה שמעה?' הוא ענה: 'שמעה היה אחי דוד - והיה לו קרב באזור'. אני חוזר בלילה לגרעין, בערך ב-12 בלילה, ואומר להם שהחליטו לשנות את שמנו לשמעה - ונעשה ונצליח גם עם השם הזה".
אלא שאיריס ויוחאי נתקלים בבעיה לא צפויה. "מכריזים על היישוב וקובעים תאריך עלייה. באסיפת חברים לפני העלייה שואלים 'מי רוצה לעלות?'. איריס ואני כמובן מצביעים - ואומרים לנו 'אתם לא יכולים לעלות. חתמתם בתקנון שרק זוגות נשואים יכולים לעלות'. אני מסתכל על איריס והיא עלי ואנחנו הולכים להורים ומקבלים מהם ברכה. ב-5.9 התחתנו ואפילו לא ידענו איפה נגור. הבטיח לי הקבלן שיהיה בסדר ובאמת ב-8.9.1988 אנחנו עולים ליישוב וגרים שם שלושה שבועות לבד עם שלושה חיילים ששומרים עלינו".
התנאים בהתחלה היו קשים במיוחד. "אין כביש, אין מים, החשמל מגיע מגנרטור. מדי פעם, כשמיכלית המים לא מגיעה, אנחנו נוסעים לעתניאל ומביאים מים בג'ריקנים, מחממים על הגז ומתקלחים. היתה תחושה עצומה של שליחות, שאנחנו עושים משהו חדש. בחול המועד סוכות של אותה שנה עלו עוד ארבע או חמש משפחות והיישוב שמעה קם במלוא תפארתו עד עצם היום הזה".
לצפייה בראיון המלא:
לחצו כאן וצפו בפרוייקט הראיונות המלא "הראשונים"