מיכל שבות מקדומים, שחתונתה עם אבריימי הייתה הראשונה בשומרון, מספרת על האירוע שהתרחש בסבסטיה.
הראיון מתקיים במסגרת מיזם "תיעוד ותיקי ומייסדי ההתיישבות" - יוזמה של משרד המורשת והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
מטרת המיזם, הכולל מאות ראיונות, היא לתעד את פרקי הקמת ההתיישבות בחבלי הארץ השונים ולשמר את סיפורי הראשונים לדורות הבאים. מיזם התיעוד נערך בבקעת הירדן, יהודה, שומרון, בנימין, הגולן והגליל על ידי מורדי קרשנר ונעם דמסקי.
"עמדתי להתחיל את לימודיי ב'שנקר', במגמת עיצוב טקסטיל ופרצה המלחמה, שהייתה שבר גדול מאוד. הייתה התעוררות בארץ, ואנשים הרגישו שצריך לעשות משהו. בשנת 1974, שמעתי על גרעין אלון מורה, והחלטתי להצטרף", פותחת שבות את סיפורה.
היא מציינת כי "שמונה פעמים עלינו בניסיונות ההתנחלות, עם דגש שלא מרימים יד על חיילים. רצה הגורל או הממשלה, שהחליטה כל פעם לפנות אותנו, והתנועה הזאת הלכה וגדלה. הכרנו אחד את השני, והיה לנו ברור שאנחנו נקים את ביתנו בשומרון. החלטנו שבאותו מקום שבו היו רוב ניסיונות ההתנחלות, בסבסטיה, אנחנו רוצים לקיים את החתונה שלנו.
היו הזמנות שלנו לחברים, היו הזמנות של ההורים משני הצדדים, והיו הזמנות של גוש אמונים. שום קייטרינג לא היה מוכן לבוא. אימי והארוס שלו הכינו את האירוע. הייתה חוברת, כתוב עליה "מבצע חתונה" עם התוכנית: שצריך להביא עוקבי מים, פירות, עוגות וגלידות", הוסיפה.
שבות נזכרת ברגעי השיא של החתונה. "אני זוכרת את הנסיעה לחתונה, כשאני לבושה בבגדי הכלה שלי. אבא קצת טעה בדרך ונכנסו לטול-כרם. אני זוכרת את המבטים האלה, 'לאן נוסעת כלה יהודייה?'. בסביבות 2,500 איש הגיעו, הרבה מהם אנשים שלא הכרנו. עד היום הזה אנחנו פוגשים אנשים שאומרים: 'היינו בחתונה שלכם'. בכל העיתונות בעולם היו כתבות על החתונה הזאת. זה היה משהו מדהים. הייתה לי שמלת כלה מפוארת, שתפרו לי במיוחד, ואימא שלי הלכה לחנות הכי יקרה דאז בדיזנגוף.
אליקים העצני ז"ל אמר: 'עמדתי בחתונה שלכם - וכל כך ריחמתי עליכם. אמרתי, תראו איזה רצון, איזו אמונה יש להם, שבאמת הם עוד מעט יקימו את ביתם בשומרון'. העובדות היו שארבעה חודשים אחרי החתונה, הקמנו יישוב בשומרון".
לצפייה בראיון המלא:
לחצו כאן וצפו בפרוייקט הראיונות המלא "הראשונים"