רחלי גולדשטיין מרמות, שהגיעה למקום כחיילת וניהלה במשך שנים רבות את מלון כינר, מספרת על תחילת הדרך של המושב ועל המהמורות שנגעו בעיקר לקבלה לחברות בו.
הראיון מתקיים במסגרת מיזם "תיעוד ותיקי ומייסדי ההתיישבות" - יוזמה של משרד המורשת והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
מטרת המיזם, הכולל מאות ראיונות, היא לתעד את פרקי הקמת ההתיישבות בחבלי הארץ השונים ולשמר את סיפורי הראשונים לדורות הבאים. מיזם התיעוד נערך בבקעת הירדן, יהודה, שומרון, בנימין, הגולן והגליל על ידי מורדי קרשנר ונעם דמסקי.
"רמות זה יישוב מאוד קטן. היו כ-20 אנשים בתקופה הזאת שאני מדברת עליה, רק צעירים, ללא ילדים והורים, ללא איזון בהחלטות ובהתנהלות החברתית", מתארת גולדשטיין. "הייתה הצבעה לחברות על 15 זוגות - כי הייתה החלטה להגיע ליישוב קבע כשכולם כבר חברים. זה היה רעיון נהדר, אבל בפועל חצי מהחברים לא התקבלו, והיה מדובר בזוגות מצוינים שאחר כך עשו חיל בכל דבר".
היא מוסיפה "אני לא התקבלתי לחברות. שבעה הצביעו בעד, שמונה הצביעו נגד. הלכתי לאחת החברות ושאלתי אותה: "למה הצבעת נגדי?" אז היא אמרה לי משפט אלמותי: 'כי את לא מקפידה בביצים'. כי לא הסכמתי להכין בדיוק את מה שהבנים המפונקים רצו".
אבל כשבמושב הבינו שיחד עם גולדשטיין יעזוב גם בעלה דודו - נאלצו למצוא פתרון. "הם נבהלו מזה שבעלי דודו יעזוב, כי הוא מומחה לגידולי שורה. הם פחדו להפסיד אותו, והזעיקו את תנועת המושבים וטיכסו עצה.
הביאו את דני קריצ'מן, שהיה אחראי על היישובים הצעירים בתנועת המושבים לאספה, ושטחו בפניו את הבעיה. דני הציע שכל זוג שיתחתן, בן או בת הזוג יתקבלו אוטומטית לחברות, אבל תהיה להם זכות הצבעה רק אחרי שנה. בנוסף הוא הציע, שההחלטה הזאת, אם תתקבל, תהיה רטרואקטיבית מתחילת המושב. ההצעה התקבלה, וכך נשארנו במושב עד עצם היום הזה", היא מסכמת.
לצפייה בראיון המלא:
לחצו כאן וצפו בפרוייקט הראיונות המלא "הראשונים"