מאחורי עשרות שנות עשייה ציבורית, הקמת מוסדות חינוך וייסוד ערוץ 7, מסתתר סיפור אחר - סיפור של ילדה ממושב קטן, שגדלה בבית שבו חינוך, ציונות ואחריות היו דרך חיים.
בריאיון אישי לד"ר חנה קטן חוזרת הרבנית שולמית מלמד אל התחנות שעיצבו את דמותה, ומסבירה כיצד כל אחת מהן הובילה אותה אל השליחות הציבורית.
ילדותה עברה במושב שדה יעקב, בבית דתי וחם שבו הלימוד היה חלק בלתי נפרד מהשגרה. אביה, איש חינוך, היה מקדיש בכל שבת זמן ללימוד פרשת השבוע עם ילדיו ואף מתעד במחברת את הרעיונות שהעלו סביב שולחן השבת. אמה עודדה את הילדים ללמוד, להתפתח ולרכוש כלים בכל תחום אפשרי - מלימודים ועד מלאכת יד וספורט - גם בשנים שבהן המשפחה חיה בצמצום.
לצד הוריה עמדה דמות נוספת שהשפיעה עליה עמוקות - סבה. "הוא פשוט העריץ אותי", היא מספרת, "לימד אותי, סיפר לי סיפורים והצית את הדמיון". ממנו גם ספגה את אהבת הארץ ואת ההבנה שמדינת ישראל אינה דבר מובן מאליו. בני המשפחה, שעלו לארץ עוד לפני מלחמת העולם השנייה, נשאו עמם את זיכרון אירופה ואת תחושת ההודיה על הזכות לחיות במדינה יהודית.
אחת החוויות המכוננות שעליהן היא מרחיבה היא השנה שבה התלוותה להוריה לבלגיה, שם עבדו עם ילדים ניצולי שואה. כילדה בת שש ישנה ואכלה יחד עם היתומים, משום שהוריה ביקשו שלא תבלוט ביניהם. בלילה הראשון התקשתה להסתגל וביקשה לחזור אל הוריה, אך אמה הזכירה לה את ההבטחה שנתנו לילדים. "זה השאיר לי טראומה אחת", היא אומרת בחיוך, "שאני יודעת שצריך להתנדב, שצריך להתאמץ ושצריך להתמסר".
גם כשבגרה, לא תכננה כלל להיות מורה. "תמיד חלמתי להיות מנהלת", היא מספרת. רק לאחר פטירת אמה, כשהחליטה להישאר לצד אביה, פנתה ללימודי הוראה. במהרה גילתה שזהו הייעוד שלה. היא לימדה במשך שנים, הקפידה להכין כל שיעור בקפדנות וראתה בכל תלמיד עולם ומלואו. בעיניה, מורה אינו רק מעביר חומר אלא מחנך, והכשרת המורים חייבת להעניק כלים מעשיים לעמידה מול כיתה ולא רק ידע תיאורטי.
מאותה תפיסה צמחה גם הקמת רשת החינוך נועם. לדבריה, ההחלטה לא נבעה מרצון להתבדל אלא מצורך שעלה מהשטח, לאחר שקבוצות הורים ביקשו מסגרת חינוכית שתתאים להשקפת עולמן. בית הספר הראשון החל את דרכו בצניעות, בחדר בבית פרטי, אך הביקוש הלך וגדל במהירות.
השיחה מגיעה גם אל סוגיית הקריירה והמשפחה - נושא שעליו יש לרבנית מלמד עמדה ברורה. לאורך השנים, היא מספרת, שקלה מחדש בכל שנה את האיזון בין הבית, העבודה והעשייה הציבורית. היא אף ויתרה על שעות עבודה כדי להספיק לחזור הביתה לפני הילדים, מתוך אמונה שהנוכחות בבית היא חלק בלתי נפרד מתפקידה כאם.
רק כאשר ילדיה גדלו, הרגישה שהגיעה העת להרחיב את העשייה הציבורית. "את ערוץ 7 התחלתי כשהקטנה הייתה בת שבע", היא מספרת, ומוסיפה שבדיעבד הייתה מעדיפה להקדיש לה עוד זמן. מבחינתה, לכל שלב בחיים יש המשימה שלו, ואין צורך להספיק הכול בבת אחת.
גם בסוגיית הפמיניזם היא בוחרת בקו שאינו שגרתי. לדבריה, אין ספק שנשים מוכשרות ויכולות לתרום רבות, אולם חשוב שהדבר ייעשה מתוך סדרי עדיפויות ואיזון. "נשים חכמות מאוד, מוכשרות מאוד, יש להן הרבה יכולת, וטוב שהן תנצלנה את זה", היא אומרת, "אבל הכול בזמן והכול במידה".