ראש המל"ל וסגן הרמטכ"ל לשעבר, האלוף במיל' עוזי דיין, מציג בראיון לערוץ 7 את השאלות והסוגיות אותן יהיה על ועדת חקירה לבחון סביב אירועי השבעה באוקטובר, זאת במסגרת סדרת ראיונות בערוץ.
בפתח דבריו מציין האלוף במיל' דיין כי מטבעו אינו מתלהב מוועדות חקירה, וזאת בעיקר לנוכח ניסיון העבר בו לא הובילו ועדות חקירה לתוצאות של ממש. המקרה היחיד בו זכורה לו ועדת חקירה לטובה הוא מקרה ועדת החקירה לאסון קריסת אולם ורסאי, שם הבהיר השופט שבראש הועדה את גבולות הגזרה של החקירה וקבע כי אין בכוונתו לקיים דיון משפטי והמעוניין להתלונן משפטית מוזמן לעשות זאת דרך תלונה במשטרה. הועדה שלו, קבע אז השופט, תעסוק אך ורק בנהלי התכנון והבנייה בישראל. המיקוד הזה, סבור דיין, הפך את ועדת החקירה לאפקטיבית ויעילה.
במקרה זה של טבח השבעה באוקטבור סבור דיין כי נכון להקים ועדת חקירה, אך גם במקרה זה נכון לתחום את המנדט שלה. בהקשר זה מציין דיין כי כאשר שופט עומד בראש ועדה מטבע הדברים הדיון פונה לאפיק של האשמות, הצגת ראיות והטלת אחריות ואשם. לטעמו נכון שהועדה שתוקם לא תהיה כזו שבעודה מתנהלת מחצית מהעם אינה מוכנה לקבל את מסקנותיה, ומשום כך ראוי להקים את הועדה במבנה פריטטי בין קואליציה לאופוזיציה ולכלול את מתווה ועדת החקירה בהסכם הקואליציוני.
באשר למגבלות מנדט החקירה סבור דיין כי נכון לתחום את תקופת החקירה לתקופה הקצרה שלפני השבעה באוקטובר ולא לפרוס את התקופה הנחקרת לשנים רבות אחורה, לא להסכמי אוסלו ולא להתנתקות על אף שאין ספק בקשר שבין מסירת רצועת עזה לפלשתינים להתעצמותו של חמאס עד כדי ההיערכות למתקפת טבח השבעה באוקטובר. דיון שבוחן שנים רבות אחורה עלול להביא להתמסמסות החקירה כולה.
דיין מציין בדבריו שתי נקודות מרכזיות שלטעמו על ועדת החקירה לחקור ולבחון: "הקונספציה הייתה שגויה והיו לה השלכות, אבל היא לא הייתה עיקר הבעיה. המודיעין היה מחדל גדול, אבל לא האשם העיקרי", הוא אומר ומספר בהתייחס לקונספציה על ויכוח שהיה לו עצמו עם האלוף גיורא איילנד ובו טען דיין כי אין להעניק לחמאס דבר וחצי דבר ולא לראות בו חלק מהפתרון, מאחר והוא הבעיה. לשאלת איילנד מה נכון לעשות אתו השיב דיין כי יש לחסל אותו. בעקבות כך נשאל אם המשמעות היא שבשורתו לציבור הישראלי היא שעליו להילחם ולכבוש את עזה במחיר של 700 עד 1000 חללים. להבנתו מה שהרתיע את הדרגים הצבאי והמדיני כמו גם את הציבור הישראלי הוא אותו חשש מאבידות ובגין כך התחזקה הקונספציה.
באשר לסוגיית המודיעין קובע דיין כי אכן המודיעין היה גרוע ולא מעט אשמה מוטלת על כתפי השב"כ שנטל על עצמו את הבעלות והאחריות על עזה. גם כאן מספר דיין מניסיונו כאלוף פיקוד מרכז בימים בהם החליטה ממשלת ישראל על פתיחת מנהרות הכותל.
על ההחלטה שהתקבלה בממשלה דיווח לדיין בשיחת טלפון ישראל חסון, המשנה לראש השב"כ. דיין עצמו פנה לרמטכ"ל, אמנון ליפקין שחק ז"ל, והבין ממנו שגם הוא לא יודע על ההחלטה. בשיחה ההיא שאל הרמטכ"ל את דיין כיצד נכון לפעול ותשובתו הייתה 'להעביר את הפיקוד למצב מלחמה' וזאת מתוך הערכה שהדברים יכולים להתגלגל לכדי מצב מלחמה. את ההחלטה קיבל מבלי להיוועץ במחלקה המשפטית או בקמ"ן הפיקודי.
דיין מבהיר את לקחי האירוע ההוא ומציין כי החלטה על מעבר למצב מלחמה לא אמורה להישאר בדרגי הרמטכ"ל, אלא להיות כזו שגם הפיקוד, האוגדה והחטיבה יכולים לקבל ובתוך עשרים דקות להעביר את היחידה כולה למצב מלחמה. בהקשר זה הוא מספר על שתי טייסות כטב"מים שקיימות בפיקוד דרום וניתן היה להפעיל אותן לו הסמכות להגדרת מצב המלחמה הייתה ניתנת לדרגים נמוכים יותר.
לדברי דיין גם אם ישנן החלטות שניתן להבין אותן עדיין לא ניתן לקבל אותן. דוגמא לכך הוא מוצא באותה החלטה שהתפרסמה שלא להעלות סיורים אל הגדר. החלטה שכזו שמגיעה מחשש להבנה לקויה אצל האויב, הוא אומר, ניתן אולי להבין, אך היא מחייבת שיקול דעת לגבי אופן השימוש בכוח שירד מהגדר. ניתן היה להעביר אותו לפטרולים סביב הישובים הרלוונטיים או סביב ישובים צמודי גדר, להעביר אותם למקומות שמהם יוכלו לשמש עתודה וכיוצא באלה. לצורך כך נדרשת מקצוענות שככל הנראה הייתה חסרה אז בשורות הצבא.
דיין מזכיר את עמדתו בסוגיית הצורך בקוד אתי. לתפיסתו במקום עשר דיברות של קוד אתי שייתלו על הקיר, נכון לצפות מהצבא לשלושה אלמנטים עיקריים - חתירה לניצחון בכל מפגש עם האויב, מיומנות ומקצועיות ודוגמא אישית של המפקדים. קווי הנחייה שכאלה, לו היו מקובעים ומוטמעים עמוק בשורות הצבא, היו משנים את פני המערכה מהרגע הראשון שלה.
פרק ראשון: השאלות הנוקבות מהטבח נותרו ללא מענה. סמדר סגל
פרק שני: 'חמאס התעצם והשב"כ עצם עין'. מיכה קובי
פרק שלישי: השאלות עדיין פתוחות. רמי דוידיאן
פרק רביעי: הקלטות ושאלות פתוחות מהיום הההוא. רפאל חיון