רפאל חיון, איש המודיעין האזרחי שניסה בכל כוחו להתריע מהתחמשות והיערכות החמאס, משתתף גם הוא בסדרת הראיונות על השאלות הפתוחות שעל ועדת חקירה, לכשתקום, למצוא להן מענה.
חיון גם משמיע קטעי שיחה שקיים בבוקר הטבח עם אחד הלוחמים המתאר את ההלם בו היה הצבא שרוי.
חיון קובע כי השאלות המטרידות רבות, אך בראש ובראשונה יש לשאול שוב ושוב על ההתנהלות מול אויבי ישראל ככלל, ובקשר זה הוא מציין גם את ארה"ב והתנהלותה מול איראן, שם תקיפות התגובה האמריקאיות מתמקדות בדרום איראן כפי שישראל מגיבה בדרום לבנון ולא בדאחייה בביירות.
"זה נראה שהכול מתואם, הסכם כזה שבו אתה תתקוף כאן ואני אחזיר שם, ובלבד שלא לשבור את הכלים", אומר חיון המזכיר כי גם לאחר נפילת ארבעה מלוחמנו ובהם מג"ד התגובה הישראלית לא הייתה בביירות על מנת שלא לשבור כלים.
הגישה הביטחונית הזו מלווה כאמור גם את הצבא האמריקאי באיראן אך גם את ישראל מול חמאס ברצועת עזה לאורך תקופה ארוכה שקדמה לשבעה באוקטובר. חיון מזכיר את התגובה הצה"לית לירי על שדרות בדמות ירי לעבר עמדה של חמאס, הגדרתה בפי דובר צה"ל כעמדה צבאית בעוד מדובר בלא יותר מעמדת תצפית הבנויה מאסבסט.
חיון מספר כי הוא עצמו העלה רחפן שתיעד כיצד לפני התקיפה הישראלית מחבלי חמאס מוציאים את הציוד מהעמדה, מנתקים את החשמל ועוזבים את המקום כמו בתכנון מוקדם לקראת תקיפה ישראלית ממוקדת, ובתוך דקות הם כבר מוכנים עם ציוד ודפנות להקמת עמדה חדשה. לעומת זאת אם יתקוף חמאס בתל אביב, גם אם לא היה נפגע אחד, הדבר ייחשב לשבירת כלים שמצדיקה תגובה ישראלית של ממש.
"את האויב לא מעניינת קדושת החיים, אלא פגיעה בכמה שיותר יהודים", מזכיר חיון את המובן מאליו שככל הנראה לא היה ואולי עדיין לא ברור לקברניטי הביטחון. בעיניו ההתפארות של צה"ל בחיסול בכיר בחמאס בימים אלה, כמעט שלוש שנים אחרי הטבח, היא אירוע שיש להתבייש בו בשל התקופה הארוכה שחלפה מבלי שהוא חוסל.
הוא מציין כי בתרגיל שביצע חמאס בסוף שנת 2022, במהלך שלוש השעות הראשונות ללחימה עם ישראל, כל בכירי הארגון חוסלו ובהמשך שלושים אלף אנשי חמאס ותומכיהם חוסלו, וזאת על פי מתווה התרגיל של חמאס עצמו, מה שמלמד עד כמה חיי אדם שלהם אינם נחשבים בעיניהם. בהקשר זה מוסיף חיון ומזכיר את הנחיית חמינאי לבכירי ממשלו להכין 2-3 ממלאי מקום שיהיו ערוכים למקרה שהבכירים עצמם יחוסלו במלחמה נגד ישראל וארה"ב. גם כאן מדובר בעדות ליחס המזלזל בחיי אדם.
כיום, הוא אומר, ממשיך חמאס להבריח לרצועת עזה מכל הבא ליד, וזאת עוד מעבר לעשרים אלף רחפנים שבכוח כל אחד מהם לשאת משקל של 85 קילוגרם. "האויב לא מטומטם. הוא הרבה יותר אכזרי. בעזה קיימת הצריכה הגבוהה ביותר בעולם של סרטוני זוועה. כל אישה שנייה ברצועת עזה מוכה. לכל אדם יש רצון לנקום על מי שחיסלנו ואין להם מה להפסיד. הם רק מחכים להזדמנות".
רוח זו המזלזלת בכוחו וביכולותיו של האויב צריכה להיחקר ולהיבדק שנים אחורה, סבור חיון המעלה גם שאלות פרטניות סביב התקופה שקדמה לשבעה באוקטובר. בין השאר הוא תוהה מדוע הופסקה ההאזנה המודיעינית לחמאס. לדבריו, הוא יודע מה התשובה המבצעית, אך היא צריכה גם להיאמר וסבירותה צריכה להיבחן בוועדת חקירה. חיון מזכיר כי גם האמריקאים לא עודכנו בדבר ההחלטה שלא להאזין לחמאס. "הלוואי שתקום ועדה אמיתית שתיתן מענה לציבור".
קטע שיחה מהיום הטרגי ההוא:
עוד הוא שואל כיצד אסף האויב מודיעין על בסיסי צה"ל, כולל בסיסי חיל האוויר. בין השאר מדובר באישורי עבודה בבסיסים שניתנו לעזתים שלימים התברר שחלקם עבדו אצל חמאס. על כך, אומר חיון, יצטרך השב"כ להשיב כיצד לא תחקר את אותם פועלים.
בהמשך הוא מציין כי שאלות הנוגעות לביטחון מידע תצטרכנה לקבל תשובה מאל"מ ג', שעזיבתו של הבכיר את הצבא אינה פוטרת אותו מלהשיב לשאלות. גם כאן סבור חיון כי מאחורי ההתנהלות הצה"לית עומדים יהירות וזלזול באויב. "הם צריכים לתת תשובות לשאלות לא פשוטות".
על שאלות אלה מוסיף חיון את מה שהוא מגדיר כשאלת השאלות, מדוע חלפו שמונה שעות עד שצה"ל התעשת על עצמו, וכדי לחדד את הבנת תחושת ההלם שפשטה אז בצבא מעביר לנו חיון הקלטות קצרות של אחת השיחות שקיים בבוקר השבעה באוקטובר עם לוחם שניסה לגייס כוחות ולצאת לבלימת מחבלי החמאס אך לא נענה מגורמי הצבא וכוחותיו.
הוא מדגיש כי להבנתו לא מדובר היה בבגידה, אך בהחלט בפשיעה של גורמים צבאיים שהעלימו עין, זלזלו באויב ואיפשרו לו להתעצם.
בדבריו הוא מספר על כמה וכמה בכירים בצבא ובפוליטיקה שפגשו אותו לפני הטבח, הבטיחו להגיע לחמ"ל התקשורת שהקים על מנת להבין כיצד הדברים נראים ונשמעים דרך המעקב שחיון מבצע, אך לא הגיעו. בעיניו גם בכך יש עדות לזלזול עליו הוא מתריע.
פרק ראשון: השאלות הנוקבות מהטבח נותרו ללא מענה. סמדר סגל