עשרים ואחת שנים לאחר הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון, עדי מינץ, מבכירי מועצת יש"ע בעבר, מביט לאחור בתחושת כאב - אך גם באמונה שהתהליך לא הסתיים.
בריאיון בעמדת השידור של ערוץ 7 בכנס קטיף לאחריות לאומית ביד בנימין, הוא מתאר את ימי ההתנתקות כרגע מכונן בחייו, אך בעיקר מדבר על מה שלדבריו צמח מתוך השבר.
"עבורי הגירוש היה שבר גם אישי וגם לאומי", הוא אומר. מינץ מספר כי שהה עם משפחתו בגן אור בימים האחרונים שלפני הפינוי, ולאחר מכן עלה לסנור ביום הגירוש עצמו. "יצאתי משם מוטש נפשית, אבל המחשבה העיקרית שלי הייתה איך צומחים מתוך הדבר הזה."
לדבריו, השנים שלאחר ההתנתקות התאפיינו בקיפאון בהתיישבות, בין היתר בשל מגבלות משפטיות ופוליטיות. "עד לפני שלוש או ארבע שנים הייתה עלייה איטית מאוד, אבל בשנתיים האחרונות זו פשוט דרמה. ממש רואים את התיקון של מה שקרה בגוש קטיף", הוא אומר, ומייחס את השינוי להובלת הממשלה ולפעילותו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ' ומפלגת הציונות הדתית.
אחד הרגעים המרגשים ביותר עבורו היה החזרה לשאנור. "בימי העקירה הגעתי לשם חולה ושכבתי למרגלות המצודה, והיום אני מגיע ורואה קרוואנים, משפחות והכול מתבצע בצורה ממלכתית. מבחינתי זו הייתה סגירת מעגל."
באשר לשיח המתחדש על חזרה להתיישבות ברצועת עזה, מינץ סבור כי יש לפעול בסבלנות. לדבריו, נכון לעכשיו נכון להתמקד בצפון הרצועה וביישובים כמו ניסנית, דוגית ואלי סיני. "צריך להוביל את המערכה הזאת קמעא-קמעא. החברה הישראלית צריכה להבין את הצורך, והרעיונות צריכים להבשיל בהדרגה."
כשנשאל על הוויכוחים סביב דרכי המאבק בתקופת ההתנתקות ועל הביקורת שנשמעה לאורך השנים כלפי הנהגת מועצת יש"ע, מינץ מבהיר שמי שקבע את הטון היו תושבי גוש קטיף. לדבריו, היו מי שביקשו להחריף את המאבק ואף לשקול את האפשרות לקרוא לסירוב הפקודה, אולם הנהגת היישובים בחרה בדרך אחרת. "אנשי גוש קטיף אמרו שאנחנו צריכים לנהל את המאבק בניסיון לכבוש את דעת הקהל בחברה הישראלית. אמנם לא הצלחנו, אבל זו הייתה הבחירה."
גם במבט לאחור, הוא אינו סבור שהיה נכון לנקוט צעדים שעלולים היו להוביל לעימות אלים. מינץ מספר כי שנה לאחר ההתנתקות שאל את מפקדי מבצע הפינוי מה היה קורה אילו המפגינים היו פורצים את הגדרות. לדבריו, הוא שמע מהם כי ההנחיה הייתה למנוע זאת בכל מחיר. "הבנו שבסופו של דבר הנחישות הייתה גם במחיר דמים."
את הריאיון מסיים מינץ במבט רחב יותר על המציאות הישראלית. "תהליך הגאולה הוא תהליך של עליות ומורדות, אבל הוא כל הזמן מתקדם קדימה", הוא אומר. "גם אחרי ימית הייתה נפילה גדולה, גם אחרי גוש קטיף הייתה נפילה גדולה, והיום אנחנו רואים את הצמיחה. יכולות להיות גם נפילות בעתיד, אבל התהליך עצמו ממשיך להתקדם".
