בבית העלמין בגבעת השלושה הובא הבוקר (שישי) למנוחות העיתונאי ומגיש החדשות המיתולוגי חיים יבין, שהלך לעולמו שלשום בגיל 93. בני משפחתו, חברים ומכרים ליוו אותו בדרכו האחרונה.
בנו יונתן ספד לו ואמר כי "כולם סוף סוף הצליחו להסכים על משהו. כולם סיפרו על התפקיד החשוב שמילאת בחייהם, על ההשפעה שהייתה לקולך על מדד הביטחון שלהם. לא היה כוכב גדול ממך במדינה, לא היה אדם מפורסם ממך".
חגי, בנו של יבין, אמר כי אביו "ליווה את המדינה הזו כל השנים, בכל האירועים. בשנים האחרונות דיברנו רבות ותמיד לאבא היה תקווה אינסופית בלב, דיברנו על מצב המדינה".
חגי הוסיף כי לאורך השנים חיפש מכנה משותף בחברה הישראלית, אך רק לאחר פטירת אביו הבין היכן הוא נמצא: "לאורך השנים חיפשתי קונצנזוס לאור המצב הקשה, הדבר המצחיק הוא שהקונצנזוס היה מתחת לאף שלי כל הזמן, ואת זה גיליתי ביום שהלכת".
יבין הותיר אחריו את אשתו יוספה, בניו יונתן, מייקי וחגי, נכדים ונכדות. בתו דפנה יבין-רכס, שהייתה פרקליטה ומנהלת בית ספר יסודי נפטרה ממחלה קשה באוקטובר 2025 בגיל 54.
יבין הותיר אחריו מורשת מקצועית שנפרשה על פני יותר מחמישה עשורים, שבמהלכם היה לאחד הקולות והפנים המוכרים ביותר בשידור הציבורי בישראל.
הוא נולד בשנת 1932 בגרמניה בשם היינץ קלוגר. בשנת 1933, זמן קצר לאחר עליית הנאצים לשלטון, עלה עם משפחתו לארץ ישראל. את דרכו המקצועית החל בקול ישראל, ובשנות ה-60 נמנה עם דור המייסדים של הטלוויזיה הישראלית, שהחלה את שידוריה בשנת 1968.
במשך יותר משלושה עשורים הגיש את מהדורת "מבט לחדשות". קולו וסגנונו הייחודי ליוו את הציבור הישראלי ברבים מהרגעים המכוננים בתולדות המדינה - ממלחמות ומבצעים צבאיים ועד מערכות בחירות ואירועים מדיניים.
הרגע המזוהה ביותר עם יבין נרשם בליל המהפך בשנת 1977. לאחר פרסום תוצאות הבחירות הכריז בשידור את המשפט שנחרת בזיכרון הלאומי: "מהפך" - מילה אחת שסימלה את עליית הליכוד בראשות מנחם בגין לשלטון לאחר עשרות שנות שלטון מפא"י, והפכה לחלק בלתי נפרד מההיסטוריה הפוליטית של ישראל.
בשנותיו המאוחרות הרחיב את עיסוקו מעבר להגשת חדשות. הוא הנחה תוכניות אקטואליה, ערך סדרות תיעודיות ובהן הסדרה "ארץ המתנחלים", שעוררה דיון ציבורי רחב בשל ביקורתו על מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון.