בימים אלה אנו מציינים עשרים ואחת שנים לעקירת יישובי גוש קטיף וצפון השומרון.
לאחר קרוב לשלוש שנים של מלחמה, נדמה שרובו המכריע של הציבור מבין את גודל האיוולת והעוול שהיו במהלך הזה, ואת התממשות החששות שהועלו כבר אז: הקמתה של מדינת טרור המסכנת את קיומה של מדינת ישראל, מתן פרס לטרור, ושחיקת ההרתעה של ישראל בכל האזור.
ימי זיכרון נועדו לזכור את העבר ובעיקר להפיק לקחים להווה ולעתיד כדי שלא יחזרו על עצמם.
הנאום של שרון בכנס הרצליה בכ"ג כסלו תשס"ד (18/12/2003) הפתיע את הציבור, בנאומו הודיע כי בכוונתו להוביל מהלך של התנתקות חד-צדדית הכולל עקירת הישובים. נאום זה אירע כעשרה חודשים לאחר הקמת ממשלתו ולאחר קמפיין בחירות שבו המצע של מפלגת העבודה היה נסיגה חד צדדית בעזה, ואילו שרון שלל זאת בכל תוקף והתחייב ש"דין נצרים יהיה כדין תל אביב". לשרון היה עבר עשיר של בנית ישובים בכל חלקי הארץ גם מעבר לקו הירוק.
סיבוב הפרסה שלו שאימץ את מצע מפלגת העבודה והיה מנוגד לכל פועלו עד כאן היכה את ציבור המתיישבים בהלם. זה היה דבר הזוי ביותר שלא התקבל על הדעת, ששרון, איש ההתיישבות והביטחון, עשה שינוי אידאולוגי בלתי נתפס של מאה ושמונים מעלות, על כן רבים מהם הגיבו בחוסר אמון, בהדחקה ובהכחשה, ושכנעו את עצמם ששרון לא באמת מתכוון ברצינות ובסוף הוא לא יממש את תוכניתו המאיימת על גורלם. מי שהאמין בשלב זה ששרון רציני והתריע שהוא אכן יממש את תוכניתו, נחשב ע"י חלק מהציבור כפרנואיד, חסר אמונה שיהיה טוב, ומחליש את רוח הציבור.
משהכריז שרון, מספר חדשים אח"כ על משאל מתפקדי הליכוד, רבים התגייסו לשכנע את המתפקדים להתנגד לתוכניתו, ואכן לאחר פסח תשס"ג (2/5/03) התקיים המשאל וכ60% ממתפקדי הליכוד הצביעו נגד התוכנית. בשלב זה היו שרצו להאמין שבכך הם הצליחו לסכל את התוכנית ההזויה ולבטלה, אולם זמן לא רב אח"כ שרון הוכיח שהוא הולך על זה עד הסוף בתואנה שהוא מגיש תוכנית אחרת. בין המתיישבים והציבור הרחב היו שכבר עיכלו ששרון עשה שינוי אידאולוגי בלתי נתפס, והוא אכן מתכוון ברצינות לממש את התוכנית שלו, הם ניסו לגייס את הציבור להתנגד לתוכנית, עוד בטרם תאושר בכנסת, ואף ארגנו את השרשרת האנושית בהשתתפות כ-150 אלף איש, אולם הציבור הרחב עדיין לא ממש השתכנע שהמהלך המאיים ההזוי הזה הולך לקרות, והתגייס רק בצורה חלקית.
רק כשלושה חודשים אח"כ הוגשה התוכנית לאישור הכנסת (בי"א בחשוון תשס"ה - 26/10/2024), ומשאושרה בכנסת היו יותר שעכלו שהאיום מוחשי יותר ושרון אכן מתכוון ברצינות, אולם זה כבר היה מאוחר והאפשרות למנוע את המהלך הצטמצמה. היו אפילו כאלה שעד התכנסות הרבבות בכפר מיימון (י"א-י"ד בתמוז תשס"ה- 18-21/7 2005) - האמינו שרבבות המוחים יצליחו לחסום בגופם את המהלך, למרות שהסיכוי לכך לא היה גדול. העקירה החלה במוצאי ט' באב, כשנה ושמונה חודשים מאז נאום שרון בכנס הרצליה, וארכה שמונה ימים.
קשה לנתח בדיעבד ולומר "מה היה קורה אילו", אילו כבר מהרגע הראשון היתה השלמה שהאיום בעקירה של שרון הוא רציני, ואילו המתיישבים והציבור הרחב היו מתגייסים מייד לפעולות עצימות של מחאה ציבורית ויוזמים מהלכים אסטרטגיים למניעת העקירה, שכן היה לא מעט זמן לפעול. אבל יש לקח חשוב ביותר שחייבים להפיק. כאשר יש איום, גם אם על פניו הוא נראה מופרך ולא מעשי, אסור להדחיק אותו ולהתכחש לו, מחשש שמא זה יראה פרנואידי, אלא יש להתגייס באופן מיידי, מוקדם ככל האפשר כדי להתמודד איתו ולנסות למנוע אותו, ולצאת מנקודת מוצא שמי שמאיים הוא רציני וינסה לממש אותו. ולא לבנות על כך שבמידה והוא ימומש ניתן יהיה למנוע אותו בזמן אמת.
מפת הגושים לקראת מערכת הבחירות הולכת ומתעצבת. גוש הימין דומה למה שהיה בבחירות האחרונות למרות חוסר הבהירות במקומה של אגודת ישראל, בגוש השמאל יש מועמד לראשות הממשלה, שמתיימר להיות דמות ממלכתית, ולצידו מספר מפלגות שהבולטת ביניהן היא ה'דמוקרטים' שחותרת לקבל לידה את תיק הביטחון, ובלעדיה אין לגוש זה סיכוי להקים ממשלה. מפלגה זו והעומד בראשה מאיימים בצורה מפורשת מהן תוכניותיה ליום שאחרי הבחירות, אם הם יקימו את הממשלה, בעיקר כלפי הציבור הדתי לאומי, מאד לא ממלכתיים ומאד לא דמוקרטיים. המועמד לראשות הממשלה מעולם לא התנער מכך, ולא גינה את הדברים, ושתיקתו מהווה הודאה. אמירות אלה חייבים להדליק נורות אדומות בקרב הציבור הדתי לאומי, על כל קשת דעותיו וגווניו.
לפני כשנתיים וחצי, תוך כדי מלחמה בה הנוער הנפלא של הציבור הדתי לאומי ניצב בקו האש ומשלם מחירים כבדים, העומד בראש מפלגת הדמוקרטים אמר ש"חלק מבני הציונות הדתית צריכים לעבור חינוך מחדש בצה"ל". וש"צריך להכיר בכך שהרבה מאוד מאנשי הציונות הדתית, חלקם זכו לחינוך לאומני קיצוני, יקבלו מסע תיקון בתוך צה"ל". כי בעיניו תפיסת עולם דתית לאומית היא לאומנית, שאין לה מקום במרחב של חופש הביטוי והדעות.
לאחרונה הוא גם אישר שהוא כשר ביטחון בממשלת איזנקוט יסגור את מכינת עלי, מכינה שאיבדה מעל 30 מבוגריה הי"ד במלחמה, שכל 'חטאה' הוא שהיא בעלת תפיסת עולם דתית לאומית. שכמוה עשרות מכינות פאר של התנועה הדתית לאומית, כנראה שכולן לצנינים בעיניו וצפויים לגורל דומה. מבין חבריו למפלגה גם החלו נטפלים למסלול ישיבות ההסדר באיומים עליו.
הוא גם התחייב לפטר את ראש השב"כ דוד זיני מיד לאחר שתקום הממשלה החדשה. מה מהפריע לו זיני, שמועמדתו נסרקה במסרקות הבג"ץ ולא נמצא בו רבב? כנראה שכיפתו על ראשו, והיותו בן לתנועה הדתית לאומית ותפיסת עולמה. כי כנראה עבורו לבני התנועה הדתית לאומית מותר להיות לוחמים ולמסור את נפשם אבל תפיסת עולמם לא מאפשרת להם להיות מקבלי החלטות מובילים בראש הפירמידה.
כמו כן הוא חוזר פעמים רבות על כך שהוא יסגור את ערוץ 14 וימנע את חופש הביטוי, ואת הקול המשקף את דעות יותר מחצי מהעם. שהוא יפנה את כל המאחזים והגבעות החדשים שמיישבים את הארץ ומבצרים את בטחונה, וזו רק רשימה חלקית.
המועמד לראשות הממשלה מטעם הגוש הזה, שמע כמו כולנו את האמירות. האם הוא שלל אותן?! האם הוא גינה אותן?! ואם לא מדוע?! האם יש בשתיקה זו הסכמה?!
יש בתוך הציבור היקר שלנו בני התנועה הדתית לאומית רבים שאינם מעלים על דעתם שהאיומים הללו ימומשו, ולכן הם מדחיקים אותם, ואולי יש ביניהם אפילו ששוקלים להצביע למי ממפלגות הגוש הזה, מתוך מחשבה ש"היו לא תהיה", אולם מהעקירה של לפני עשרים ואחד שנים למדנו שכשמשהו מאיים עליך אתה צריך לצאת מנקודת הנחה שהוא רציני ואם יתאפשר לו הוא יממש אותה. לכן אם רוצים למנוע זאת יש לפעול לפני הבחירות ולעשות הכל כדי שלא יקבל כח לממש את איומיו. כמו כן יש לדרוש מהמועמד לראשות הגוש להתחייב למניעת האיומים הללו, וכל אלה לא כאשר יהיה כבר מאוחר מידי.