בעקבות דחיית הקבינט את מסמך 15 הנקודות של 'מועצת השלום', ובו דרישה להסיג את כוחות צה"ל מהרצועה, שוחחנו עם חיים ילין, תושב בארי, בעבר חבר כנסת וראש מועצת אשכול, על התחושות והחששות מהתוכנית הנרקמת אולי מעל ראשה של ישראל.
כבר בפתח הדברים מציין ילין כי עצם העובדה שמדובר בתוכנית שיש מי שמבקש לכפות אותה על ישראל, מוכיחה ש"משהו לא בסדר כאן", כלשונו. לו הייתה התוכנית טובה לישראל לא היה צורך לכפות אותה. את תחושתו הוא מבקש לחלוק "מתוך ראייה של תושב שהיה בשבעה באוקטובר ופונה מהבית תחת לחימה עיקשת של חיילי צה"ל, שגם נפלו בשבילנו".
"הרוע שראיתי הוא לא רוע שמישהו בעולם יכול להבין אותו. זה מעבר לאויב. עם אויב אפשר לעשות שלום, עם רוע כזה אין מצב לעשות שלום או הסכם. אתה צריך להגיע למצב שראש הממשלה הבטיח, הניצחון המוחלט, שלא יהיה שם טרור. כעת צריך להתמודד עם מציאות של חזרה ליישובי העוטף כשהבתים יהיו מוכנים, אבל לאיזו מציאות הם חוזרים? למציאות של השישה באוקטובר, כשזעקנו את הזעקה במשך שנים והזהרנו שהם מתעצמים?".
ילין מזכיר את היום שבו נורה הפצמ"ר הראשון לעבר יישובי העוטף. שר הביטחון היה אז פואד בן אליעזר. ילין הגיע אליו עם שאריות הפצמ"ר ודרש להוריד את הבניין ממנו בוצע הירי, והזהיר שאם לא ייעשה כן יהיה רע מאוד, אך האזהרות לא נענו, ולימים היה מי שכינה זאת בזלזול 'החפצים המעופפים'
"הם יכולים להגיע מאפס למאה ולחזור על השבעה באוקטובר גם אם הם מחזיקים רק בעשרה אחוזים מהשטח. כל מהות הרוע הזה היא לפגוע בנו, ועכשיו השאלה היא איך ארגון טרור ימסור את הנשק מתוך איזו דאגה לציונות ולעם ישראל... הרי ברור שזה לא יקרה, ולא משנה על מה יחתמו", קובע ילין.
לנוכח דבריו אלה ולנוכח התחושה שההנהגה בישראל כיום מפוכחת יותר מאשר בעבר, אנחנו שואלים את ילין אם ניתן לעמוד בפרץ ולדחות לחצים בינלאומיים הדורשים להגיע להסדר כלשהו.
ילין משיב: "אני מברך את טראמפ שעשה דברים מדהימים למען מדינת ישראל, אבל לא בו בחרתי. לא הוא ראש הממשלה שלי. הוא נשיא לאזרחי ארה"ב. לנו יש ראש ממשלה והוא שצריך לדאוג לביטחון. הממשלה נכשלה בשבעה באוקטובר ולא יכול להיות שיעשו הסכם שבו החמאס ממשיך להיות שם, ולא משנה אם הם יתנו 80 אחוז מהנשק, מהטילים ומהמנהרות. הם יבנו הכול מאפס, מכל סובארו הם יבנו את מטוס הקרב כדי להשמיד אותנו. את הרוע הזה צריך להשמיד, או בזרוע צבאית-מדינית או בשינוי חינוך, אבל לחנך אותם זה ייקח לפחות שני דורות, ובנתיים הם רק יתעצמו, כך שזה לא מציאותי".
הוא מדגיש כי לא לשווא הוא לא בחר להיות במוקד השפעה והכרעה שלטוני כלשהו, כזה שאמור להביא פתרון. להערכתו ישראל פספסה שתי הזדמנויות משמעותיות: האחת, בשלושת החודשים הראשונים של המלחמה, אז יתכן וניתן היה להכות בעזה ביתר עצמה ולהשמיד בה את כל התשתיות, או כשהוצע הסדר שכלל את החזרת כל החטופים ולאחר מכן לשוב ללחימה. שתי ההזדמנויות הללו לא נוצלו, וכעת הוא חושש מהדיווחים לפיהן ישראל הרשמית אמנם דוחה את מסמך 15 הנקודות, אך בפועל היא מקבלת אותו.
היעד המרכזי שאמור להנחות כעת את ממשלת ישראל, אומר ילין, הוא הדרך להשבת תחושת הביטחון לתושבים שחוזרים ליישוביהם המשתקמים. "הכי חשוב כעת זה להבריא את העם. לא עם שנלחם אחד בשני, שמאל וימין כפי שהמציאו הפוליטיקאים. כשנהיה אגרוף אחד ונדבר באותה שפה, טון ונחישות, גם העולם ישתנה".
את דבריו הוא חותם בתזכורת: "אנחנו עדיין בלחימה, גם בלבנון וגם בעזה", ובתקווה גדולה "שנהיה כולנו ראויים לנופלים. בלי משפחת קלמנזון וכל אותם שבאו להציל אותנו, ה-34 שנפלו, לא היינו יכולים להמשיך קדימה. התקווה היא המחלה המדבקת הטובה ביותר, אבל כדי שתהיה תקווה אנחנו צריכים להיות עם אחד".