לעיתים מתגנבת ללב תחושה מעיקה שההיסטוריה כאילו חוזרת על עצמה. שוב ושוב, כמו בכרוניקה ידועה מראש, אנו לא לומדים מלקחי העבר ונאלצים ללמוד על בשרנו את המחירים היקרים שיכולנו ללמוד מאבותינו.
לכך התכוון כנראה הרב יהודא ליאון אשכנזי ("מניטו"), כאשר הוא שב והתריע על הנטיות הזהותיות שקיימות בישראל, שמובילות אותו לעיתים, באופן בלתי מודע, לעיוורון כלפי סכנות המאיימות על קיומו.
השבוע ראה אור מאמרו הנוקב של העיתונאי רוברט ויליאמס, חבר מכון גייטסטון (תורגם לעברית באתר "מידה", ד' באלול, 17.8.2026): "אירופה זקוקה בדחיפות לדה־חמאסיזציה", "גל פרו חמאסי ואנטישמי שוטף את אירופה, ונדמה שכבר מאוחר מדי לתקן".
במאמרו מצביע ויליאמס על האנטישמיות הגואה באירופה ומראה בשלל דוגמאות כיצד מדינות אירופה נוקטות באופן מוזר במדיניות הרסנית כלפי עצמן, וכל מה שמניע אותן הוא שנאה אנטישמית עיוורת וחסרת מעצורים.
לדבריו, העמדה הפרו־חמאסית של ה"אליטות" האירופיות אינה אלא כסות דקה ודלה לאנטישמיות עמוקה המפעפעת בתוכן:
"לעיתים העמדה הזו מוסווית כעמדה 'פרו־פלסטינית', אך למעשה אין לזה שום קשר לפלסטינים - והכול קשור לשנאת יהודים. אילו המפגינים הללו היו באמת פרו־פלסטינים, הם היו תובעים חופש ביטוי, שוויון בפני החוק, הזדמנויות חינוכיות טובות יותר וממשל תקין - כזה שבו המנהיגים הפלסטינים מושחתים פחות, אינם יורים על בני עמם כדי למנוע מהם לקבל סיוע, ולא ממקמים מחסני אמצעי לחימה בלב האוכלוסייה כדי להעלות את מניין הנפגעים בקרב אזרחיהם..."
"כמו במקרה של הנאציזם, מטרתה הסופית של התנועה הפרו־חמאסית או ה'פרו־פלסטינית' באירופה - בייחוד מאז הפלישה לישראל ב־7 באוקטובר 2023 שתוכננה על ידי איראן - היא לנקות את העולם מיהודים 'בכל אמצעי נדרש', כפי שקוראים המוני המפגינים הפרו־חמאסים בעצרותיהם. קו המחשבה נשען, ככל הנראה, על ההנחה שאם היהודים ייחשפו למספיק טרור, אולי הם יברחו מאירופה מרצונם".
"הגילויים הפרו־חמאסיים בקרב מעמדות השלטון באירופה נראים כמונחים מתוך אובססיה מטורפת וכמעט חסרת מעצורים כלפי היהודים והמדינה היהודית - לרוב בניגוד מוחלט לאינטרסים הלאומיים של המדינות הללו עצמן".
וכאן מציג המחבר כמה דוגמאות מדהימות שלא מותירות מקום לספק.
סטנדרט כפול
"בבריטניה, למשל - מדינה הנמצאת בסחרור ומדרדרת לאלימות מהגרים ולכאוס - אירע לא מכבר ניסיון מזעזע של מהגר סודני לערוף את ראשו של אזרח בריטי בבלפסט. ובמה עסוק הפרלמנט? בדיונים על ישראל".
"זהו כבר הדיון השני השבוע על ישראל", אמר לורד אוסטין בבית הלורדים ב־10 ביוני. "בשנים האחרונות, הפרלמנט דן בישראל יותר מבכל נושא אחר - ולא רק יותר מבכל נושא בינלאומי, אלא יותר מבכל נושא פנים, לרבות הכלכלה, האבטלה, הפשיעה או מערכת הבריאות הלאומית (NHS). הציבור הרחב מביט בפרלמנט וחושב שזהו טירוף מוחלט".
צרפת פתחה בחקירה בחשד ל"פשעי מלחמה" נגד ישראל בשל יחסה למשתתפי משט "סומוד העולמי". בינתיים בצרפת, האלימות ברחובות הפכה לשכיחה כל כך עד שהרשויות נאלצו להטיל עוצר לילי כדי לעבור בשלום את משחקי מונדיאל 2026. ביוני העניק ראש עיריית פריז, עמנואל גרגואר, אזרחות כבוד של העיר לתושבי עזה ויהודה ושומרון, וכן ל"עיתונאים פלסטינים" - שרבים מהם התבררו, למרבה ההפתעה, כמחבלי חמאס.
ועדיין, מנהיגי אירופה שוקדים על האשמת ישראל בכל פשע אפשרי, ואז מסתובבים ומעמידים פנים כ"מופתעים" כשהיהודים סובלים מתוצאות השנאה שהמנהיגים הללו עצמם סייעו ללכד ולהפיץ.
בנאומו בדיון בבית הלורדים הבריטי ב־10 ביוני, ציין לורד אוסטין:
"האם הממשלה והפרלמנט אינם מבינים כי סימון המדינה היהודית היחידה בעולם, החלת סטנדרטים כפולים כלפיה שלא מוּחלים על שום מדינה אחרת, והטיפול בהאשמות שווא על פשעים נוראיים - כל אלה חייבים להוביל להגברת העוינות כלפי כל מי שמזוהה עם ישראל, שהם הרוב המכריע של הקהילה היהודית? זוהי הסיבה שאני מאמין כי לפרלמנט חלק מרכזי בריבוי גלי האנטישמיות שאנו רואים ברחובות בריטניה".
מפתח ברגים
לאחר שלל דוגמאות נוספות מסיים ויליאמס את מאמרו בציטוט מימי מלחמת העולם השנייה, השופך אור על מצבה של אירופה כיום: "הסופר הגרמני תומאס מאן (1875-1955), בדברו בשידור ברדיו NBC ב־9 במרץ 1940, אמר: "האנטישמיות של ימינו... אינה אלא מפתח ברגים שנועד לפרק, בורג אחר בורג, את כל המנגנון של תרבותנו... כמו רימון יד שנזרק מעבר לגדר כדי לזרוע הרס ובלבול במחנה הדמוקרטיה. זוהי מטרתה האמיתית והמרכזית.
"הנאצים כמעט הצליחו. כעת, מנהיגי אירופה עושים כל שביכולתם כדי להחריב את התרבות המערבית במו ידיהם. הם אפשרו הגירה המונית מהמזרח התיכון ומאפריקה, על כל ה'מסורות' של העולם השלישי שנלוות אליה. הפעם, איש לא יבוא להציל את האירופאים מעצמם".
דה-גלותיזציה
אולי אפשר לתת פרשנות נוספת למציאות שמציג ויליאמס. הסבר שנשען על דברי "שר התורה" (כך כינה אותו הסבא מסלבודקה זצ"ל), הרב מאיר שמחה הכהן מדוינסק זצ"ל, שבד' באלול השבוע מלאו 100 שנים בדיוק להסתלקותו. הרב מאיר שמחה, רבה של דווינסק, היה מתמנה לרבה של ירושלים בשנת תרס"ו (1906), אלמלא התנגדותם הנמרצת של בני קהילתו, שכתבו שאם יילקח מהם רבם "לא אותנו לבד יהרסו ח"ו בזה אם לכל בני הגולה, כי הוא המורה הוא המשיב לכל שואל בדבר ד', לא לכם בני ירושלים עשות כדבר הזה".
הרב מאיר שמחה, שראה בהצהרת בלפור ובוועידת סן רמו שבעקבותיה, סימני גאולה, כתב בפירושו על התורה לפרשת בחוקתי (ויקרא כו, מד) דברים שבמבט לאחור התגלו כנבואה מצמררת על השואה, (כעשור לפני עליית הנאצים לשלטון!):
על הנטייה היהודית לחשוב שהגלות היא בית הקבע של העם היהודי: "עוד מעט ישוב לאמור: 'שקר נחלו אבותינו', והישראלי ישכח מחצבתו ויחשב לאזרח רענן. יעזוב לימודי דתו ללמוד לשונות לא לו, יליף מקלקלתא ולא יליף מתקנא, [לומד את הדברים המקולקלים ולא את המתוקנים] יחשוב כי ברלין היא ירושלים!"
וכך צפה את השבר והחורבן שיגיע דווקא מתוך ניסיון ההתמזגות עם עמי נכר: "אז יבוא רוח סועה וסער, יעקור אותו מגזעו, יניחהו לגוי מרחוק אשר לא למד לשונו, ידע כי הוא גר, לשונו שפת קודשינו ולשונות זרים המה כלבוש יחלוף. מחצבתו היא גזע ישראל, ותנחומיו ניחומי נביאי ה' אשר ניבאו על גזע ישי באחרית הימים".
עליית המדיניות הפרו־חמאסית האנטישמית, על פי דברי ה"משך חכמה", איננה אלא מנגנון רוחני־א־לוהי שמגמתו להשיב את היהודים אל צור מחצבם. אל זהותם ואל ארצם.
ובמילים אחרות, לא פחות ממה שאירופה זקוקה בדחיפות לדה־חמאסיזציה, זקוקים היהודים לדה-גלותיזציה.