אם ישראל לא תשרטט קווים אדומים מוחשיים בסוריה ובמזרח הים התיכון, הצבא והצי הטורקיים ימשיכו לנגוס בגבולותיה הצפוניים והימיים של ישראל. ישראל עלולה למצוא את עצמה מתמודדת עם טנקים טורקיים ברמת הגולן ועם ספינות מלחמה טורקיות מול חופי קיסריה.
זו האזהרה ששמעתי השבוע מפי בכיר מאוד במערכת המודיעין הישראלית. האזהרה מהדהדת את התרעתה של ועדת נגל בדוח שלה מ־2025 - דוח שבחן את תקציב הביטחון של ישראל ואת בניין הכוח שלה - מפני המאמץ הטורקי לכונן סדר אזורי אסלאמיסטי־ג'יהאדיסטי, שבבסיסו שאיפות הגמוניות בנוסח האימפריה העות'מאנית.
ישראל חייבת להיות ערוכה, הזהירה הוועדה בדוח שלה, לעימות ישיר עם אנקרה ועם שליחים וצבאות סוריים המזוהים עם טורקיה. "האיום מסוריה עלול להתפתח למשהו מסוכן אף יותר מהאיום האיראני", נאמר בדוח.
מציאות מאיימת זו מסבירה את התקיפה האווירית הישראלית לפני כמה ימים על בסיס חיל אוויר סמוך לאידליב שבצפון סוריה, שם, ככל הנראה, הקימו הטורקים מערכת מכ"ם והגנה אווירית שנועדה לשבש את פעילות חיל האוויר הישראלי בצפון.
התקיפה הישראלית שיגרה מסר חד וברור לדיקטטור האסלאמיסט הרדיקלי של טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, ולשותף הסורי שלו, הטרוריסט לשעבר של דאעש אחמד א־שרע, המוכר גם כמוחמד אל־ג'ולאני: היסוגו.
צריך להבין: ארדואן הוא אנטישמי אמיתי, מושבע, מהזן הישן והקלאסי, הרואה במיתוסים אנטישמיים קלאסיים - כמו "הפרוטוקולים של זקני ציון" (שלפיהם היהודים שולטים בתאגידי הבנקאות והתקשורת ברחבי העולם) - אמת לאמיתה. הוא שונא יהודים וישראלים באמת ובתמים, ושואף בגלוי להנהיג קואליציה כלל־אסלאמית שתמחץ את ישראל. וכל זאת בעודו נותר חבר בנאט"ו.
ארדואן עומד במוקד של ברית סונית חדשה הכוללת את סעודיה, פקיסטן וקטאר (עם תפקיד מסוים גם למצרים), שממנה נודף ריח רע של עוינות לאמריקה ולישראל. ארדואן אף ניסח טיוטת חוקה לדגם של קונפדרציה אסלאמית שנועדה להחליף את נאט"ו. לדברי נשיא ארה"ב טראמפ, הצבא הטורקי היה ערוך להצטרף השנה למלחמתה של איראן נגד ישראל, עד שטראמפ "ביקש" מארדואן שלא לעשות זאת.
אולם הדבר לא מנע מארדואן להתייצב לצד רוסיה נגד המערב, בהגנה על איראן ובתמיכה בכלכלה האיראנית ובמאמץ המלחמתי של איראן, ואף לארח את המפקדות הצבאיות של חמאס. בו בזמן הוא מפציר באירופאים הפתאים להרעיף עליו טובות והטבות, ופועל אצל ידידו, נשיא ארה"ב דונלד טראמפ, להשגת מנועים למטוס הקרב מתוצרת טורקית ולרכישת מטוסי הקרב האמריקניים המתקדמים מדגם F-35.
טראמפ ושליחו המיוחד לטורקיה ולסוריה, טום באראק (המחזר בהתלהבות יתרה אחר ארדואן וג'ולאני), סתמו את פיהם ואין להם דבר לומר על ההתיישרות הקרובה מדי של ארדואן עם רוסיה, סין ואיראן; על הכיבוש הצבאי ארוך הטווח בצפון קפריסין ובצפון סוריה; ועל המלחמה הדיפלומטית והצבאית שארדואן מנהל - לעת עתה, בעיקר מאחורי הקלעים - נגד ישראל.
ישראל לא הכריזה על טורקיה כעל מדינת אויב, ואינה רוצה להתייחס אליה ככזאת, אך היא אינה יכולה להתעלם מההתחמשות הצבאית הטורקית ומההתפשטות הטורקית - או, אם תרצו, מההשתלטות-למעשה על סוריה ומהניסיון להרחיב את טווח הפעולה הצבאי הטורקי עד לגבולות ישראל.
התקיפה הישראלית השבוע נועדה להדוף את החדירה האווירית הטורקית, וישראל בהחלט תתקוף שוב אם ארדואן יתעקש להרחיב את הנוכחות הצבאית שלו בסוריה או ינסה לשקם את חיל האוויר הסורי.
אבל האיום הטורקי המיידי יותר מגיע דווקא מהצי הגדול של טורקיה, שכן ארדואן מאיים שוב ושוב לצאת למלחמה עם ישראל על רקע שדות הגז בים התיכון.
לצי הטורקי עשרות פריגטות, משחתות וכלי נחיתה אמפיביים, וכן 12 צוללות. כעת הוא בונה שש צוללות נוספות, לצד 24 פריגטות ומשחתות חדשות.
לשם השוואה, הצי הישראלי, הקטן מדי, כולל 15 ספינות טילים, שש צוללות וכ־12 ספינות סיור. ישראל תוסיף בקרוב מסוקי סער ימיים למערך ההגנה שלה. אין זה מפתיע שוועדת נגל המליצה בעדיפות גבוהה על הרחבה מסיבית של הצי הישראלי.
נכון לעכשיו, נאט"ו אינה יכולה להרשות לעצמה קרע מוחלט עם מדינה השולטת במצרי טורקיה ומארחת נשק גרעיני אמריקאי. אבל לכל הפחות יש להחיל על טורקיה "עקרון הדדיות". יש לקשור חוזים עם המדינה הזאת להתנהלותה במדיניות החוץ ובתחום הצבאי.
גם בכל הנוגע לזכויות אדם, צריך להחיל על טורקיה סטנדרטים בינ"ל. ארדואן כלא יותר עיתונאים, שופטים, גנרלים ואנשי אקדמיה מכל מדינה אחרת בעולם, לרבות סין. הוא בונה 40,000 תאי כלא חדשים כדי להתמודד עם העומס. הוא יוצר מערכת אוטוריטרית שתתאים למטרותיו האימפריאליות.
לכן יש להעמיד את ארדואן במקומו ולהגביל את מדיניות החוץ והמדיניות הצבאית המטורפת שלו. מנהיגים אמריקאים ואירופאים, שמעניקים עדיפות ליציבות באזור, צריכים להשמיע קול נגד התוכניות השאפתניות והתוקפניות מדי של ארדואן.
הם אינם צריכים לנזוף בישראל כאשר היא נאלצת לפעול כדי להרחיק את ארדואן מעמידה על הסף.
זכרו: שלוש השנים האחרונות של מתקפות אויב הרסניות על ישראל לימדו אותנו לקח חשוב - את הצורך במדיניות הגנה יוזמת והתקפית, הכוללת השגת עליונות אסטרטגית מול אויבים מקרוב ומרחוק.
לפיכך, ישראל לא תחזור למדיניות ההכלה של העשורים האחרונים, שהעדיפה איפוק ודיפלומטיה על פני החלשת האויב והכרעה צבאית. גישה זו אפשרה לאויבים לפתח יכולות תקיפה בחסות מרחב נשימה דיפלומטי; מה שפקידים מערביים כינו בטעות תקופות של "יציבות".
הגישה הזאת התפוצצה לישראל בפנים, עם טרור ופלישה מיהודה ושומרון ומעזה ומסוריה ומלבנון, ועם התקדמות תוכנית הגרעין של איראן עד לסף השלמה ועם התקדמות מערך הטילים הבליסטיים של איראן עד ליכולת של כמעט השמדת ישראל.
הלקחים שישראל למדה חלים גם על טורקיה. מאידליב ועד איסטנבול, ישראל תתקוף, אם יהיה צורך בכך; היא לא תסתפק בהתגוננות. היא תעמוד על יצירת אזורי חיץ נקיים מג'יהאדיסטים לאורך גבולותיה עם לבנון ועם סוריה. היא לא תסבול הצבה של מערכות נשק אסטרטגיות המפרות את מאזן הכוחות על סף דלתה, ולא תשלים עם התקדמותם של צבאות וצי זרים המאיימים עליה.
הכותב הוא מנהל-שותף ועמית בכיר במכון משגב לביטחון לאומי ולאסטרטגיה ציונית, בירושלים. הדעות המובעות כאן הן שלו בלבד. שלושים שנה של חיבוריו בתחומי הדיפלומטיה והביטחון מופיעים באתר davidmweinberg.com