יש מי שמזהים את הרב איתמר אלדר עם ישיבת אורות שאול בתל אביב, אחרים מכירים אותו מהשיעורים ומהמפגש המתמשך עם הציבור החילוני בלב העיר.
אבל בשיחה ארוכה בפודקאסט של ערוץ 7 מתברר שהחזון שמניע אותו רחב בהרבה: ליצור מרחב שבו יהודים יכולים להיפגש בלי לוותר על אמונתם, אך גם בלי להפוך כל מחלוקת לקרב שאין ממנו דרך חזרה.
לקראת חודש אלול ויום הכיפורים, כשברקע מערכת בחירות נוספת, הרב אלדר מבקש להחזיר למרכז הבמה דווקא את הערכים שנדחקו הצידה. "אנחנו יודעים להתפלג יפה ויודעים לריב", הוא אומר, "אבל רגע לפני שהסערה מתחילה צריך להזכיר לעצמנו שבשורש אנחנו יכולים להיות יחד. השנה המסר המרכזי הוא לדון כל אדם לכף זכות, לחפש חיבורים, אהבה ואמון".
אחד הביטויים הבולטים לגישה הזו הוא תפילת יום הכיפורים בכיכר החטופים, שאותה מוביל הרב אלדר זו השנה השלישית. לדבריו, הכיכר הפכה מסמל של כאב למקום שבו החברה הישראלית מסוגלת להיפגש מעל המחלוקות. הוא מתאר כיצד אלפי משתתפים, רובם חילונים, עמדו יחד וזעקו "שמע ישראל", רגע שהוא מגדיר כאחד המרגשים בחייו.
הוא מספר בהתרגשות על המפגש עם משפחות החטופים ועל הרגע שבו ביקשה ממנו בתו של החטוף אהד בן עמי להתפלל כשהוא עטוף בטלית של אביה. שנה לאחר מכן, כשאהד שוחרר מהשבי, הוא כבר עמד לצדו באותה תפילה. "זו הייתה סגירת מעגל שאי אפשר לתאר במילים", הוא אומר.
הרב אלדר סבור כי המלחמה חוללה שינוי עמוק גם בלב תל אביב. לדבריו, יותר ויותר צעירים מחפשים משמעות ומבקשים להתקרב ליהדות, אך לא מתוך כפייה אלא מתוך סקרנות. "יש התעוררות אמיתית", הוא אומר. "אנשים מחפשים שפה רוחנית. הם אולי עדיין לא מגדירים את עצמם דתיים, אבל הם רוצים להבין, לשאול ולהתחבר".
את השינוי הזה הוא פוגש מדי יום. אחד הסיפורים שהוא מספר בפודקאסט מתאר מפגש אקראי עם רוכב אופנוע שאמר לו בכעס: "אני ואתה לא קשורים בשום דרך". במקום להתרחק, הרב אלדר פתח עמו בשיחה שנמשכה שעה ארוכה והסתיימה בכך שהאיש ביקש להגיע לישיבה. "כשמישהו אומר לי שאין בינינו שום דבר משותף", הוא מסביר, "אני שומע דווקא הזמנה לשיחה".
לדבריו, המפגש עם הציבור החילוני אינו נועד "לנצח" בוויכוח או להחזיר אנשים בתשובה בכוח. הוא משתמש במושג "השבת אבדה" כדי לתאר את תפיסתו: "לכל יהודי יש אבדה רוחנית שהוא מחפש. אני מאמין שיש לי מה לתת לאחרים, אבל לא פחות מזה - יש גם לי מה לקבל מהם".
את המעבר של ישיבת אורות שאול מרמת הגולן לתל אביב הוא מתאר כמהלך שנולד מתוך תחושת שליחות. "הרגשנו שיש תורה שיכולה לדבר אל הציבור הישראלי הרחב", הוא אומר. לדבריו, הביקוש הגדול לישיבה בשנים האחרונות מעיד על כך שהשיח הזה מבוקש יותר מאי פעם.
גם בסוגיות ציבוריות בוערות הוא מציג עמדה שאינה שגרתית. ביחס למאבק בפרוגרסיביות, הרב אלדר סבור שאין להסתפק במלחמה חזיתית. "אני לא מאמין שמלחמה לבדה יכולה להצליח", הוא אומר. "צריך לזהות גם את נקודות האמת שנמצאות אצל מי שחושב אחרת. אם הכול הופך למזימה אחת גדולה, אי אפשר לייצר שום דיאלוג".
הגישה הזו משליכה גם על תפיסתו הפוליטית. הרב אלדר סבור שהאתגר הגדול של ישראל אינו רק זהות ראש הממשלה הבא, אלא היכולת להקים ממשלה רחבה שתייצר הסכמות יציבות ולא תעמיק את הקרע. "אנחנו לא יכולים להמשיך במציאות שבה כל ממשלה מבטלת את מה שעשתה קודמתה", הוא אומר. "החברה הישראלית זקוקה להסכמות רחבות יותר".
בסיום השיחה הוא חוזר אל בית המדרש, אל תלמידיו ואל מוריו - הרב אהרן ליכטנשטיין והרב יהודה עמיטל - ומספר כי מהם למד עיקרון שמלווה אותו עד היום: להחזיק באמת שלך בעוצמה, אך לא לחשוב שהיא האמת היחידה.
"אני מחפש עיניים, אני מחפש לב", הוא מסכם. "אם נצליח להגיע ללב של האדם שמולנו, נגלה שיש הרבה יותר משותף ממה שנדמה לנו. משם אפשר להתחיל לבנות מחדש".