בספרו הידוע של לואיס קרול, "עליסה בארץ הפלאות", מתאר המחבר מחלוקת בין המלך והמלכה בעניין משפטו של נסיך הלב. בניגוד לעמדת המלך, זעקה המלכה: "Sentence first, verdict afterwards".
הוד מעלתה, היועצת המשפטית לממשלה, נוהגת כאותה מלכה. קודם כול גזר הדין: לבטל את האזכרה לזכרו של הרב עובדיה יוסף זצ"ל. אחר כך נראה. כי נימוקה - שכבר מזמן עבר את גבול השערורייה המשפטית - הוא שאולי תהפוך האזכרה למסע בחירות.
אכן, כבר העלו רבים וטובים את תמיהתם: מדוע לא יבוטל טקס האזכרה לרבין? אזכיר גם כי בשנים האחרונות, במהלך הטקס הממלכתי, השתלחו פעם בתו, פעם בנו ופעם נכדו של מר רבין בראש הממשלה, שאף נכח בטקס. בני משפחתו של רבין הפכו את זכרו לסלע מחלוקת, ולא שמענו ציוץ מכבוד היועצת.
כך למשל, באזכרה הממלכתית שנערכה בנובמבר 2019 קרא נכדו של מר רבין המנוח, יונתן בן ארצי, לראש הממשלה להתפטר. בנו של ראש הממשלה, יובל רבין, תקף את ראש הממשלה במבחר הזדמנויות, לרבות באזכרה הממלכתית למר רבין ב-2025, כשביקש איש הספר הלזה (ממש לא) למחות נגד ראש הממשלה בשל המהפכה המשפטית. ועוד ועוד ועוד.
על חשבון משלם המיסים, באזכרה ממלכתית, עשו בני משפחת רבין דין לעצמם. הם חיללו את כבוד היושבים בשורה הראשונה ואת כבודה של המדינה, שלא לדבר על חילול כבוד אביהם, עת הפכו אותו לסלע מחלוקת. אבל אין פוצה פה ומצפצף.
רק ש"ס אולי - לא בטוח - תהפוך את האזכרה לרב עובדיה יוסף למסע פוליטי, וזה אסור. זה לא קרה. אולי יקרה. כבוד היועצת המשפטית לממשלה לא יודעת שזה יקרה, אבל אולי. ואני אומר שמה שאסור הוא לאפשר לאישה הזאת להמשיך ולשמש בתפקיד יום אחד נוסף, ולהרוס - ממש כך, להרוס - את זרוע אכיפת החוק בישראל. לא אולי. בטח.
מעטים מדורשי הצדק השמיעו את קולם. התנועה לאיכות השלטון לא הגישה עתירות לבג"ץ. חברי הכנסת מהשמאל - נדם קולם. "צדק צדק תרדוף", אמר הכתוב. ופרשנותם של אלה: תרדוף אותו עד שיוכרע.
ובעוד אנו עוסקים באלה, מפרסמים כלי התקשורת ופוליטיקאים מימין ומשמאל גינויים על המתקפה של אותם בריונים בכפר קוסרא.
ייאמר על אתר: מדובר במעשה טרור, ועל הפושעים להיענש במלוא חומרת הדין. התקשורת קבעה כי מדובר במתנחלים. האירוע המשפיל והשערורייתי הזה אירע בשבת. רוב רובם של המתנחלים ביהודה ושומרון דתיים או שומרי מסורת. הם אינם מחללים שבת ולא היו עושים זאת לצורך מתקפה על כפר ערבי.
להצביע על המתנחלים כעל אלה שידם במעל דומה להצביע על כל היהודים כגנבים כאשר נגנב דבר מה במקום שבו גרים יהודים.
אנחנו לא יודעים אם מדובר במתנחלים. אנחנו לא יודעים אם מדובר באנשים מבחוץ - אוהדי יהודה ושומרון או כאלה המבקשים לחלל את שמם של המתנחלים. השערורייה שבהפניית אצבע מאשימה כלפי ציבור המתנחלים לעת הזאת היא עלילת דם.
ומה המכנה המשותף בין שני הנושאים שהעלינו? מחר עוד תדרוש הגברת גלי בהרב-מיארה לעצור את כל מפעל ההתיישבות ביהודה ושומרון, כי אולי יהין מאן דהוא מבין המתנחלים, או מחוץ להם, לבקש לעקור עצי זית.
ואולי אף נשיב את החיילים מעזה ומלבנון כי היה חייל שפגע בפסלו של ישו, ואולי, אבל רק אולי, יהין חייל אחר לחטוא בחטא אחר.
והיועצת, המבקשת את שלטון החוק, חושבת כי די באולי על מנת לאסור. אין באמור כדי לגרוע מאחריות הממשלה, שאינה מסוגלת לגדוע את ידם של אותם המחללים שם שמיים, כפי שאין הממשלה מסוגלת להתמודד עם הפשיעה בקרב האוכלוסייה הערבית וכפי שאין היא מסוגלת לגדוע את הפשיעה בכלל.
אבל כישלונה של הממשלה אינו כישלונם של המתנחלים. ובעצם, אליבא דגלי, אולי כן.