בראש השנה אנחנו ממליכים את הקב"ה בתפילה. בבחירות אנחנו בוחרים את ההנהגה שתוביל את מדינת ישראל. הגיע הזמן לשאול את עצמנו אם שתי הבחירות האלה קשורות זו בזו.
בעוד זמן קצר נעמוד בבתי הכנסת בימים הנוראים. נשמע את קול השופר ונאמר את תפילות ראש השנה, שבמרכזן עומד רעיון אחד מרכזי: מלכות ה'.
"וידע כל פעול כי אתה פעלתו, ויבין כל יצור כי אתה יצרתו, ויאמר כל אשר נשמה באפו: ה' אלוקי ישראל מלך, ומלכותו בכל משלה."
ובהמשך נבקש: "מלוך על כל העולם כולו בכבודך".
ראש השנה איננו רק יום הדין של כל אחד מאיתנו. זהו גם היום שבו אנו מבקשים שהעולם כולו יכיר במלכותו של הקב"ה. אבל כיצד מתגלה מלכות ה' בעולם?
הקב"ה בחר בעם ישראל להיות "ממלכת כהנים וגוי קדוש" - עם שתפקידו אינו רק לשמור את התורה לעצמו, אלא להביא לעולם את הידיעה שיש בורא ומנהיג ואת הדרך שבה ראוי לבני האדם לחיות. לשם כך ניתנה לנו התורה, ולשם כך ניתנה לנו ארץ ישראל.
שיבת ציון כבר כאן
במשך אלפיים שנות גלות שמר עם ישראל על תורתו ועל זהותו, אך היה מפוזר בין האומות. ירושלים הייתה חרבה ובית המקדש לא עמד על מכונו. והנה, בדורות האחרונים אנחנו עדים לתהליך אדיר של שיבת ציון וקיבוץ גלויות.
מיליוני יהודים שבו לארץ ישראל מארבע כנפות הארץ, לשון הקודש חזרה להיות שפה חיה בפי מיליונים, ירושלים שבה להיות מרכז חייו של העם היהודי ומדינת ישראל קמה מתוך חורבות השואה והפכה למדינה חזקה, משגשגת ובעלת השפעה בעולם.
זה איננו רק הישג היסטורי או מדיני. זהו תהליך של שיבת ציון - עם שחוזר לארצו לאחר אלפיים שנות גלות, כחלק מהתהליך שעליו התנבאו נביאי ישראל.
אבל שיבת ציון איננה סוף הדרך. היא תחילתו של שלב חדש. עדיין אין בית מקדש, השכינה אינה גלויה בעולם כפי שאנו מתפללים שתהיה, והחברה הישראלית עדיין רחוקה ממימוש מלוא ייעודו של עם ישראל.
הקב"ה החזיר אותנו לכאן. עכשיו מוטלת עלינו השאלה: מה אנחנו עושים עם המתנה הזאת?
לשם מה יש לנו מדינה?
כאשר נעמוד בקרוב מול הקלפי, יהיו לנו הרבה שאלות: מי ישמור טוב יותר על הביטחון? מי ינהל טוב יותר את הכלכלה? מי יטפל ביוקר המחיה, בחינוך, בדיור ובמערכת המשפט? כל אלה שאלות חשובות.
אבל בימים הנוראים ראוי לשאול גם שאלה עמוקה יותר: לשם מה עם ישראל שב לארצו?
האם מדינת ישראל היא רק מקום שבו יהודים יכולים לחיות בביטחון, או שהיא גם כלי למימוש ייעודו של עם ישראל? האם אנחנו רוצים רק מדינה חזקה, עשירה ומתקדמת, או שאנחנו רוצים לבנות כאן חברת מופת יהודית - חברה של צדק ומשפט, חסד ואחריות, תורה וקדושה, ערבות הדדית ואמונה?
זו אינה שאלה רק לבוחר. היא מופנית גם למי שמבקשים להיבחר. לפני שמפלגה מבקשת את קולו של הציבור, כדאי שתדע לומר: על מה אנחנו רצים? מהו החזון שלנו למדינת ישראל?
האם אנחנו רוצים רק לנהל טוב יותר את המדינה, או להוביל אותה אל ייעודה? האם אנו מסוגלים לומר בפה מלא, ללא מבוכה וללא התנצלות: אנחנו עם ישראל. אנחנו עם ה'. ארץ ישראל היא ארצנו. ויש לנו שליחות בעולם.
אפשר כמובן לחלוק על הדרך. אפשר להתווכח בלהט על מדיניות, על סדרי עדיפויות ועל האופן שבו צריך לממש את החזון. אבל אסור לוותר על עצם החזון.
מה אנחנו בוחרים?
אינני מבקש להצביע כאן על מפלגה מסוימת. הבחירה הפוליטית צריכה להישאר בידיו של כל אדם. אבל אני כן מבקש להציע לכל אחד מאיתנו מבחן נוסף בבואו לבחור.
בראש השנה אנחנו אומרים: "מלוך על כל העולם כולו בכבודך." בבחירות אנחנו בוחרים את ההנהגה שתוביל את מדינת ישראל. האם שתי הבחירות האלה מדברות זו עם זו?
אולי השנה, לפני שנשים את הפתק בקלפי, כדאי שנשאל לא רק מי ינהל את המדינה, אלא איזו מדינה אנחנו רוצים להיות. לא רק מי יוביל את ישראל, אלא לאיזה יעד אנחנו רוצים להוביל את עם ישראל.
אם אנו מאמינים ששיבת ציון היא חלק מתהליך של גאולה וגילוי מלכות ה' בעולם, ואם אנו מאמינים שמדינת ישראל נועדה להיות כלי למימוש ייעודו של עם ישראל - הרי שגם זו צריכה להיות שאלה מרכזית בבואנו לבחור.
עלינו לבחון איזו מפלגה מבטאת יותר מכל את החזון הזה - את האמונה בשיבת ציון, בייעודו של עם ישראל ובשאיפה לגילוי מלכות ה' בעולם - ולבחור בה.
לא מפני שהיא בהכרח צודקת בכל דבר, ולא מפני שאין לה חסרונות, אלא מפני שאנו מבקשים שההנהגה הלאומית שלנו תכוון, ככל שניתן, אל התכלית שלשמה שבנו לכאן.
משיבת ציון לשיבת הייעוד
אנחנו חיים בדור שבו חזון שיבת ציון כבר איננו חלום. הוא מציאות. עם ישראל חזר לארצו, ירושלים בידינו, לשון הקודש חיה בפינו ומדינה יהודית קיימת בארץ ישראל.
עכשיו מוטלת עלינו האחריות להפוך את שיבת ציון גם לשיבת הייעוד.
וכשנעמוד בראש השנה ונבקש: "ותמלוך אתה ה' אלוקינו מהרה לבדך על כל מעשיך, בהר ציון משכן כבודך ובירושלים עיר קדשך", נוכל לחשוב גם על המדינה שבנינו כאן, על העם שחזר לכאן ועל הבחירות העומדות בפנינו.
לא רק מי ינהל את המדינה - אלא לאן המדינה הזאת הולכת. לא רק איזו ממשלה תקום - אלא איזה עם אנחנו רוצים להיות.
ובעיקר: איזו הנהגה תסייע לנו יותר מכל להפוך את שיבת ציון לשיבה אל הייעוד - ואת מדינת ישראל לכלי לגילוי מלכות ה' בעולם.