שולמית בן חור עברה במשך עשרות שנים מסע בין יבשות, תפיסות פוליטיות ועולמות רוחניים, עד שמצאה לדבריה את מקומה בחיבור שבין התורה, עם ישראל וארץ ישראל.
בשיחה עם ד"ר חנה קטן בערוץ 7 היא מספרת על הילדות בארצות הברית, הפעילות בשמאל, המפגש עם עולם התרבות והחיפוש המתמשך אחר אמת ומשמעות.
בן חור נולדה למשפחה ציונית מיוחדת. אמה הייתה לוחמת פלמ"ח שעליה אף נכתב שיר, ואביה ניצול שואה שלחם במסגרת הבריגדה היהודית. "אמא החדירה בי אהבת ארץ ישראל בצורה מדהימה", היא מספרת. "אבא לימד אותי להיזהר מהגויים בעקבות מה שעבר בשואה". אבל לצד האהבה לארץ והטראומות של אירופה, היא הרגישה שמשהו יסודי חסר בבית. "היהדות הייתה בעיקר טקסיות. היה חסר החיבור למהות".
כשהייתה בת חמש וחצי עברה המשפחה לארצות הברית. המעבר, היא מתארת, היה הלם תרבותי מוחלט. "לא ידעתי את השפה, לא הכרתי את הנורמות. בארץ גדלנו בחדר אחד עם שירותים ומטבח משותפים, ופתאום הכול היה אחר". דווקא שם החל המסע הפנימי שלה. תחילה למדה בבית ספר חרדי ולאחר מכן בבית ספר ציבורי, אך את המשיכה העמוקה ביותר חשה דווקא ללימודי היהדות אחר הצהריים. "הנשמה מבפנים רצתה", היא אומרת. "כבר אז התחלתי לחפש את האמת ולשאול מי אני באמת".
אחד הזיכרונות המכוננים שלה הוא אירוע אנטישמי שחוותה בילדות. לאחר ששוחחה עם חברה על המשיח, הותקפה למחרת בידי תלמידים לא-יהודים שקראו לעברה "ג'ודס" והיכו אותה. "הלכתי תמיד עם מגן דוד. אמא ניסתה לטפל בזה מול בית הספר, אבל שום דבר לא השתנה". באותם ימים, היא מספרת, התפללה רק לדבר אחד: לחזור לארץ ישראל. כשהגיעה לביקור בירושלים כבר ידעה שלא תחזור לארצות הברית. "אמרתי - אני נשארת כאן".
אלא שגם בארץ היא לא מצאה מיד את מקומה. היא למדה במוסדות המזוהים עם השמאל, השתתפה בפעילות פוליטית ואף הפגינה עם מרצ. "הייתי שמאלנית", היא אומרת בכנות. אבל תוך כדי הלימודים החלו להופיע סדקים בתפיסת עולמה. מחקרים שערכה על ההיסטוריה של עם ישראל והמפגש עם חוקרים כמו אורי מילשטיין עוררו בה שאלות חדשות. גם הסכמי אוסלו, לדבריה, היו נקודת מפנה. "כולם חגגו ואני הרגשתי שזה יהיה אסון".
במקביל ניסתה להשתלב בעולם התרבות והבוהמה התל-אביבית, אך דווקא שם, לדבריה, גילתה ריקנות עמוקה. "אין שם אמת", היא אומרת. "כשאתה חי רק את הבמה ואת מחיאות הכפיים, אחר כך מגיע החושך. אנשים נשברים, שותים, מגיעים לסמים. נשאר חור שחור".
החיפוש אחר משמעות הוביל אותה ללימודי פילוסופיה, רפואה משלימה, חסידות ותורתו של הרב יצחק גינזבורג, שאצלו למדה במשך כשני עשורים. אך גם שם הבינה שהשאלה האמיתית אינה רק מה ללמוד - אלא כיצד ליישם. "קמתי בבוקר ושאלתי את עצמי איך לוקחים את כל התורה הזאת ומורידים אותה לחיים".
לדבריה, התשובה שמצאה שונה מהאופן שבו רבים תופסים את מושג החזרה בתשובה. "לא מספיק לשמור מצוות. קודם כול צריך לחפש את האמת, לשים את האגו בצד ולהיות פתוח לשמוע. אבל מעבר לזה - להבין שאתה חלק מעם ישראל, מחובר לארץ ישראל ופועל למען הכלל". מבחינתה, זו תורתו של הרב קוק ותורת ארץ ישראל: "רק תורת ארץ ישראל היא המצלת".
היום בן חור פועלת ללא הפסקה בתל אביב - מארגנת תפילות ציבוריות, מעבירה שיעורי תורה לילדים בגנים ומשלבת בכל פעילות גם את סיפור תקומתה של המדינה. "אני מספרת לילדים איך נראתה הארץ כשהייתה כולה חולות, איזה ניסים הקב"ה עשה לנו, ואיך נבנתה המדינה. זה לא רק תורה - זו גם ציונות".
לקראת סיום הראיון היא מבקשת להעביר מסר של תקווה. "אנחנו בתהליכי גאולה ואסור לנו להתייאש", היא אומרת. "אנחנו צריכים להכיר טובה על המדינה, על הצבא ועל המשטרה. המדינה הזאת צריכה לעמוד עם הזהות שלה, בראש מורם, מול אומות העולם וגם מול עצמה. הקב"ה אוהב אותנו, וכל מה שהוא עושה - הוא עושה מתוך אהבה".