דביר עמר בשיחה עם הרב אברהם זרביב

אחרי מאות ימי לחימה, הדלקת המשואה והפיכתו לאחת הדמויות המזוהות ביותר עם רוח הלחימה במלחמת חרבות ברזל, הדיין והרב אברהם זרביב משיק את ספרו החדש, "עד הניצחון - מבית הדין לשדה הקרב".

בריאיון לפודקאסט של ערוץ 7 הוא מספר מדוע החליט שלא להיכנס לפוליטיקה, חושף את הסיפורים שמאחורי שיטת הלחימה שפיתח ברצועת עזה, מדבר על המחיר האישי הכבד ששילם ומסביר כיצד השתנו חייו בשלוש שנות המלחמה.

למרות פניות שקיבל ממפלגות שונות לקראת סגירת הרשימות לכנסת, הרב זרביב החליט להישאר מחוץ לזירה הפוליטית. לדבריו, ההכרעה לא הייתה פשוטה, אך לבסוף הגיעה בעקבות אילוץ משפטי שחייב אותו להחליט בתוך שעות אם להתפטר מתפקידו כדיין. "הרגשתי שהקדוש ברוך הוא הכריע בשבילי", הוא אומר, ומוסיף כי לאחר שנים של לחימה הגיע הזמן לחזור למשפחה ולעבודת בית הדין.

במרכז הריאיון עומד ספרו החדש, שבו הוא מתאר את התפתחות שיטת הלחימה שהפכה, לדבריו, לאחד השינויים המשמעותיים בלחימה ברצועת עזה. הרב זרביב מספר כיצד, לאחר אסון שבו נהרגו לוחמים מקריסת מבנה, התקבלה בחטיבת גבעתי ההחלטה לצמצם ככל האפשר כניסה לבתים ממולכדים ולהפעיל ציוד הנדסי להשמדתם מבחוץ. לטענתו, השיטה אומצה בהמשך ביחידות נוספות בצה"ל והובילה לירידה דרמטית במספר הנפגעים.

הוא משחזר כיצד פיתח את טכניקת "נדנוד המבנים" באמצעות דחפור הנדסי, שלדבריו אפשרה להפיל גם מבנים גבוהים ולמנוע סיכון מיותר ללוחמים. "הצלחנו להציל עשרות רבות של חיילים", הוא אומר, ומתאר כיצד הרעיון התפשט בהמשך לכלל הכוחות הלוחמים.

הרב זרביב מתייחס גם לפרשת לוחמי גבעתי שסירבו לעלות לנמ"ר שבו שהתה פרמדיקית. לדבריו, הבעיה אינה במפקדים הזוטרים אלא בכך שהרבנות הצבאית לא הובילה את הדיון ההלכתי. "אסור להשאיר חיילים להתמודד לבד עם שאלות הלכתיות. זה תפקידה של הרבנות הצבאית להגדיר את המרחב ההלכתי בצבא", הוא אומר.

במהלך הריאיון הוא מספר גם על פגישתו עם הרמטכ"ל, על השיח ביניהם ועל ההערה שקיבל בנוגע לאופן שבו תיאר את הריסת המבנים בעזה. לדבריו, למרות חילופי הדברים, הוא רוחש הערכה רבה לצמרת הצבא ומדגיש כי הוא רואה עצמו קודם כול כחייל.

הרב זרביב מתאר כיצד הפך במהלך המלחמה לדמות מוכרת ברשתות החברתיות. לדבריו, מעולם לא תכנן להפוך למשפיען או להכין סרטונים מראש. "פשוט דיברתי מהלב. עם ישראל היה צמא לשמוע שאנחנו מנצחים וצריך היה לתת תקווה", הוא אומר.

לצד סיפורי הגבורה, הוא אינו מסתיר את המחיר האישי. במשך שלוש שנים כמעט שלא היה בבית, לא ליווה את ילדיו בשנות התבגרותם, והזוגיות נאלצה להיבנות מחדש עם שובו. "יצאתי כשהילדים היו בני 13 וחזרתי כשהם בני 16. הפסדתי את השנים האלה", הוא אומר בכאב.

הריאיון עוסק גם בעבודתו כדיין. הרב זרביב יוצא להגנת בתי הדין הרבניים וטוען כי הם סובלים מביקורת שאינה משקפת את המציאות. לדבריו, רוב הדיינים פועלים במסירות עצומה למען הציבור, ומקדישים שעות רבות למציאת פתרונות עבור זוגות ומשפחות. בסוגיית המזונות הוא קורא לאיזון בין צורכי הילדים, האם והאב, וטוען כי המציאות החברתית מחייבת התייחסות מורכבת יותר מבעבר.

לסיום הוא חוזר אל המסר המרכזי שמלווה אותו לאורך כל הריאיון: אחריות אישית ואמונה. מבחינתו, גם בשדה הקרב וגם בבית הדין, המטרה היא אחת - לפעול למען עם ישראל מתוך תחושת שליחות, גם כאשר המחיר האישי כבד.