ככל שהשנים חולפות, התופעה הופכת להיות נחלת הכלל: מנייני סליחות בנוסח קרליבך מתקיימים כמעט בכל עיר ויישוב.
אלפים מכל גווני הקשת הדתית והחרדית מתייצבים בהמוניהם, מתנועעים בדביקות, שרים 'הנשמה לך', וכולם - צעירים לצד ישישים, חרדים לצד דתיים לאומים וחרד"לים, אשכנזים לצד מזרחיים - כולם מכוונים ליבם לאביהם שבשמים, זה לצד זה, באחדות מדהימה. בעצימת עיניים ובדמעות התרגשות בעיניים. 'עננו מלך מלכי המלכים, עננו. עננו קרוב לקוראיו, עננו'.
מדי שנה, במוצאי מנוחה, אני משתדל לבוא לסליחות ראשונות ב'נוסח קרליבך' ופוגש עוד ועוד אנשים שהחליטו לבקש סליחות - ולא רק לומר סליחות - מתוך שירת הנשמה. אני מעדיף נוסח זה על-פני חזנים ומקהלות, ואפילו על-פני הנוסח הישיבתי האותנטי שבו אני נוהג בימי הסליחות הבאים.
פה ושם נשמעות מילות ביקורת על התופעה החדשנית. קרליבך? גיטרות?! לא מתאים, כך המתנגדים. לא כך מבקשים סליחה. אכן, מי שמרגיש כי אין לו צורך בסליחות מן הסוג החדש, תבוא עליו הברכה, אך זאת יש לזכור: אנחנו חיים בשנת 2026, ויש אנשים, הרבה אנשים, ש'נוסח קרליבך' מדבר אליהם, עוזר להם להתחבר, וכאשר מקפידים במניינים אלו על כללי ההלכה - מי יכול למנוע טוב מבעליו?
מילים לא יוכלו לתאר את המתרחש שם, בשירת הסליחות. והאמת, שעל אמת קשה לדבר. צריך להיות, להרגיש, לגעת. מי שיבוא פעם לומר 'הנשמה לך והגוף פעלך' בניגון קרליבך ויטעם את אווירת הלבבות המתקרבים לאבינו שבשמים מתוך רצון טהור 'לעבדך באמת'; הוא יחוש פתאום עד כמה היכל הנגינה קרוב לעולם התשובה. באחריות.
למעלה משעתיים אורכת מדי שנה אמירת הסליחות הראשונות במניין קרליבך של בעל-התפילה יהודה גרין במנהטן, מחלוצי שירת הסליחות. כן, בחסות השירה, פתאום יש בידיך את הפריבילגיה להתפלל בנחת, להתרכז במילים המופלאות, כאשר במניין שכונתי רגיל, בו מנסים להדביק את הקצב של בעל התפילה - היית רגיל לבלוע אותן במקרה הטוב ולדלג במקרה הפחות-טוב. 'עננו', למשל. או 'רחמנא דעני לעניי, ענינן'. מילים נשגבות הנעלמות ומתפספסות ברוב המניינים ה'רגילים'.
רבי שלמה קרליבך ז"ל פתח במסורת זו לפני למעלה מיובל שנים בהשתתפות עשרות בודדות של מתפללים ומאות מתנגדים. ההתחלה הייתה מוקדמת מדי. לא הבינו אותו. היום זקוקים לכך כמו אוויר לנשימה - סליחה, לנשמה. זכות רבבות הלבבות השמחים והשבורים באמירת הסליחות בנוסח זה, בוודאי עומדת לזכותו בגנזי מרומים.
בואו בהמוניכם, תשירו, תתפללו, תבקשו סליחה, ובוודאי תכתבו לשנה מתוקה.