אל"מ במיל' רונן איציק, ששירת בתפקידים שונים בגזרת צפון הארץ ודרום לבנון ועד לתפקיד ראש מטה עוצבת עמוד האש בפיקוד הצפון, מסביר בשיחה עם ערוץ 7 את חשיבות השליטה הישראלית ברכס עלי טאהר.
לדבריו, מיקומו ותכונותיו הופכים אותו לנקודה בעלת חשיבות אופרטיבית משמעותית להגנת יישובי הצפון: "יש לרכס הזה שלוש תכונות חשובות בהיבט האופרטיבי שנוגע להגנה על יישובי הצפון. ראשית, יש בו שליטה מלאה בגובה על מרחב הצפון, בעיקר על המרחב שבין מטולה ועד הר דב. מי ששולט ברכס הזה שולט על החיים באזור הזה. בנוסף, הרכס שולט על מעברי הליטני. כל כוח עוין שרוצה לחצות את מעברי הליטני ממזרח או ממערב נשלט לחלוטין על ידי הרכס".
"הנקודה השלישית", הוא מוסיף, "שההשתפלות של הרכס צפונה ומערבה מאפשרת לאויב הגעה נוחה מכיוון ביירות או ממה שמכונה 'פיתחת הג'רמאק' בואכה ג'זין, אזורים שבתקופת שהייתנו בדרום לבנון צבא דרום לבנון ישב בהם. התנועה אל מעברי הליטני דרך המעברים האלה מאוד חופשית וללא שליטה ברכס, האויב נכנס לאזורים האלה כמו תייר ובקלות נערך בהם עם אמצעי לחימה. אם אנחנו נסוגים משם, בתוך יומיים חיזבאללה יכול לחזור ולשלוט בתצפית ובאש על הכול. לכן חשוב מאוד להחזיק בו ולנקות אותו מתשתיות האויב הרבות שנוצרו שם, הרבה מאוד מינהור".
מדובר, אומר איציק, בשטח גדול מאוד שלמעשה מחלק את דרום לבנון לגזרה מזרחית ולגזרה מערבית. "הגזרה המזרחית היא ההררית יותר, והמערבית היא גזרה נוחה יותר כי היא בגבהים נוחים יותר עד ציר החוף והים. הרכס הוא קו פרשת המים בין שתי הגזרות והיכולת להשפיע ממנו על מה שקורה מזרח ומערב היא משמעותית ביותר", אומר איציק ומדמה את הרכס לחשיבותו של רכס החרמון השולט על המובלעת הסורית וחלקה המזרחי של לבנון.
האם המשמעות היא שישראל לא תוכל לעזוב חבל קריטי שכזה לביטחון אזרחיה? "כשעוזבים אותו, כל אחד יוכל להיכנס בחופשיות לתוך המרחב ולשלוט בתצפיות ובאש על יישובי הצפון, בעיקר במרחב מטולה, באופן די בלעדי. את האמירה שיש מי שאומר שנסתפק בכך שחיזבאללה יהיה רק מצפון לליטני, אפשר לומר רק כשנמצאים ברכס הזה, ועדיין זה דורש תחזוקה. כשלא נמצאים ברכס הזה אין מצב בעולם שנוכל למנוע מחיזבאללה לרדת דרומה".
הוא מבקש לחדד: "חיזבאללה לא ירדו דרומה עם דגלים ומדים, אלא בבגדים אזרחיים ונשק מוסלק, ועם הזמן הם יחזרו להיות מה שהם היו. לכן כל עוד קיים הארגון הזה, מיליציה שיעית שתכליתה לשרת את איראן כזרוע להשמדת ישראל, אנחנו חייבים להיות ברכס הזה".
על אתגר פיצוץ המנהרות שבעומק הקרקע ברכס עלי טאהר הוא אומר: "חיזבאללה הוא ארגון ערמומי, מתוחכם ועתיר יכולות אופרטיביות. זרוע איראנית לכל דבר ועניין. הוא התבצר במרחב הזה במשך עשרים שנה בצורה המתוחכמת ביותר. מה שחמאס עשה בעזה כפול עשר, אלה סדרי הגודל. הם לא באו לרכס ולבקעת נבטייה לסיורי תיירות, אלא כדי להתכונן למלחמה ולקרוע לגזרים את התמרון הצה"לי. צריך להבין עד כמה ההישג של צה"ל בדרום לבנון היה הישג דרמטי כשהצלחתנו להשתלט על המרחב הזה ולפרק אותו. פירוק התת-קרקע הוא הפירוק הסופי וטיהור המרחב על מנת שחחיזבאללה לא יוכל לחזור דרך התת-קרקע".
"בתת קרקע, אם לא מחסלים את המינהור הם יוכלו להגיע בלי שנראה אותם, ולכן צריכים להשמיד את התת-קרקע. יש בכך משמעות אסטרטגית היסטורית כאשר אנחנו אומרים להם שאחרי כל מה שבניתם והשקעתם במשך עשרים שנה, פירקנו אתכם לגזרים. זה מסר היסטורי לביטחון של ישראל".
על רקע כל זאת הזכרנו את איומיה של איראן לתקוף את ישראל, אם זו אכן תופצץ את המינהור מתחת רכס עלי טאהר, ובעיניו מדובר בהוכחה הטובה ביותר לצעדיה הנכונים של ישראל.
"אם הם מאיימים, כנראה שאנחנו עושים משהו נכון וכואב להם", הוא אומר ומוסיף: "איראן נמצאת במצב של הישרדות. נדרשנו לאיראנים כשהם היו בשיא כוחם ויכולנו להם תוך שאנחנו עסוקים במספר זירות בו זמנית. ישראל לא צריכה יותר לחשוש ולהרתע מהאיראנים. הם בנקודת חולשה. התמודדנו איתם בשיאם ונתמודד גם בחולשתם ונעשה את מה שנכון לדורות קדימה".
"להחזיק את עלי טאהר תוך טיהור כל התת-קרקע זו משימה לאומית היסטורית שתהדהד שנים רבות קדימה", הוא אומר, ואנחנו שואלים אם להערכתו הציבור הרחב בישראל מודע למשמעותה של המשימה הזו. במענה הוא מזכיר כי רק כעשרים אחוזים מחיילי צה"ל נמצאים במערך הלוחם וניתן לשער שהם מכירים את האזור ואת חשיבותו. למספר זה ניתן להוסיף עוד עשרה אחוזים של תומכי לחימה שהיו גם הם במקום, אך מעבר לכך, "יותר מחצי מהעם לא מבין את המשמעות והחשיבות של הרכס הזה, כי כדי להבין צריך להיות שם. זה דורש הרבה הסברה ולמידה".
"מדובר בהישג היסטורי אדיר שרבים לא האמינו שנוכל לעשות אותו. עשינו אותו 'באבוהה'. כמי שהיה סמח"ט במלחמת לבנון השניה, אני יכול לומר שאף אחד לא דמיין שנחזור למקומות האלה, והנה אנחנו שם בעוצמה ומשתלטים על כל המרחב, וחיזבאללה במצב של בריחה ובתחושת הישרדות, ובנוסף, מדינת לבנון נותנת לנו כתף ורוצה להיות שותפה באירוע כי גם היא לא רוצה אותם. זה אירוע היסטורי בצורה בלתי רגילה גם ברמה האסטרטגית בינלאומית".
הוא מקפיד לומר כי גם לאחר הישגים מרשימים כל כך אין להיכנס לזחיחות וביטחון מופרז. "יצאנו ממצב קטסטרופלי לניצחון אדיר והיפוך מלא של הקערה. האיומים לא נעלמו, זו סביבה עוינת שתמשיך להיות כזו, אבל יצרנו מצב אסטרטגי אחר לחלוטין. כל משפחה שחיה באזור הצפון לא האמינה שבתוך שלוש שנים היא תפתח חלון ותראה דגל ישראל על הבופור ואת צה"ל יושב על כל הגזרה הזו. זה דבר בלתי נתפס, משדר עוצמה ומחזק את הביטחון של התושבים שמאז הבריחה הנוראית מלבנון הם היו במצב של לקחת את עצמם ולברוח, והיום זה עולם אחר".