ימי הסליחות, ימי הכפרה, ימי החמלה, ימי התוגה והשמחה, ימי הזיכרון והגעגוע, ימים הכותבים עצמם בלוח השנה ההיסטורי של עם הנצח.
בעמוד הפותח את הפרק המזהיר בהיסטוריה עתיקת היומין של העם היהודי ניצבת הסליחה הגדולה מהאזרחים והאזרחיות, החיילות והחיילים, ההורים, המשפחות, החברים והחברות שנטבחו ונרצחו, שנשרפו ונשחטו, שנאנסו ונחטפו, על ידי אנשי התועבה.
סליחה על שההנהגה הצבאית וההנהגה המדינית נעלמה בשעות הזוועה והאימה להציל ישראל מיד צר, שהפקירה את הערים, היישובים, הקיבוצים, לאנשי התועבה.
סליחה מהלוחמים, אריות האומה, אשר הסתערו להציל ולהשיב כבוד ישראל ולא שבו, סליחה מההורים שניצבו אל מול ארונות אהוביהם ודיברו עוז ועוצמה, דיברו גבורה ואהבת ישראל, מדינת ישראל ועם ישראל.
סליחה מהפצועים בגוף ובנפש אשר שבו משדות המערכה, נושאים על גופם וליבם את מוראות המלחמה המתמודדים בגבורה עילאית בכל יום, בכל שעה, בכל רגע עם מכאוביהם וייסוריהם.
סליחה מהגולים בתוך עמם, בתוך ביתם, אשר נדדו וצרורות חייהם ארוזים בידיהם, חיים ארוזים בתיק ובמזוודה, נודדים מבית משפחה, חברים, מלון, עד שיקום בתיהם החרבים.
סליחה שמיום התבוסה, מיום החורבן, מיום השק ואפר שהוצע לעם היהודי, יום הייאוש והצער, ניער מעליו העם היהודי את אדרת החרפה ועטה את אדרת הגבורה, העוז והאמונה.
ומאז, יום הסופה והסער הנורא, ההיסטוריה היהודית-ישראלית כותבת עצמה מחדש, כותבת על ניצחונות, הכרעות, ייסורי המלחמה, כאב האובדן, פצעי היגון, ומאז יום התבוסה משנה את פני ההיסטוריה.
סליחה, סליחה שניצחנו במלחמת התקומה בלבנון, בעזה, ביהודה ושומרון, בתימן, בעיראק, בסוריה, באיראן, סליחה שהתיקון הגדול נמשך במלא עוזו.
סליחה שהשמדנו את צמרת הרוע האנושית במדינות מבקשי רעתה של מדינת היהודים, מעז אדין אל חדאד, דרך עלי שמחני, עלי חמינאי, מרואן עיסא, יחיא סינוואר, מוחמד סינואר, אברהים ראיסי, מוחמד כאפור, איברהים עקיל, מוחמד עודא, עלי לאריג'אני, אסמעיל הנייה, פואד שוכר מוחמד דף, ועד חסן נסראללה והרשימה ארוכה ומותירה את העולם טוב יותר, בטוח יותר.
סליחה שהסרנו את הסכנה מגבולות מדינת ישראל, סליחה שלמרות ליקויי המאורות והעיוורון הנורא של חלק מהחברה בישראל, אריות האומה וגיבורי ישראל ממשיכים לבצר את הביטחון והחוסן הלאומי.
סליחה שכל החטופים, החללים והחיים, שבו לחיק אוהביהם, סליחה שנעדרים ממלחמות ישראל הקודמות הושבו לקבר ישראל, סליחה שכנגד כל הסיכויים, כנגד כל האשמות השווא, הקונספירציות ועלילות הדם, הפרק המדמם של השבת כל החטופים הגיע לסיומו תוך שמערכת כל הנכסים הביטחוניים של מדינת ישראל.
סליחה שמאות אלפי אזרחים הניחו את מקל הנדודים והחלו שבים לבתיהם בגבולות הצפון המשתקם ופורח, והדרום המשגשג הקולט משפחות חדשות, סליחה מהגיבורים ששבו כדי לבנות בית ולטעת עץ.
סליחה שהרוח הישראלית ניעורה במלא עוזה, במלא יופייה, במלא הדרה, רוח ההקרבה, הנתינה, המסירות, רוח ה-יחד אשר העיפה לכל עבר את רוח הפירוד, רוח השנאה, רוח הפילוג לשוליים המקום הראוי להם.
סליחה שלמרות נבחרי ציבור בעבר, בהווה ולעתיד, אשר פעלו באופן עקבי, שיטתי וקיצוני, להתנגד לניצחון, להכרעה, לשרטוט מחדש את גבולות מדינת העם היהודי.
נבחרי הציבור שהתנגדו להמשך קיום המערכה, שתבעו לעצור כבר בימיה הראשונים של מלחמת התקומה ולהותיר את הגבולות מופקרים, עם ארכי טובחים, רבי מחבלים, אדריכלי תוכנית ההשמדה היהודית, תכנון הפתרון הסופי הבאה של העם היהודי.
סליחה שפגענו אנושות בתוכנית הטילים ובגרעין האיראני, שפגענו אנושות, בעזרת ידידים מרחבי העולם, גלויים וסמויים, הבטחנו שלעולם לא יהיה למבקשי השמדת העם היהודי, גרעין.
סליחה שהשיח הצבאי והמדיני שינה אופיו, לא עוד הגנה כי אם יוזמה והתקפה, עיין ערך התהליכים המתרחשים בחבלי מולדת, בשבילים בהם פסעו אבות האומה, ובדרכים אותן חצבו אימהות האומה ביהודה ושומרון.
סליחה, שקול ילדים יהודיים שוב נשמע בצפון השומרון ושלושים ושלוש שנים אחרי הגירוש, שבו בנים לגבולם.
סליחה שלמרות השנים המורכבות והמאתגרות, עשרות אלפי יהודים עזבו את סיר הבשר במדינות העולם ובחרו לעלות לארץ חמדת אבות.
סליחה שלמרות עלות המלחמה הארוכה בתולדות מדינת ישראל, הכלכלה הישראלית איתנה, ונחשבת בעולם כנס גלוי נגד הטבע, כנגד כל הסיכויים.
סליחה שלמרות ההתעקשות של מיעוט הלוקה בעיוורון מוחלט לא לראות את ההישגים האדירים, את הניסים הגלויים, את הניצחונות המזהירים, במדד האושר העולמי, גם בשנות המלחמה מדינת ישראל נמצאת בשורה הראשונה בעולם.
סליחה ממי שראו שחורות, ממי שניבאו וייחלו לירידה מהארץ, לקריסת ההיי טק, לפירוק החברה הישראלית, לפגיעה אנושה בחוסן הלאומי ובלכידות החברתית, בהתפוררות מדינת ישראל והפיכתה למדינת כל אזרחיה, סליחה.
סליחה שממש ברגעים אלה נכתבים בספר דברי הימים היהודי דפים היסטוריים של ניצחון.
מדינת ישראל, אזרחיה, אוהביה וגיבוריה ניצבים איתן מול ברוחות הרעות ומייצרים רוחות של תקווה, של עתיד, של ניצחון ועוז.
ההיסטוריה תכריע מה יישאר מהזיכרון היהודי והישראלי מהימים ההיסטוריים האלה.