מפקד יחידת מגלן, סא"ל ר', מגדיר בשיחה מיוחדת עם ערוץ 7 את המבצע ברכס עלי טאהר כאחת מנקודות הציון המשמעותיות במלחמה.
במשך שלושה חודשים פעלו לוחמי היחידה, לצד כוחות נוספים ובהם יחידות אגוז ויהל"ם, להשתלטות על המרחב, לפגיעה בכוחות חיזבאללה ולהשמדת התשתית התת-קרקעית שנבנתה במקום לאורך שנים.
"כל המלחמה הזאת היא מלחמה היסטורית ויש בה הרבה נקודות על ציר הזמן, אבל המבצע הזה, שבסופו הושמד התוואי התת-קרקעי ברכס עלי טאהר, הוא אחת הנקודות המשמעותיות ביותר", אומר סא"ל ר'.
הפיצוץ האדיר שסיכם את המבצע היה רק השלב האחרון במהלך ממושך ומורכב. "המשימה מלכתחילה הייתה להגיע לתת-קרקע, לשלוט בו ובסוף לפוצץ אותו, אבל מדובר בתהליך ארוך. תחילה היה צריך לכבוש את הרכס ואת מרחב מזרעת עלי טאהר, לחנוק את האויב שפעל שם, להשמיד אותו ולפגוע בתשתיות שלו. רק בסוף הגענו להשמדת התוואי. זה ממש לא התחיל בפיצוץ - זה התחיל בכיבוש, מתוך הסתכלות על היעד הסופי".
לדבריו, חיזבאללה השקיע במשך כשני עשורים בהקמת תשתית תת-קרקעית משמעותית ברכס השולט, בעומק לבנון ובשיתוף פעולה עם איראן. מיקומו של המתחם והיקף ההשקעה בו גרמו לארגון להניח שכוחות צה"ל לא יצליחו להגיע אליו.
"האויב בנה כאן במשך שני עשורים תשתית משמעותית מאוד של תת-קרקע. הוא בנה אותה בשיתוף עם איראן ובמימונה. התשתית נמצאת בעומק, רחוק מהגבול ובנקודה שולטת מאוד. אני חושב שהאויב לא האמין שנגיע לשם", מספר מפקד מגלן.
אלא שמרגע שהכוחות התבססו ברכס, הבין חיזבאללה את גודל האיום על אחד מנכסיו החשובים וניסה להדוף אותם. "האויב ניסה להבהיר לנו עד כמה הנקודה הזאת חשובה עבורו וניסה לתקוף אותנו. בעקבות הפעולות שביצענו והדרכים שבהן נלחמנו, הכוח והמורל שלו הלכו ונשחקו. הוא לא חשב שנגיע, וכשהגענו הוא ניסה להילחם על המקום - אבל מהר מאוד הבין שהוא אבוד".
הלחימה ברכס כללה ירי נ"ט, ירי תלול מסלול והפעלת רחפנים נגד הכוחות. חלק מהרחפנים הצליחו לפגוע בלוחמי מגלן ולפצוע אותם. האיום החדש חייב את היחידה להתאים את שיטות הפעולה שלה למציאות המשתנה בשטח.
"הרחפנים פגעו כמה פעמים ואף פצעו לנו לוחמים ברכס. האיום הזה אתגר אותנו, אבל הוא גם גרם לנו להמציא פתרונות ולמצוא טכניקות ותרגולות שמתאימות להתמודדות איתו. זה לא היה האיום היחיד. מרגע שעלינו לרכס, האויב הפעיל נגדנו ירי נ"ט, ירי תלול מסלול וגם רחפנים".
סא"ל ר' מגדיר את הפעילות כ"משימת קומנדו לכל דבר ועניין". אף שחיזבאללה ידע שכוחות צה"ל פועלים במרחב, לדבריו הוא התקשה לאתר אותם במדויק לאורך רוב ימי המבצע. יכולות ההסוואה וההיטמעות של היחידה אפשרו ללוחמים להישאר נסתרים, ובמקביל לגרום לאנשי חיזבאללה לחשוף את עצמם.
"יש למגלן לא מעט יכולות בעולמות ההסוואה וההתאמה לשטח. השתמשנו בהן כדי להישאר נסתרים, בין אם במארבים בשטח ובין אם באמצעים אחרים שהאויב לא הצליח לזהות. תוך כדי שאנחנו נסתרים ומבצעים מארבים, אנחנו מגרים את האויב, גורמים לו להיחשף ואז תוקפים אותו. אלה יכולות קומנדו".
רכס עלי טאהר ממוקם, לדבריו, כארבעה עד חמישה קילומטרים צפונית למבצר הבופור ובעומק לבנון. המבצע ברכס הגיע לאחר שורה של פעולות שבהן השתתפה היחידה, ובהן חציית הליטני וכיבוש הבופור.
סא"ל ר' נמנע מלהגדיר את הפעולה "משנת משחק", אך אינו מותיר מקום לספק באשר למשמעותה המבצעית. "את ההגדרות האסטרטגיות אשאיר לדרגים המתאימים. אני יכול לומר שהפעולות האלה משמעותיות עד כדי כך שרואים בעיניים שיש עכשיו פחות איום. האם זה אומר שלא יהיה איום בכלל? גדול עליי לומר זאת, אבל תושבי הצפון יכולים עכשיו לישון מעט יותר בשקט, כי הסרנו עוד איום משמעותי מעל הצפון".
מאחורי ההישג המבצעי ניצבים לוחמים ומפקדים שחלקם נפצעו במהלך המלחמה, שבו לשירות ונפצעו פעם נוספת. מפקד היחידה מתאר דור לוחמים שאינו שואל מדוע הוא נדרש לשוב פעם אחר פעם אל שדה הקרב, אלא מתמקד במשימה הבאה.
"אנחנו בדור מדהים. יש לי מספר לא קטן של לוחמים ומפקדים שנפצעו וחזרו להילחם. ברכס היו איתי מפקדים שנפצעו בפעם השנייה ושוב חזרו. הרוח של הדור הזה חזקה מאוד. כשהלוחמים מבינים את המטרה ואת הסיבה, הם מבצעים. אני לא שומע שאלות של 'למה עוד פעם', אלא אמירה ברורה: זה מה שנדרש מאיתנו ואנחנו נעשה את זה".
לקראת סיומו של המבצע התעורר ספק אם פיצוץ התשתית יתבצע באותו יום או יידחה. דווקא הלוחמים, שכבר שהו זמן ממושך מחוץ לבית והחמיצו חגים לצד משפחותיהם, הבהירו למפקדם כי אינם מתכוונים לעזוב לפני השלמת המשימה.
"הם אמרו לי: 'אנחנו לא יוצאים עד שאנחנו מפוצצים'. אלה לוחמים שסגרו לא מעט שבתות וכנראה גם לא היו בבית בחגים האחרונים, אבל מבחינתם המשימה עומדת בראש סדר העדיפויות, משום שהם מבינים את חשיבותה. כשאתה עומד על הרכס ורואה את יישובי הצפון ואת החרמון, אתה לא זקוק להסברים רבים. ברור לך מאוד מה אתה עושה שם".
רגע לפני הפיצוץ כינס סא"ל ר' את לוחמיו בבופור. מן המבצר הם הביטו צפונה אל הרכס שעליו נלחמו, דרומה אל יישובי הצפון ומזרחה אל החרמון. המראה סיפק את התשובה הברורה ביותר לשאלה מדוע נדרשו לשלושה חודשי לחימה בעומק לבנון.
"הלוחמים הבינו את גודל המאורע ואת מידת ההשפעה שלהם על תושבי מדינת ישראל. מה שאני מקבל מלמטה הוא רוח גבית שדוחפת קדימה, חותרת למגע ולביצוע המשימה החשובה של הגנה על התושבים. אין שום בעיה ברוח - להפך".
עם השלמת המבצע יצאו לוחמי היחידה להפוגה קצרה בראש השנה, אך מבחינת מפקד מגלן המבט כבר מופנה קדימה. "המשימה שלנו הייתה לכבוש את הרכס ולהשמיד את התשתית. ביצענו אותה, וכעת אנחנו נערכים למשימות הבאות".