מאות ואלפים ליוו את נתנאל שקרון הי"ד בדרכו האחרונה, עמדו בצדי הדרך עם דגלי ישראל ונשארו בבית העלמין עד השעות הקטנות של הלילה. אבל עבור אחותו מירי, אחד הרגעים הקשים ביותר הגיע דווקא קודם לכן - בבית הכנסת שבו היה אחיה אחד מעמודי התווך, ביום הכיפורים הראשון בלעדיו.
"אני רוצה להודות קודם כול למאות ואלפי האנשים שהגיעו, שעמדו בצדי הדרך במסע הלוויה עם דגלים, שהלכו את כל הדרך עד בית העלמין והיו שם עד שלוש לפנות בוקר", סיפרה מירי שקרון לערוץ 7. "אנשים שלא עוזבים אותנו לרגע - מההגעה לבית החולים, דרך העטיפה במהלך יום הכיפורים ועד מה שקורה כאן מאז צאת החג. אין לתאר".
את תחושת האבל שאחזה ביישוב עלי זהב היא תיארה באמצעות הודעה שפרסמה אחת התושבות: "בדרך כלל במוצאי יום כיפור שומעים את הלמות הפטישים של הקמת הסוכות, אבל אף סוכה לא הוקמה בעלי זהב. הרעש היחיד הוא רעש הלבבות המתנפצים".
נתנאל, סיפרה אחותו, היה ממייסדי המניין הספרדי ביישוב ואחד משליחי הציבור שהובילו מדי שנה את תפילות הימים הנוראים. עוד קודם לכן הוא הזמין אותה להגיע ולהתפלל איתו ביום הכיפורים. אחרי מותו, עצם הכניסה לבית הכנסת הפכה עבורה למשימה קשה.
"היה לנו מאוד קשה להגיע לבית הכנסת. מרב, גיסתי האהובה, לא הייתה מסוגלת. גם לנו היה מאוד קשה. אספתי את הכוחות כי ידעתי שזה היה חשוב לו. כל כך חששתי מהרגע שבו אני נכנסת לבית הכנסת ולא רואה אותו שם. כולם יודעים שאני אחותו, וברגע שנכנסתי - זה היה כאילו הוא נכנס".
התפילות, היא מספרת, קיבלו השנה משמעות אחרת. "היו תפילות מרגשות הרבה מעבר לרגיל, כי מה שליווה את התפילה היה היעדרו של נתנאל. בחור בגובה 1.90, מאיר פנים, שמח, תמיד עם חיוך".
לדברי מירי, שלושה צירים מרכזיים עיצבו את חייו של אחיה: תורת ישראל, עם ישראל וארץ ישראל. "היה לו מצפן פנימי מאוד מאוד מדויק", אמרה. "הוא היה איש ספר, משכיל, אוהב תורה, למדן. הוא אהב את תורתו של רבי נחמן, תמיד סיפר סיפורים, מדרשים ודברי תורה. אין ארוחה בכלל, ושולחן שבת בפרט, בלי דברי התורה שלו. בשבתות הוא היה דורש בפני כל בית הכנסת, וכך גם חינך את הילדים".
אהבת הארץ לא נשארה עבורו רעיון מופשט. בכל הזדמנות היה אוסף את ששת ילדיו ויוצא איתם לטייל. "אין חופשה ואין חצי יום פנוי שבו הוא לא אסף את כל החבורה - שישה ילדים, ברוך השם, מיואב בן ה־16 ועד אורי הצעיר בן ה־4 - והעלה את כולם לרכב. לא להתעצל, אלא לחבר את הילדים לארץ דרך הרגליים. אין מקום שהוא לא הכיר, אין מעיין שהוא לא ביקר בו".
אבל יותר מכול, היא אומרת, נתנאל ידע לחבר בין אנשים. "בכל מקום שהוא הגיע אליו הוא חיבר לבבות. בצנעה, בשקט, בענווה, בחיוך. עם עיניים ירוקות וטובות, לב גדול, ראש פתוח ולב שומע".
אותן "עיניים טובות" הפכו לאחר מותו גם למתנה לאחר. בבית החולים התבקשה רעייתו מרב להסכים לתרומת קרניותיו. "מישהו עכשיו זוכה לעיניים הטובות של אח שלי", אמרה מירי.
לצד פעילותו הציבורית והקהילתית, מירי מתארת אח ואב שהמשפחה עמדה תמיד במרכז עולמו. "הוא היה בעל למופת ואבא מעורב ברמות שאין דברים כאלה. הוא ידע איפה הילדים, באילו חוגים, באילו כיתות, מה צריך, מה לארוז, לאן לטייל ואיפה לקחת אותם. אבא שנוכח רגשית וגם פיזית בבית. סדר העדיפויות שלו היה מאוד מאוד ברור".
גם שירות המילואים היה חלק בלתי נפרד מאותה תפיסת עולם. אף שכאב לשישה ילדים וכמי שכבר היה מעבר לגיל שבו נדרש לשירות ממושך, לדברי אחותו הוא המשיך להתייצב שוב ושוב. "אנחנו לא מסתכלים על הפטור הרשמי. איפה שעם ישראל היה צריך אותו - הוא היה. איפה שארץ ישראל הייתה צריכה אותו - הוא היה".
כבר בתוך ימי השבעה מבקשת הקהילה להפוך את מפעל חייו של נתנאל למציאות שתישאר אחריו. המניין הספרדי שהקים פועל כיום במבנה ישן וצפוף ששימש בעבר גן ילדים. במשך שנים חלם נתנאל על הקמת בית כנסת של קבע - מקום שבו כל יהודי יוכל להרגיש בבית.
"החזון שלו היה להקים בית כנסת ספרדי ביישוב עלי זהב, כשכולם מוזמנים", סיפרה מירי. "גם היום יש שם לא רק ספרדים, אלא הכול מהכול. מה שהנחה את נתי היה שכל אחד ירגיש בבית עם נוסח התפילה שלו. אם מישהו רוצה להביא פיוט מבית אבא - הוא יביא את הפיוט. אם מישהו רוצה להתפלל בנוסח מסוים - נוסיף אותו לתפילה. העיקר לא לבוא לידי מחלוקת, והעיקר לחבר לבבות".
מתפללי המניין כבר פנו למשפחה וביקשו את ברכתה לפתיחת קמפיין להקמת בית הכנסת שעליו חלם. המבנה המתוכנן יישא את שמו של נתנאל וינסה להמשיך את הדרך שבה חי: תורה שאינה מפרידה בין אנשים, תפילה שיש בה מקום לכולם וקהילה שבמרכזה החיבור.
מירי מספרת כי משפחת שקרון מונה שבעה אחים, ובין הבכור לצעיר, נתנאל, הפרידו כעשרים שנה. "תמיד אמרנו שהוא המודל המשופר. הכי טוב שיש, באמת. אין מישהו שלא אוהב אותו".
בתוך השבר העצום מבקשת המשפחה למצוא גם נחמה באמונה שליוותה את נתנאל בחייו. "אנחנו רוצים להאמין שנתי, אחי הצדיק והטהור, עלה לשמיים כדי לכפר על עם ישראל", אמרה מירי. "עם ישראל צריך כל כך, כל כך, כל כך הרבה רחמי שמיים".