הצלם הפלסטיני מועתז עזאיזה מספר כי ברשותו תיעודים שלא פרסם מ-7 באוקטובר, ובהם נראים תושבי עזה מכים ופוגעים בחטופים ברצועה.
לדבריו, ההחלטה להשאיר את החומרים מחוץ לרשת הייתה מכוונת: הוא חשש שהצילומים יסייעו לישראל לזהות את המעורבים ולפעול נגדם.
בריאיון לפודקאסט Taqarrab של העיתונאי אחמד אל-ביקאווי שחזר עזאיזה את מה שראה באותו יום. לדבריו, הוא הבחין ברכב של גדודי עז א-דין אל-קסאם שבו הוחזקו חטופים שהובאו מישראל לעזה.
"אנשים יצאו, הסתכלו, הרביצו להם ופגעו בהם, ואני עקבתי אחריהם וצילמתי", סיפר. אף שתיעד את המתרחש, עזאיזה החליט שלא להעלות את הצילומים. הוא הסביר כי העריך שגורמי הביטחון בישראל יוכלו להשתמש בתיעוד כדי לזהות את המצולמים.
"ידעתי שישראל תשתמש בסרטונים האלה כדי לזהות כל אדם שהיה שם ולחסל אותו", אמר. "לא רציתי להיות אחראי, אפילו בעקיפין, למותם של אותם אנשים בתמורה לכמה לייקים וצפיות ברשת".
עזאיזה נכלל בשנת 2024 ברשימת 100 המשפיעים של מגזין Time. הוא הרחיב באותו ריאיון גם על המציאות שבה פועלים אנשי תקשורת ברצועת עזה. הוא תיאר מערכת שבה ביקורת על חמאס עלולה להביא ללחצים ולתגובות נגד העיתונאי שמפרסם אותה.
אחת החשיפות שלו נוגעת לקבוצת וואטסאפ בשם "Smart". לטענת עזאיזה, חברים בה עיתונאים מעזה והיא מנוהלת בידי איש תקשורת המזוהה עם חמאס. לדבריו, הקבוצה שימשה גם לצורך ארגון מתקפות נגד אנשי תקשורת שהעזו לפרסם דברים ביקורתיים על הארגון.
"צלמים בעזה התרגלו להוריד את המצלמה ברגע שמישהו אומר משהו רע על חמאס", טען.
העדות של עזאיזה על "Smart" עמדה גם במוקד כתבה של ה"ניו יורק פוסט", שהציבה את דבריו בתוך תמונה רחבה יותר של התנהלות התקשורת ברצועה לאורך השנים.
לפי העיתון, מאז השתלטות חמאס על עזה ב-2007 נאלצו עיתונאים מקומיים לעבוד תחת מגבלות שהציב הארגון, כאשר חריגה מהן עלולה הייתה להביא לפגיעה בהם. לטענת ה"פוסט", חלק מהמציאות הזאת נעלם בדרך שבין איסוף החומרים בעזה לבין פרסומם בכלי התקשורת המערביים.
אחת הדוגמאות שמביא העיתון היא מפגש שערך משרד הפנים של חמאס בשנת 2013 לעיתונאים ולפעילי רשת. לפי הכתבה, במהלך אותו מפגש הובהר למשתתפים כי תפקידה של התקשורת "לא פחות חשוב מזה של ההתנגדות בשטח".
במהלך המלחמה לאחר 7 באוקטובר, טוען ה"פוסט", נרשמו מקרים שבהם הופעל לחץ על עיתונאים. העיתון מתאר לפחות שלושה מקרים שבהם כתבים עזתים סיפרו כי הוכו או אוימו בידי אנשי חמאס בעקבות סיקור של תושבים שהטילו על הארגון אחריות להרס ברצועה. לפי עדויותיהם, הם נדרשו להפסיק להביא את קולות הביקורת הללו.
לטענת ה"ניו יורק פוסט", המשמעות חורגת מגבולות הרצועה. כלי תקשורת בין-לאומיים נעזרו לאורך השנים בעיתונאים ובאנשי שטח מקומיים לצורך השגת תיעוד, תיאום ותרגום. אלא שכאשר המידע הגיע למערכות בחו"ל, הלחצים שהשפיעו על מה שניתן לצלם ולפרסם לא בהכרח היו גלויים לקוראים ולצופים.
ב"ניו יורק פוסט" מסכמים כי החשיפה של עזאיזה מעלה מחדש שאלות בנוגע לאופן שבו נאסף והועבר מידע מעזה במשך השנים. בין היתר, העיתון מעלה את השאלה כמה כלי תקשורת אמריקניים ובין-לאומיים נעזרים באנשי SMART כ"פיקסרים" מקומיים, המסייעים לעיתונאים זרים בתיאום פגישות ובתרגום מערבית לאנגלית.