עומר שם טוב, ששרד 505 ימים בשבי חמאס, פרסם ב"וול סטריט ג'ורנל" טור שבו יצא נגד הסרט "נז"א" והציג את חוויותיו מהשבי כחלק מהדיון על הפגיעה באזרחים במהלך המלחמה בעזה.
הטור פורסם תחת הכותרת "חטופים כמוני היו גם 'נז"א' - נזק אגבי", ובכותרת המשנה כתב שם טוב: "אם פצצה ישראלית הייתה הורגת אותי, חמאס היה מנצח פעמיים: הייתי נהרג, וישראל הייתה אחראית לכך".
שם טוב, שנחטף מפסטיבל הנובה ב-7 באוקטובר, ציין כי לא צפה בסרט, שלא הוקרן בישראל. לדבריו, מהדיווחים עליו עולה כי הסרט מתמקד באזרחים פלסטינים שנהרגו במהלך המלחמה, בעוד אירועי 7 באוקטובר וחטיפת הישראלים נותרים ברובם מחוץ לתמונה.
את טענתו המחיש באמצעות התקופה שבה הוחזק בעזה. "חמאס חטף אותי מפסטיבל המוזיקה 'נובה' ב-7 באוקטובר והחזיק בי בעזה במשך 505 ימים, חלק גדול מהזמן בדירות באזורי לחימה פעילים", כתב.
לדבריו, לצד הפחד משוביו, מהרעב ומהאפשרות שלא יראה עוד את משפחתו, הוא חשש גם מתקיפה ישראלית: "הטייסים הישראלים למעלה לא ידעו איפה אני. לעיתים, כשהשובים שלי ציפו שתגיע תקיפה ישראלית, הם ברחו והשאירו אותי מאחור. אם פצצה ישראלית הייתה הורגת אותי, חמאס היה מרוויח פעמיים: אני הייתי מת, וישראל הייתה אחראית".
שם טוב תיאר אירוע נוסף שלדבריו המחיש עבורו את הפער בין התנהלות חמאס לבין ניסיונות צה"ל למנוע פגיעה באזרחים.
"אחד מהשובים שלי סיפר לי שאימו קיבלה שיחת טלפון שהזהירה אותה לעזוב את ביתה מכיוון שתקיפה ישראלית עלולה לסכן אותה", כתב. "חמאס ידע איפה אני והשאיר אותי למות. ישראל לא ידעה את המיקום שלי, אבל היא ידעה איפה אימו של השובה שלי והתקשרה כדי לוודא שהיא לא תיהרג בטעות. שם הייתי - חטוף, מורעב ומעונה על ידי בנה - בזמן שהצבא שלי ניסה להשאיר את אימו בחיים".
"ישראל רצתה אותי בבית נואשות", כתב, "אבל לא בכל מחיר. היו אזרחים פלסטינים בין ישראל לביני. אז ישראל הטילה כרוזים, שלחה הודעות, ביצעה שיחות טלפון והורתה על פינויים. היא ניסתה למזער את הנז"א, את הנזק האגבי".
הוא הדגיש כי הצגת הנתונים אינה מפחיתה מבחינתו מחומרת מותו של אזרח פלסטיני: "ילד פלסטיני מת לא נעשה פחות מת בגלל סטטיסטיקה. אבל גם אסור לנו להתעלם ממה שישראל סיכנה כדי לצמצם את המספר הזה".
שם טוב התייחס גם לקבלת הפנים שלה זכה הסרט בפסטיבל ונציה, שם זכה בפרס חבר השופטים המיוחד. לדבריו, מחיאות הכפיים שנמשכו יותר מ-24 דקות היו עבורו קשות במיוחד.
"כחטוף לשעבר, הדקות הללו הרגישו כמו מטר של סכינים", כתב. "לא בגלל שהסרט מראה סבל פלסטיני, שהוא אמיתי ומגיע לו להיראות. מה שכואב הוא שהסרט, כפי שדווח, לא נראה כמו אחד שרואה אותי".
לדבריו, הסרט אינו מעניק מקום מספק לאירועים שהובילו למלחמה: "בסיפור הזה, אולי גם אני 'נז"א'. נזק היקפי. חטוף יהודי שניתן היה להשאיר להירקב במנהרה של חמאס, או להירצח לצד חבריי ב'נובה'".