דינה פריד, ממייסדי היישוב הקהילתי אלון בבנימין, שבו חיים דתיים ושאינם דתיים, חוזרת בראיון מיוחד אל ראשית היישוב ומספרת כיצד החזון לחיים משותפים נתקל בשאלות שהמייסדים כלל לא ידעו כיצד לפתור.
הראיון מתקיים במסגרת מיזם "תיעוד ותיקי ומייסדי ההתיישבות" - יוזמה של משרד המורשת והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
מטרת המיזם, הכולל מאות ראיונות, היא לתעד את פרקי הקמת ההתיישבות בחבלי הארץ השונים ולשמר את סיפורי הראשונים לדורות הבאים. מיזם התיעוד נערך בבקעת הירדן, יהודה, שומרון, בנימין, הגולן והגליל על ידי מורדי קרשנר ונעם דמסקי.
"כשרצינו להקים את היישוב, פנינו לכל מיני גופים. כולם אמרו לנו - תצטרפו למשהו קיים. פנינו לכמה מקומות, אבל היישובים הדתיים מאוד נבהלו מהמחשבה שיבואו חילונים, והיישובים החילוניים מאוד נבהלו מהמחשבה שיבואו דתיים", נזכרת פריד.
היא מוסיפה "לא הבנו הרבה מה המשמעות של הקמת יישוב מעורב ומה יהיו כללי היסוד. המון זמן היינו רק דתיים, כי לא הכרנו חילונים, ומעט אלה שהכרנו, זה לא היה ברמה של הזמנה למגורים ביישוב אחד. היינו במצוקה סביב העניין הזה של צירוף חבר'ה שאינם דתיים לגרעין".
"במקביל, התברר לנו שבמישור אדומים יושב גרעין של משפחות חילוניות, שמחכות לעלות לפה. שתי הקבוצות היו צריכות לקבל החלטה על חיבור ואז התחיל להתגבש גרעין חדש. באפריל 1990, היישוב קם על הגבעה הזאת".
היא מתארת את הרגע בו החזון נתקל במציאות וגורם לשינוי מחשבתי בכל הקשור ליישוב מעורב. "אם לפני זה, בתהליכים, רצינו שהכול יהיה מושלם, כשהתחלנו לעבוד הבנו את ההשלכות של הדברים. סתם לדוגמה - קבענו שבכל שבת יישארו עשר משפחות דתיות כדי שיהיה מניין. היינו קצת מנותקים מן המציאות ותמימים. קבענו, למשל, שאין נסיעה בשבת בתוך היישוב. היה מצחיק לקבוע דבר כזה כשעוד אין לך יישוב. זה לא עמד במבחן המציאות לאורך זמן והבנו שזה לא סביר. קשה להבין מהו יישוב מעורב עד שחיים בו".
לצפייה בראיון המלא:
לחצו כאן וצפו בפרוייקט הראיונות המלא "הראשונים"