121 צעדים מגבילים נגד ישראל תועדו ב-62 מדינות ברחבי העולם, ו-93 מהם עדיין בתוקף.
הנתונים הללו, שנחשפים במאגר מידע חדש של המכון למדיניות העם היהודי (JPPI), מציגים תמונה רחבה של הלחץ הבינלאומי המופעל על ישראל.
אלא שמאחורי המספרים מסתתרת, לדברי אנשי המכון, סכנה משמעותית יותר: האפשרות שסנקציות המכוונות כיום נגד אישים, גופים או אזורים מסוימים יתפתחו לפגיעה במערכות מרכזיות של הכלכלה והביטחון הישראליים.
מנכ"ל המכון, ד"ר שוקי פרידמן, מזהיר מפני התייחסות לכל סנקציה כאירוע נפרד. לדבריו, ההשלכות עלולות לחרוג הרבה מעבר למי שנגדו ננקט הצעד המקורי.
"מי שחושב שסנקציות נגד שרים, יחידים ביהודה ושומרון או מוצרים מהאזור ייעצרו בקו הירוק - טועה", הוא אומר. "לסנקציות יש אפקט היקפי. כאשר הן מצטברות, הן עלולות להשפיע על בנקים, חברות, משקיעים ושותפי סחר שאינם קשורים כלל לאדם או לגוף שעליו הוטלה הסנקציה. הסכנה האמיתית היא המעבר מסנקציות נקודתיות לפגיעה במערכות שהכלכלה והביטחון הישראלי תלויים בהן".
המאגר החדש נועד לאפשר לראשונה בחינה מרוכזת של הצעדים המגבילים נגד ישראל, במקום התבוננות בכל החלטה בנפרד. מתוך 121 הצעדים שתועדו, 93 מוגדרים כצעדים שבתוקף, 19 כצעדים היסטוריים ותשעה נוספים נמצאים בשלב של הצעה או תכנון.
באמצעות מפה עולמית אינטראקטיבית ניתן לבחון היכן ננקטו הצעדים, באילו תחומים הם מתמקדים ומה מעמדם הנוכחי. כך אפשר לזהות לא רק את היקף התופעה, אלא גם את הכיוונים שאליהם היא עשויה להתפתח.
מפת הסנקציות מציבה את ספרד בראש רשימת המדינות שבהן תועד מספר הצעדים הגבוה ביותר נגד ישראל, עם תשעה צעדים. אחריה נמצאת טורקיה עם שבעה, בריטניה עם שישה ובלגיה עם חמישה.
גם בארצות הברית תועדו החלטות להחרמת ישראל, אך לפי הנתונים שהציג המכון, הן מוגבלות בשלב זה לעולם האקדמי.
עם זאת, במכון מדגישים כי דירוג המדינות לפי מספר הצעדים אינו מעיד בהכרח על חומרת הפגיעה בישראל. החלטה אחת בעלת משמעות כלכלית או ביטחונית רחבה עשויה להיות חמורה יותר ממספר צעדים מצומצמים שננקטו במדינה אחרת.
התמונה הגיאוגרפית רחבה אף היא. לצד מדינות אירופה, שבהן מרוכז חלק ניכר מהצעדים, המאגר כולל צעדים שננקטו בצפון אמריקה, באמריקה הלטינית, באסיה, באפריקה ובאוקיאניה.
המשמעות היא שהצעדים נגד ישראל אינם מוגבלים למדינה מסוימת או לאזור גיאוגרפי אחד, אלא מתפרסים על פני שורה ארוכה של מדינות ותחומי פעילות.
אחד הנתונים הבולטים ביותר במאגר נוגע דווקא למערכת הפיננסית. מתוך 121 הצעדים שתועדו, 40 מסווגים בתחום זה, כשליש מכלל הצעדים.
לשם השוואה, בתחומי הסחר והביטחון תועדו 24 צעדים בכל אחד. עוד כוללת המפה 14 צעדים דיפלומטיים, 12 משפטיים, חמישה צעדים בקטגוריות אחרות ושניים הקשורים למוסדות.
המשקל הגבוה של התחום הפיננסי מעורר במכון דאגה מיוחדת, משום שההשפעה של צעדים כאלה אינה בהכרח נעצרת בגורם שעליו הוטלה הסנקציה.
כך, למשל, גם כאשר צעד מגביל מכוון לאדם או לחברה מסוימים, בנקים, חברות ביטוח ומשקיעים המקיימים איתם קשרים עלולים להידרש לבחון מחדש את הסיכונים הכרוכים בפעילותם.
"המשמעות היא שסנקציות אינן חייבות להיות מוטלות ישירות על ממשלת ישראל או על כלל המשק כדי ליצור השפעה רחבה", מסביר פרידמן. "צעדים המכוונים לאנשים, חברות, אזורים או גופים מסוימים יכולים ליצור סיכון גם עבור גורמים פיננסיים ומסחריים שבאים איתם במגע".
לדבריו, החשש אינו נוגע רק לאכיפה ישירה של הסנקציות, אלא גם להחלטות עסקיות שיתקבלו בעקבותיהן. "כאשר בנק, חברת ביטוח, משקיע או חברה בינלאומית נדרשים להביא בחשבון סיכון משפטי או רגולטורי הנובע מהקשרים שלהם עם ישראל, הם עלולים להעדיף לצמצם את החשיפה מלכתחילה".
מעבר למערכת הפיננסית, הנתונים מצביעים על שני תחומים נוספים שבהם עלולה להיווצר פגיעה משמעותית: הסחר הבינלאומי והביטחון.
24 צעדים מסווגים בתחום הסחר ו-24 נוספים בתחום הביטחון וההגנה. במכון מצביעים על הקשר ההדוק בין שני התחומים, במיוחד עבור ישראל, שכלכלתה והתעשייה שלה נשענות על קשרי מסחר עם מדינות אחרות.
הייצור הישראלי תלוי בין היתר ביבוא חומרי גלם, רכיבים וטכנולוגיות, בעוד שחלק ניכר מהתוצרת הישראלית מיועד לשווקים בחו"ל. לכן, הגבלות על מסחר או על העברת רכיבים מסוימים עלולות להשפיע על שרשראות אספקה שלמות.
החשש מתחדד כאשר מדובר ברכיבים דו-שימושיים, המשמשים הן לצרכים אזרחיים והן לצרכים ביטחוניים, או בטכנולוגיות הנדרשות לתחזוקת מערכות מורכבות.
"ישראל היא מדינה קטנה ותלויה בסחר בינלאומי", אומר פרידמן. "אם יוטלו מגבלות משמעותיות על יבוא של רכיבים דו-שימושיים או על קשרים מסחריים חיוניים, זו כבר לא תהיה שאלה של פגיעה בגורם מסוים ביהודה ושומרון. זו עלולה להפוך לשאלה של יכולתה של ישראל לייצר, לייצא ולתחזק מערכות מורכבות".
מכאן גם נובעת קריאתו להיערכות מוקדמת, עוד לפני שהסיכונים הללו יתממשו. "לכן צריך להיערך לסיכון הזה עכשיו, ולא אחרי שהוא יתממש", הוא מדגיש.
אחד היתרונות המרכזיים של המאגר החדש הוא היכולת לבחון את הצעדים כמכלול. החלטות המתקבלות במדינות שונות ובתחומים נפרדים עשויות להיראות כאירועים מקומיים, אך הצגתן על גבי מפה אחת מאפשרת לזהות את הצטברותן.
תשעת הצעדים המוגדרים כיום כמוצעים או מתוכננים מאפשרים גם לעקוב אחר התפתחויות אפשריות, ולא רק אחר החלטות שכבר התקבלו.
לדברי פרידמן, דווקא המבט המצטבר הוא שצריך להנחות את מקבלי ההחלטות בישראל. "המספר 121 הוא רק נקודת הפתיחה. השאלה החשובה יותר היא מה יקרה אם המגמה תימשך. סנקציה בודדת יכולה להיות נקודתית; 121 צעדים ב-62 מדינות כבר מצדיקים הסתכלות מערכתית".
על רקע הנתונים, במכון קוראים למדינת ישראל לשנות את אופן ההתמודדות עם הסנקציות. במקום להגיב לכל החלטה בנפרד, מציע פרידמן להקים מנגנון לאומי שיבחן באופן שוטף את ההשפעות האפשריות על המערכת הפיננסית, קשרי המסחר, ההשקעות, שרשראות האספקה והתעשייה הביטחונית.
מנגנון כזה, לדבריו, צריך לפעול לצד המאמצים המדיניים והמשפטיים מול מדינות וגופים המטילים צעדים מגבילים על ישראל, ולאפשר היערכות לסיכונים עוד לפני שהם הופכים לפגיעה ממשית.
פרידמן מסכם את האזהרה בקריאה לראות בסנקציות איום אסטרטגי המחייב היערכות לאומית: "ישראל צריכה לבחון את הסיכון הזה כמו שהיא בוחנת כל סיכון אסטרטגי אחר - למפות אותו, להיערך אליו ולפעול כדי למנוע הידרדרות. ההתמודדות אינה יכולה להסתכם במענה לכל סנקציה בנפרד, אלא מחייבת הסתכלות על התמונה המצטברת".