דרך חשוכה, המתנה ממושכת בשער המחנה וחדר אחד שבו נפרשו עשרה מזרנים, כך זוכרת ברכה מלצר, מהמשפחות הראשונות שעלו למחנה קדום ומראשוני המתיישבים בקדומים, את תחילת החיים בנקודת ההתיישבות.
הראיון מתקיים במסגרת מיזם "תיעוד ותיקי ומייסדי ההתיישבות" - יוזמה של משרד המורשת והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
מטרת המיזם, הכולל מאות ראיונות, היא לתעד את פרקי הקמת ההתיישבות בחבלי הארץ השונים ולשמר את סיפורי הראשונים לדורות הבאים. מיזם התיעוד נערך בבקעת הירדן, יהודה, שומרון, בנימין, הגולן והגליל על ידי מורדי קרשנר ונעם דמסקי.
לדבריה, העלייה למחנה התאפשרה בעקבות "פשרת קדום", שבמסגרתה קיבלו המתיישבים אישור לעלות ובפניהם הוצגו כמה אפשרויות. "נתנו לנו אישור לעלות ואמרו לנו לבחור: מחנה או יוסף או קדום, ואנחנו בחרנו את קדום", סיפרה.
את הדרך למקום עשו ברכבו של הרב ולדמן, שבו נהג הרב מנחם פליקס. אלא שכשהגיעו למחנה, התברר שהאישור שניתן להם עדיין לא הגיע אל מי שהיו במקום. "נסענו בדרך חשוכה וריקה, והגענו למחנה קדום ושם לא נתנו לנו להיכנס", סיפרה מלצר. "ההוראה כנראה לא הגיעה עד אליהם. אחרי שעה ויותר, הגיע האישור הנכסף ונכנסנו למחנה".
עם כניסתם, קיבלו המתיישבים שני מבנים. מלצר ובעלה קיבלו מקום בחדר הקצינים, ששטחו היה 15 מ"ר. בחדר הצטופפו משפחתם עם שלושת ילדיהם, משפחה נוספת עם ילדה וזוג נוסף.
בתחילה, הסתפקו המשפחות במה שהיה ברשותן. "שמנו עשרה מזרונים בחדר", סיפרה. מפקד המחנה, שהבחין בתנאים, שאל אותם: "ככה אתם מתכוונים לישון?".
לדבריה, המפקד קרא לאחד החיילים והורה לו להביא עבורם מיטות ומזרנים. הוא אף ביקש שבבוקר יכינו לילדים דייסות וחביתות. "וכך היה", סיפרה מלצר. "זו הייתה קבלת פנים מאוד חמה".
בהמשך, קיבלה משפחתה את החדר כולו והפכה את החלל הקטן לבית. הם חילקו אותו לשני חלקים: הילדים ישנו בחלק הפנימי, ואילו ההורים בחלק החיצוני.
למרות הצפיפות והתנאים, מלצר מספרת כי התחושה בקרב המתיישבים הייתה אחרת. "לא הייתה אף תלונה. להפך, הרגשנו 'וואו'", אמרה. "הייתה לנו רוח מיוחדת, של עשייה היסטורית, של בנייה חדשה".
לצפייה בראיון המלא:
לחצו כאן וצפו בפרוייקט הראיונות המלא "הראשונים"
