19 שנים חלפו מאז שנאלץ יוחנן בן יעקב לעזוב את כפר עציון כילד, ועד לרגע שבו שב לעמוד על אדמת גוש עציון.
במשך כל אותן שנים, נשמר המקום בזיכרונו באמצעות סיפורים, תמונות ותצפיות, אך דווקא כשחזר אליו, התקשה להאמין שהוא אכן נמצא שם. מסביבו ניצבו הגבעות שעליהן שמע כל כך הרבה, ומול עיניו התגלו בזה אחר זה המקומות שהכיר מבלי שזכר אותם בעצמו.
הראיון מתקיים במסגרת מיזם "תיעוד ותיקי ומייסדי ההתיישבות" - יוזמה של משרד המורשת והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
מטרת המיזם, הכולל מאות ראיונות, היא לתעד את פרקי הקמת ההתיישבות בחבלי הארץ השונים ולשמר את סיפורי הראשונים לדורות הבאים. מיזם התיעוד נערך בבקעת הירדן, יהודה, שומרון, בנימין, הגולן והגליל על ידי מורדי קרשנר ונעם דמסקי.
בן יעקב, לימים ממקימי בית ספר שדה כפר עציון ומזכ"ל תנועת בני עקיבא, משחזר את הבוקר שבו חזר לראשונה למקום שממנו נעקר בילדותו. זה היה יום ראשון, בשעה חמש וחצי בבוקר, לאחר לילה שלם ללא שינה.
"הייתי צריך לחזור לגוש עציון הביתה ולקחו אותי חיילים", הוא מספר. הדרך עברה בין המקומות שהכיר מסיפוריו של הגוש. הרכב הצבאי חלף על פני בית לחם, בריכות שלמה וקבר רחל, והמשיך עד לצומת גוש עציון. משם, פנה הקומנדקר ימינה, אל תוך הגוש, והביא את נוסעיו למחנה הצבאי.
כשהגיעו למחנה, התפזרו הנוסעים איש לעיסוקיו. בן יעקב נשאר לעמוד באחת הפינות והחל להביט סביבו.
הוא חזר למקום שהיה עבורו בית, אך כמעט שלא היו לו ממנו זיכרונות ילדות ממשיים. "במשך שנים לימדו אותנו, מתמונות, מסיפורים, מזיכרונות, מתצפיות. הכרנו את גוש עציון, למרות שאני לא זוכר מהילדות כלום"
כעת, כאשר עמד בתוך הגוש עצמו, נדרש לחבר בין המראות שהכיר כל השנים לבין הנוף שנפרש לפניו. הזיהוי הראשון היה מיידי. מול עיניו נגלתה חורבת סאוויר, המקום המכונה כיום גבעת החי"ש. אחריה זיהה את גבעת העץ, שנקראת כיום אלון שבות.
בהמשך, הבחין בעץ הבודד, אחד מסימני ההיכר של גוש עציון, שאותו, לדבריו, אי אפשר היה לפספס. משם, המשיך במבטו אל גבעת הסלעים ולבסוף אל כפר עציון עצמו.
כל נקודה שזיהה, חיברה בין מה שסופר לו במשך שנים לבין המקום שניצב מול עיניו. דווקא ההיכרות העמוקה שרכש עם הגוש מרחוק, אפשרה לו להתמצא בנוף. ההתרגשות הלכה וגברה עם כל מקום שהצליח לזהות. "בשלב הזה, החולצה שלי כבר הייתה רטובה מדמעות", הוא נזכר.
לאחר שעמד והתבונן בנוף, החל בן יעקב ללכת. הוא ידע בדיוק לאן הוא רוצה להגיע: אל כפר עציון, המקום שנאלץ לעזוב בילדותו ושאליו השתוקק לשוב. "התחלתי ללכת וידעתי בדיוק מה אני רוצה לראות. להגיע לכפר עציון", הוא נזכר.
אלא שגם כאשר כבר עמד בגוש והחל לצעוד לעבר הכפר, התקשה להפריד בין המציאות לבין התחושה שהרגע כולו מתרחש בחלום. "לא ידעתי אם אני חווה אמת, או שאני חולם".
שנים רבות לאחר אותה חזרה, סיפר בן יעקב על תחושותיו לרב חיים דרוקמן ז"ל. הרב מצא בדבריו ביטוי לפסוק המוכר מספר תהילים, המתאר את השיבה לציון ואת התחושה שקשה להכיל את התגשמותה.
"הרב דרוקמן ז"ל אמר לי אחרי שנים רבות שזה בדיוק מה שאנחנו אומרים בשיר המעלות - 'היינו כחולמים'", משחזר בן יעקב.
הוא זוכר במיוחד את ההסבר שנתן לו הרב למשמעות המילים: "מצד אחד זה היינו, זו הוויה קיימת לחלוטין, מצד שני זה כמו חלום".
לצפייה בראיון המלא:
לחצו כאן וצפו בפרוייקט הראיונות המלא "הראשונים"