לפעמים, סיפור הקמתו של יישוב מתחיל דווקא בשני בני זוג שמגיעים לאותו מקום, כל אחד בדרכו, מבלי שהאחד יודע על תוכניותיו של האחר. כך בדיוק החלה דרכה של יונה פרנקל, ממייסדות היישוב נוקדים, אל המקום שהפך עם השנים לחלק בלתי נפרד מחייה.
הראיון מתקיים במסגרת מיזם "תיעוד ותיקי ומייסדי ההתיישבות" - יוזמה של משרד המורשת והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
מטרת המיזם, הכולל מאות ראיונות, היא לתעד את פרקי הקמת ההתיישבות בחבלי הארץ השונים ולשמר את סיפורי הראשונים לדורות הבאים. מיזם התיעוד נערך בבקעת הירדן, יהודה, שומרון, בנימין, הגולן והגליל על ידי מורדי קרשנר ונעם דמסקי.
פרנקל נזכרת כי היא ובעלה היו רשומים בתנועת ההתיישבות "אמנה" כמי שמחפשים מקום להתיישב בו. באותה תקופה, פנתה אינה ויניארסקי, שעבדה ב"אמנה", לבעלה והציעה לו לבחון אפשרות להקמת יישוב חדש בעקבות רציחתו של דוד רוזנפלד הי"ד בהרודיון. בעלה נענה להצעה, נסע לראות את המקום ובחן את האפשרות להתיישב בו. אלא שאת הביקור שמר לעצמו, ולא סיפר עליו ליונה.
באותם ימים, עבדה פרנקל בסוכנות היהודית. במהלך עבודתה פגשה את יורי שטרן, אז בחור דובר רוסית שהגיע אליה בענייני עבודה, ולימים חבר הכנסת. שטרן סיפר לה, כי מתוכננת הקמתו של יישוב חדש ביהודה. הדברים עוררו את סקרנותה, והיא ביקשה ממנו להגיע ולראות את המקום בעצמה.
"כך יצא שבעלי לא סיפר לי והגיע לראות את המקום, ואני לא סיפרתי לו וגם הגעתי לראות את המקום", היא מספרת בחיוך, העולה מסיפור ההיכרות הכפול עם היישוב.
כאשר הגיעו לבסוף להתגורר בנוקדים, מתארת פרנקל, לא נדרשה להם תקופת הסתגלות ארוכה כדי להרגיש שייכים. "כשהגענו לכאן הייתה תחושה שמאז ומתמיד היינו פה", היא נזכרת.
אולם תחושת השייכות לא שינתה את העובדה שהיישוב היה קטן מאוד בראשית דרכו. במשך חמש השנים הראשונות, התגוררו בו בין שמונה ל-12 משפחות בלבד, ולמרות הרצון להתרחב, מספר המשפחות לא גדל מעבר לכך.
"בחמש השנים הראשונות אנחנו היינו בין 8 ל-12 משפחות - ולא הצלחנו לגדול מעבר לזה - אבל תמיד הייתה בנו אמונה שעוד נהיה גדולים", מספרת פרנקל.
גם במספר המשפחות המצומצם נוצרה, לדבריה, קהילה מגוונת שיצרה חיים משותפים. פרנקל זוכרת במיוחד את שעות הערב, שבהן נפגשו האימהות כדי להכין יחד דברים שנדרשו לחיי היומיום של היישוב.
אחד הזיכרונות שנותרו איתה, קשור לתפירת הווילונות למעון. הנשים ישבו יחד, עבדו, שרו ורקדו, והעשייה המשותפת הפכה לחלק מהקשרים שנרקמו ביניהן.
המפגשים הללו גם חשפו אותה לחוויות שלא הכירה קודם לכן. "למדתי שירה בציבור, כי לא ידעתי מה זה", היא נזכרת.
לדבריה, החיבור בין התושבים לא נבע ממאמץ מכוון ליצור קהילה מגובשת. הוא התפתח מתוך המפגשים, המשימות המשותפות והחיים של מספר קטן של משפחות באותו מקום.
"הגיבוש שלנו היה טבעי לחלוטין. היישוב הפך בשבילי למשפחה במלוא מובן המילה - ממש משפחה מורחבת. כל המשפחות הללו נשארו בקשר עד היום", היא מסכמת.
לצפייה בראיון המלא:
לחצו כאן וצפו בפרוייקט הראיונות המלא "הראשונים"