רפאל בן בשט, ממקימי גרעין ההתיישבות בנווה צוף ולשעבר סגן ראש מועצת בנימין, חוזר אל הימים הראשונים במשטרת נבי סאלח, שמהם התפתחה בהמשך ההתיישבות במקום.
הראיון מתקיים במסגרת מיזם "תיעוד ותיקי ומייסדי ההתיישבות" - יוזמה של משרד המורשת והמועצה לשימור אתרי מורשת בישראל.
מטרת המיזם, הכולל מאות ראיונות, היא לתעד את פרקי הקמת ההתיישבות בחבלי הארץ השונים ולשמר את סיפורי הראשונים לדורות הבאים. מיזם התיעוד נערך בבקעת הירדן, יהודה, שומרון, בנימין, הגולן והגליל על ידי מורדי קרשנר ונעם דמסקי.
"למעשה, העניין עבר לפסים מעשיים כאשר בגין עלה לשלטון והודיע שיהיו 'הרבה אלוני מורה'", מספר בן בשט. "מדברים על עלייה של עשרה יישובים בו זמנית - בסוכות של שנת 1977".
אלא שבמקביל לגרעין הדתי של נווה צוף, התארגן גם גרעין חילוני, שביקש לעלות ליער אום צפא. בגוש אמונים חששו שלא יתאפשר להקים באותו שלב שני יישובים נפרדים, ולכן גובשה תוכנית שבמסגרתה יעלו שני הגרעינים יחד למשטרת נבי סאלח, ובהמשך יעבור הגרעין החילוני ליעדו.
חברי הגרעין הסכימו להצעה והחלו להתכונן לעלייה למקום. בין חברי הקבוצה היו בני זוג אדריכלים, שקיבלו משימה לשרטט את מבנה המצודה, כדי שניתן יהיה לתכנן כיצד לחלק את החללים ולהשתמש בהם.
"הם יושבים על שולחן השרטוט ומכינים תוכנית אדריכלית מסודרת של המצודה, שמשמשת אותנו אחר כך במשך שנים", משחזר בן בשט.
כשהמשפחות הגיעו למבנה, התנאים היו בסיסיים ביותר. לדברי בן בשט, המצודה נבזזה קודם לכן ולא נותר בה כמעט דבר מלבד השלד והריצוף. במקום לא היו חשמל או מים.
המצודה חולקה בין 50 משפחות - 25 מהגרעין הדתי ו-25 מהגרעין החילוני. בהתאם לגודל המשפחה קיבל כל תא משפחתי חדר אחד או שניים. גם המרחבים המשותפים הותאמו למגבלות המבנה. חמש משפחות חלקו מטבחון, שבו ניתן היה להציב מקרר ולבשל, ואילו חדר אוכל לא הוקם בשל המחסור במקום.
במקום זאת, הוקצה חלל משותף ששימש לכמה מטרות במקביל. "חלל אחד שהוא גם בית כנסת, גם מועדון", סיפר בן בשט. לדבריו, בפינה קטנה באותו מרחב תוכננה גם מעין מכולת, שלקח זמן עד שהחלה לפעול.
לצפייה בראיון המלא:
לחצו כאן וצפו בפרוייקט הראיונות המלא "הראשונים"