חבר הפרלמנט הצרפתי לשעבר מאיר חביב, מקורבו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, מזהיר מפני המשך המהומות בצרפת וטוען כי חולשת הרשויות והקשר בין גורמי שמאל קיצוני לאסלאם הרדיקלי מאפשרים לאלימות ברחובות להימשך.
בריאיון לערוץ 7 אמר חביב כי אינו צופה רגיעה בקרוב: "זה לא יירגע, כי יש חולשה של הרשויות, והם מרגישים את זה".
לדבריו, מאחורי המהומות עומד חיבור בין גורמי שמאל קיצוני לגורמים פרו-פלשתיניים: "יש כאן חיבור בין גורמי שמאל קיצוני לגורמים פרו-פלשתיניים כמו חמאס, והחיבור הזה יוצר הרבה אש וכך צרפת רואה מה זו אינתיפאדה".
חביב דחה את הניסיון לקשור בין המתרחש בצרפת לסכסוך הישראלי-פלשתיני: "אין שם בעיה של התנחלויות ושטחים, אלא אם נאמר שפריז לימוז' ומרסיי הן שטחים כבושים. אולי באיסלאם הקיצוני חושבים כך".
בהמשך הזהיר מפני שאיפותיו של האסלאם הרדיקלי: "על פי האיסלאם הרדיקאלי כל העולם צריך להיות מוסלמי. זו התיאוריה של האחים המוסלמים. זו הגישה הרווחת באיסלאם הקיצוני, גם אצל הסונים וגם אצל השיעים. הם רוצים להשתלט על כל העולם ואנחנו לא צריכים לאפשר להם את זה. ישראל היא הקו הראשון ואירופה צריכה להבין את זה".
חביב הצביע גם על הנפת דגלי פלשתין במהלך ההפגנות ותהה: "רואים בהפגנות את דגלי פלשתין. מה הקשר בין מחאת התיכוניסטים לפלסטין?"
לדבריו, הנזקים הכלכליים מהמהומות נאמדים במאות מיליוני אירו, ואולי אף יותר. "אני דואג לא רק ליהודים אלא לצרפת", הדגיש.
בהמשך הפנה חביב אצבע מאשימה לעבר מנהיג השמאל הקיצוני בצרפת, ז'אן לוק מלנשון, שהיה יריבו הפוליטי בהתמודדות האחרונה לפרלמנט. להערכתו, מלנשון מעוניין בהמשך המהומות לקראת הבחירות הצפויות בעוד כחצי שנה.
"הוא קרא בכל הכוח לחסום אותי למרות שקיבלתי 85 אחוזים מהקולות של מאתיים אלף הצרפתים שחיים בישראל. בסיבוב השני הגעתי מאוד גבוה יחסית למועמדת של מקרון והוא קרא בכל הכוח לחסום אותי", סיפר חביב.
לדבריו, מלנשון מבקש להציג את האפשרות של ניצחון מרין לה-פן כתרחיש שיוביל לאלימות ברחובות: "הוא מגיע מול מרין לה-פן לסיבוב שני על הנשיאות והוא רוצה להבעיר אש כדי לומר שאם יבחרו בלה-פן כל צרפת תבער".
עם זאת, חביב הבהיר כי מלנשון אינו קורא במפורש להמשך המהומות, אלא מדגיש את זכות ההפגנה ובכך, לטענתו, מעודד את המתרחש: "זו האסטרטגיה של השמאל הקיצוני המחובר לאיסלאם הרדיקאלי".
בהמשך הריאיון סיפר חביב על שיחות שקיים עם חברים בצרפת, שלדבריו מביעים רצון לעזוב את המדינה אך אינם יודעים לאן יוכלו לעבור.
על רקע המצב סיפר כי שוחח במוצאי שבת עם ראש הממשלה נתניהו על גיבוש תוכנית מסודרת להעלאת יהודי צרפת המעוניינים בכך, תוך צמצום הבירוקרטיה. חביב הביע ביטחון כי נתניהו הוא שיוכל להוביל מהלך כזה, בין היתר לנוכח ניסיונו מול נשיאי צרפת.
כשנשאל אם צרפת פנתה לישראל בבקשת סיוע או ייעוץ בהתמודדות עם גל המהומות, העריך חביב כי בקשה כזו לא הועברה ישירות לנתניהו. עם זאת, הזכיר את ביקורו של ראש השב"כ דוד זיני בצרפת כשבוע קודם לכן, ורמז כי לביקור היו סיבות משמעותיות. "בדברים האלה ככל שמפרטים פחות זה יותר מועיל", אמר.
חביב מתח ביקורת גם על נשיא צרפת עמנואל מקרון, בעקבות התבטאותו לאחר הירי שהביא למותו של צעיר כהה עור סמוך לפריז. לדבריו, מקרון הציג את האירוע כמקרה ראשון של הרג על רקע גזעני או דתי, תוך התעלמות ממעשי רצח קודמים של יהודים ונוצרים בצרפת, בהם רצח כומר בכנסייה.
"מקרון ניסה לחזור בו מהאמירה האומללה הזו. יש כעת אינתיפאדה בצרפת. הוא הולך בעוד שישה חודשים", אמר חביב.
בהמשך קרא לרשויות בצרפת לפעול בנחישות נגד האלימות ולהתמודד עם הקיצוניות האסלאמית: "בינתיים הם ממשיכים עם ההפגנות. יש עוצר ואנחנו צריכים להתעורר לפני שיהיה מאוחר מדי. ישראל התמודדה עם שבע חזיתות עם אנשים הרבה יותר עוינים והצליחה. צרפת צריכה להתעורר".
לדבריו, צרפת היא מדינה בעלת פוטנציאל עצום, אך מדיניות ההגירה שלה מציבה בפניה אתגרים כבדים: "זו מדינה גדולה ועשירה עם פוטנציאל אדיר, אבל כשלוקחים מיליוני מהגרים שלא מתאקלמים ורוצים להביא לצרפת את השריעה, זו בעיה. אני מאחל לצרפת להתעורר. ליהודים לפחות יש אופציה להגיע לישראל".
בהתייחס לאפשרות של גל עלייה מצרפת, ציין חביב כי אף שרבים מיהודי המדינה מדברים על מעבר לישראל, מספר העולים בפועל נמוך בהרבה. לדבריו, בשנה הקרובה צפויים לעלות כ-5,000 יהודים.
"לא יהיו מאה אלף עולים, אלא אם יהיה פוגרם אמיתי, מה שאני מקווה שלא יקרה, אבל יש עננים שחורים באירופה כמו שאמר ז'בוטינסקי", הזהיר.
חביב העריך כי גם מדינות נוספות באירופה, ובהן ספרד ובריטניה, יידרשו להתמודד עם השלכות מדיניות ההגירה: "הבעיה היא האיחוד האירופי שפתח את אירופה למהגרים שמגיעים דרך הים, דרך מרוקו וכו'. לקלוט אנשים במדינה דמוקרטית זה מבורך, אבל זה צריך להיות במידה".
בסיום הריאיון מתח חביב ביקורת על מה שהוא רואה כצביעות ביחס הקהילה הבינלאומית לאירועים בעולם. לדבריו, בעוד שמעשי טבח בנוצרים שחורי עור בקונגו ובאזורים נוספים באפריקה אינם מעוררים מחאות נרחבות, תשומת הלב הציבורית וההאשמות ברצח עם מופנות בעיקר כלפי ישראל והיהודים.