שמונה חודשים של לימוד יומי כדי להשיב על שאלה הלכתית אחת, בריתות מילה שנערכו בביתו בפסח ורגישות יוצאת דופן לאנשים שסביבו.
במלאת שלושים לפטירת הרב מרדכי אוירבך ז"ל, בנו של הגאון רבי שלמה זלמן אוירבך, הקדיש הרב גדעון ביר את שיחתו השבועית בישיבת הגולן לדמותו של מי שהיה רבו במשך קרוב לעשרים שנה.
הרב ביר, ששב מהאזכרה בהר המנוחות זמן קצר לפני השיחה, התקשה להסתיר את התרגשותו כשסיפר על הקשר האישי עם רבו. "בשבילי הוא היה מורי ורבי במלוא מובן המילה", סיפר. "זה היה יהודי חד פעמי. אני לא מפסיק בחודש האחרון לבכות, אבל בעיקרון אני לא מפסיק להודות לקדוש ברוך הוא על הזכות להכיר אותו".
במהלך השיחה שיתף הרב ביר סיפורים מחייו של הרב אוירבך, שהתגורר בתל אביב והקים סביבו קהילה גדולה של בעלי תשובה, רבים מהם אנשים שהגיעו ללא רקע תורני.
אחד הסיפורים הבולטים שסיפר הרב ביר עסק ביהודי שהגיע לרב אוירבך עם שאלה הלכתית במשנה ברורה, בסימן רנ"ג, העוסק בדיני שהיית תבשילים על האש בשבת.
במקום להשיב לשאלה באופן מיידי, ביקש ממנו הרב לפתוח את פרק כירה במסכת שבת, ללמוד אותו ולחזור אליו בשעה עשר וחצי בלילה. "הרב ישב איתו מעשר וחצי עד שתים עשרה בלילה ולמד איתו חברותא את מה שהוא למד בפרק כירה", סיפר הרב ביר.
אלא שהמפגש לא הסתיים באותו לילה. הרב אוירבך הזמין את האיש לשוב למחרת, ובהמשך גם בימים שלאחר מכן. "שמונה חודשים הוא בא אליו כל יום בעשר וחצי בלילה, למד איתו את פרק כירה עם הראשונים והאחרונים, ואז הוא נתן לו תשובה על השאלה בסימן רנ"ג".
הרב ביר הדגיש כי רבו ידע להשיב לשאלה כבר במפגש הראשון, אך בחר להקדיש מזמנו כדי להעניק לשואל הבנה מעמיקה של הסוגיה כולה.
סיפור נוסף עסק במסירותו של הרב אוירבך למשפחות בעלי התשובה שהיו חלק מקהילתו בתל אביב. הרב נהג לארח משפחות לסעודות שבת, ללוות אותן בדרכן החדשה ולסייע להן גם בעניינים אישיים.
הרב ביר סיפר על כמה משפחות שביקשו לערוך ברית מילה בערב שביעי של פסח, מועד שבו ההכנות לסעודה מורכבות במיוחד.
הרב אוירבך הציע למשפחות לקיים את הברית בביתו, ורעייתו הכינה בעצמה את הסעודות לאורחים. "זה לא היה אחד, אלה היו שלושה סיפורים כאלה לפחות, שאת הברית עשו בבית של הרב, והרבנית הכינה ובישלה את כל המטעמים שאכלו בברית בפסח", סיפר הרב ביר.
באחד המקרים ביקש האב להשיב לרב את הוצאות האירוח והעביר לו מעטפה ובה כסף ומכתב תודה. כעבור זמן החזיר הרב אוירבך את המעטפה לאב, כשהוא מודה לו על המכתב בלבד. את הכסף סירב לקבל.
אחד הסיפורים המרגשים בשיחה עסק בביקור שערך הרב אוירבך בביתו של המקובל הרב זרחיה סגל בתל אביב. באותה תקופה נהגו רבנים, אישי ציבור וחברי כנסת להגיע לבית המקובל כדי להתברך מפיו. בשל מצבו של הרב סגל, רעייתו עמדה בפתח הבית ומנעה כניסת מבקרים.
כאשר הגיע הרב אוירבך, הודיעה לו הרבנית כי לא ניתן להיכנס אל בעלה. אלא שבמקום לבקש להיכנס, השיב לה הרב אוירבך: "אני לא באתי לרב. אני באתי אלייך. רציתי לשמוע מה שלומך. איך את מרגישה? כולם באים לרב, איך את מרגישה?".
במשך כרבע שעה עמד הרב ושוחח עם הרבנית, הקשיב לדבריה והתעניין בקשיים שעימם התמודדה. רק לאחר מכן הציעה לו הרבנית להיכנס אל בעלה.
"עכשיו זה לא היה תרגיל", הדגיש הרב ביר. "הוא באמת היה מבין לליבותיהם של אנשים. באמת הוא הרגיש את הלב, הרגיש את הקושי שלה והתעניין בשלומה".
לדברי הרב ביר, הרגישות הזו אפיינה את הרב אוירבך בכל מפגש אישי. "תמיד אתה מרגיש, אתה מדבר איתו, שהוא מרוכז בך וקשוב אליך, ואין שום תשובה מוכנה מראש. אף פעם לא ידעתי מה הוא יענה לי. תמיד הייתי מופתע מהתשובות".
בהמשך השיחה תיאר הרב ביר את יכולתו של רבו לחבר בין עולמות שונים בחברה הישראלית. הרב אוירבך, שנהג לכנות את מקום מגוריו "עיר הקודש תל אביב", היה קשור לבעלי תשובה, לבני ישיבות ציוניות, לאדמו"רים ולגדולי תורה.
למרות גדלותו התורנית, סיפר הרב ביר, מי שישב מולו הרגיש שהוא זוכה ליחס אישי וחברי, ללא מחיצות. "אני חוויתי אותו בתור צדיק הדור, כפשוטו ולגמרי", אמר הרב ביר בסיום דבריו.
"מבחינתי לא פגשתי יהודי כזה מעולם, לא בתורה, לא ביראת שמיים, לא בתפילה, לא בחסד. והיית יושב איתו, הרגשת שאתה יושב עם החבר הכי טוב בעולם".