עצרת זיכרון לזכרו של הרב אפרים רובינשטיין ז"ל נערכה בישיבת כרם ביבנה, במלאת שלושים יום לפטירתו.
רבנים ובני משפחה התכנסו להעלות קווים לדמותו ולספר על התמדתו בלימוד התורה, דקדוקו בהלכה, ענוותנותו ומסירותו לכל אדם.
את העצרת פתח הרב הראשי לישראל, הרב קלמן מאיר בר, מבוגרי הישיבה, ששימש בה כר"מ במשך כשלושה עשורים: "ככל שעובר הזמן, נדמה שהחלל שנפער עם הסתלקותו של מורנו הרב רובינשטיין זכר צדיק לברכה אינו מתמלא, אלא רק נראה גדול ועמוק יותר".
בדבריו הסביר כי מטרת ההספד אינה מסתכמת בהעלאת זכרו של הנפטר, אלא נועדה לעורר את השומעים להמשיך בדרכו ולאמץ ממידותיו. בהקשר זה הזכיר את דברי הגאונים על תלמידים שקיבלו על עצמם להמשיך את הנהגות רבותיהם לאחר פטירתם.
"הרב החזיק בתפקידים רבים, אך המכנה המשותף לכולם היה עשייה מתוך שליחות מוחלטת", אמר הרב בר. לדבריו, הרב רובינשטיין חינך בראש ובראשונה באמצעות דוגמה אישית, שהתבטאה בלימוד תורה ללא הפסקה, באחריות בענייני כשרות ובנכונות להקדיש את זמנו וכוחותיו למען אחרים.
"בהקדמת ספר נפש החיים מובא שהאדם לא נברא לצורך עצמו, אלא להועיל לאחרים בכל מה שיוכל. כזה היה הרב רובינשטיין", הוסיף.
ראש ישיבת כרם ביבנה, הרב גבריאל סרף, הקדיש את דבריו לדרכו ההלכתית של הרב רובינשטיין וליראת השמיים שליוותה את פסיקותיו. "הרב לא חיפש קולות, אלא חתר לאמיתה של תורה וחינך לשאוף לחוש לדעות הפוסקים מתוך יראת שמיים", אמר.
הרב סרף תיאר את הזהירות שבה נהג הרב רובינשטיין בכל הכרעה הלכתית ואת ההקפדה שלא לפסוק ללא בירור יסודי. "הרב לא אמר דבר שלא שמע מרבותיו, נהג במתינות ובכובד ראש, ובדק כל פסק עד תומו", סיפר.
לדבריו, לצד הרגישות הרבה שגילה כלפי אנשים, ידע הרב להבחין בין ההזדהות האישית עם מצוקתו של אדם לבין הצורך להכריע על פי ההלכה: "הרב ידע להשתתף בצער הזולת מתוך רגש עמוק, אך בעת פסיקת ההלכה נוטרל הרגש לחלוטין, וההכרעה נעשתה על פי השכל הצרוף ובירור האמת".
את העצרת חתם חתנו של הרב רובינשטיין, הרב אלימלך בארי, ששיתף את המשתתפים בזיכרונות אישיים מחיי המשפחה.
הוא סיפר כי חמיו ניצל כל רגע פנוי ללימוד תורה, גם במהלך נסיעות וטיולים משפחתיים. אפילו באירועים משפחתיים העדיף לעיתים לעזוב את שולחן המכובדים ולהתיישב לצד בני המשפחה כדי לשוחח עמם בדברי תורה.
אחד הסיפורים שסיפר הרב בארי המחיש את הרגישות שבה נהג חמיו גם כאשר נדרש להקפיד על כללי ההלכה.
בילדותו, סיפר, פיזר פירורי לחם במבנה הישיבה כדי למשוך ציפורים וללכוד אותן. הדבר התרחש בערב פסח, כאשר הרב רובינשטיין היה אחראי על הכשרות במקום.
במקום לגעור בילד על פיזור החמץ, ניגש אליו הרב, התעניין במשחקו ורק לאחר מכן שאל בעדינות אם נותרו פירורי לחם במבנה. בדרך זו הצליח לדאוג לביעור החמץ מבלי לפגוע ברגשותיו של הילד.
הרב בארי הוסיף וסיפר על מעשי חסד רבים שעשה הרחק מעיני הציבור, ועל היחס האישי שהעניק לכל תלמיד. "הרב לא נולד כעילוי בעל כישרונות פלאיים, אלא בנה את קומתו בעבודה עצמית רצופה, עקבית ובלתי פוסקת", אמר.
את דבריו חתם בקריאה למשתתפים ללמוד מדרכו של הרב רובינשטיין ולא להסתפק בהעלאת זכרו: "כל עיקרו של ההספד אינו לשם כבודו, שהרי ברח מן הכבוד כל ימיו, אלא כדי שכל אחד מאיתנו ייקח לעצמו קניין אחד מהנהגותיו המאירות".