אבל השאלה היא פשוטה - 

האם אתה מאמין שסיפור המבול הוא היסטוריה - ואם כן למה?

מדבריך נראה, וכך אני מבין, שהתשובה שלך היא נגזרת מההנחה ש -

 הנחה 1 - -  "כל סיפורי התנ"ך הם היסטוריה" 

הנחה  2 - -  "סיפור המבול הוא סיפור מהתנ"ך"

מסקנה - -   "סיפור המבול הוא היסטוריה"

אם תרצה לענות, אשמח לשמוע את תשובתך לגבי הביסוס להנחת יסוד שלך - "כל סיפורי התנ"ך הם היסטוריה" - למה לדעתך זה כך?

תודה.

החלטת שיש איזו הגדרה- "היסטוריה", וצריך לענות על הגדרה זו כדי לחשוב שמשהו התרחש במציאות. ומכאן כל הפלפול. תשאל בפשטות האם אנו מאמינים בתנ"ך ואם כן, האם פשט הדברים תואם למציאות או שזה רק אליגוריות.

נ.ב.  "היסטוריה" עצמה אינה אמת מוכחת אלא סיפור שמסופר על ידי מישהו (או כמה כאלה) בעלי תפיסת עולם סובייקטיבית. אם כבר צריך לשאול האם ההיסטוריה אמיתית כמו התנ"ך (שהביסוס שלו הוא יותר אובייקטיבי).

למה לא הצגתי אלטרנטיבה לשאלה?

האם סיפור המבול הוא מסר היסטורי או  מסר תאולוגי        

?

גם סיפור היסטורי יכול להיות מסר תיאולוגי, ויתירה מכך, כאדם מאמין בהשגחת הבורא אני סבור שלכל מאורע, היסטורי או עכשווי, יש מסר תיאולוגי. כמובן שהאירועים שנבחרו על ידי הבורא להכתב בתורה באים להעביר מסר מרכזי לכלל האנושות לאורך הדורות (לדוגמא, המדרש מספר שקודם המבול, בימי אנוש, שליש מהעולם הוצף מים. התורה לא כתבה על מאורע זה למרות שהוא היה לכאורה גדול וחשוב. הדבר מראה שהתורה איננה ספר סיפורים גרידא, אלא, כשמה "תורה- הוראה", באה ללמד את האדם. אך עדיין אין סיבה לומר שהסיפורים אותם היא כן בחרה לספר לא התרחשו במציאות).

אין סיבה לומר שהסיפורים אותם היא כן בחרה לספר לא התרחשו במציאות.

תודה!

א. כפי כתבת, אין סיבה לומר שלא (וגם אם על פי תאוריה מדעית זה לא מסתדר, אין בכך הוכחה, בגלל שהמדע תלוי בגורם האנושי המוגבל שמנסה למצוא תאוריה שמסבירה את ההתרחשויות אבל זה לא אומר שההסבר נכון).

ב. ההגיון אומר שבורא עולם ישתמש באירועים שבאמת קרו כדי ללמד ולהמחיש את העקרונות והרעיונות שהוא רוצה. בייחוד שהוא מנהיג ושולט על כל מה שנעשה, כך שהוא לא מוגבל על ידי שהוא בוחר באירועים שבאמת קרו. 

מה אתה מציע?

"הסבתא של כבודו בוודאי צדקת היתה ומקום שמור לה בגן עדן אך עם האמונה שלה אי אפשר לבנות את עם ישראל". (הרב קוק לרדב"ז)

אין מה לעשות, נולדת לדור שצריך ללמוד אמונה.

כי אני לא חושב שיש מעלה ב להיות פתי

האם יש רק סוג אחד של אמת - אמת היסטורית?

 (מה עם

              אמת מוסרית?

              אמת משפטית?

              אמת מדעית?

             אמת מטפיזית?   

             אמת תאולוגית?     )

כל מה שסותר צריך להתאים את עצמו לתורה

(אגב, תיאורית הדינזוארים תואמת לפרשתנו, הן בהשחתת המידות והן בגיל העצמות שיכול להשתנות בגלל לחץ וחום מים של המבול כפי שמתואר בפרשה)

1.תיארוך פחמן 14 לא משתנה במים וחום.

2. המזרח הקדום המציא את סיפור המבול תתקעד דורות לפני התורה ().

אי אפשר לדעת אם תנאים השתנו בגלל סיבות אלו או אחרות בשנים שעברו מבריאת העולם.

התורה היא אמת כל השאר לאו דווקא.

לחשוב אחרת - זה גובל בכפירה

שבבדיקת פחמן 14, אפשר לדעת, וסיבות כאלו או אחרות לא משפיעות. (מוזמן לבדוק)

התורה היא אמת - אבל לפחות במובן של המבול - היא אמת תאולוגית ומוסרית, לא אמת היסטורית. היא כתב מחאה נגד המיתוסים התאוגונים הקדומים שמושתתים על סיפור מבול. 

למה?

גיל העולם ומציאת מאובנים

שאלה המדענים מביאים ראיה לגילו המופלג של העולם ממציאת מאובנים.

תשובה א. לאור התנאים הבלתי נודעים אשר שררו בתקופה "הפרה-היסטורית", תנאי לחץ אטמוספרי, טמפרטורות, רדיו-אקטיביות, קטליזטורים בלתי ידועים...

זאת אומרת תנאים שונים לחלוטין, מאלו הידועים בתהליכי הטבע הקצובים של היום - אי אפשר להוציא מכלל אפשרות שדינוזאורים היו קיימים לפני 5722 שנה ונתאבנו במהפכות טבע אדירות במשך מספר שנים, ולא במשך מיליוני שנים.

שכן אין בידינו אמצעי מדידה מתקבלים על הדעת, או קני מדה לחישובים באותם תנאים בלתי ידועים.

ב. גם אם נניח שמשך הזמן שנותנת התורה לגיל העולם, הנו קצר מדי בשביל תהליך ההתאבנות (אם כי איני רואה איך אפשר לקבוע זאת בוודאות), עדיין נוכל לקבל בקלות את האפשרות שאלוקים ברא מאובנים כתבניתם, עצמות או שלדים (מסבות הידועות לו), בדיוק כפי שיכול היה לברוא אורגניזמים חיים, אדם בשלמותו, ומוצרים מוגמרים כמו פחם, או יהלומים, ללא שום תהליך התפתחותי.

ומה שנוגע לשאלה אם נכון הדבר כבסעיף ב' דלעיל, לשם מה היה הקב"ה צריך לברוא מאובנים בכלל? התשובה פשוטה היא: אין אנו יכולים לדעת את הסיבה מדוע העדיף הקב"ה אופן כזה של בריאה על פני אופן אחר, ובכל תיאוריה של בריאה שנקבל, תמיד תישאר שאלה זו ללא מענה. השאלה - "למה לברוא מאובן"? אין לה יותר ערך מאשר השאלה "למה לברוא אטום"?

(ממכתב טבת תשכ"ב - נדפס באמונה ומדע עמ' 89. תרגום מאנגלית

א. תארוך על ידי בדיקת פחמן 14 מדויקת עד לטווחים של כ50,000 שנה אחורה. והיא מדויקת. ולגבי השינויים באטמוספירה יש שיטת כיול של איבחון כל שיטות המדידה השונות -  ודרכה אפשר להגיע לטווחים מאוד מדויקים של פחות מ1000 שנה של טעות. 

ב.  אם לפי מה שנאמר במכתב בגלל שזה לא וודאי זה לא נכון - ואתה מחפש וודאות של 100% - אז אתה לא תמצא. אבל סביר מאוד להניח שכך הם פני הדברים. לחפש וודאות של 100% בתהליך של צבירת ידע זו טעות - כי אין דבר כזה.

 סביר להניח שהייתה אבולוציה, ולא בריאה של מאובנים. - אם אתה מסתמך על התיאור המקראי, אתה חייב לקבל אותו עד הסוף. ובתיאור המקראי לא כתוב בשום שלב שנבראו המאובנים. 

בתיאור המקראי לא מפורט לפרטי פרטים מה נברא ומה לא

(סתם דוגמא, אין נברא מרובע מששת ימי בראשית, לא כתוב במקרא אבל  חז"ל למדו את זה..)

אורייתא ישראל וקוב"ה כולא חד, 

כפירה במה?

בכולם

היא יכולה להיות הכל, היא יכולה להתפרש לכל פירוש שתביא. הכל קביל. אז היא לא מקבלת אחוזים כי אם לא מפרשים על פי הפשט, והכל תלוי פרשנות (שלא כתובה בפשט) אפשר לפרש איך שרוצים, הכל קביל. 

בתיאור המקראי לא מפורט לפרטי פרטים שמדובר ב24 שעות כל יום. 

בכולם? לא הבנתי.

מי שפירש את התורה ישב ולמד ומתוך פירש

חלק מהפירושים היו אף ברוח הקודש.

פרשנות כמו שלך מובילה לכפירה בידיעת ואחדות ה'

אבל לא איכפת לי שנישאר חלוקים  

להוכחות תסתכל בספר הסטוריה תנ"כית של הרב זמיר כהן. 
והשאלה הקודמת זה האם היה בריאת העולם, והשאלה אח"כ זה האם כל הסיפור של אברהם אבינו היה...
נראה לי שהשאלות היחידות שאפשר לשאול על התנ"ך זה מה אנחנו צריכים ללמוד מהמעשה המסופר.

זו באמת שאלה קשה (הרבה יותר מאשר על הבריאה, לדעתי, מכמה סיבות שונות).

מבחינתי העיקרון הוא שכל דבר בתורה מובן כפשוטו אלא אם:

א. הפשט מורה שמדובר במשל או לשון מליצה.

ב. יש קושי הגיוני שמאלץ להבין אותו שלא כפשוטו, ובלבד שהוצאה מהפשט לא יוצרת גם היא קושי כזה בעצמה.

באמינות של פשט סיפור המבול יש כמה קשיים, ובכל זאת הוא מאוד גבולי ביחס לעיקרון הנ''ל.

בין כך או כך, אני לא רואה בקשיים האלו איום ממשי, שכן ישנה האפשרות לפרש שלא כפשוטו (גם אם פחות ברווח מאשר לגבי מעשה בראשית).

א. כאן לדעתי הבמה לא מתאימה לדיונים ארוכים, גם קשה לדעת כמה אפשר לסמוך על רצינות כל כותב למינהו

ב. ובכל זאת כמה נקודות:

1. אני מאמין בתורה כאמת רוחנית אבסולוטית, שאבסולוטית זה כולל שהיא שולטת גם בגשמיות. ע"ע סעיף 3.

2. ההיסטוריה הממשית מתוך ההיסטוריה הנלמדת היום - מתחילה בערך מזמן הרומאים. ההיסטוריה שלפני הרומאים בנויה בעיקר על השערות שמורכבות באופן לא יציב על ארכיאולוגיה קרקעית וארכיאולוגיה טקסטולוגית (ארכיאולוגיה טקסטולוגית= חפירות בנוסח הטקסטים העתיקים, חפירות המעלות חרס בידי החוקרים בעיני המתבונן הנבון) 

מה שאומר שאף אחד לא יודע מה היה מבחינה היסטורית בעבר.

3. לפי העולם ואפשרויותיו הפיזיות הידועים לנו כיום רוב הניסים המוזכרים בתורה ובתנ"ך הם אפשריים מבחינה פיזית, מלבד ניסים מעטים, שהריכוז כנראה הגדול שלהם הוא הניסים מוזכרים בפרשיות בראשית ונח (למשל סיפור הנחש המדבר או חיים של 969 שנים-חיי מתושלח). מאחר וזה רק שתי פרשיות בודדות, שבעיקרן באות רק להקדים ולתת רקע לשאר התורה, שעיקרה הוא סיפורו של עם ישראל - אז הסיפורים הקצרים שמופיעים בפרשיות בראשית ונח ( +מעטים אחרים שמופיעים בהמשך התנ"ך, כמו האתון המדברת) לא צריכים להטריד אותנו. זה בעיקר בא לתת רקע. ספר מדע חייב לתת רקע בצורה מדעית, ספר שרובו רעיונות תיאולוגיים ומוסריים - יכול לתת רקע שעיקרו משלים ומטאפורות (כמו סיפור הנחש המדבר), ואין בזה שום דבר לא סביר.

(מלבד זאת, ייתכן שזה אירע בדרך חלקית מסויימת, שלאחר דורות רבים פשוט נשכחה הצורה המקורית שבה סופר הסיפור, שאילו שמענו את הגירסה המקורית של הסיפור אולי זה היה נשמע הרבה יותר מובן.)

בס"ד

ראה פה תמונה יותר מורכבת:

המבול - לדעת להאמין

תודה על זה.

רק אגיב משהו קטן, מה שהוא כותב במסקנה הסופית לאחר הצגת הדעות - על כך שהיה מבול היסטורי קטן שהוא בעצם מתואר כחוויה הסובייקטיבית שנחוותה כמבול על כל היקום -

הבעיה היא שהפרשנות הזו מנוגדת לפסוקים אובייקטיבים מפורשים -

 וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה. 

1. על פי פשט הסיפור המקראי החוויה היחידה הסובייקטיבית היא של "אך נח ואשר אתו בתיבה" - לדעתו - התורה סיפרה חוויה סובייקטיבית של מי?

2. גם אם נאמר שזה היה היסטוריה כמו שהוא טוען - למה התורה מספרת את החוויה הסובייקטיבית של אנשים על מבול גדול בתקופה מסוימת? 

3. בנוסף הפרשנות שלו יכולה להתקבל רק אם נאמר שמי שכתב את סיפור המבול זה אדם, כלומר "מחבר מקראי". משום שחוויות סובייקטיביות יכולות להשתמר כך כאשר מדובר גם במקבל סובייקטיבי. אם נאמר שזה פרי התגלות -  לא סביר שאלוהים יתאר תחושה סובייקטיבית של אנשים בזמן מסוים. (בלי קשר לשאלה הראשונה - חוויה של מי). אין לי שום בעיה עם הטענה שסיפור המבול הוא יצירה אנושית, פשוט לא כולם יסכימו עם זה.

לדעתי המבול הוא סיפור שכל כולו הוא מסר תאולוגי, נגד מסרים פוליתאיסטים סותרים במזרח הקדום. והוא קשור בקשר גורדי לפרשת בריאת האדם, שגם היא לא סיפור היסטורי מדעי, אלא מסר תאולוגי נגד המזרח הקדום.

אני ארחיב בהמשך על המסר.

תודה!

כי התורה מספרת שזה מה שקרה. 

דבר שני, לא רואה בעיה בלהגיד שזו המציאות-

לגבי כמות המים:  חוץ מזה שכל הקרחונים נמסו- כי זה היה מים רותחים, הקב"ה הביא מים מכוכבי לכת (כך כתוב בגמרא ולכן היה מספיק מים) 

לגבי כמות החיות בתיבה: זה נס!  אין בזה שום מניעה בשביל הקב"ה

לגבי זה שעוד עמים סיפרו על זה:  מה הבעיה? זה בעצמו הוכחה למבול! וודאי שאסון בקנה מידה עולמי יסופר בכל העולם.

דבר אחרון, משה רבינו סיפר את זה עוד לפני שקיבלו את התורה.. בזמן הזה בני ישראל עוד לא האמינו בו. 

והוא בא וסיפר להם בדיוק מה ההיסטוריה של העולם, מה קרה למי, ומאיזה אדם התחיל כל עם שקיים בימיהם (בשבילם זה היה לא מזמן ולא קשה להפריך את העניין)

באמת היה חסר לו להתחיל לספר להם משלים ואגדות שלא היו ולא נבראו?  היו שולחים אותו בבוז חזרה למקום שממנו בא

הרמב"ן כותב בפירושו לפרשה שזה שכל החיות נכנסו לתיבה זה היה נס! 

אם בשבילך זה תירוץ מגוחך, בשביל הרמב"ן (ועוד מפרשים) כנראה שלא...

לכן, למרות שאני לא מבין גדול במה שכתבת על חוקי הפיסיקה, מצטער. 

אבל אם חכמים אמרו את זה כנראה שזה מה שהיה!   אז אתה יודע מה, נזרום ונגיד שגם זה היה נס- בלי חוקי הפיזיקה.

כי כמו שכתבתי לך:  נס, זה לא תירוץ ולא ג'וקר. 

מה שכתבתי לגבי משה רבינו זה כתוב בכוזרי. 

אגב, כדאי להעיר - צעירים מעל עשרים

חכמים לא סתם ניסו למצוא תירוצים לכל דבר,

הם ידעו שזה היה, ומה שנשאר להם זה רק לפרש איך זה היה...

והאפשרות שזה לא היה לא הייתה קיימת בשבילם, אז גם בשבילנו היא לא קיימת!

בטח ובטח שלא מוחקים סיפור בגלל שלהגיד נס זה פחות הגיוני (לדעתך)

מכיר את האגדתות, אבל פה זה אחרת, כי בנוסף למה שכתבתי - שכולם אומרים שזה אכן היה במציאות,

אם זה היה משל, אין צורך לפרש משל בעוד משל.. זה כבר באמת מצחיק אחי.

נכון הם האמינו גם בגלל האותות והמופתים,

אבל ברור שהיו להם הרבה סיבות לא להאמין כי בזמנם היו גם כישופים. ועם כל הכבוד למסורת עדיין הם חששו שמה זה לא הוא, והכוזרי כותב שזה היה חלק מעניין שיאמינו בו.

איך אתה מפרש את דברי, דוחף לי מילים שלא אמרתי ועוד מעז לטעון שזו הגישה שלי.

אולי הניסוח שלי לא טוב וזה גורם לכך להשמע שאני דוחף לך דברים לפה.

יש לפניך סיפור מהתורה שלדעתך ניתן לפרש בשני דרכים - או שזה נס, או שהוא לא קרה.

מפרשי התורה כתבו שהיה נס ויכולת לכתוב את זה, אבל אתה בחרת לומר שהוא לא בהכרח קרה.  

אם זאת הבחירה שלך, לכן כתבתי לך שכנראה בשבילך טענת "נס" היא מגוחכת.   תקן אותי במה טעיתי...

דבר שני,

אתה אומר שאם יש מקרה כזה, יש שני טענות שהן הכי נוחות - "ג'וקר" כהגדרתך.

מהשימוש במילה "נוח" הבנתי שלדעתך לא יודעים מה קרה אז צריך לבחור איזה תירוץ שיהיה הכי טוב.

ועל זה אמרתי לך:  שחכמים לא ממציאים תירוצים הם פירשו את מה שהם קיבלו במסורת, או אפילו יתכן שהם קיבלו אותם משמים (שהרי לא מעט תנאים דיברו עם אליהו הנביא והוא גילה להם מה למדו בשמים)

וגם בזה תקן אותי אם אני טועה..

ועוד, בהתחשב בכך שהמפרשים כבר כתבו שהיה נס.   

אם כי אני חולק, ולמיטב הבנתי הכלל הזה לא נאמר כשמדובר בסיפורי התורה..

בכל אופן, סליחה אם כתבתי בצורה לא יפה בתגובות הקודמות

ישר כוח!

שים לב, לפני שנוצר עם ישראל, סיפור המבול היה. 

סיפור המבול נוצר תתקעד דורות לפני התורה. 

ולא..... הוא לא היה סיפור על אדם ששרד מבול עולמי. זה סיפור על "אנליל" ראש הפנתיאון (ראש האלים) המוסופוטמי, שגוזר מבול על האדם. 

ש"משל" זה לא סתם סיפור טיפשי, אלא זה כמו הספר "הנסיך הקטן", וכמו עוד ספרים רבים, חוות החיות, 1984, גוליבר שנכתב במקור למטרות דומות, ועוד הרבה. זה פשוט סגנון ספרותי, שכדי להבין את ה"נמשל" צריך להכיר את העולם שבו חי מחבר המשל. ואז המשמעות של המשל נהיית כל כך חיה וכל כך משמעותית, שכל קושיה עליה אינה אלא צחוק על השואל ומקשה הקושיות.

אמנם אחרי הכל אני מאמין בתורה כפשוטה, ומאמין שהעיקר והבסיס הוא כפי שכתוב, גם אם לפעמים צריך פרשנות או פירוט כדי לברר את הכוונה המדוייקת של הדברים

ובוודאי מה שנכתב בתורה זה יותר עמוק ומדויק מהנסיך הקטן או חוות החיות.

אלא הסברתי את הכוונה מאחורי המילה הסתמית "משל"

המסר של התורה על סיפור המבול

ע"ע ספר המהפך של הרב זמיר כהן

למשל-איך הגיעו מאובני דגים לאוורסט

חיסרון: יכניס אותך לחובות

אני לא יודע איזה רכב אתה מתכנן לקנות והאמת אני גם לא כזה מעודכן בטווחים אבל אם אינני טועה רכבים חדשים הם בערך 70K צפונה יכול להיות יותר, משומשים במצב טוב 25K+ (זול), וכמובן אפשר לקנות גם גרוטאות שמתפרקות תוך כמה חודשים בפחות מזה.

כאמור אני לא בקי במחירים אז אני מצטט מזיכרון מעורפל ומגוגל אבל זה מאוד משתנה למטה זה הערכה גסה מינימום

זה אומר שתצטרך לעבוד בערך שנה או שנתיים רק כדי לקנות את הרכב במזומן. אם במימון אז מתווסף הרבה.

תוסיף דלק לפי הנסיעות (דלק כזה זול) אם אתה נוסע הלוך ושוב לעבודה ולעוד כל־מיני מקומות אני מניח שנע בין 1000₪-2000₪

תוסיף טסט שנתי 150₪~ בהנחה והכל תקין

תוסיף אגרת רישוי סביבות ה־1000₪ בשנה

תוסיף טיפול לרכב 500₪~ פר טיפול

תוסיף ביטוח חובה יקר פיצוצים לנהג צעיר (כמה אלפי ש"ח בשנה) לא כולל ביטוח מקיף (מניח שאם זה רכב זול אז גם לא יבטחו אותו)

כמובן בהנחה וזה רכב משומש זול יש סיכוי גדול יותר שיהיה צורך בהחלפת צמיגים / רכיבים / כיו"ב כל הדברים האלה יקרים פיצוצים. אם נגיד הלך לך המנוע ואתה רוצה לתקן ואין לך כסף בינתיים אתה מושבת וממשיך לשלם על הרכב.

או לחילופין אתה יכול לשלם חופשי חודשי ארצי שנתי 3780₪ ואם יש לך הנחות אז אפילו חצי מזה + הבוס שלך אמור לממן לך את זה

ואתה יכול לטחון את כל הארץ הלוך ושוב כמה שתרצה ולישון תוך־כדי נסיעה.

אני לא עומד להכניס אותי לחובות. אם אני קונה זה רק בתנאי שיש לי את היכולת להחזיק אותו לבד. יש בהחלט רכבים זולים יותר מהמחיר שכתבת שהם בסדר גמור לשימוש שלי, אבל אתה צודק מבחינת ההוצאות.

למה אתה מתכוון שהיתרון הוא שופוני?

מניח שיש יותר זול מזה

האם וואו? זה איני יודע

ואם לא וואו אז צריך לקחת בחשבון שצריך להחליף א' ב' ג' ד' ה' ו'

ובשלב מסוים הרכב "מתעייף" ואין מה לעשות כל־כך חוץ מלהחליף

לעניות דעתי ביחס למשכורת שאתה מדבר עליה (בהנחה שאין לך שום הוצאות אחרות) זה נתח ענקי שנותן יתרון מועט מאוד על־פני תחבורה ציבורית ומוניות

זה לא בהכרח יכניס אותך לחובות אבל בשלב מסוים קלטתי שהרבה אנשים מסביבי מרוויחים כמוני או יותר (לרוב יותר) אבל המצב הכלכלי שלהם גרוע משמעותית ובסוף ה־פקטור תמיד היה הרכב

לגבי שופוני גם אין הכוונה כפשוטו כן יש לזה קצת יתרונות של ניידות אבל מעשית היתרון הוא זניח זה יותר פסיכולוגי

מעשית צריך לעמוד בפקקים, לחפש חנייה, לפעמים יש דו"חות (קורה לטובים ביותר), יש סיכוי נמוך אבל קורה לכולם בשלב מסוים להיתקע באמצע הדרך וגרר ובלגן

צא וחשב כמה יעלה לך להחליף את כל הנסיעות המיוחדות במוניות

נניח נסיעות רגילות כמו עבודה וחזור / נסיעות ארוכות בתחבורה ציבורית

אבל כל־מיני דברים של להסיע בחורה / לסחוב רהיטים / סתם לנסוע בעיר מונית יכולה לסגור את הפינה בקלות

נניח 10 נסיעות במונית בחודש 300₪-400₪ וכמה כבר בן־אדם יכול לנסוע במונית

אם אתה גר בפריפריה קיצונית (נניח לא יודע, איזה כפר ערבי נידח בצפון) יכול להיות שיש בזה משהו אבל גם אז איני יודע

חוזרים מהעבודה יש זמן להסתובב בחוץ בשמש

מלא זמן להכנות שבת ומנוחה לפני

ים זמן לשיעורי תורה בשבת

ולעייפים סוף זמן ק"ש זז שעה קדימה

פעם הייתה לי אפליקציה שמשתמשת בסמארטפון כעכבר. אולי זה יהיה נחמד.

אפשרות שניה תוכנה כמו TEAMVIEWER/ANYDESK שתשלוט על המחשב מהטלפון ואז אפשר לצייר.

אבל האמת היא שלא חושבת שעשיתי סקר שוק ממש מקיף

לוח גרפי Wacom Intuos Small CTL-4100 בצבע שחור

)

יש כאלה פשוטים לכתיבה רגילה?

ורעיון באמת לשאול את הנהלת המוסד אם הוא יכול לקבל מהם כזה.

למרות שלא רצה עוד משהו שמתחבר לאינטרנט...

אבל איך אפשר לעשות זום במקביל? בשביל זום המכשיר צריך לעמוד ובשביל כתיבה נוח יותר שהוא ישכב...

שתי אפשרויות:

הוא מנהל את השיעור ב zoom מהמחשב האישי, בשביל המצלמה והקול.  וגם מתחבר לאותו שיעור zoom גם דרך ה tablet.

מהטאבלט, מבצע Share Screen. כך כולם יראו את מה שהוא כותב, בזמן שהם ממשיכים לראות אותו דרך המחשב.

ואם רק דרך ה tablet:

• לחיצה על כפתור Share (שיתוף).

•לבחור ב-Whiteboard כדי לפתוח לוח חלק לכתיבה.

• או לבחור ב-Screen כדי לשתף את כל מסך הטאבלט

תנסה לערבב את השכל והלב, אולי זה יעזור

אלא להבין מה אתה רוצה שיצא ממך

זה באמת מורכב.

חשוב בעיני לברר את המצפון, מאיפה הוא מגיע? מאיזה הקשרים ובאיזה סיטואציות או בחירות הוא עולה? כשאתה מתנהל על פיו אילו רגשות עולים לך? מצפון יכל לנבוע מהמון מקומות, חיצוניים מאוד עד פנימיים מאוד, חשוב לשים לב מאיפה הוא נובע.

ושאלה שעוזרת לי לברר את הדרך-

מה מהרצונות פונה החוצה ומחפש את המילוי מדברים חיצוניים ומה מהרצונות נובע מתוכך ונוגע לבחירה שלך? לרוב רצון שמחפש את המילוי בדבר חיצוני (כשיהיה לי, כשאטוס, כשאשיג משו) הוא דמיוני ולא באמת ימלא אותך, אבל רצון שנובע מתוכך, שלרוב גם יתלווה בעמל ובגבורה מסויימת הוא זה שתרגיש איתו שלם.

זהו וכמובן שהדרך היא שלך אז התשובה היא רק אצלך🫵🫵 בהצלחה אהוב!

שצריך לזרוק משהו ליצר הרע (אם זו הכוונה ל"מה שבא לי";

לא משהו שהוא ממש נגד התורה ושעלול להזיק לך בהמשך

אלא למשהו שהוא לא נורא - לא כל כך תורני, לא כל כך

כמו שהמשפחה או מישהו קרוב מתנהלים לפיו, משהו

שאתה רוצה אבל לא בלי גבולות לגמרי. 

לא יודעת למה אתה מתכוון ב"מה שבא לי",

אבל אביא דוגמא מעצמי:

שמעתי וראיתי פעם אחת ביוטיוב מוסיקה

שממש לא משלנו. קובנית. חושנית.

(כמו אצל כל ההיספנים); האזנתי

שוב ושוב ושוב- וממש התמכרתי.

הרגשתי קצת רגשי אשמה - זו מוסיקה

ומילים כל כך לא יהודים. אבל אחרי כמה

זמן, זה עבר לי. כלומר, אני יכולה להאזין

ולהינות, אבל לא כמו האובססיה הראשונה

שהיתה לי.

אם לא הייתי מרשה לעצמי להאזין,

הייתי אולי מרגישה נורא צדיקה אבל

גם מרמור וכעס והרגשת חנק.

אותו דבר לגבי ספרים;

ספריה ציבורית - יש אנשים

שהיא טאבו לגביהם. ובאמתא

רוב הספרים המודרנים הם

זבל. ממש. גסים לשמה....

אבל אוהבת לקרוא אז אני

כן הולכת ונזהרת; אם זה

מהסוג הזבלי, אני לא נוגעת

משתדלת ספר שאם יש

בו דבר מה לא צנוע, זה

לא יהיה לשמה...  מבין?

אותו דבר לגבי ספר שכותב

על נושא שאני אוהבת.למשל,

טבע, צמחים, חיים של מישהו

בטבע.... אבל אם יש שם 

אפיקורסות וליצנות מהסוג

הגרוע, אוותר. 

זה הקרבן שלנו לקב"ה.

לא פשוט ללכת על גשר צר...

ואם נופלים לעתים לאחד הצדדים,

להשתדל להיזהר שזו לא תהיה 

נחיתה קשה מדי, שאחר כך,

עלולים לשלם עליה ביוקר....

אז זורקים משהו לכלב התאב הזה

איזו עצם קטנה. ולבקש מהשם

שנסתפק בזה ונרגע מזה.

בהצלחה!

רעיה דורשת לימוד ונסיון. מתנדבים שבאים לזמן קצר, יכולים להועיל מאוד בעזרה בשוטף - נקיון, שמירה, גידור, בניה ועוד. בשביל להכנס לרעיה, צריך להגיע ולהתחייב לזמנים משמעותיים.

גבעת אור אהוביה יש שם פרטים ליצירת קשר

אני יכול לשלוח לך מספר של בעל חווה ליד גוש טלמונים מעל צומת הדואר, עדר פרות, ולא צריך כזה נסיון הכל טוב...

הוציאה כמה פעמים בת מרעה

כמה רומזים עליו שהוא משלנו חחח

עוד יוציאו אותו להורג בגללנו... 

לא מחכים לו באמת. לא ככה? עסוקים עסוקים, נגרפים

בזרם השוטף של החיים ושוכחים להרים קצת את הראש

למעלה, מן הגלים - להביט בשמים....לקוות, להאמין

שתהיה גאולה. אולי עוד מעט? למה לא בעצם?

כדי להתכונן לעליהנלרגל של כל היהודים יחד, כרגע נדבר רק על היהודים, לא על כל העולם, צריך כמה דברים.

דבר ראשון בערך להכפיל את קיבולת החשמל, המים והביוב בירושלים פי עשרות.

לפתח את תחום המלונאות והתיירות בירושלים באלפים.

לייצר כבישים, חניות, מסילות רכבת דרכים לעליה לרגל בצורה משוכללת הרבה יותר.

להכפיל פי כמה אלפים את מספר הבהמות להקרבה.

זה רק רק על עליה לרגל לירושלים בשביל היהודים מתוך הנחה שהעולם ירשה לנו בכלל לבנות את בית המקדש בלי להלחם בנו עד טיפת הדם האחרונה.

אחרת צריך להעמיד צבא ענק שכולם ישרתו בו כולל כולם ויצטרכו להקדים את העולם טכנולוגית הרבה יותר ממה שיש לנו עכשיו, צריך להכפיל פי 3 את שעות לימודי המתמטיקה והמדעים בבתי הספר לפחות.

צריך גם לוחמים כמובן, צריך לחנך מגיל אפס את ההילדים לקראת המלחמה הגדולה על ירושלים והמקדש.

כל זה לא יספיק כי במלחמת ששת הימים כבר היה הר הבית בידינו אבל ההנהגה מסרה אותו לוואקף, צריך לגדל דור של מנהיגים בעלי עמוד שדרה שמבינים את גודל השעה ואת גודל המשימה.

כרבי שלמה זלמן אוייערבאך נשאל על בניין בית המקדש הוא ענה "יש היום מספיק מחלוקות בשביל להחריב מקדש בנוי" זה היה עוד לפני הרפורמה המשפטית, הביביזם, הקפלניזם, הפרוגרסיבים, הטוויטר והפייסבוק.

את תפקידי הכהן הגדול, הסגן וראש לויה וכל התפקידים הנצרכים בשביל לתפקד במקדש ינסו להשתלט עליו בצורה פוליטית, איך אני יודע? ניחוש מושכל בהתבוננות על הרבנות הראשית ועל משרד הדתות ועל בתי הדין הרבניים, אין סיבה שלא יקרה אחרת.

מי שרוצה להחזיר את בני עלי הכהן שיסתכל על איך עובדי המדינה במשרדים האלו נראים.

הרפורמים והקונסרבטיבים בארה"ב הם בקטע? לא בקטע? אנחנו רוצים אותם בגאולה? לא רוצים אותם? מה נסגר איתם?

אני יכול להמשיך עוד ועוד למה אנחנו עדיין לא מוכנים לקבל פני משיח אבל אני מניח שהרעיון הובן.

רעיון מיסטי ברובו שלא מתאפשר בגלל בעיות טכניות? או שאתה ציני🤷🏼‍♀️

להקת הנח"ל שרה "אל תגידו יום יבוא, הביאו את היום".

כדי להביא את המשיח צריך להזיז דברים במדינה הזו, הגאולה האחרונה היא בדרך הטבע, זה לא קשיים לוגיסטיים ובעיות טכניות זה הרבה יותר מזה.

טכנית בבנית תשתיות לבית המקדש, וגם אם נגיד שכן, בטח שזו לא הסיבה  שהוא לא מגיע "כי טכנית זה לא אפשרי"

הרבה חלקים מביאת המשיח טכנית לא אפשריים ועדיין יהודים מאמינים.

הרבה יותר הגיוני שההשתדלות תהיה רוחנית ולא גשמית.

גם לפי הרמב"ם שהגישה שלו היא  טבעית ופחות ניסית, המשיח הוא זה שיקבץ גלויות ויבנה את המקדש וכל המערכת הפעלה היא עליו והביאה שלו קודמת לפעולות האלה ולא תנאי לזה.

קצת לא מובנת לי האמונה הזאת, שהגבלה פיזית תמנע את ביאת המשיח.

לא נראה לי הגיוני שמדובר בחלוקה לסנטימטרים כשמשיח בונה עד אזור ספציפי בעיר העתיקה ,ומשם, אם אנחנו לא הכנו את השטח הוא לא יגיע.

בוא נגיד שאם הוא מחכה שנכין תשתיות מגורים בארץ לכל היהודים בעולם, הוא כנראה לא יגיע בקרוב.

מסלול אחד כמו מה שאת מתארת, שיבוא המשיח ע"יי השתדלות רוחנית, והוא יסדר הכל.

מסלול שני, כמו שאומר התלמוד הירושלמי לדוג', שבניין בית המקדש קודם למלכות בית דוד. וכמובן המדרש המוכר בזכות השיר- "בשעה שמלך המשיח בא עומד על גג ביהמ"ק...". גם הרמב"ם כמובן מתייחס למסלול הזה, כשהוא כותב שיש מצווה בנות את ביהמ"ק ולא מזכיר שצריך משיח בשביל זה.

ויש גם וריאציות של שילובים ביניהם (מתי נגמר הטבע ומתחילים הניסים), ומחלוקות איזה מסלול הוא בדרגה גבוהה יותר.

כמה נקודות חשובות:

1. בדברים האלה, צריך לזרום עם המציאות ולא להכחיש אותה. אם עמ"י חזר לארץ בדרך הטבע ורואים נבואות שמתגשמות, צריך לפעול בכיוון הזה של גאולה בדרך הטבע (המסלול השני), שחלק מזה זה עניין בניין המקדש וההכנה ההלכתית והמעשית אליו.

2. מצד שני, צריך גם להיות פתוח ולרצות שיהיה משהו פתאומי ניסי.

3. הנקודה של גאולה בדרך הטבע היא מהותית, כי היא מראה שהעולם יכול להיגאל "מתוכו" ולא מתוך משהו חיצוני שבא ומשנה אותו בעל כורחו. ממילא, צריך להסביר את כל ייעודי התורה גם בדרך טבעית (לדוג' שהמדע מוצא דרך לבטל את הזקנה ואת המוות).

4. מאידך, לזכור שזו לא הדרך היחידה, ולא לחשוב שרק ככה זה יקרה ויקח הרבה זמן.

5. מצוות תכלת מדגימה היטב את הבעייתיות שיש ביחס לעניינים האלו- אפשר לראות עד כמה אצל רבים, צדיקים וחסידים, הדיון הוא לא באמת הלכתי אלא מושפע מאוד מענייני מחשבה. שמתי לב (כמובן שיש יוצאי דופן) שככל שהרב יותר קיצוני ביחס למדינה, ככה הוא יותר "נגד" התכלת (בכל מיני טיעונים דחוקים).

וזה תמוה מאוד- יש לך פה ספק עשה דאורייתא, ואתה מסתכן בביטול עשה כשאתה הולך בבגד ארבע כנפות עם לבן בלי תכלת, וזה מדי יום וכל היום- אז איך אתה לפחות לא שם תכלת מצד החומרא, הרי אתה מחמיר בכל מיני פרטי פרטים ודקדוקי דקדוקים במצוות דרבנן?  אז ברור שיש פה בעיה שורשית, ויהיה קשה מאוד להתקדם למקדש דרך כללות ציבור שומרי התומ"צ כרגע. אני רק מקווה שאם נניח טראמפ יתן אישור לבניית המקדש, מי שנגד זה לפחות לא יפריע יותר מדי.

הרב שמואל לניאדו זצ"ל בספרו "כלי פז"

מלפני כחמש מאות שנה!

"מדינה יש רחוק מבבל ושמה בוצרה;

בין גבול אשור ופרס ובין גבול ארץ אדום,

והוא  הורמוז  . והוא נמצא תחת ממשלת

הישמעאלים. אולי...יהיה דרך שם המלחמה

האחרונה באחרית הימים".

על הפסוק בישעיהו:

"כי זבח השם בבוצרה וטבח גדול

בארץ אדום".

שמעתי זאת בשני שיעורים שונים.

מאוד מפחיד ו...הלואי ונזכה.

הייתי אז בכתה ח.

גם אז אמרו משיח

גם אז אמרו המלחמה האחרונה

גם אז שלפו מקובלים מהבוידעם

לא הגיע, לא נורא.

"נפשי לה' משומרים לבקר" - הריני מן המצפים לגאולה

"שומרים לבקר" - מצפין וחוזרין ומצפין קץ אחר קץ (מצאתי).

הלקח הוא שגדולי ישראל רבים חשבו שנכון להעריך שהגאולה תהיה בימיהם על סמך המציאות שהם ראו, לא הסתייע אמנם, אבל התקווה וחזון המשיחיות לא נזנח.

שהתנצרו בגלל שהמשיח לא הגיע בשנת הת"ר

.

דיבורים חסרי אחריות על משיח מתוך כתבי אי אילו מקובלים ואניסת הכתובים על המציאות גורמת לאנשים חכמים לעשות דברים אידיוטיים כל כך מתוך יאוש.

ככה אנחנו אומרים בפיוט לפרשת זכור...

'וכל המונה וחושב/ קץ הפלאות להבין ולחשב/

נשתה גבורתו מִמְחַשב/ ולא ימצא מענה להשב

ויחשה דומיה מהקשב/ ובאמונה כסליו יְיַשב/

וזאת על לבו יָשב/ ויאמר עד ישקיף וירא ויקשב'...

אמרת יפן - הזכרת לי

"האימפריה שהשמש אינה שוקעת בה לעולם"

(The empire on which the sun never sets)

בשיא כוחה של האימפריה הבריטית (סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20), היא חלשה על שטחים בכל יבשת אפשרית ובכל אזורי הזמן.

בכל רגע נתון, השמש זרחה לפחות על אחד מהטריטוריות הבריטיות (מאוסטרליה וניו זילנד, דרך הודו ואפריקה, ועד קנדה והאיים הקריביים).