אבל השאלה היא פשוטה - 

האם אתה מאמין שסיפור המבול הוא היסטוריה - ואם כן למה?

מדבריך נראה, וכך אני מבין, שהתשובה שלך היא נגזרת מההנחה ש -

 הנחה 1 - -  "כל סיפורי התנ"ך הם היסטוריה" 

הנחה  2 - -  "סיפור המבול הוא סיפור מהתנ"ך"

מסקנה - -   "סיפור המבול הוא היסטוריה"

אם תרצה לענות, אשמח לשמוע את תשובתך לגבי הביסוס להנחת יסוד שלך - "כל סיפורי התנ"ך הם היסטוריה" - למה לדעתך זה כך?

תודה.

החלטת שיש איזו הגדרה- "היסטוריה", וצריך לענות על הגדרה זו כדי לחשוב שמשהו התרחש במציאות. ומכאן כל הפלפול. תשאל בפשטות האם אנו מאמינים בתנ"ך ואם כן, האם פשט הדברים תואם למציאות או שזה רק אליגוריות.

נ.ב.  "היסטוריה" עצמה אינה אמת מוכחת אלא סיפור שמסופר על ידי מישהו (או כמה כאלה) בעלי תפיסת עולם סובייקטיבית. אם כבר צריך לשאול האם ההיסטוריה אמיתית כמו התנ"ך (שהביסוס שלו הוא יותר אובייקטיבי).

למה לא הצגתי אלטרנטיבה לשאלה?

האם סיפור המבול הוא מסר היסטורי או  מסר תאולוגי        

?

גם סיפור היסטורי יכול להיות מסר תיאולוגי, ויתירה מכך, כאדם מאמין בהשגחת הבורא אני סבור שלכל מאורע, היסטורי או עכשווי, יש מסר תיאולוגי. כמובן שהאירועים שנבחרו על ידי הבורא להכתב בתורה באים להעביר מסר מרכזי לכלל האנושות לאורך הדורות (לדוגמא, המדרש מספר שקודם המבול, בימי אנוש, שליש מהעולם הוצף מים. התורה לא כתבה על מאורע זה למרות שהוא היה לכאורה גדול וחשוב. הדבר מראה שהתורה איננה ספר סיפורים גרידא, אלא, כשמה "תורה- הוראה", באה ללמד את האדם. אך עדיין אין סיבה לומר שהסיפורים אותם היא כן בחרה לספר לא התרחשו במציאות).

אין סיבה לומר שהסיפורים אותם היא כן בחרה לספר לא התרחשו במציאות.

תודה!

א. כפי כתבת, אין סיבה לומר שלא (וגם אם על פי תאוריה מדעית זה לא מסתדר, אין בכך הוכחה, בגלל שהמדע תלוי בגורם האנושי המוגבל שמנסה למצוא תאוריה שמסבירה את ההתרחשויות אבל זה לא אומר שההסבר נכון).

ב. ההגיון אומר שבורא עולם ישתמש באירועים שבאמת קרו כדי ללמד ולהמחיש את העקרונות והרעיונות שהוא רוצה. בייחוד שהוא מנהיג ושולט על כל מה שנעשה, כך שהוא לא מוגבל על ידי שהוא בוחר באירועים שבאמת קרו. 

מה אתה מציע?

"הסבתא של כבודו בוודאי צדקת היתה ומקום שמור לה בגן עדן אך עם האמונה שלה אי אפשר לבנות את עם ישראל". (הרב קוק לרדב"ז)

אין מה לעשות, נולדת לדור שצריך ללמוד אמונה.

כי אני לא חושב שיש מעלה ב להיות פתי

האם יש רק סוג אחד של אמת - אמת היסטורית?

 (מה עם

              אמת מוסרית?

              אמת משפטית?

              אמת מדעית?

             אמת מטפיזית?   

             אמת תאולוגית?     )

כל מה שסותר צריך להתאים את עצמו לתורה

(אגב, תיאורית הדינזוארים תואמת לפרשתנו, הן בהשחתת המידות והן בגיל העצמות שיכול להשתנות בגלל לחץ וחום מים של המבול כפי שמתואר בפרשה)

1.תיארוך פחמן 14 לא משתנה במים וחום.

2. המזרח הקדום המציא את סיפור המבול תתקעד דורות לפני התורה ().

אי אפשר לדעת אם תנאים השתנו בגלל סיבות אלו או אחרות בשנים שעברו מבריאת העולם.

התורה היא אמת כל השאר לאו דווקא.

לחשוב אחרת - זה גובל בכפירה

שבבדיקת פחמן 14, אפשר לדעת, וסיבות כאלו או אחרות לא משפיעות. (מוזמן לבדוק)

התורה היא אמת - אבל לפחות במובן של המבול - היא אמת תאולוגית ומוסרית, לא אמת היסטורית. היא כתב מחאה נגד המיתוסים התאוגונים הקדומים שמושתתים על סיפור מבול. 

למה?

גיל העולם ומציאת מאובנים

שאלה המדענים מביאים ראיה לגילו המופלג של העולם ממציאת מאובנים.

תשובה א. לאור התנאים הבלתי נודעים אשר שררו בתקופה "הפרה-היסטורית", תנאי לחץ אטמוספרי, טמפרטורות, רדיו-אקטיביות, קטליזטורים בלתי ידועים...

זאת אומרת תנאים שונים לחלוטין, מאלו הידועים בתהליכי הטבע הקצובים של היום - אי אפשר להוציא מכלל אפשרות שדינוזאורים היו קיימים לפני 5722 שנה ונתאבנו במהפכות טבע אדירות במשך מספר שנים, ולא במשך מיליוני שנים.

שכן אין בידינו אמצעי מדידה מתקבלים על הדעת, או קני מדה לחישובים באותם תנאים בלתי ידועים.

ב. גם אם נניח שמשך הזמן שנותנת התורה לגיל העולם, הנו קצר מדי בשביל תהליך ההתאבנות (אם כי איני רואה איך אפשר לקבוע זאת בוודאות), עדיין נוכל לקבל בקלות את האפשרות שאלוקים ברא מאובנים כתבניתם, עצמות או שלדים (מסבות הידועות לו), בדיוק כפי שיכול היה לברוא אורגניזמים חיים, אדם בשלמותו, ומוצרים מוגמרים כמו פחם, או יהלומים, ללא שום תהליך התפתחותי.

ומה שנוגע לשאלה אם נכון הדבר כבסעיף ב' דלעיל, לשם מה היה הקב"ה צריך לברוא מאובנים בכלל? התשובה פשוטה היא: אין אנו יכולים לדעת את הסיבה מדוע העדיף הקב"ה אופן כזה של בריאה על פני אופן אחר, ובכל תיאוריה של בריאה שנקבל, תמיד תישאר שאלה זו ללא מענה. השאלה - "למה לברוא מאובן"? אין לה יותר ערך מאשר השאלה "למה לברוא אטום"?

(ממכתב טבת תשכ"ב - נדפס באמונה ומדע עמ' 89. תרגום מאנגלית

א. תארוך על ידי בדיקת פחמן 14 מדויקת עד לטווחים של כ50,000 שנה אחורה. והיא מדויקת. ולגבי השינויים באטמוספירה יש שיטת כיול של איבחון כל שיטות המדידה השונות -  ודרכה אפשר להגיע לטווחים מאוד מדויקים של פחות מ1000 שנה של טעות. 

ב.  אם לפי מה שנאמר במכתב בגלל שזה לא וודאי זה לא נכון - ואתה מחפש וודאות של 100% - אז אתה לא תמצא. אבל סביר מאוד להניח שכך הם פני הדברים. לחפש וודאות של 100% בתהליך של צבירת ידע זו טעות - כי אין דבר כזה.

 סביר להניח שהייתה אבולוציה, ולא בריאה של מאובנים. - אם אתה מסתמך על התיאור המקראי, אתה חייב לקבל אותו עד הסוף. ובתיאור המקראי לא כתוב בשום שלב שנבראו המאובנים. 

בתיאור המקראי לא מפורט לפרטי פרטים מה נברא ומה לא

(סתם דוגמא, אין נברא מרובע מששת ימי בראשית, לא כתוב במקרא אבל  חז"ל למדו את זה..)

אורייתא ישראל וקוב"ה כולא חד, 

כפירה במה?

בכולם

היא יכולה להיות הכל, היא יכולה להתפרש לכל פירוש שתביא. הכל קביל. אז היא לא מקבלת אחוזים כי אם לא מפרשים על פי הפשט, והכל תלוי פרשנות (שלא כתובה בפשט) אפשר לפרש איך שרוצים, הכל קביל. 

בתיאור המקראי לא מפורט לפרטי פרטים שמדובר ב24 שעות כל יום. 

בכולם? לא הבנתי.

מי שפירש את התורה ישב ולמד ומתוך פירש

חלק מהפירושים היו אף ברוח הקודש.

פרשנות כמו שלך מובילה לכפירה בידיעת ואחדות ה'

אבל לא איכפת לי שנישאר חלוקים  

להוכחות תסתכל בספר הסטוריה תנ"כית של הרב זמיר כהן. 
והשאלה הקודמת זה האם היה בריאת העולם, והשאלה אח"כ זה האם כל הסיפור של אברהם אבינו היה...
נראה לי שהשאלות היחידות שאפשר לשאול על התנ"ך זה מה אנחנו צריכים ללמוד מהמעשה המסופר.

זו באמת שאלה קשה (הרבה יותר מאשר על הבריאה, לדעתי, מכמה סיבות שונות).

מבחינתי העיקרון הוא שכל דבר בתורה מובן כפשוטו אלא אם:

א. הפשט מורה שמדובר במשל או לשון מליצה.

ב. יש קושי הגיוני שמאלץ להבין אותו שלא כפשוטו, ובלבד שהוצאה מהפשט לא יוצרת גם היא קושי כזה בעצמה.

באמינות של פשט סיפור המבול יש כמה קשיים, ובכל זאת הוא מאוד גבולי ביחס לעיקרון הנ''ל.

בין כך או כך, אני לא רואה בקשיים האלו איום ממשי, שכן ישנה האפשרות לפרש שלא כפשוטו (גם אם פחות ברווח מאשר לגבי מעשה בראשית).

א. כאן לדעתי הבמה לא מתאימה לדיונים ארוכים, גם קשה לדעת כמה אפשר לסמוך על רצינות כל כותב למינהו

ב. ובכל זאת כמה נקודות:

1. אני מאמין בתורה כאמת רוחנית אבסולוטית, שאבסולוטית זה כולל שהיא שולטת גם בגשמיות. ע"ע סעיף 3.

2. ההיסטוריה הממשית מתוך ההיסטוריה הנלמדת היום - מתחילה בערך מזמן הרומאים. ההיסטוריה שלפני הרומאים בנויה בעיקר על השערות שמורכבות באופן לא יציב על ארכיאולוגיה קרקעית וארכיאולוגיה טקסטולוגית (ארכיאולוגיה טקסטולוגית= חפירות בנוסח הטקסטים העתיקים, חפירות המעלות חרס בידי החוקרים בעיני המתבונן הנבון) 

מה שאומר שאף אחד לא יודע מה היה מבחינה היסטורית בעבר.

3. לפי העולם ואפשרויותיו הפיזיות הידועים לנו כיום רוב הניסים המוזכרים בתורה ובתנ"ך הם אפשריים מבחינה פיזית, מלבד ניסים מעטים, שהריכוז כנראה הגדול שלהם הוא הניסים מוזכרים בפרשיות בראשית ונח (למשל סיפור הנחש המדבר או חיים של 969 שנים-חיי מתושלח). מאחר וזה רק שתי פרשיות בודדות, שבעיקרן באות רק להקדים ולתת רקע לשאר התורה, שעיקרה הוא סיפורו של עם ישראל - אז הסיפורים הקצרים שמופיעים בפרשיות בראשית ונח ( +מעטים אחרים שמופיעים בהמשך התנ"ך, כמו האתון המדברת) לא צריכים להטריד אותנו. זה בעיקר בא לתת רקע. ספר מדע חייב לתת רקע בצורה מדעית, ספר שרובו רעיונות תיאולוגיים ומוסריים - יכול לתת רקע שעיקרו משלים ומטאפורות (כמו סיפור הנחש המדבר), ואין בזה שום דבר לא סביר.

(מלבד זאת, ייתכן שזה אירע בדרך חלקית מסויימת, שלאחר דורות רבים פשוט נשכחה הצורה המקורית שבה סופר הסיפור, שאילו שמענו את הגירסה המקורית של הסיפור אולי זה היה נשמע הרבה יותר מובן.)

בס"ד

ראה פה תמונה יותר מורכבת:

המבול - לדעת להאמין

תודה על זה.

רק אגיב משהו קטן, מה שהוא כותב במסקנה הסופית לאחר הצגת הדעות - על כך שהיה מבול היסטורי קטן שהוא בעצם מתואר כחוויה הסובייקטיבית שנחוותה כמבול על כל היקום -

הבעיה היא שהפרשנות הזו מנוגדת לפסוקים אובייקטיבים מפורשים -

 וַיִּמַח אֶת כָּל הַיְקוּם אֲשֶׁר עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה מֵאָדָם עַד בְּהֵמָה עַד רֶמֶשׂ וְעַד עוֹף הַשָּׁמַיִם וַיִּמָּחוּ מִן הָאָרֶץ וַיִשָּׁאֶר אַךְ נֹחַ וַאֲשֶׁר אִתּוֹ בַּתֵּבָה. 

1. על פי פשט הסיפור המקראי החוויה היחידה הסובייקטיבית היא של "אך נח ואשר אתו בתיבה" - לדעתו - התורה סיפרה חוויה סובייקטיבית של מי?

2. גם אם נאמר שזה היה היסטוריה כמו שהוא טוען - למה התורה מספרת את החוויה הסובייקטיבית של אנשים על מבול גדול בתקופה מסוימת? 

3. בנוסף הפרשנות שלו יכולה להתקבל רק אם נאמר שמי שכתב את סיפור המבול זה אדם, כלומר "מחבר מקראי". משום שחוויות סובייקטיביות יכולות להשתמר כך כאשר מדובר גם במקבל סובייקטיבי. אם נאמר שזה פרי התגלות -  לא סביר שאלוהים יתאר תחושה סובייקטיבית של אנשים בזמן מסוים. (בלי קשר לשאלה הראשונה - חוויה של מי). אין לי שום בעיה עם הטענה שסיפור המבול הוא יצירה אנושית, פשוט לא כולם יסכימו עם זה.

לדעתי המבול הוא סיפור שכל כולו הוא מסר תאולוגי, נגד מסרים פוליתאיסטים סותרים במזרח הקדום. והוא קשור בקשר גורדי לפרשת בריאת האדם, שגם היא לא סיפור היסטורי מדעי, אלא מסר תאולוגי נגד המזרח הקדום.

אני ארחיב בהמשך על המסר.

תודה!

כי התורה מספרת שזה מה שקרה. 

דבר שני, לא רואה בעיה בלהגיד שזו המציאות-

לגבי כמות המים:  חוץ מזה שכל הקרחונים נמסו- כי זה היה מים רותחים, הקב"ה הביא מים מכוכבי לכת (כך כתוב בגמרא ולכן היה מספיק מים) 

לגבי כמות החיות בתיבה: זה נס!  אין בזה שום מניעה בשביל הקב"ה

לגבי זה שעוד עמים סיפרו על זה:  מה הבעיה? זה בעצמו הוכחה למבול! וודאי שאסון בקנה מידה עולמי יסופר בכל העולם.

דבר אחרון, משה רבינו סיפר את זה עוד לפני שקיבלו את התורה.. בזמן הזה בני ישראל עוד לא האמינו בו. 

והוא בא וסיפר להם בדיוק מה ההיסטוריה של העולם, מה קרה למי, ומאיזה אדם התחיל כל עם שקיים בימיהם (בשבילם זה היה לא מזמן ולא קשה להפריך את העניין)

באמת היה חסר לו להתחיל לספר להם משלים ואגדות שלא היו ולא נבראו?  היו שולחים אותו בבוז חזרה למקום שממנו בא

הרמב"ן כותב בפירושו לפרשה שזה שכל החיות נכנסו לתיבה זה היה נס! 

אם בשבילך זה תירוץ מגוחך, בשביל הרמב"ן (ועוד מפרשים) כנראה שלא...

לכן, למרות שאני לא מבין גדול במה שכתבת על חוקי הפיסיקה, מצטער. 

אבל אם חכמים אמרו את זה כנראה שזה מה שהיה!   אז אתה יודע מה, נזרום ונגיד שגם זה היה נס- בלי חוקי הפיזיקה.

כי כמו שכתבתי לך:  נס, זה לא תירוץ ולא ג'וקר. 

מה שכתבתי לגבי משה רבינו זה כתוב בכוזרי. 

אגב, כדאי להעיר - צעירים מעל עשרים

חכמים לא סתם ניסו למצוא תירוצים לכל דבר,

הם ידעו שזה היה, ומה שנשאר להם זה רק לפרש איך זה היה...

והאפשרות שזה לא היה לא הייתה קיימת בשבילם, אז גם בשבילנו היא לא קיימת!

בטח ובטח שלא מוחקים סיפור בגלל שלהגיד נס זה פחות הגיוני (לדעתך)

מכיר את האגדתות, אבל פה זה אחרת, כי בנוסף למה שכתבתי - שכולם אומרים שזה אכן היה במציאות,

אם זה היה משל, אין צורך לפרש משל בעוד משל.. זה כבר באמת מצחיק אחי.

נכון הם האמינו גם בגלל האותות והמופתים,

אבל ברור שהיו להם הרבה סיבות לא להאמין כי בזמנם היו גם כישופים. ועם כל הכבוד למסורת עדיין הם חששו שמה זה לא הוא, והכוזרי כותב שזה היה חלק מעניין שיאמינו בו.

איך אתה מפרש את דברי, דוחף לי מילים שלא אמרתי ועוד מעז לטעון שזו הגישה שלי.

אולי הניסוח שלי לא טוב וזה גורם לכך להשמע שאני דוחף לך דברים לפה.

יש לפניך סיפור מהתורה שלדעתך ניתן לפרש בשני דרכים - או שזה נס, או שהוא לא קרה.

מפרשי התורה כתבו שהיה נס ויכולת לכתוב את זה, אבל אתה בחרת לומר שהוא לא בהכרח קרה.  

אם זאת הבחירה שלך, לכן כתבתי לך שכנראה בשבילך טענת "נס" היא מגוחכת.   תקן אותי במה טעיתי...

דבר שני,

אתה אומר שאם יש מקרה כזה, יש שני טענות שהן הכי נוחות - "ג'וקר" כהגדרתך.

מהשימוש במילה "נוח" הבנתי שלדעתך לא יודעים מה קרה אז צריך לבחור איזה תירוץ שיהיה הכי טוב.

ועל זה אמרתי לך:  שחכמים לא ממציאים תירוצים הם פירשו את מה שהם קיבלו במסורת, או אפילו יתכן שהם קיבלו אותם משמים (שהרי לא מעט תנאים דיברו עם אליהו הנביא והוא גילה להם מה למדו בשמים)

וגם בזה תקן אותי אם אני טועה..

ועוד, בהתחשב בכך שהמפרשים כבר כתבו שהיה נס.   

אם כי אני חולק, ולמיטב הבנתי הכלל הזה לא נאמר כשמדובר בסיפורי התורה..

בכל אופן, סליחה אם כתבתי בצורה לא יפה בתגובות הקודמות

ישר כוח!

שים לב, לפני שנוצר עם ישראל, סיפור המבול היה. 

סיפור המבול נוצר תתקעד דורות לפני התורה. 

ולא..... הוא לא היה סיפור על אדם ששרד מבול עולמי. זה סיפור על "אנליל" ראש הפנתיאון (ראש האלים) המוסופוטמי, שגוזר מבול על האדם. 

ש"משל" זה לא סתם סיפור טיפשי, אלא זה כמו הספר "הנסיך הקטן", וכמו עוד ספרים רבים, חוות החיות, 1984, גוליבר שנכתב במקור למטרות דומות, ועוד הרבה. זה פשוט סגנון ספרותי, שכדי להבין את ה"נמשל" צריך להכיר את העולם שבו חי מחבר המשל. ואז המשמעות של המשל נהיית כל כך חיה וכל כך משמעותית, שכל קושיה עליה אינה אלא צחוק על השואל ומקשה הקושיות.

אמנם אחרי הכל אני מאמין בתורה כפשוטה, ומאמין שהעיקר והבסיס הוא כפי שכתוב, גם אם לפעמים צריך פרשנות או פירוט כדי לברר את הכוונה המדוייקת של הדברים

ובוודאי מה שנכתב בתורה זה יותר עמוק ומדויק מהנסיך הקטן או חוות החיות.

אלא הסברתי את הכוונה מאחורי המילה הסתמית "משל"

המסר של התורה על סיפור המבול

ע"ע ספר המהפך של הרב זמיר כהן

למשל-איך הגיעו מאובני דגים לאוורסט

והלוואי שיתעוררו מחשבות

אם הוא סיים את התיכונית לפני 7-8 שנים ולא כל כלך שמר על קשרים משם, יכול להיות שזו התדלדלות טבעית של חברויות מהתיכון.

היינו פעם בחתונה של חבר של בעלי, ובעלי הרגיש צורך מיוחד שנבוא למרות שזה היה באיזה כרם נידח על איזו גבעה, כי הבחור הזה לא מאוד חברותי במיוחד וצריך לשמח. בסוף היו חוץ ממנו עוד 2 חברים, ושלושתם היו היחידים שרקדו לחתן. לכלה היו בערך 4-5 חברות. אחרי החופה בשעה 9 וחצי בערך הם עוד לא יצאו מהחדר ייחוד, ובעלי ממש התלבט כי הוא הרגיש שהוא חייב לשמח בריקודים, אבל הטרמפ שלנו (הרב שקידש בחופה) רצה לצאת, וידענו שיש לנו נסיעה של שעתיים וחצי לפחות, ושום טרמפ אחר כי אנחנו לא מכירים אף אחד שם, ומתוך אולי 50 האנשים שהיו שם חצי כבר יצאו. בסוף נסענו עם הרב.

זה כנראה אחד האירועים הכי מוזרים שהייתי בהם, ובאמת הרגיש מאוד לא נעים שלא היו חברים.

סיימנו תיכון לפני 3 שנים

ואני יודע שהוא שמר על קשר עם כמה מהקרובים אליו ואפילו הציע להם שידוכים

אני הייתי אחראי על ההרשמה פרסמתי בקבוצה של הכיתה שלחתי לקרובים שלו תזכורות ונאדה אפחד לא בא או אפילו נרשם

כלומר בלי גטאות ומחנות השמדה?

וגם, למה מכנים את מה שזה לא יהיה, כך.

אבל אני לא דוגמא...

עוגייה (אינטרנט) – ויקיפדיה

עוגיות זה משמין (את בקשת ה http)

ונועד להיות כזה.

אני לא מסוגל להיות בהם. הרעש הורג אותי.

אבל כשאני צריכה כמה דברים מכמה חנויות אז זה המקום המתאים. פשוט להיות ממוקדת, להגדיר מראש מה אני צריכה

נתתי את ההקבלה כי יש על הקניון פרק של חיות כיס אאלט. וזה אחד המאפיינים שהם מונים שם

אני מבין שלאנשים נוירו-טיפיקלים המקום הזה הוא מקום בילוי.

אצלנו באמת יש חנות לבעלי חיים, עם בעלי חיים מקסימים וזה משמח להיכנס לשם,

לדבר עם התוכונים , להנות מהארנבות הגמדיות הפרוותיות והרכות, מהאוגרים הסיביריים

הרצים כמטורפים על הגלגלת....

ואאלט זה "אם אני לא טועה".

התכוונתי לומר שבפודקאסט חיות כיס יש פרק על קניונים ועל המחשבה שעומדת מאחוריהם, אם אני לא טועה במה שאני זוכרת.

בני אדם לא כל כך שונים מזה כפי שלפעמים חושבים...

סביב life style, סטיילינג, אופנה, שופינג, טיפוח

מנשים מצפים יותר

ומכאן הקניון כמודל אופנה וסטייל וכמקום שבו "הופכים" אישה להיות "אישה לפי הציפיות" עם כל מה שפ.א כתב

אני מבין בין המילים שאת לא בדיוק מנסה להיצמד אליהן.

(גם אני לא, בצד הגברי של העניין).

מה יש באינטרנט שגורם לך לשרוף זמן ?

(אלא אם כן התכוונת אינסטגרם טיקטוק וכזה ואזיותר מובן)

– המוח האנושי לא אוהב להתמקד כל־כך במשהו אחד לאורך זמן רב. זה מאוד קשה לשבת במשך כמה שעות ולהתעסק במשהו רצוף כמו ציור או כתיבה, למי שלא רגיל לזה. באינטרנט יש הרבה גירויים קצרים והמוח שלנו מת על זה (זפזופ בין אתרים, חדשות).

פעם הייתי אוהב לשחק במשחק מחשב מסוים אבל זה היה קשה לשבת עליו הרבה זמן בלי הפסקות של דברים אחרים (כמו קריאת מאמר).

– אני חושב שהאור במסך מרגיע/ממכר. המחשב/אינטרנט/UI בנוי בצורה מאוד מאוד כיפית ונוחה לעין והמוח די נרגע מזה.

– אתה תמיד יכול לעבור לטלפון בלי דפדפן או למחוק את הדפדפן מהטלפון שלך (אפשר לחפש מדריך), אם הבעיה שם.

להגביר שליטה ע"י

צמצום טריגרים

(לשים את הטלפון בחדר אחר/ לצאת החוצה בלי טלפון)

מציאת חלופות

(תחביבים/ לדבר עם אנשים/ לצאת לטייל)

אימון

(לשים יעד ריאלי ולהוסיף עליו כשמצליחים להשיג אותו)

אגב זה לא קשור רק לגלישה אלא לכל שליטה עצמית אחרת

(אוכל/ כעסים/ זמנים/ תקשורת תקינה/ גבולות)

כשמשפרים שליטה בנושא אחד

הוא יכול להשפיע על עוד נושאים

אחרת היו לך עיסוקים אחרים שהיו יותר חשובים לך, מעניינים אותך, התחייבת לעשות אותם כי אחרת תיפגע…

והוא קשוח בעיקר בגלל שהתוכן שיש בו הוא תוכן באיכות טובה ממש. כלומר, אני יכול לצרוך זבל (ואז לי אישית יותר קל להפסיק, רילס למינהם).

ואז מגיע איזה מישהו שאני מעריך עם סרטון שיש בו חכמה שאולי אני צריך לחיים שלי. ועוד אחד. ועוד פוסט עם טקסט מעניין, ועוד שרשור בפורום רגישים שאני מתעניין בו כי הוא באמת מקדם אותי בחיים.

והופס, עברו שעתיים.

אם אני לא אצרוך שעה ביום מדיה חברתית אני אבוד והמקצוע שלי מת ובעוד 3 שנים לא יהיה לי במה לפרנס משפחה.

אם אני נכנס לטוויטר כדי לקרוא חדשות AI כי זה מקור המידע הנכון אני נסחף לרעל של החדשות הרגילות ומבזבז עליהן את הזמן.

שעה טוויטר צריך.

שעתיים?

שלוש שעות?

ארבע?

אולי בשעה השלישית או הרביעית אני אמצא כתבה שתשנה לי את החיים (קרה במוצ"ש לפני שבועיים, עם Laguna AI)?

ובדורות קודמים, וגם היום למי שרלוונטי, יש הרבה שמבלים זמנים מאוד ממושכים בספריות וארכיונים לצרכי עבודתם.

גם בצורה הזו הרבה מהזמן "מתבזבז" עד להגעה למידע הרלוונטי.

שכחת לכבות את האור יערית, ונרדמת עם הספר ביד יערית...

ובכל זאת, ממכר פחות מאשר הדבר הויזואלי

רק לקריאה.

להגדיר זמן מסך ואז הוא יכול להגביל אותך בזמן.

אפשר גם להגדיר מצב ריכוז בשעות מסוימות שתצטרך אקטיבית ללחוץ על פסק זמן כדי להיכנס והוא יעיף אותך אחרי זמן קצוב.

תהיני בכייף משעות הפנאי שלך.

אני מכיר רק בפלאפון.

תחפשי איכות חיים או זמן מסך או ריכוז בהגדרות במחשב, אולי יש.