ההלכות שעוסקות בצניעות הלבוש עוסקות בפירוש הפסוק "והיה מחניך קדוש", ובפרט בשעת קריאת שמע ותפילה, שהרי לדוגמה בשעת רחצה או בשעה שמחליפים בגדים, ברור שהכללים לא חלים. אז כללי "והיה מחניך קדוש" הם מחוייבים רק בשעה שעוסקים בענייני קדושה.
המשמעות של זה, היא שאין "איסור להתלבש בצורה מסוימת", אלא שלבוש מסוים פוגע ב"קדושת המחנה", כלומר, בשפה מודרנית יותר, משרה אווירה של חוסר קדושה. אנשים לבושים בצורה שנותנת את עיקר המקום לנפש - קדושה, אנשים לבושים בצורה שמגלה את הגוף ומסיבה אליו את תשומת הלב -חוסר קדושה.
לכן, על אף שהאיסור הוא רק לקרוא קריאת שמע או לעסוק בענייני קדושה מול חוסר צניעות, המשמעות היא שחוסר צניעות הוא מצב שראוי להימנע ממנו, והפוסקים עסקו בשאלה איפה עובר הגבול בין צניעות לחוסר צניעות.
ולכן, בסך הכל זה די מוצדק שנקבעה התפיסה שדתיים ודתיות מחויבים על פי ההלכה להתלבש בצניעות - המשמעות היא שצניעות היא מצב רצוי, וההלכה מגדירה מה כלול במצב הזה, והדתיים מחויבים להגדרות ההלכתיות ולרצון לקדושה.
לא נכנס לשאלות המעשיות של מה מותר ומה אסור ועל מה תקף מנהג המקום ועל מה לא. לדעתי מה שרבנים אומרים שהוא בסדר *כששואלים אותם מתוך כוונה לקבל כל הוראה* הוא בסדר, מה שלא הוא בעייתי, ואפשר להקפיד יותר על הקדושה או ללכת על הגבול (אפשר לדמות את זה לכללי בטיחות מבחינת דרגות הקפדה)
בגלל ההקשר אציין שלדעתי בחור יכול "לפסול" בחורה על כל פרט לבוש שלא מוצא חן בעיניו, בין אם הוא חושב שהוא פסול הלכתית או שהוא לא אוהב את הצבע שלו (או כל שאלה אחרת. אי אפשר להכריח מישהו להתחתן עם מישהי שהוא לא רוצה). ומעולם לא הבנתי את הטענה של בחורה "אני רוצה להתלבש בצניעות אבל..", "אל תשפוט אותי לפי הלבוש שלי". קניה של בגד אמורה להיות החלטה שמשקיעים בה מחשבה, ואם בחרת את הבגד הזה, זה הבגד שאת רוצה ללבוש. אז אם הוא בצבע מזעזע זה אומר שכנראה יש לך טעם גרוע (או שאת חיה במקום שאין מבחר של בגדים), ואם החצאית שלך קצרה מדי, זה מראה עד כמה הנושא חשוב לך. לא אומר על כמה עבודת ה' שלך חשובה לך, כן אומר על כמה חשוב לך להקפיד על צניעות, ואם עבודת ה' חשובה לך - מראה עד כמה צניעות היא חלק מזה, ומה סדרי העדיפויות שלך.
