עבר עריכה על ידי אריאל יוסף בתאריך י"ח בכסלו תש"פ 02:24
השאלה היא לא "כמה עוצמה מקבלת לבד",
אלא: כמה היא מביאה/הביאה לאיחוד.
א. בסיבוב השני עוצמה קיבלה מצביעים רבים שחיפשו חלופה לבנט.
מצביעים אלו יצביעו לבית היהודי והאיחוד הלאומי גם אם עוצמה לא תרוץ איתם (ככל שבנט לא יהיה שם).
אלו לא קולות שהיא מביאה (הם באותה מידה היו מצביעים "נעם", לו היתה רצה עד הסוף).
ב. כמו שציינת, חלק ניכר מאוד מקולותיה הצביע מכוח הקמפיין - היחיד! - שערכה:
תצביעו לנו כדי שנעבור והקולות שלנו לא ילכו לפח.
הקולות הללו לא יקנו את השקר הזה שוב, מחד (ולא יצביעו לה אם תרוץ שוב לבד),
וגם לא יצביעו לאיחוד הלאומי והבית היהודי כשהיא רצה איתם - מאידך (במצב כזה היא עוברת ולא זקוקה להם).
גם אותם היא לא מביאה.
ג. קולות רבים נוספים היא קיבלה בסיבוב השני ממצביעי זהות בסיבוב הראשון (כמו שטענו כאן פעיליה ללא הרף).
אלו לא קולות שהיא הביאה לאיחוד הימין, כך שהם לא "נגרעים" בחשבון שלך מ-160K מצביעיו.
ד. אחרי שתקזז את כל אלו מ-84K שקיבלה, תקזז גם את אלו שהיא מבריחה, כפי שהערת.
בסה"כ היא לא הביאה לאיחוד הימין יותר מדי.
(קח גם בחשבון שאחרי שבנט לא עבר את אחוז החסימה ועשה שוב סיבוב על הציונות הדתית,
יהיו לא מעטים שלא ירצו להצביע לו ויחפשו מקום אחר. גם אותם היא תבריח).
ה. כמעט בכל הפעמים שעוצמה רצה היתה סבירות לא קטנה שהיא לא תעבור.
אלו שלא מצביעים לה בגלל הסיכון הזה, כנראה לא הצביעו לה מעולם.
או בקיצור: הם לא מצביעים שלה. אין צורך להוסיף אותם לחשבון.
ו. מי שהולך "ראש בקיר" ולא יודע להתנהל נכון כדי להיכנס לכנסת מתוך פשרות והסכמות -
מוטב שלא ייכנס לשם כלל. הוא לא ישיג כלום ורק יגרום נזקים
("אם לא מקבלים הצעה שלי - אני דופק את ההצעות של כולם ולכן אתם חייבים לקבל" וכיו"ב
תבין לבד אילו נזקים ייגרמו מאדם כזה לגוש אליו הוא שייך).
אגב - אם מישהו היה בא ואומר לך: "תן לי מה שאני רוצה או שאפגע בך" - היית נותן לו?
(כמובן - אני מצטרף להערת @הסטורי בתחילת דבריו, ועיין בחתימה שלי בנושא).
בינתיים הם לא למדו שום לקח וחוזרים על אותן טעויות, כמו שכתבתי כאן לפני כשבועיים:
אם מישהו חשב שמשהו השתנה בעקבות הבחירות - - אקטואליה וחדשות
ולסיום - בנוסף לשאלה כמה אתה שווה, יסוד חשוב במו"מ הוא כמה ומה החלופות שלך;
ככל שיש לך יותר חלופות ראליות - אתה יכול לדרוש יותר.
מי שאין לו שום חלופות - יכול לדרוש מעט מאוד ולקבל פחות משוויו.
הוא יכול לבחור בין אופציה אחת לכלום.
לכן איתמר ניסה למכור כאילו יש לו חלופות רבות:
שפטל, אורן חזן ו'הצל', פייגלין, נעם, שקד (לפני שחזרה לימין החדש), ולא "פסל" אפילו חיבור עם יהדות התורה...
בסוף, כידוע, הוא רץ לבד לחלוטין.
כולם מבינים שאין לו שום חלופה, וממילא היכולת שלו לדרוש - יורדת.
הוא תולה תקווה בכך שבסוף יהיו חייבים להיענות לדרישותיו.
ההיסטוריה מוכיחה שזו טעות. מי שסוחט פחות ומתפשר מהר יותר - זוכה.
מי שמחכה לרגע האחרון בתקווה לזכות בקופה גדולה יותר,
מגלה שמסתדרים בלעדיו.
