מזדהה

גם לי יש את הקטע הזה שאני לא מעיזה לפסול על דברים שטחיים ואפילו לא לברר על זה, נגיד עדה למרות שזה בסופו של דבר כן חשוב לי, אבל מה? ואם הוא מעדה כזאת? אז אני לא אפגש איתו? ואולי הוא בכלל מקסים וישראלי ואני לא אשים לב בכלל?

והי, מישהי בסגנון שלך זה בכלל לא מותרות

זה ממש כיף לראות שזה מה שמעניין אותך ומעסיק אותך ושאפו על זה!

אולי זה בגלל שבדברים שהם חדשים לנו אז טבעי שיש לנו חוסר בטחון כלפיהם (כי אין לנו שום נסיון קודם ללמוד ממנו) ולכן גם מה שהסביבה משדרת בהם יותר משפיע עלינו.

נראה שאולי כדאי לך לפרק את הביטוי - "אני צריך".

מה זאת אומרת "אני צריך"? 

איזה דברים זה רשום בי מתי שזה קיים? 

מתי שזה לא, האם יש חשק ורצון להמשיך בפגישות?

האם במחינה ראלית אני יכול להשיל זהות שקיימת בי כרגע (לא משנה איך היא באה)?

לגלות לך סוד... כולנו שותפים להתמודדות הז<את, אחד פחות אחד יותר.. אבל על כולנו החיצוניות משפיעה ולא כדאי שנתעלם מזה.

אשתף לך מהתמודדות אישית,

לא לוקח את זה כדבר טוב או כדבר רע. אני לא רוצה לשפוט את הנטיות הטבעיות שלי (שלא משנה איך הם התפתחו).

אני לוקח את הצד החיצוני כנתון. זה קיים כי זה קיים. זהו.

אחרי שהפנמתי שזה קיים אנסה לקחת שישמש את הטצד הפנימי, הטוב, וח"ו של יסתור אותו, אלא להיפך יחזק אותו.

אלו הנתונים שלי, זאת המטרה, ועם זה ננצח בעזרתו, כי בעלדיו אי אפשר.

ש"כל אחד ואחד מישראל ראוי להיות צדיק כמשה רבינו".  

זאת אמירה קיצונית שאם הרמב"ם לא היה אומר אותה בחיים לא היינו מעיזים לחשוב עליה בכלל.

אבל אחרי שהוא אמר אותה - השאיפות שלך הם גבוהות? אתה רוצה תמיד להתקדם מבחינה רוחנית תורנית דתית וכו'?

זה השאיפה הכי טובה! הקב"ה לא רוצה שתשאוף להיות במדריגה שלא מתאימה לך, אלא הוא רוצה שתמיד תתקדם.

אם זה סבבה ומובן לך - תחש גם משהי שתמיד רוצה להתקדם בעבודת ה'...

זאת השאיפה שאבא שבשמיים תמיד רוצה שתהיה לנו!!! ושאף פעם לא נוותר עליה!!

אתה רוצה זוגיות שתשמש לך כמנוף לעבודת ה'? מצויין אף פעם אל תוותר על זה.

לגבי מה שכתבת:

"הבעיה שלי היא שאני רוצה סוג מסוים של חיצוניות שמבטאת פנימיות עובדת ד' ו"תורנית" בעיניי"

מככיר את הוורט הזה של הרצי"ה עם 'עין בעין יראו'.. לכוון את העין האנושית להעין הא-להית? כדאי גם פה לעשות זאת.

לראות מה תכל'ס אכפת לקב"ה ולעשות ע"פ. נכון שגם לנו יש קרטריונים משלנו (גם קטריונים רוחניים) שלא קשורים דווקא למה שהוא רוצה. האתגר הוא להתאים הדרישות שלנו לדרישות שלו...

"אני רוצה שתוותר על הערכים, ועל כל מה שחשוב ב- בת זוג שלך!"

אני לא קולט את זה.

לא מבין את זה.

לכן אני לא מבין את ההתלבטות שלך.

מה זה רף??

כל אחד ומה שמתאים לו, ואם לך לא מתאים מישהי שמתקשה במשהו שאתה לא מתקשה בו.. מצויין! אתם באמת לא באותו מקום.

את אולי יכול לתת דוגמא?

אתה מחפש בת שהולכת עם חצאית שתתטא את הרצפה לדוגמא?

קשה לדבר איתך ;) רד אלינו...

תגיד תכל'ס מה מפריע לך.

מה הסיטואציה הכ"כ מפחידה ממנה אתה חושש.

בלי משפטים גבוהים ואמירות מפוצצות.

תן דוגמא פשוטה..

גם יפה וגם אופה

גם חכמה וגם צדיקה

גם מושלמת וגם זקוקה לי באיזו שהיא צורה...

סליחה על ההסתלבטו  מקודם זה באמת לא מתאים..

כך כל דבר בפורפורציות אין מה לפחד.

זה סולם העדיפויות שלך וזהו. אתה קובע אותו. כולנו מסתבכים בסולם העדיפויות מה שווה...

ואם תגלה שויתרת והצד החיצוני לא יהיה כמו שרצית מקודם.. מה קרה? מה ההשלכות של זה? תהיה לך זוגיות פחות טובה בגלל זה? 

תחשוב על זה.

הרגש שלנו מזהה 'סמלים' שהוא זכור כטובים ונדבק אליהם. לכולנו יש איזה מראה שהרגש שלנו תפס. לפעמים זה דינמי לפעמים פחות...

אתה לא בחנות נעליים ולכן את לא צריך לבחור שום 'רף' אלא רק מה שמתאים לך שתהיה לך זוגיות מאושרת. יש מתאים לא מתאים. זהו. החכמה היא לזהות מה מתאים רף זה קיים בשוק לא בבית ספרנו. לחלק ציונים זה רק בעולם של פריוילגיות. בנושא הזה אין פריוילגיות.. יש מתאים ולא מתאים.

אם הדיון תיאורטי אין פה שום מה להתלבט. רק צריך למצוא סוס לבן ולדהור אל המושלמת.

אני אגלה לך סוד...

תמיד יהיו לזאת שמוך חסרונות מעובדה פשוטה שהיא

בנאדם.

וגם לך יש חסרנות וזה עלהכיפאק.

תמיד אתה תתפשר משהו.

וגם אחרי החתונה בעז"ה, תמיד תהיה מורכבות תמיד צריך להיות חכם ורגיש כדי לדעת להסתדר. זוגיות זה לא דבר פשוט, ככה שמעתי.

דבר שני - כולנו חיים בתרבות שפע. יש לזה יתרונות עצומות, מצד שני יש לזה סכנות לא קטנות.

עצם זה שאתה מחפש את היותר ואת היותר, זה תסמין של תרבות שפע.

ת'אמת, אין ברעיון שלך עקרונית משהו שהוא לא נכון. אם כל הבנות עומדות בשורה לחירתך ואתה מחליט ולפעמים גם אומר לשנייה "את חכי, יכול להיות שאבדוק גם אותך". זה נשמע סבבה.

הלוואי על כולנו.

אבל זאת לא המציאות.

אני חושב שמתי שכמו הרבה דברים עד שאתה לא נכנס אליהם אתה לא יודע מה לצפות...

כך גם פה. תתחיל לראות כשיהיה לך כיף עם מישהי אתה תחשוב אלף פעמיים לפני שתקח סיכון שתפסיק את הקשר איתה, בשביל איזו אשליה שאחת יותר טובה נמצאת.

אתה לא ראלי, אתה לא מכיר את הסטיאוציה ואת הרגשה. תתחיל לצאת ותתחיל לחשב סדר עדיפותיות עם כל אחת. ואתה בעצמך תחילט האם שווה לך להמשיך או לא. בהצלחה!

ולכן יכול להיות פיצוץ בהתפלספות חח

*אולי* בגלל שאתה מציין בחתימה שלך שאתה עוד לא בעניינים בפועל, רק קורא על זה.... זה כמו שקוראים ספר של מחלות ובטוחים שיש הכל

אבל גם אם לא, זה מאד מובן

ולדעתי חשוב שתזכור קודם כל, שהחיצוניות נועדה לשקף את הפנימיות, כדי שאנשים שמחפשים את הפנימיות הזאת ימצאו אותה.

או במילים פשוטות יותר - הרבה יותר קל למצוא מישהי שמתלבשת צנוע מאשר מישהי עם לב זהב. אז כשיש לך הרבה אפשרויות, תכוון ל"מישהי שמתלבשת צנוע" ובעז"ה תצליח לזהות "מישהי עם לב זהב".

ולכן הבעיה הזאת היא גם הפתרון.

אם במקרה תגיע אליך הצעה עם חיצוניות (רוחנית!!) שאתה לא מתחבר אליה ופנימיות שכן - לדעתי האישית לגיטימי לפסול, רק שאלה של כדאיות. בשביל מישהו שרק התחיל לצאת, לדעתי זה יכול להיות בסדר.

אני לגמרי איתך. בהצלחה. אל תפחד. זה מצוין בשבילך

יכול להיות שאתה נופל לבור נפוץ מאד - אתה מניח ש"פנימיות" זה צורת חשיבה והתנהגות מסוימת. וזה מאד מובן, כי זה באמת משמש כתיאור לצורת התנהגות וחשיבה מסוימת.

אבל המושג כשלעצמו, "פנימיות", עדיין קיים.

וגם "סגנון עבודת ה' שפחות חשוב לו הפנימיות" הוא סגנון שיש לו חיצוניות ופנימיות, והחיצוניות שלו משדרת שהפנימיות מקפידה על החיצוניות (כן, זה יוצא קצת מסובך). אם ניקח דוגמה של מישהי שמתלבשת בצניעות מוגזמת כדי שהיא תיראה ככה, בעצם זה מה שחשוב לה, זה העולם הפנימי שלה - השאלה איך היא נראית. ולא צריך לזלזל בזה. זאת פנימיות ששמה דגש על חיצוניות.

כמו שאני מאד מקפיד על תפילה בזמן, יותר מאשר על תפילה בכוונה. יש אחרים שיגידו שזאת חיצוניות ולא פנימיות. ויש בזה משהו, אבל זאת הפנימיות שלי.

(דוגמה אחרת היא ההנחה שאם מישהו "שכלי" אז הוא לא "רגשי" - ולהיפך. ברור שיש דגשים שונים, אבל התנהגות אחת לא שוללת את הכלים והמסגרת של ההתנהגות האחרת)

עכשיו בשבילך - אם פחות חשוב החיצוניות זה לא אומר שהחיצוניות לא חשובה.היא רק פחות.

כמו שאוכל לא כל כך חשוב בתפיסת העולם שלך אבל היית מהסס להתחתן עם מישהי שמתוך אידאולוגיה אוכלת רק תפוחי אדמה.

אז הכל שאלה של עד כמה רחוק ללכת ועל מה לוותר ואיפה צריך להתפשר. שאלה שאלות קשות מאד אבל לא מהותיות, ובדרך כלל אנחנו מקווים להתמודד עם כמה שפחות מהן

אתה בעצם אומר:

"אני חי לפי שיטה דתית א' ומעוניין בחיצוניות שמקובלת בשיטה ב'

ומרתיע אותי שאצטרך להתפשר כי אצטרך להכריע בין הבחירות, וכנראה אוותר על החיצוניות"

אני מכיר אנשים שהיו במצב כזה, וקיבלו בדיוק מה שהם רצו, או לפחות מה שהיה טוב להם. אז יש למה לקוות, ומקווה בשבילך

לבוש?

ולמה זה מפריע ומפחיד. לא הצלחתי להבין עדיין.

אתה מפחד מזה שהיא תהיה שונה ממך חיצונית

כי אתה מרגיש שזה ישפיע על הפנימיות שלך?

מה שאתה מתכוון אפשר להגדיר את זה גם ככה?: שאתה מפחד מזה שהעבודת ה' המופשטת/הכללית תהיה זהה ממש, אבל לפרטים- לביטוי החיצוני שלה היא שונה.

זאת אומרת

 שהמטרה תהיה אותה מטרה בדיוק עם הכי הרבה אש ודבקות עליה אבל האמצעים לא לגמרי זהים ולכן אתה מפחד שבגלל שהמטרה(הרצון הפנימי)של שניכם תהיה זהה לגמרי, עד לפרטים, אז תוותר על זה שיש שוני באמצעים-בדרך לגלות את אותו הרצון הפנימי כלפי חוץ? 

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

המון המון מזל טוב! כן תרבינה הודעות משמחות כאלו!

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.