מזדהה

גם לי יש את הקטע הזה שאני לא מעיזה לפסול על דברים שטחיים ואפילו לא לברר על זה, נגיד עדה למרות שזה בסופו של דבר כן חשוב לי, אבל מה? ואם הוא מעדה כזאת? אז אני לא אפגש איתו? ואולי הוא בכלל מקסים וישראלי ואני לא אשים לב בכלל?

והי, מישהי בסגנון שלך זה בכלל לא מותרות

זה ממש כיף לראות שזה מה שמעניין אותך ומעסיק אותך ושאפו על זה!

אולי זה בגלל שבדברים שהם חדשים לנו אז טבעי שיש לנו חוסר בטחון כלפיהם (כי אין לנו שום נסיון קודם ללמוד ממנו) ולכן גם מה שהסביבה משדרת בהם יותר משפיע עלינו.

נראה שאולי כדאי לך לפרק את הביטוי - "אני צריך".

מה זאת אומרת "אני צריך"? 

איזה דברים זה רשום בי מתי שזה קיים? 

מתי שזה לא, האם יש חשק ורצון להמשיך בפגישות?

האם במחינה ראלית אני יכול להשיל זהות שקיימת בי כרגע (לא משנה איך היא באה)?

לגלות לך סוד... כולנו שותפים להתמודדות הז<את, אחד פחות אחד יותר.. אבל על כולנו החיצוניות משפיעה ולא כדאי שנתעלם מזה.

אשתף לך מהתמודדות אישית,

לא לוקח את זה כדבר טוב או כדבר רע. אני לא רוצה לשפוט את הנטיות הטבעיות שלי (שלא משנה איך הם התפתחו).

אני לוקח את הצד החיצוני כנתון. זה קיים כי זה קיים. זהו.

אחרי שהפנמתי שזה קיים אנסה לקחת שישמש את הטצד הפנימי, הטוב, וח"ו של יסתור אותו, אלא להיפך יחזק אותו.

אלו הנתונים שלי, זאת המטרה, ועם זה ננצח בעזרתו, כי בעלדיו אי אפשר.

ש"כל אחד ואחד מישראל ראוי להיות צדיק כמשה רבינו".  

זאת אמירה קיצונית שאם הרמב"ם לא היה אומר אותה בחיים לא היינו מעיזים לחשוב עליה בכלל.

אבל אחרי שהוא אמר אותה - השאיפות שלך הם גבוהות? אתה רוצה תמיד להתקדם מבחינה רוחנית תורנית דתית וכו'?

זה השאיפה הכי טובה! הקב"ה לא רוצה שתשאוף להיות במדריגה שלא מתאימה לך, אלא הוא רוצה שתמיד תתקדם.

אם זה סבבה ומובן לך - תחש גם משהי שתמיד רוצה להתקדם בעבודת ה'...

זאת השאיפה שאבא שבשמיים תמיד רוצה שתהיה לנו!!! ושאף פעם לא נוותר עליה!!

אתה רוצה זוגיות שתשמש לך כמנוף לעבודת ה'? מצויין אף פעם אל תוותר על זה.

לגבי מה שכתבת:

"הבעיה שלי היא שאני רוצה סוג מסוים של חיצוניות שמבטאת פנימיות עובדת ד' ו"תורנית" בעיניי"

מככיר את הוורט הזה של הרצי"ה עם 'עין בעין יראו'.. לכוון את העין האנושית להעין הא-להית? כדאי גם פה לעשות זאת.

לראות מה תכל'ס אכפת לקב"ה ולעשות ע"פ. נכון שגם לנו יש קרטריונים משלנו (גם קטריונים רוחניים) שלא קשורים דווקא למה שהוא רוצה. האתגר הוא להתאים הדרישות שלנו לדרישות שלו...

"אני רוצה שתוותר על הערכים, ועל כל מה שחשוב ב- בת זוג שלך!"

אני לא קולט את זה.

לא מבין את זה.

לכן אני לא מבין את ההתלבטות שלך.

מה זה רף??

כל אחד ומה שמתאים לו, ואם לך לא מתאים מישהי שמתקשה במשהו שאתה לא מתקשה בו.. מצויין! אתם באמת לא באותו מקום.

את אולי יכול לתת דוגמא?

אתה מחפש בת שהולכת עם חצאית שתתטא את הרצפה לדוגמא?

קשה לדבר איתך ;) רד אלינו...

תגיד תכל'ס מה מפריע לך.

מה הסיטואציה הכ"כ מפחידה ממנה אתה חושש.

בלי משפטים גבוהים ואמירות מפוצצות.

תן דוגמא פשוטה..

גם יפה וגם אופה

גם חכמה וגם צדיקה

גם מושלמת וגם זקוקה לי באיזו שהיא צורה...

סליחה על ההסתלבטו  מקודם זה באמת לא מתאים..

כך כל דבר בפורפורציות אין מה לפחד.

זה סולם העדיפויות שלך וזהו. אתה קובע אותו. כולנו מסתבכים בסולם העדיפויות מה שווה...

ואם תגלה שויתרת והצד החיצוני לא יהיה כמו שרצית מקודם.. מה קרה? מה ההשלכות של זה? תהיה לך זוגיות פחות טובה בגלל זה? 

תחשוב על זה.

הרגש שלנו מזהה 'סמלים' שהוא זכור כטובים ונדבק אליהם. לכולנו יש איזה מראה שהרגש שלנו תפס. לפעמים זה דינמי לפעמים פחות...

אתה לא בחנות נעליים ולכן את לא צריך לבחור שום 'רף' אלא רק מה שמתאים לך שתהיה לך זוגיות מאושרת. יש מתאים לא מתאים. זהו. החכמה היא לזהות מה מתאים רף זה קיים בשוק לא בבית ספרנו. לחלק ציונים זה רק בעולם של פריוילגיות. בנושא הזה אין פריוילגיות.. יש מתאים ולא מתאים.

אם הדיון תיאורטי אין פה שום מה להתלבט. רק צריך למצוא סוס לבן ולדהור אל המושלמת.

אני אגלה לך סוד...

תמיד יהיו לזאת שמוך חסרונות מעובדה פשוטה שהיא

בנאדם.

וגם לך יש חסרנות וזה עלהכיפאק.

תמיד אתה תתפשר משהו.

וגם אחרי החתונה בעז"ה, תמיד תהיה מורכבות תמיד צריך להיות חכם ורגיש כדי לדעת להסתדר. זוגיות זה לא דבר פשוט, ככה שמעתי.

דבר שני - כולנו חיים בתרבות שפע. יש לזה יתרונות עצומות, מצד שני יש לזה סכנות לא קטנות.

עצם זה שאתה מחפש את היותר ואת היותר, זה תסמין של תרבות שפע.

ת'אמת, אין ברעיון שלך עקרונית משהו שהוא לא נכון. אם כל הבנות עומדות בשורה לחירתך ואתה מחליט ולפעמים גם אומר לשנייה "את חכי, יכול להיות שאבדוק גם אותך". זה נשמע סבבה.

הלוואי על כולנו.

אבל זאת לא המציאות.

אני חושב שמתי שכמו הרבה דברים עד שאתה לא נכנס אליהם אתה לא יודע מה לצפות...

כך גם פה. תתחיל לראות כשיהיה לך כיף עם מישהי אתה תחשוב אלף פעמיים לפני שתקח סיכון שתפסיק את הקשר איתה, בשביל איזו אשליה שאחת יותר טובה נמצאת.

אתה לא ראלי, אתה לא מכיר את הסטיאוציה ואת הרגשה. תתחיל לצאת ותתחיל לחשב סדר עדיפותיות עם כל אחת. ואתה בעצמך תחילט האם שווה לך להמשיך או לא. בהצלחה!

ולכן יכול להיות פיצוץ בהתפלספות חח

*אולי* בגלל שאתה מציין בחתימה שלך שאתה עוד לא בעניינים בפועל, רק קורא על זה.... זה כמו שקוראים ספר של מחלות ובטוחים שיש הכל

אבל גם אם לא, זה מאד מובן

ולדעתי חשוב שתזכור קודם כל, שהחיצוניות נועדה לשקף את הפנימיות, כדי שאנשים שמחפשים את הפנימיות הזאת ימצאו אותה.

או במילים פשוטות יותר - הרבה יותר קל למצוא מישהי שמתלבשת צנוע מאשר מישהי עם לב זהב. אז כשיש לך הרבה אפשרויות, תכוון ל"מישהי שמתלבשת צנוע" ובעז"ה תצליח לזהות "מישהי עם לב זהב".

ולכן הבעיה הזאת היא גם הפתרון.

אם במקרה תגיע אליך הצעה עם חיצוניות (רוחנית!!) שאתה לא מתחבר אליה ופנימיות שכן - לדעתי האישית לגיטימי לפסול, רק שאלה של כדאיות. בשביל מישהו שרק התחיל לצאת, לדעתי זה יכול להיות בסדר.

אני לגמרי איתך. בהצלחה. אל תפחד. זה מצוין בשבילך

יכול להיות שאתה נופל לבור נפוץ מאד - אתה מניח ש"פנימיות" זה צורת חשיבה והתנהגות מסוימת. וזה מאד מובן, כי זה באמת משמש כתיאור לצורת התנהגות וחשיבה מסוימת.

אבל המושג כשלעצמו, "פנימיות", עדיין קיים.

וגם "סגנון עבודת ה' שפחות חשוב לו הפנימיות" הוא סגנון שיש לו חיצוניות ופנימיות, והחיצוניות שלו משדרת שהפנימיות מקפידה על החיצוניות (כן, זה יוצא קצת מסובך). אם ניקח דוגמה של מישהי שמתלבשת בצניעות מוגזמת כדי שהיא תיראה ככה, בעצם זה מה שחשוב לה, זה העולם הפנימי שלה - השאלה איך היא נראית. ולא צריך לזלזל בזה. זאת פנימיות ששמה דגש על חיצוניות.

כמו שאני מאד מקפיד על תפילה בזמן, יותר מאשר על תפילה בכוונה. יש אחרים שיגידו שזאת חיצוניות ולא פנימיות. ויש בזה משהו, אבל זאת הפנימיות שלי.

(דוגמה אחרת היא ההנחה שאם מישהו "שכלי" אז הוא לא "רגשי" - ולהיפך. ברור שיש דגשים שונים, אבל התנהגות אחת לא שוללת את הכלים והמסגרת של ההתנהגות האחרת)

עכשיו בשבילך - אם פחות חשוב החיצוניות זה לא אומר שהחיצוניות לא חשובה.היא רק פחות.

כמו שאוכל לא כל כך חשוב בתפיסת העולם שלך אבל היית מהסס להתחתן עם מישהי שמתוך אידאולוגיה אוכלת רק תפוחי אדמה.

אז הכל שאלה של עד כמה רחוק ללכת ועל מה לוותר ואיפה צריך להתפשר. שאלה שאלות קשות מאד אבל לא מהותיות, ובדרך כלל אנחנו מקווים להתמודד עם כמה שפחות מהן

אתה בעצם אומר:

"אני חי לפי שיטה דתית א' ומעוניין בחיצוניות שמקובלת בשיטה ב'

ומרתיע אותי שאצטרך להתפשר כי אצטרך להכריע בין הבחירות, וכנראה אוותר על החיצוניות"

אני מכיר אנשים שהיו במצב כזה, וקיבלו בדיוק מה שהם רצו, או לפחות מה שהיה טוב להם. אז יש למה לקוות, ומקווה בשבילך

לבוש?

ולמה זה מפריע ומפחיד. לא הצלחתי להבין עדיין.

אתה מפחד מזה שהיא תהיה שונה ממך חיצונית

כי אתה מרגיש שזה ישפיע על הפנימיות שלך?

מה שאתה מתכוון אפשר להגדיר את זה גם ככה?: שאתה מפחד מזה שהעבודת ה' המופשטת/הכללית תהיה זהה ממש, אבל לפרטים- לביטוי החיצוני שלה היא שונה.

זאת אומרת

 שהמטרה תהיה אותה מטרה בדיוק עם הכי הרבה אש ודבקות עליה אבל האמצעים לא לגמרי זהים ולכן אתה מפחד שבגלל שהמטרה(הרצון הפנימי)של שניכם תהיה זהה לגמרי, עד לפרטים, אז תוותר על זה שיש שוני באמצעים-בדרך לגלות את אותו הרצון הפנימי כלפי חוץ? 

תורידו את הראש בבקשה, בנות חוזרות מפורקות מעלבון אחרי דייטים

קצת יותר רגישות

אבל גם בנים רגישים אני אחרי הדייטים חזרתי  מפורק  מזה שלא התקדם

התחיל איזה קשר והבחורה נעלמה כאילו בלעה אותה האדמה

אחרי חודש פתאום שלחה הודעה משום מקום. הגבתי לה ביובש שתבין שלא מעוניין. 

אזי צריך להודות לה' יתברך ששמר את נפשך.

היה כנראה צריך את הבירור בשביל שני הצדדים, אך ברוב חסדיו ה' חסך לך את כל הפגישות והסבל מהבחור.

ואני לא אומר את זה רק מהצד של הכל לטובה וכו', אלא פה באמת רואים את ההצלה עצמה ישר.

לדעתי החלק שקשה זה שבסיטואציה כזו אפשר לומר לעצמך למה אני שוב פעם בסרט של להתבאס מקשר שהיה רלוונטי והתברר שלא…

נפוצה הרבה יותר משנדמה לך. ולתחושתי נשים מעיזות להתנהג ככה יותר מאשר גברים. אבל זה בסדר לטעון גם הפוך.

בעולם הקלאסי זה היה הפוך.

מי שלא מסוגל להיות רציני ולעמוד מאחורי מה שבוחר לעשות, לכאורה גם בנישואין יתנהג כך (גם בנישואין יש הרבה דרכים לעשות גוסטינג וד"ל).

עצוב וכואב לשמוע

קצת מניסיון, יש אנשים שהעבודה הרוחנית שלהם זה להסתנכרן עם העולם וללמוד להתהלך בו. ואם זה מנחם, אחרי העבודה הזאת אתה מרגיש אחרת, טוב יותר ורגוע ושליו, ושלם עם עצמך.

שתרגיש טוב במהרה בעז"ה, ותמצא את מקומך ואת רעייתך

עוד לא הגיע זמנך להיעלם.

הלב שבע אכזבות אבל יום אחד יהיה טוב יותר ותמצא את מקומך.

הסימן הכי טוב בעיניי לטוב ולכנות - הוא אנחנו עצמנו.

האם אתה מרגיש טוב ואהבה כלפי אחרים?

אם כן, בוודאי שיש עוד כמוך שאינם רק נצלנים.

כל אחד מאיתנו מסתובב בעולם הזה עם שריטות וקשיחם משל עצמו, החיים מורכבים ללא ספק.

אבל יש ויהיו רגעי אור.

אנחנו נוטים להבליט את החושך כי הטוב הוא המובן מאליו, כי אנחנו בנויים להתגונן מהרע.

אבל מה שזה אומר בתכלס, גם אם לא תמיד מרגישים ככה, שהטוב הוא הרוב. מקיף אותנו בלי שנרגיש.

מותר ליפול לתהומות, זה בסדר להרגיש, אבל לזכור שיש אור בקצה, שהנפילה הזו לא תהיה לנצח.

אחלה כתיבה

הצורך לשים גבולות הוא צרך הכרחי.

לאחרונה באמת עלתה התובה שזה גם נותן קרקע פוריה לדברים שיצמחו ויפרחו.

יש שני צדדים יראה ואהבה.

היראה שמתבטאת בשימת גבולות והיא נותנת בסיס יציב. 

על גבי הבסיס היציב אפשר לפתח ולהצמיח כל פעם את האהבה.

אז בהחלט - די! שמים גבולות! מתוך כך בעזרת ה' הרבה שפע ברכה והצלחה!!

אז מוזמנים לפנות ואני אנסה לעזור

יש להם גם קהילה פיזית?

כמה שדכנים ומיזמים.

כדאי להסתכל לדעתי גם על האתר SAYS.

בהצלחה

זה באמת מקום לרחף בו.

מה שבטוח.

ושאף אחד לא שם לב אלייך, ולכן את חותכת מעוד אחד ועוד אחד למרות שהייתם יכולים להיות מאוד מתאימים.

תאמיני לי תלמדי הרבה יותר על הבחור אם תחליטי להגיד שקר לך ולבחון את התגובה שלו, מאשר להחליט לבחון אם הוא שם לב שקר לך בכלל מלחתכילה.

בכלל הגישה הזאת היא פוטינציאל להיות כדור שלג מתגלגל לחיי זוגיות מתסכלים.

הוא נדרש לעבוד על עצמו לשים לב יותר לדברים שמפריעים לה בדיוק באותה מידה שהיא נדרשת לעבוד על עצמה להרחיב את תחומי הביטוי וההבעה שלה מולו.

אבל אם היא לא יודעת לומר שקר לה זה גם בעיה.

ולגבי עצם המקרה, אולי גם לה היה מעניין ממש שהיא לא שמה לב לקור.

אני צוחקת כי עכשיו שעה אני אומרת לחברה די קר לי בואי לאוטוו כבר

פתאום דוכן של תכשיטים סייל כל הדוכן

מה לא ניקח????

והיא כולה עלק קר לך

הורידה לי את החשק לא לקחתי .

סתם פשוט היה יש ים אנשים

קיצר יש משהו שמעניין לך פחות קר

אבל בדייטים לי ספציפית קפוא

ואני חופרת לבחור שקר לי!

הוא לא יכול לפספס את זה

שהתסכול הכי גדול שלי בדייט היה שנכנסו למסעדה ואז גילנו שאנחנו בטעות בחלק החיצוני שלה אומנם מקורה אבל חיצוני היה שם קור בלתי נסבל.

שזה קטע זה יחסי  כי עם גברים קפוא לי רצח

ועם חברות שלי חם לי כל הזמן המזגן על חום דולק 

זו לא בושה לומר לבחור שקר לך ותשמחי לעבור.

בסוף המטרה שלו שיהיה לך הכי נוח בעולם כדי שתוכלי להביא את כל כולך לפגישה( וגם להיפך כמובן).

אני אישית הייתי שמח אם מישהו תאמר לי מה יגרום לה להרגיש טוב יותר. 

יש כאלו שמתפדחות לומר וסתם סובלות. 

והיא עדיין התפדחה להגיד

אני מקווה שבהמשך היא תגיד שקר לה

זה נושא מספיק חשוב כדי שלפחות תהיה לכם ראיה משותפת לגבי איך נכון להשקיע.

המצב שבו צד אחד משקיע כראות עיניו בכל מיני השקעות וצד שני כלל לא מעורב זה המצב הנפוץ אבל הוא מאוד לא בריא בעיקר בעיתות משבר שבו צד אחד יקבל תרעומת על ההשקעות הגרועות שלו.

וגם איך בן אדם משקיע אומר הרבה מאוד על הנפש של בן האדם ועל איך הוא רואה את העתיד שלו ושל משפחתו.

אם מישהו אחד אחראי על שטיפת כלים, זריקת זבל או ספונג'ה זה לא נורא כל כך אם הפרטנר לא יהיה לו מושג בנושא.

אבל בנושאים כמו ניהול ההון המשפחתי וחינוך הילדים זה מאוד קריטי ששני ההורים יהיו אחראים ביחד.

וזאת כי שני בני הזוג מוציאים ומכניסים (בדרך כלל) ואם לשניהם יש מטרה לחסוך להון עצמי לבית או לחתונות ובר מצוות לצורך העניין לא הגיוני שאחד מבני הזוג על דעת עצמו יחליט להוציא יום אחד הכל על ביטקוין כי הוא ראה טיקטוק ששכנע אותו זה הדבר הנכון.

השקיעו שם בכל מיני שטויות כל מיני אנשים שעבדו בגזברות. חלק קטן הצליח והתעשר (ואז הקיבוץ לא התלונן...) וחלק גדול פשטו את הרגל.

רואים עין בעין ביחס להוצאות וחסכונות, גם אם אחד הצדדים לא מתעסק באופן ההשקעה?

מה דעתך על זה?

בשאלות הגדולות של החיים, עם מי להתחתן, כמה ילדים להביא, איפה לגור, איך לחנך את הילדים, במה לעסוק, צריכה להיות החלטה משותפת או לפחות מעורבות אחראית לדרך, גם בבניית ההון המשפחתי זו החלטה מספיק קריטית בחיים כדי לפנות לזה זמן איכות לדבר על העתיד הפיננסי שלכם.

תוכל להשוות את זה לזוג שצד אחד מעורב בחינוך ילדים עד לשד עצמותיו והצד השני לא יודע איפה הילדים לומדים, לא מה הם לומדים, לא איזה כיתה, לא אם מישהו מציק להם בהית הספר, הוא בקושי יודע כמה ילדים יש לו ואם בכלל ומה השמות שלהם, מתי בר מצווה, לא מעניין אותו כלום בחינוך ילדים.

אז בפיננסים זה המצב הנפוץ.

אבל זו התבוננות חיצונית  צריך לשבור את הסטיגמות

גם בהתחלה זה עלה לי, אבל אולי זה רק עניין של ניסוח.

אם מדברים על שורש העניין אפשר למצוא בדילמה הזו עקרון שהוא אמיתי ולא חיצוני.

למה שיהיה הבדל אם לשניהם המסקנה השווה היא- "אני מיואש/ת וכבר בקושי מנסה" ?

הוא מגדיר את עצמו כנורמלי חוץ מהעובדה שהוא לא מצליח במערכות יחסים, לכן הוא יכול לבודד את חוסר ההצלחה בתחום הזוגי ולהבין שזה לא צובע את כל האישיות שלו. ככה הבטחון העצמי עולה וכך גם המסוגלות שלו לפתור את הבעיה עולה.

בסוג השני יש בעיה בהגדרת הזהות האישית והערך העצמי. הטיפול הוא בהכרח שורשי. 

לבין כמה שהוא באמת