מזדהה

גם לי יש את הקטע הזה שאני לא מעיזה לפסול על דברים שטחיים ואפילו לא לברר על זה, נגיד עדה למרות שזה בסופו של דבר כן חשוב לי, אבל מה? ואם הוא מעדה כזאת? אז אני לא אפגש איתו? ואולי הוא בכלל מקסים וישראלי ואני לא אשים לב בכלל?

והי, מישהי בסגנון שלך זה בכלל לא מותרות

זה ממש כיף לראות שזה מה שמעניין אותך ומעסיק אותך ושאפו על זה!

אולי זה בגלל שבדברים שהם חדשים לנו אז טבעי שיש לנו חוסר בטחון כלפיהם (כי אין לנו שום נסיון קודם ללמוד ממנו) ולכן גם מה שהסביבה משדרת בהם יותר משפיע עלינו.

נראה שאולי כדאי לך לפרק את הביטוי - "אני צריך".

מה זאת אומרת "אני צריך"? 

איזה דברים זה רשום בי מתי שזה קיים? 

מתי שזה לא, האם יש חשק ורצון להמשיך בפגישות?

האם במחינה ראלית אני יכול להשיל זהות שקיימת בי כרגע (לא משנה איך היא באה)?

לגלות לך סוד... כולנו שותפים להתמודדות הז<את, אחד פחות אחד יותר.. אבל על כולנו החיצוניות משפיעה ולא כדאי שנתעלם מזה.

אשתף לך מהתמודדות אישית,

לא לוקח את זה כדבר טוב או כדבר רע. אני לא רוצה לשפוט את הנטיות הטבעיות שלי (שלא משנה איך הם התפתחו).

אני לוקח את הצד החיצוני כנתון. זה קיים כי זה קיים. זהו.

אחרי שהפנמתי שזה קיים אנסה לקחת שישמש את הטצד הפנימי, הטוב, וח"ו של יסתור אותו, אלא להיפך יחזק אותו.

אלו הנתונים שלי, זאת המטרה, ועם זה ננצח בעזרתו, כי בעלדיו אי אפשר.

ש"כל אחד ואחד מישראל ראוי להיות צדיק כמשה רבינו".  

זאת אמירה קיצונית שאם הרמב"ם לא היה אומר אותה בחיים לא היינו מעיזים לחשוב עליה בכלל.

אבל אחרי שהוא אמר אותה - השאיפות שלך הם גבוהות? אתה רוצה תמיד להתקדם מבחינה רוחנית תורנית דתית וכו'?

זה השאיפה הכי טובה! הקב"ה לא רוצה שתשאוף להיות במדריגה שלא מתאימה לך, אלא הוא רוצה שתמיד תתקדם.

אם זה סבבה ומובן לך - תחש גם משהי שתמיד רוצה להתקדם בעבודת ה'...

זאת השאיפה שאבא שבשמיים תמיד רוצה שתהיה לנו!!! ושאף פעם לא נוותר עליה!!

אתה רוצה זוגיות שתשמש לך כמנוף לעבודת ה'? מצויין אף פעם אל תוותר על זה.

לגבי מה שכתבת:

"הבעיה שלי היא שאני רוצה סוג מסוים של חיצוניות שמבטאת פנימיות עובדת ד' ו"תורנית" בעיניי"

מככיר את הוורט הזה של הרצי"ה עם 'עין בעין יראו'.. לכוון את העין האנושית להעין הא-להית? כדאי גם פה לעשות זאת.

לראות מה תכל'ס אכפת לקב"ה ולעשות ע"פ. נכון שגם לנו יש קרטריונים משלנו (גם קטריונים רוחניים) שלא קשורים דווקא למה שהוא רוצה. האתגר הוא להתאים הדרישות שלנו לדרישות שלו...

"אני רוצה שתוותר על הערכים, ועל כל מה שחשוב ב- בת זוג שלך!"

אני לא קולט את זה.

לא מבין את זה.

לכן אני לא מבין את ההתלבטות שלך.

מה זה רף??

כל אחד ומה שמתאים לו, ואם לך לא מתאים מישהי שמתקשה במשהו שאתה לא מתקשה בו.. מצויין! אתם באמת לא באותו מקום.

את אולי יכול לתת דוגמא?

אתה מחפש בת שהולכת עם חצאית שתתטא את הרצפה לדוגמא?

קשה לדבר איתך ;) רד אלינו...

תגיד תכל'ס מה מפריע לך.

מה הסיטואציה הכ"כ מפחידה ממנה אתה חושש.

בלי משפטים גבוהים ואמירות מפוצצות.

תן דוגמא פשוטה..

גם יפה וגם אופה

גם חכמה וגם צדיקה

גם מושלמת וגם זקוקה לי באיזו שהיא צורה...

סליחה על ההסתלבטו  מקודם זה באמת לא מתאים..

כך כל דבר בפורפורציות אין מה לפחד.

זה סולם העדיפויות שלך וזהו. אתה קובע אותו. כולנו מסתבכים בסולם העדיפויות מה שווה...

ואם תגלה שויתרת והצד החיצוני לא יהיה כמו שרצית מקודם.. מה קרה? מה ההשלכות של זה? תהיה לך זוגיות פחות טובה בגלל זה? 

תחשוב על זה.

הרגש שלנו מזהה 'סמלים' שהוא זכור כטובים ונדבק אליהם. לכולנו יש איזה מראה שהרגש שלנו תפס. לפעמים זה דינמי לפעמים פחות...

אתה לא בחנות נעליים ולכן את לא צריך לבחור שום 'רף' אלא רק מה שמתאים לך שתהיה לך זוגיות מאושרת. יש מתאים לא מתאים. זהו. החכמה היא לזהות מה מתאים רף זה קיים בשוק לא בבית ספרנו. לחלק ציונים זה רק בעולם של פריוילגיות. בנושא הזה אין פריוילגיות.. יש מתאים ולא מתאים.

אם הדיון תיאורטי אין פה שום מה להתלבט. רק צריך למצוא סוס לבן ולדהור אל המושלמת.

אני אגלה לך סוד...

תמיד יהיו לזאת שמוך חסרונות מעובדה פשוטה שהיא

בנאדם.

וגם לך יש חסרנות וזה עלהכיפאק.

תמיד אתה תתפשר משהו.

וגם אחרי החתונה בעז"ה, תמיד תהיה מורכבות תמיד צריך להיות חכם ורגיש כדי לדעת להסתדר. זוגיות זה לא דבר פשוט, ככה שמעתי.

דבר שני - כולנו חיים בתרבות שפע. יש לזה יתרונות עצומות, מצד שני יש לזה סכנות לא קטנות.

עצם זה שאתה מחפש את היותר ואת היותר, זה תסמין של תרבות שפע.

ת'אמת, אין ברעיון שלך עקרונית משהו שהוא לא נכון. אם כל הבנות עומדות בשורה לחירתך ואתה מחליט ולפעמים גם אומר לשנייה "את חכי, יכול להיות שאבדוק גם אותך". זה נשמע סבבה.

הלוואי על כולנו.

אבל זאת לא המציאות.

אני חושב שמתי שכמו הרבה דברים עד שאתה לא נכנס אליהם אתה לא יודע מה לצפות...

כך גם פה. תתחיל לראות כשיהיה לך כיף עם מישהי אתה תחשוב אלף פעמיים לפני שתקח סיכון שתפסיק את הקשר איתה, בשביל איזו אשליה שאחת יותר טובה נמצאת.

אתה לא ראלי, אתה לא מכיר את הסטיאוציה ואת הרגשה. תתחיל לצאת ותתחיל לחשב סדר עדיפותיות עם כל אחת. ואתה בעצמך תחילט האם שווה לך להמשיך או לא. בהצלחה!

ולכן יכול להיות פיצוץ בהתפלספות חח

*אולי* בגלל שאתה מציין בחתימה שלך שאתה עוד לא בעניינים בפועל, רק קורא על זה.... זה כמו שקוראים ספר של מחלות ובטוחים שיש הכל

אבל גם אם לא, זה מאד מובן

ולדעתי חשוב שתזכור קודם כל, שהחיצוניות נועדה לשקף את הפנימיות, כדי שאנשים שמחפשים את הפנימיות הזאת ימצאו אותה.

או במילים פשוטות יותר - הרבה יותר קל למצוא מישהי שמתלבשת צנוע מאשר מישהי עם לב זהב. אז כשיש לך הרבה אפשרויות, תכוון ל"מישהי שמתלבשת צנוע" ובעז"ה תצליח לזהות "מישהי עם לב זהב".

ולכן הבעיה הזאת היא גם הפתרון.

אם במקרה תגיע אליך הצעה עם חיצוניות (רוחנית!!) שאתה לא מתחבר אליה ופנימיות שכן - לדעתי האישית לגיטימי לפסול, רק שאלה של כדאיות. בשביל מישהו שרק התחיל לצאת, לדעתי זה יכול להיות בסדר.

אני לגמרי איתך. בהצלחה. אל תפחד. זה מצוין בשבילך

יכול להיות שאתה נופל לבור נפוץ מאד - אתה מניח ש"פנימיות" זה צורת חשיבה והתנהגות מסוימת. וזה מאד מובן, כי זה באמת משמש כתיאור לצורת התנהגות וחשיבה מסוימת.

אבל המושג כשלעצמו, "פנימיות", עדיין קיים.

וגם "סגנון עבודת ה' שפחות חשוב לו הפנימיות" הוא סגנון שיש לו חיצוניות ופנימיות, והחיצוניות שלו משדרת שהפנימיות מקפידה על החיצוניות (כן, זה יוצא קצת מסובך). אם ניקח דוגמה של מישהי שמתלבשת בצניעות מוגזמת כדי שהיא תיראה ככה, בעצם זה מה שחשוב לה, זה העולם הפנימי שלה - השאלה איך היא נראית. ולא צריך לזלזל בזה. זאת פנימיות ששמה דגש על חיצוניות.

כמו שאני מאד מקפיד על תפילה בזמן, יותר מאשר על תפילה בכוונה. יש אחרים שיגידו שזאת חיצוניות ולא פנימיות. ויש בזה משהו, אבל זאת הפנימיות שלי.

(דוגמה אחרת היא ההנחה שאם מישהו "שכלי" אז הוא לא "רגשי" - ולהיפך. ברור שיש דגשים שונים, אבל התנהגות אחת לא שוללת את הכלים והמסגרת של ההתנהגות האחרת)

עכשיו בשבילך - אם פחות חשוב החיצוניות זה לא אומר שהחיצוניות לא חשובה.היא רק פחות.

כמו שאוכל לא כל כך חשוב בתפיסת העולם שלך אבל היית מהסס להתחתן עם מישהי שמתוך אידאולוגיה אוכלת רק תפוחי אדמה.

אז הכל שאלה של עד כמה רחוק ללכת ועל מה לוותר ואיפה צריך להתפשר. שאלה שאלות קשות מאד אבל לא מהותיות, ובדרך כלל אנחנו מקווים להתמודד עם כמה שפחות מהן

אתה בעצם אומר:

"אני חי לפי שיטה דתית א' ומעוניין בחיצוניות שמקובלת בשיטה ב'

ומרתיע אותי שאצטרך להתפשר כי אצטרך להכריע בין הבחירות, וכנראה אוותר על החיצוניות"

אני מכיר אנשים שהיו במצב כזה, וקיבלו בדיוק מה שהם רצו, או לפחות מה שהיה טוב להם. אז יש למה לקוות, ומקווה בשבילך

לבוש?

ולמה זה מפריע ומפחיד. לא הצלחתי להבין עדיין.

אתה מפחד מזה שהיא תהיה שונה ממך חיצונית

כי אתה מרגיש שזה ישפיע על הפנימיות שלך?

מה שאתה מתכוון אפשר להגדיר את זה גם ככה?: שאתה מפחד מזה שהעבודת ה' המופשטת/הכללית תהיה זהה ממש, אבל לפרטים- לביטוי החיצוני שלה היא שונה.

זאת אומרת

 שהמטרה תהיה אותה מטרה בדיוק עם הכי הרבה אש ודבקות עליה אבל האמצעים לא לגמרי זהים ולכן אתה מפחד שבגלל שהמטרה(הרצון הפנימי)של שניכם תהיה זהה לגמרי, עד לפרטים, אז תוותר על זה שיש שוני באמצעים-בדרך לגלות את אותו הרצון הפנימי כלפי חוץ? 

איזה מרגש

שתבנו בית קדוש ושמח ביחד

מזל טוב,

שיתמלאו כל משאלות ליבכם לטובה בבית הנפלא שתקימו יחד באהבה, בריאות, שמחה ואושר לאורך שנים רבות

איזה יופי!

שתזכו לבנות בית נאמן בישראל מתוך אהבה, שמחה, נחת ורווח!

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

אפשר להגיד הכל, השאלה מתי ואיך.

ונשמע לי טריוויאלי שמה שהיא כתבה נאמר בקונטקסט לא רגיש.

וכן, אם אני רווק אני רוצה שיהיו רגישים כלפי.

וכן, בלי קשר לנושא של רווקות אני חושב שרגישות זה דבר שנכון טוב במידה הנכונה.

אז איך שנים? וגם אם היא אמרה  זה סבבה. אין לי בעיה לשמוע ולפרגן. אבל כל עוד זה לא שכל מילה שנייה זה “תראי מה הוא קנה”, “תראי מה הוא הביא לי”, “תראי מה הוא אמר”, “תראי את התמונות של ההריון”...

גם בזה אין לי בעיה כל עוד זה דרך אגב, פשוט כשזה כל הזמן זה כבר חופר קצת. שיחה של שעתיים רק עליה.. מרגיש שהיא שכחה שיש בה עוד רבדים חוץ מזה.

למרות שזה חמוד לפעמים 

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

אין לנו בתורה סיפור שמתאר את האמונה בהמתנה במציאת הזיווג.
כי באותה תקופה הכל התנהל אחרת וזה לא ממש היה קיים.
אבל יש ויש תיאורים של ציפיות קשות, שאנחנו יכולים ממש ללמוד מהם, לצפיות שלנו
אברהם ושרה ציפו תשעים שנה לילד, וה' מעולם לא שכח אותם. תמיד כשאברהם מתפלל לילד, ה' אומר לו שלא ידאג, אבל עוד לא הגיע הזמן.
גם על יצחק נאמר "ויעתר יצחק לה' לנוכח אשתו כי עקרה היא, ויעתר לו ה'". מה, פתאום אחרי עשרים שנה, הוא החליט להתפלל? ברור ש'ויעתר' זה על כל התפילות בכל העשרים שנה, וה' היה שם תמיד.
אפשר לדמיין את יוסף בבור אחרי שהאחים מכרו אותו וגם במצרים הוא יורד לשפל תחתית, בחודש הראשון הוא עוד יכל לחשוב, מה ה' רוצה ללמד אותי? מה זה מצמיח אותי? אבל כשעובר עוד חודש ועוד חודש, שתים עשרה שנה בבור! איך אפשר להחזיק את האמונה שה' לא 'שכח' אותו? אבל יוסף, גם במקום הכי שפל שיכול להיות, חדור באמונה בלתי מעורערת, ועונה לפרעה "בלעדי, א-להים יענה את שלום פרעה", ולאחים הוא עונה "א-להים חשבה לטובה".
ה' תמיד איתנו ולעולם לא שוכח!


 

עדיין לא יכולות/בשלות להגיע לעולם הזה;

המתיני מעט עד יעבור זעם......

בעז"ה שיהיה בקרוב טוב גלוי ומתוק

-לשאול מראש את שני הצדדים אם יש דברים במראה חיצוני שקשה להם איתם והם עילה לפסול מבחינתם, ולפעול לפי זה.

-אם יש אפשרות להציע קודם לצד שפחות יתלהב בלי שהצד השני יודע שהציעו אותו. אולי לבקש פרטים משני הצדדים, ורשות להציע וכולי... ואח"כ אם התשובה שלילית להגיד שבסוף הצד השני תפוס.

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.