ומנותקת מהמציאות. 

הייתי כנראה אומרת לו שישכח מזה כי נראה שהוא מחפש לנצל את הבחורה- במקום להשקיע בקשר הוא רוצה לגרום לה להזיע והוא לנוח.

אני לא מבינה איך אדם יכול לומר שהיה לו עולם רגשי מפותח ועכשיו אין לו. איך אפשר לכבות את הרגש? אפשר ללמוד איך לא לשהות בתוך

הרגש יותר מדי זמן, סוג של לפתח חסינות . זה אמור להיות טוב, לא?

וגם לא מצליחה להבין איך יכולה להתקיים מציאות בה רק הבת תקבל וגם אם כן אז רק באופן זמני. 

בקיצור, הדמות נשמעת לי לא מציאותית. כדי שקשר יחזיק חייבת להיות הדדיות , חייב שיהיה משהו שכל צד מקבל מהשני.

אבל זה מוזר שבחור יגיד לבחורה תחזרי אחרי חח, תשקיעי, תזמי וכו'

זה משהו שהיא צריכה לחשוב ולעשות לבד.

אממ במחשבה שנייה, זה דווקא ממש יפה לומר מה שזקוקים לו כדי להפתח,

אם הם הגיעו לרמת שיח כזה מצבם טוב ויפה.

זה לא היה מצב כמו שלך שהוא ביקש ש'אפתח ' אותו, הוא פשוט שיתף אותי שפעם היה מאוד רגשי והתרגש מכל דבר וממש נפגע מזה, אז היום פיתח איזשהיא 'חסינות' ויותר שכל בשביל לשרוד את זה...

שיעזרו לו לפתוח ולסמוך 

אני מאוד סומכת על האינטואיציה שלי 

יש מצב שכן ויש מצב שלא

ויש מצב של אחד מהם עם המלצה לטפל (טיפול) בעצמו כי הוא מפסיד מזה

זה נשמע שהוא (אתה?) פצוע כי נפגע בעבר אבל אם אדם לא מאפשר לעצמו להרגיש הוא מפסיד וגם הוא לא יכול לשמוח באמת ולא להבין באמת רגש הוא מדחיק וזה עלול להתפוצץ במוקדם או מאוחר 

אם את מרגישה ש'שי עם מה לעבוד' ואת רואה בו דברים טובים שאת רוצה- אז הייתי אומרת שכן שווה לך להשקיע מאמץ כמה שאת יכולה (ולא בהכרח כמו שהוא מצפה) ויכול לצאת מזה משהו טוב 

האמת שאם בחורה הייתה שואלת הייתי אומרת לה שאם היא הגדירה את הבחור ככל כך מיוחד אז שווה לרדוף אחריו

למה? בגלל שאני חושבת שכל אדם צריך לעשות את הטוב ביותר מצידו

אנחנו לא יכולים לשנות את האחר אלא את עצמינו - נכון?

אז אם הבחור זה נתון שלא ניתן לשנות, אז הבחורה צריכה לפעול

אבל זה בעייתי שאדם מגדיר את עצמו כנתון שלא ניתן לשינוי - לא?

אין איזו דרך האמצע? נניח להיקשר רק בשלב מתקדם

לעניות דעתי זו הדרך הנכונה

לעניות דעתי זו הדרך הנכונה

נשלח שוב עקב באג במערכת כאן

אתה? חח

מה ציפית?

זה פשוט אופי כזה..

כ"כ ראשוני?

אתם זקוקים לחיזור. סיפרנו לנו שזה בטבע שלכם.

בתכלס בימינו, בדייטים אני לא רואה איך הבחורים משקיעים יותר מהבחורה. אולי בבחירת מקום פגישה.

מה אתם עושים שאתם כ"כ מתלוננים?חוץ אולי מליזום את השיחות הראשונות.

גם בנות משקיעות ונוסעות ומתארגנות ושוברות את הראש ומתאימות את הלו"ז ועצמן וכו'.

או איכשהו להסביר למועמדת מה אתה צריך ואז אולי היא תהיה מוכנה לקחת את הסיכון

או לחפש בחורה-גבר כזאת .

קשה לי לראות בחורה סטנדרטית עדינה-רגישה-נשית-רגשית-צנועה שתעשה את זה מיוזמתה, זה מצריך יותר מדי ..

שיהיה בהצלחה!

הבחורה(אם היא עדינה וצנועה) זקוקה להמון אומץ והחלטה מצידה שאתה זה הוא כדי להיות מוכנה להתאבד על זה. ככה נראה לי.

היא הבחורה 

כל אחד האחריות שלו לתקן את עצמו כמובן שנותנים ועוזרים אחד לשני אבל אתה לפי מה שנשמע בשרשור הזה מטיל אחריות על הבחורה לתקן אותך וזה לזרוק מעליך את האחריות 

לא דיברתי על שוויון אלא על אחריות אישית לעצמך 

אם אני מבין נכון את השאלה, אתה מתאר את עצמך ומתוסכל מזה שבנות לא רוצות אותך ככה. ובטח מתוסכל עוד יותר מהרבה תגובות פה.

מאד מזדהה.

אני למדתי לזרוק את הרגש קדימה במקום אחורה. במקום להחביא אותו כדי שלא ייפגע, להרשות לו להסתער קדימה, ולהתעלם מהכאב, עד שהוא מפסיק להרגיש את הכאב בכלל. ואז כל הבנות שיצאתי איתן משתגעות מזה שאין לי שום מעצור לרגש ואני אומר הכל חופשי

את עצמך ותרגיש טוב עם עצמך, אז זה כנראה יהיה תלות רגשית בבחורה. כי תחשוב על זה, מה יקרה כשהיא לא תדחוף אותך ותאמין בך כל כך? אז תישבר? או שלא יהיה לה כוח אליך? 

אנחנו צריכים להיות תלויים רק בהקב"ה, רק במה שהוא חושב עלינו- הכל ביחס אליו. מה הוא חושב עלי? האם הוא רוצה לשמוע אותי? איך אני בעיני ה'?

ולא איך אני ביחס לסביבה או מה הסביבה חושבת עלי. אנחנו רגילים לקבל את הערך שלנו מהסביבה וזה דבר שגוי כי אף פעם לא נגיע לסיפוק. הערך שלנו המוחלט הוא רק באיך שה' יתברך מסתכל עלינו.

צריך לבוא לקשר מאמונה בעצמנו ובטוב שלנו ולא לחכות לקבל את זה מהסביבה

לא לעבוד לבד.

יש המון יועצים ויועצות טובים וטובות (וגם גרועים וגרועות), שיכולים לקדם אותך.

הם יכולים לעזור לך לפתח אישיות נכונה, או איך לגרום לבחורה להוציא ממך את המקסימום.

אתה תמיד יכול לקוות שתבוא מישהי שתוכל לבקש מממנה והיא תקשיב, או סתם שהיא תדע לעשות את זה או אפילו שבאופן טבעי היא תגרום לך לזה - קרה לי; אבל לא חושב שזה נכון לסמוך על הנס.

אם אתה מעוניין לשמוע שמות ואת החוויה שלי עם יועצים שונים, אתה (או כל מי שמתעניין/ת) יכול לפנות אלי בפרטי (לא בציבורי כי לא בא לי לפרט כאן לפני כולם איזה תהליך עברתי בעזרת מי)

הבעיה היא שבינתיים אתה מתוסכל. כי אתה מנסה להתחתן ולא מצליח, ואין לך מישהי שתדביק אותך בקורונה. ואז אתה משקיע בלמצוא פתרונות. איך תדע שהשקעת מספיק? כשתשלם על טבעת יהלום.

בחורה שמוצאת בחור שמוצא חן בעיניה זה מצוין, אבל אם היא לא יודעת איך לפנות אליו, אז אכן יש לה בעיה, והיא פותחת כאן שרשור ואומרים לה חצי מהבנים שכדאי שהיא תתחיל איתו וחצי שזה לא נשי ואז יש לה בעיה יותר גדולה. בעיה היא לא משהו מהותי, בעיה היא כל דבר שמפריד בינך לבין היעדים שלך

מאפשר לך להתקדם לקראת הסיטואציה, וברגע האמת להחליט אם אתה רוצה להתקדם לקראת או לוותר

פחד מונע ממך את הבחירה.

אומץ הוא אחד הכלים המשמעותיים ביותר שיכול להיות לך. יכול להיות שתיכשל. אבל תעשה הערכה שקולה של הסיכונים ותחליט שכלית מה הבחירה הנכונה. פחד מנהל אותך, אומץ נותן לך לקחת שליטה.

אומץ לא יפתור את כל הבעיות שלך, אבל הוא יאפשר לך להתמודד עם בעיה לקראת פתרון במידה והוא אפשרי.

נזכר במורה למתמטיקה בכיתה ח:

"במתמטיקה לא שואלים האם הרכבות יתנגשו. שואלים מתי הן יתנגשו, ואם התוצאה היא מחוץ לטווח הזמן שבו אנחנו עוסקים, התשובה תהיה שהן לא יתנגשו". בקיצור, אל תשאל אם אפשר לפתור את הבעיה שלך, תעשה רשימה של פתרונות לבעיה שלך, ותחשוב מה מהם אתה יכול לבצע כרגע, ובשביל אילו פתרונות תצטרך רשימה של מה יאפשר אותם.

ולא מספיק עם ביטחון כדי להביא את עצמו.

אם אכן כך, אז לא הייתי רוצה כי אני רוצה שהוא יביא את עצמו באופן טבעי ולא שאני יצטרך לגרום לו לכך. שירגיש בנוח ובטוב עם עצמו ועם הסביבה ולא שיהיה תלוי בי

בסופו של דבר העניין הוא נמצא בין השורות..

יש פה שני צדדים שבניהם אתה צריך להכריע -

א' או שהבחור לא סומך על הבחורה (לא משנה אם זה מוצדק או לא) ובגלל זה הוא לא נפתח כלפייה.

ב' או שהבחור הוא לא כזה. הוא לא אוהב להחצין את הרגשות שלו ולכן הוא צריך להודיע לה שלמרות שהוא 'הבחור האידיאלי' הוא לא מה שהיא מחפשת.

אי אפשר להגיד את שתי הטענות ביחד, זה או זה או זה.

אם זה א' - אז הדיון פה יהיה מתי צריך להפתח וכולי

אם זה ב' - אין פה כ"כ דיון.

ואיך אפשר לעודד את השני להפתח?

בדרך כלל ככל שאתה נפתח בעצמך אז הצד השני מגיב בהתאם.

אם הוא מרגיש שזה לעניין ובא לו - הוא נפתח גם (הכל לפי הקצב המתאים והזרימה).

אם הוא זה מציק לו -הוא כבר ימצא את הדרך לעזוב.

כמו שאמרת, זה כמו ריקוד, צריך להיות בתיאום. העיקר זה התיאום. וזה דברים שבאמת קורים בזרימה גם אם לאחור אפשר לחשוב עליהם ולנתח אותם.

קודם כל- מעניין...

תהליכים זה דבר מעניין

לא מאמינה שבאמת כיבית את המקום הריגשי, אולי אתה בתהליך של איזון זה הכל. זה גם כנראה ישתנה בעתיד.

נחמד לדעת שאתה מעריך את עצמך כאדם עם כל כך הרבה מעלות- אישה צריכה בעיקר ביטחון עצמי

אישית, בקשרים הבנתי שיש לי צורך ממש לתרום משהו לקשר בפן הריגשי והנפשי (יותר מאשר בפן של מתנות ומחוות)

אז אם אתחבר לבן אדם, זה יהיה בטבעי לפתוח אותו, ליזום, לדובב וכו'...

ואם אתה אומר שיש לך הרבה מה לתת אז בכלל מצוין.

שוב לא מאמינה שזה כבוי, אולי צריך לתת למקום הזה קצת ביטחון שהקרקע יציבה ואז כבר תפתח כבר מעצמך. 

רק אם היה חיבור ועניין מצידי לקשר כמובן...

את מעוניינת אבל אין לך מושג איפה הוא, בעצם יש לך- יושב על הגדר. 

היית מחזרת אחרי בחור כזה??חח

תראה לו כמה היא רוצה אותו, תיזום וכו' 

ורק אחרי הדברים האלו יש סיכוי שהלב שלו יפתח כלפיה.

היית מוכנה לחזר אחרי בחור שבינתיים רק בוחן אותך מהצד?

זה לא ממש נקרא בעיניי לחזר

זה פשוט לפתוח את הבן אדם

אם אני רואה שהוא לא ביישן ומופנם

פשוט סתם קטע של פחד להיפתח בגלל דברים שאדם עבר

והוא כן מעוניין בקשר וגם אני

אז כן בטח למה לא....

זה חוזר בגדול אח"כ חח 

כמו שגבר אמור לחזר אחרי האישה. פה הפוך.

טוב, יפה לך.

להביע רצון חזק לקשר, לפתוח שיחות ולהיות נוכחת בקשר זה לא חיזור!

אגב לא כזה מאמינה בלחזר בתחילת קשר. 

זה ביטוי שיותר שייך לדעתי אחרי שנשואים...

אם בינתיים הוא משקיע בלהקשיב לה, ליזום, לתת לה הרגשה טובה וכו'

זה אומר שהוא בונה את הכל ואכפת לו - רק הוא מחכה שהשטח יהיה יותר בטוח כדי להכניס את הרגש בלי להיפגע.   אם אני מבין נכון.

לא כדאי להסתכל על הפלוסים ולהיות קצת סבלן? 

אז למה להפיל עליה את החצי השני?

אל תפתח בבת אחת, אבל תנסה להביא את הרגש בכל מקרה

קצת לא יפה להפיל עליה את הכל

המרחק הזה לא חריג… נפגשים באמצע, נפגשים פעם פה ופעם שם.

ואם הקשר מצליח ומתקדם, המרחק כבר בכלל לא יהיה גורם בשיקולים…

אני נקבית. מספיק אני מתאמצת בכך שאני מקבלת."

סתם

אם יש מרחק משמעותי והזמן יקר, זה די מתבקש להפגש באמצע ברוב הפעמים.

חיזור מצד הגבר יכול להתבצע באופנים נוספים וזה לא צריך להיות כל כך טוטאלי.

אני מאמינה שיש יופי בדינמיקה שבה הגבר נמצא יותר באנרגיה הזכרית, יוזם, מחזר, מוביל ונותן, והאישה באנרגיה הנקבית, מקבלת, נענית, נוכחת ומאפשרת לו להעניק, תוך שהיא מעריכה את המאמץ.

זה לא נובע מחוסר יכולת של האישה, אלא מבחירה בדינמיקה שיוצרת בעיניי ביטחון, הערכה ומשיכה. לכן, באופן אישי, אני פחות מתחברת למצב שבו הגבר מצפה שהאישה תגיע אליו או שמתחילים לחשב תורות. זו פשוט תפיסת הזוגיות שאני מאמינה בה.

אני חושבת שלפעמים יש גברים שמפספסים את הנקודה הזו. לא כי האישה לא מסוגלת לנסוע, ברור שהיא יכולה, אלא כי עבור הרבה נשים, החיזור עצמו הוא שפה של אהבה. כשגבר אומר "הפעם תבואי את", הוא אולי מתכוון לחלוקה הוגנת, אבל יש נשים שחוות את זה כוויתור על המקום המחזר והיוזם שלו.

אני תמיד אומרת לגברים שמתייעצים איתי הבחורה שלכם היא האדם האחרון שכדאי להתחשבן איתו. תנו מכל הלב. אישה מרגישה היטב מתי גבר נותן מתוך רצון ואהבה, ומתי זו רק חלוקה טכנית או סימון וי. בעיניי, דווקא הנתינה החופשית היא זו שבונה ביטחון, הערכה ומשיכה לאורך זמן.

תבחר נכון או ..

אבל החשש הזה לא בא ממני, אלא מהצד השני- הבחורה.

שלדעתי חבל לא לנסות אפילו, וצריך לראות אם בכלל יש בסיס

ואם צריך פתרונות אז נמצא בעתיד..

שורה תחתונה- ממנה הבנתי שזה יותר מרתיע אותה.

מקווה שזה לא היה נשמע אצלה נואש מידי, אבל הבנתי שגם ככה בנות אוהבות חיזור במידה מסויימת

אח"כ רואים איך מתפתח הקשר והדינמיק, הזמינות של כל צד

אל תתייחס לאישה כמו לחבר שלך

לפעמים גברים היו מצפים שאני אחזור ב11 בערב לבד זה לא נעים וברור שזה הוריד לי חשק

לא נעים לדעתי..

ועוד יותר ברור ומובן מאליו שבחורה לא חוזרת לבד הביתה בשעת לילה.

תחשבי שהגבר תמיד צריך להגיע לאיפה שהבחורה גרה. אם מדובר בחצי שעה נסיעה זה באמת לא נורא. אפילו שעה.

אבל לנסוע שעתיים כל כיוון כדי לפגוש מישהי זה לשלם מחיר מטורף על כל דייט. תלוי מי, תלוי בסיטואציה, אבל להרבה אנשים נסיעה שעתיים לכל כיוון זה קנס רציני.

וזה אומר שאם הקשר דורש סבלנות, לתת לה את הזמן שלה להבשיל בקשר, לתת לקשר עצמו להבשיל, לתת את עצמך - אז באיזשהו שלב, אם לא ממש ממש כיף לך בקשר, נמאס לך לשלם את המחיר. יכול להיות שתגיע לפגישות מותש, ולפחות התשובה לשאלה של "האם אני רוצה לפגוש אותה שוב" יהפוך להיות שוב ושוב "לא בטוח", או "היה יכול להיות נחמד אבל אני לא יכול לעמוד בזה". ואם יש ספקות - אז זה קשר הרבה יותר שביר, כי בשביל מישהי שאני גם ככה לא בטוח, כנראה המוטיבציה שלי להשקיע השקעה רצינית תהיה פחותה יותר

ונכון שחיזור הוא חשוב, וזאת בדיוק הסיבה שצריך למצוא דרך שהבחורה תבין שכאן זה כבר לא חיזור, זה הקרבה, וצריך למצוא דרך לשמור על החיזור ועדיין להקל קצת את העול הזה.

ואז אם צריך להחליט בין לא לפגוש מי שגרה במרחק כזה, לבין האפשרות לחלוק את העול של הנסיעות - אני חושב שהאפשרות של לחלוק היא קצת יותר טובה

מספר פעמים.

מצד הבחורה לפחות.

אם היא תהיה חשובה לך, ומתאימה לך, ותתאהב בה,

אתה תרחף מחיפה עד אליה.

בסה"כ רצועת חוף קטנה בינכם.

יש שיר כזה- גם לי מגיע להיות מאושר, אל תשאיר אותי מאחור...תן לי מחסה מהקור.. עד שיקלו המים עד שנגיע אל החוף.

רחוק. מה זה כמה שעות לנסיעות כדי לא לפספס את הזדמנות חייך?

אצלנו בקהילה יש הרבה אנגלוסקסיים. זוגות שהמרחקים בין הערים מהם באו פי כמה יותר רחוקים - לונדון ומנצ'סטר למשל, בוסטון וצפון ניו ג'רזי…

באופן כללי מאוד אין סיבה שזה לא יעבוד. יש אנשים גמישים והתחבורה מפה לשם לא כזאת מטורפת אפשר גם להיפגש באמצע.

מי שממש רוצה להרגיש חיזור כאילו אנחנו לטאות בג'ונגל ושה"גבר" שלה יסע אחריה שעתיים אחרי העבודה ויחזור הביתה בשתיים בלילה אחרי כל פגישה, לבריאות.

אישית אני רואה בזה משהו קצת מטומטם כי למה שתחזר אחרי מישהי שאתה בכלל לא מכיר? לך תבין. אבל לא משנה.

תעשה מה שכיף וטוב לך. אם אתה מרגיש שסבבה לך לנסוע רחוק או אפילו לנסוע עד אליה ואתה רואה בזה משהו מגניב ורומנטי ומעניק אז אחלה. אם זה מתיש אותך ואתה קם למחרת הפוך והפגישות הופכות לחתיכת קאדר אז אין בזה שום טעם. לשניכם אמור להיות נחמד וכיף.

האמת יש מדרש רבה כזה – לכל המפקפקים והמפקפקות.

רַבִּי אַבָּהוּ פָּתַח: בַּיִת וָהוֹן נַחֲלַת אָבוֹת וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת, רַבִּי פִּינְחָס בְּשֵׁם רַבִּי אַבָּהוּ, מָצִינוּ בַּתּוֹרָה בַּנְבִיאִים וּבַכְּתוּבִים שֶׁאֵין זִוּוּגוֹ שֶׁל אִישׁ אֶלָּא מִן הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, בַּתּוֹרָה מִנַּיִן: וַיַּעַן לָבָן וּבְתוּאֵל וַיֹּאמְרוּ מֵה' יָצָא הַדָּבָר. בַּנְּבִיאִים: וְאָבִיו וְאִמּוֹ לֹא יָדְעוּ כִּי מֵה' הִיא. בַּכְּתוּבִים הַיְנוּ דִּכְתִיב: וּמֵה' אִשָּׁה מַשְׂכָּלֶת. יֵשׁ שֶׁהוּא הוֹלֵךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ וְיֵשׁ שֶׁזִּוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ, יִצְחָק זִוּוּגוֹ בָּא אֶצְלוֹ: וַיַּרְא וְהִנֵּה גְּמַלִּים בָּאִים. יַעֲקֹב הָלַךְ אֵצֶל זִוּוּגוֹ, דִּכְתִיב: וַיֵּצֵא יַעֲקֹב.

אחד בשביל השניה

קצת מוגזם להגביל גם אזור מגורים בתוך הארץ הקטנה.

מדובר בקשר למטרות חתונה ולא קשר אחר..

ובהתחלה כמחווה אני כן רואה את זה יפה לבוא יותר לאזור שלה, בהמשך אפשר להציע במרכז.

הכירו בזמן שהוא למד בישיבה בדרום והיא למדה בתל חי. וגם בתי ההורים במרחק של מעל שעתיים נסיעה.

ובכל זאת- התאמצו, נפגשו, היום כבר עם חמישה ילדים.

אני ובעלי מרחק שעה וחצי נסיעה

פעמיים ראשונות הוא בא, אחרי זה גמני נסעתי

זה לעניין הדייטים

בעלי הניח על השולחן מהרגע הראשון את העובדה שהוא רוצה להישאר לגור בעיר שלו, ועברתי לגור בעיר מגוריו. מתרגלים להכל ואני לא מצטערת על ההחלטה

כדאי לדבר על זה

על פקטור של מרחק

אם תתחתנו תיהיו קרובים נכון? כלומר תגורו באותו בית

לתקופת הדייטים תיפגשו בנקודות אמצע ומניחה שגם לפעמים אתה תיסע אליה וההפך

חברה טובה שלי נשואה +8 ילדים בזוגיות מדהימה

היא מרחובות בעלה מרמת הגולן..

אם אתה מבין שהיא בוגרת ומבינה תתקדם.

מאוד יכול להיות שיש פה משהו

מה שקפץ לי מהפוסט הוא שנראה שאתה קצת בודק אותה דרך רשימת נתונים חיצונית גיל לימודים תכנון קריירה

לפני שבדקת מי היא באמת(:

בסוף, מקצוע או העובדה שהיא כבר התחילה ללמוד לא מעידים בהכרח על בגרות. הייתי מנסה לברר קודם מי היא כאדם מה הערכים שלה מה היא אוהבת , איך היא חושבת ומתנהלת ורק אחר כך מחליטה אם הפער ביניכם באמת משמעותי..

אבל בסוף קשה לברר את כל זה בבירורים שלפני.. לפני אפשר לברר לרוב דברים יותר טכניים, שלפעמים מעידים על בגרות וכו'

או שאני טועה, מוזמנת להאיר את עיניי(:

האם עובד גם הפוך?

אפשר לדון על מה זה בגרות.

ואולי כדאי לפרק את המושג הזה - לדוגמה, האם אתה מדבר על מודעות כלכלית? על יכולת להכיל מורכבויות?

אם אתה יכול לפרק את המושג הזה, אפשר לנסות מראש לברר, וגם בפגישות לדבר על הנושאים האלה.

אבל -

קח בחשבון שבירורים לא בהכרח מציגים תמונה מלאה. כל אחד מכיר מישהו בפן מסוים שלו, ואולי לא מודע ולא מכיר צדדים אחרים.

לגבי פער השנים,

אני לא חושבת שהגיל הכרונולוגי בהכרח מעיד על משהו. לכל אחד מאיתנו יש מסע בחיים, ואנחנו עוברים בתחנות שונות, והאישיות שלנו משתנה בהתאם. יכול להיות מישהי בגיל 19 שעברה מבחינה נפשית הרבה יותר ממך - לא שזה תחרות, אלא שגם לה יש חיים מלאים.

תמיד תפסתי את עצמי כאדם בוגר יחסית לחברות שלי; זה לא מנע ממני לצאת עם אנשים שצעירים ממני בכמה וכמה שנים - וגם אם היה בינינו פער כמו שאתה מתאר, אבל הפוך, לגבי הלימודים. גם מזה לא נבהלתי, כי מה זה כמה שנים של לימודי מקצוע יחסית לחיים שלמים ביחד?

ואולי זה קצת אירוני, אני חושבת שמי שיצאתי איתו עם הפער הגי גדול מעליי - היה אחד המדוייטים הכי פחות בוגרים שלי (לפי ההגדרות שלי), ודווקא עם לא מעט שצעירים ממני ראיתי בגרות גדולה יותר. כמובן שלא כולם, היו גם כאלה שהיו צעירים ממני, וממש לא בוגרים בעיניי - כשהפער שכתבת, כשאני בלימודים והם עוד לא יצאו מהישיבה (כולל לא עשהו עדיין צבא), יחד עם איך שהתרשמתי בפגישה - ראיתי שזה מאוד לא רלוונטי מבחינתי.

בקיצור, לדעתי צריך לבדוק לגופו של אדם. אם שאר הפרטים נשמעים לך טוב, לדעתי כדאי לנסות -

אבל --

רק אם אתה מגיע עם ראש (ולב) פתוח.

אם אתה כבר ירית את החץ ורק רוצה לצייר מסביב את המטרה, עזוב. אתה לא צריך להוכיח שום דבר לאף אחד. רק אם אתה מוכן לתת הזדמנות אמיתית לבחורה להביא את עצמה, לך על זה. אם אתה לא שלם עם זה, אם כל הזמן יהיה לך ציפור בראש שתגיד לך - היא ילדותית, אינפניטילית וכו' - חבל על הזמן שלכם.

.

ואני זוכר שגם היה לי חשש דומה וראיתי שהיא בוגרת והכל היה סבבה.

תחשוב על זה שהיא אחרי שנתיים שירות,

כמו שהשלב של הצבא מבגר אז ככה גם שירות לאומי, וממש לא פחות בדר"כ.

אתה יכול לשאול בבירורים איפה היא ביחס לרצון להתחתן, אם היא מתכננת ללמוד בקרוב, אם היא בכללי בחורה מקורקעת-מעשית שלוקחת אחריות על עצמה ועל הסביבה.

חוץ מזה, תזכור - יש בזה גם יתרון שהיא צעירה, זה משהו שאפשר מאוד להנות ממנו

(עד גבול מסוים)

אנשים מסגנון מסוים נמשכים לסגנון מסוים ולאו דווקא השקפתי שזה לדעתי החלק הפחות מעניין אלא מצד האופי

וכמובן המוסד מחזק את העניין

אלא שבחורי ישיבה אינם באמת חשופים לעולם המדרשות והאולפנות ולהיפך מלבד שמועות וקווים כלליים מאוד.

לק"י

והאמת שגם בסוף י"ב זה לא תמיד אומר משהו.

לצורך העניין אני למדתי באולפנא אזורית, שהיו בה כל מיני סגנונות. אני הייתי מההכי דתיות שם.

אם מישהו היה בוחן אותי לפי האולפנא, הוא כנראה היה חושב שאני משהו אחר.

לא חושבת שאולפנא או ישיבה תיכונית אומרים הרבה

לא תמיד זה בבחירת הנער/ה ולפעמים השיקול הוא נוחות / לימודים / הקו של ההורים והבית.

גם אחרי תיכון צריך להיזהר עם ההכללות.

מה שכן-

זכותך להגיד סגנון X מעניין אותי ולפנות למוסד שאתה עלול למצוא בנות כאלה או לציין זאת בפני השדכן

(עדיף כמובן לתאר מה קנה אותך במקום הזה ולא רק להגיד מדרשה X מעניינת אותי או מכללה או אוניברסיטה כזו או אחרת)

מעניין אותי כי אני מחפש א' ב' ג'

ככה אתה נותן למי שמשדך אפשרות למצוא את מה שמעניין ומסקרן אותך גם במקומות אחרים שאולי לא היית חושב לחפש.

אני מסכים עם מה שאמרתם אבל לא לגמרי. אני אחדד. אם ניקח כדוגמא את הציבור החרד"לי האם המוסדות שם מעידים על האופי והרמה התורנית או שהם רק מחזקים את זה?

לק"י

עד לגיל 20+

הטובים הולכים ללמוד במקום מסויים, גם בגלל שיקולים שהאלטרנטיבות הרבה פחות טובות.

זה באמת לא מעיד על אורח החיים, הההשקפה, הכיוון הדתי, בגיל 20 ומעלה.

אני יכול להעיד על עצמי שלמדתי בישיבה שנחשבת ממש אשכנזית ואני בכלל בכלל לא כזה. לדעות קדומות בדרך כלל יש שורש באמת, אבל צריך לקחת אותן בערבון מוגבל ולבדוק כל מקרה לגופו.

אני אישית מרגישה שמקום לימודים יכול לתת כיוון מסוים אבל הוא לא באמת מגדיר את האדם.

פגשתי בוגרות של אותה אולפנה או מדרשה שהיו שונות מאוד אחת מהשנייה. בסוף האישיות הערכים וההשקפה נבנים מהרבה דברים לאורך החיים ולא רק מהמקום שבו למדו.

לכן הייתי פחות מתמקדת בשם המוסד ויותר במי שהבחורה היא היום.

לבדוק מוסד תיכוני:

א. מי בוחר את המוסד?

עד כמה זה החלטה שלי, ועד כמה זה החלטה של ההורים שלי?

ב. עד כמה בוגרים של מוסד דומים זה לזה? עד כמה אתה דומה לחבריך, ועד כמה אתם מקשה אחת?

ג. עד כמה הבחירה במוסד משקפת עמדה אידואלוגית, ולא נוחות\סיבה כלכלית\חברתית וכו'?

ד. עד כמה מה שהיה לפני "היציאה לעולם האמיתי" משקף את מי שאני היום? פתאופ כשאנשים יוצאים מהמסגרת, הם יכולים לבחור דרך קצת שונה ממה שהיה.

מדרשות זה אולי יותר פשוט, כי זה יותר מבטא בחירה אישית. אבל גם שם יש מגוון (בדיוק כמו שבישיבה יש מגוון...).

אבל בהחלט -

סטיגמות עוזרות לנו להתמודד עם העולם. לחלק אנשים לקופסאות. האם זה בהכרח נכון ויעיל? אפשר לדון על זה. אבל כדאי לדעתי להסתובב עם התודעה שזה לא בהכרח שמי שאתה מחפשה תהיה בוגרת אולפנה X ומדרשה Y, אלא שזה יכול לבוא מכל כיוון, גם אם אתה מחפש דווקא בוגרות של מוסדות מסוימים.

יש הרבה קווים דקים פה שצריך לברר. ולכן אין כאן דבר מוחלט. צריך לדעת לברר טוב ונכון וגם לדעת איך להתייחס לסטיגמות

גם לחיוב וגם לשלילה

רק צריך לזכור שלפעמים אנשים מצטערים כחוכמה בדיעבד בכל מקרה.

מה שאפשר לעשות זה להיות קשובים לאנשים חיצוניים שאינם מעורבים ריגשית

ולשים לב לדברים שעלולים להיחשב כתמרורים ( לאו דווקא אדומים, אלא כאלה שפשוט לא מתאימים לך)

ולזכור עבודת המידות.

לא רק בחתונות

בכל נושא

אני חושבת שיש כאן גם צד נוסף.

יש בנות שהתחתנו בגיל צעיר בין היתר כי התלהבו מהבחור הראשון שבאמת נתן להן תחושה שרואים אותן, שמתעניין בהן ונותן להן תשומת לב. לפעמים זה הרגיש להן כמו הזדמנות שלא תחזור, והן חשבו כנראה שלי ..

ומנגד, יש נשים בנות 28, 30 ו-32 שאני מנסה לשדך. דווקא להן הרבה יותר קשה להתרגש ממחמאות או מהתחלה טובה, כי הן כבר פגשו את זה לא מעט. מחמאות ותשומת לב הן לא מה שמכריע עבורן (:

האם הן יכלו להתחתן? כנראה שכן, ואולי אפילו מזמן. אבל בעיניי הן לא מחפשות רק את ההתרגשות הראשונית או את התחושה שמישהו בחר בהן.

 הן מחפשות משהו עמוק יותר  חיבור אמיתי, ערכים משותפים ותחושה שזה באמת האדם הנכון לבנות איתו חיים.

לכן אני דווקא חושבת שיש בזה אומץ. לא לבחור מתוך לחץ, לא מתוך נו כבר הגיע הזמן להתחתן ולא מתוך רצון לרצות את הסביבה, אלא להישאר נאמנה לעצמך גם כשזה לא פשוט בכלל.

האם יש גם מקרים שבהם צעירות מושפעות יותר מלחץ חברתי? לדעתי כן. יש משהו בנשים שכבר עברו כמה שנים בעולם הדייטים נניח מעל 26 שהן פחות עסוקות בלרצות את הסביבה ויותר יודעות להקשיב לעצמן.

אני זוכרת בחורה בת 22 שבכתה לי בטלפון רק כי אמרה לא להצעה. כששאלתי מה קרה אמרה שהייתה לה שדכנית שגרמה לה להרגיש שהיא חייבת לתת אינסוף הסברים ולהצדיק את עצמה.. אז היא ממש נלחצה שזה שוב יקרה

בעיניי זה לא נכון. בגיל צעיר הרבה פעמים עדיין קשה להתמודד עם הלחץ הזה.

בסוף, כל אחת נמצאת במסע שלה. הכי חשוב הוא הרבה חיבור לעצמך, תפילה, ועבודה פנימית  כדי שהבחירה תגיע ממקום שלם ולא ממקום של פחד או לחץ.

( ובפן האישי ואני יכולה להגיד על עצמי  יכולתי להתחתןזה לא שאין בחורים שרוצים , זה שפשוט לא הרגשתי שזה בעלי..

זה שחברות שלי כבר נשואות לא אומר שאני צריכה להתחתן מתוך לחץ. זה פשוט לא..

אני לא יאבד את עצמי רק בגלל כמה בחורים שרוצים להתחתן מי אמר שאני רוצה ;/

אני גם נמצאת במקום הזה. קצת יותר "מבוגרת ממך", וגם, כמעט ולא היו לי קשרים רציניים, הרוב נגמר אחרי משהו כמו פעמיים. הציפייה הזאת לפעמים הורגת, אני לפעמים מרגישה ממש מחנק אמיתי של תסכול ואכזבה, אבל אני משתדלת להיאחז באמונה תמימה שזה פשוט יבוא ושזה קיים, רק אם לא ארים ידיים. ואסור, פשוט אסור, לפזול הצידה ולראות מה קורה אצל חברות (אני בדיוק רוצה לפתוח שרשור בנושא הזה), זה שעוד אחת מתארסת אין לזה שום השפעה עלייך, על המסלול שלך, על הדרך המיוחדת שלך בדרך לבעלך. אנחנו אנשים מאמינים ואנחנו יודעים שהעולם לא הפקר, הכל מתוכנן ויש אלוקים שמוביל כל אחד בדרך שלו, גם אם היא קשה, מלאת ייסורים ומרגישה כאילו את קורעת בעצמך את ים סוף. קחי לך פסק זמן, קצר, אם את לא רוצה הפסקה ארוכה, לפעמים זה פשוט הכרחי בשביל לתת לנפש שלנו קצת לחזור לעצמה ולהתאפס. להיכנס ללופ זה מתיש ולא טוב, ואם את מרגישה שאת שם קחי לך צעד אחורה בשביל אחר כך לעוף קדימה. ותשבי עם עצמך ותנסי לראות אם יש דברים שאת יכולה לשנות באופי הפעולה שלך, לפנות לשדכנים אחרים, חברות שעד היום התפדחת לפנות אליהם, לשנות את הכרטיס שלך ככה שיגרור הצעות יותר מדוייקות, לשבת עם עצמך ולעשות זיקוק ערכים של מה באמת חשוב לך ומה סתם נחמד, והכי חשוב, נראה לי, לא להילחם בעצמך. מרגישה שמשהו לא שייך? תורידי. בלב שלם. ואל תתאכזבי ותכעסי על עצמך. את צריכה להיות עם מישהו כי את בוחרת בו לא כי הוא בחר בך.

סליחה אם סתם הארכתי, מקווה שעזרתי במשהו, ותמיד תזכרי ש"טוב ה' לכל", תנסי להתמקד קצת יותר במה שעושה לך טוב, ולא להתייאש. בהצלחה

ברור שאין אלטרנטיבה אחרת.

את יכולה לנסות לבדוק עם עצמך האם את מפוקסת מספיק על מי שאת וממילא על מי שאת מחפשת.

אם תהיי שלמה עם עצמך, המרחב של הניסוי והתהייה יקטן.

הדרך הזו, היא ארוכה, מתישה, ודורשת ים של כוחות, ולפעמים המאגרים של הכוחות פשוט נגמרים

אני יודעת שצריך לקום, לחפש, לדייק עוד ועוד.

אבל פשוט אני רוצה להגיע למצב שמצאתי את בעלי. ואין לי כח לעוד פעם, קצת התעייפתי מהדרך.

בדיוק באותה מידה, שאני יודעת שאני אקום ואמשיך עוד פעם, עד שאצליח.

תהי גאה בדרך שאת עוברת נשמה

שאת נאמנה לדרך שלך .

יש לי מחשבות בלב שאשאיר אותן לעצמי... למה הן מקבלות שורה בכל זאת? כי צריך לתת להן ביטוי איכשהו, גם אם לא גלוי, אחרת לא אצליח להמשיך לכתוב מה שרוצה שיגיע אלייך.

ועכשיו,

שולחת חיבוק לתסכול, ולכאב ולאכזבה ולכל הרגשות האלו שמסתובבים שם בנפש.

אמרת שנמאס לך מעצות, ודיוקים ואמירות ... אז לא באתי לתת כאלו.

רק לשים זרקור על משפט אחד שאמרת -

'הפסקה' לא חייבת להיות כשהמיקוד בה הוא על ה'בין דייטים'.

הפסקה יכולה להיות פשוט עבורך, עבור הנפש שלך שזקוקה עכשיו לנשום רגע עמוק, להרגיש מה עובר בפנים בלי להילחם בזה... לתת לזה לעבור כמו משב רוח (גם אם חם וכבד באמצע הקיץ), ולהמתין למשב רוח קליל שיבוא אחריו...

וכשהוא יבוא, להרים עיניים, להסתכל על השבילים שפתוחים לפניך, ולבחור אחד ללכת בו וללמוד את הדרך שלך בעולם דרכו.

לא ממקום מיואש, לא ממקום שחושב על הסוף שלו...

אלא פשוט כדי ליהנות מהמסע שיוביל לאן שיוביל...

ואולי גם תופתעי לגלות, שהבית לא חייב להיות רק בקצה של שביל, אלא הוא בכל מקום שבו נמצאת...

אֲת.