הדרך בשביל להגיע אליה היא הרבה יותר. ככה בזה וככה בכל דבר בחיים. "שונא מתנות יחיה".

ומי שתהיה חשובה לו הדרך וישקיע ויפעל בעבורה, סביר להניח שגם יצליח. ככה מלמדים החיים.

ובלי קשר - לשון הרע הוא אותו יצר לבנאדם רווק ולבנאדם נשוי - מי שמדבר ידבר עם מי שיהיה שם. לא משנה מי זה יהיה.

ולגוף השאלה - לא. אבל אין לי תעודת ביטוח כמו שלאף אחד אין.

הוא לא בתחום של דיבור על החיים עם אישה, אלא דיבור על החיים בכללי. אתה ממעט לעשות כך ואז אתה לא אומר לשון הרע.

מה כל כך גורם בדיבור על החיים להגיד לשון הרע? למה להגיד דברים רעים על אחרים? מה מרוויחים מזה?

אולי בתור אדם שיכלי כדאי לך לברר את הנושא? ממש בצורה אנליטית

"הפחד הנפרז הוא נוטל את זיו החיים של האדם ושל כל החי המרגיש. אין דבר רע ואכזרי בעולם דומה לו. הוא מגדיל את כל הרעות יותר באין ערוך ממה שהם, ומאפיל את זוהר כל הטובות, בחתירתו אשר יחתור מתחת לאשיותיהן להגזים ששם צפונה רעה, תחת הטוב הגלוי." (הפחד, עקבי הצאן)

מה גורם לאדם להגיד לשון הרע? אם נענה על השאלה הזה נדע לחקור את היצר הזה ונדע איך להאכיל אותו באופן שלא יזיק, שימנע מאיתנו להגיד לשון הרע..

חשיבה שלילית גורמת לדיבור שלילי.

לכל מישהו שיש לו נטייה להכפיש או להקטין משהו אחר הוא חסר בטחון עצמי שכדי להגדיל את עצמו הוא מוכן לדרוס את האחר. אידך זיל גמור.

אם תעמיק את המבט תבין כשבנאדם נמצא ברע אין לו שום סיבה להסתכל על אף אחד בעין שלילית. תהליך פריקת התסכול על מישהו אחר ע"י דיבור רע עליו לא יעזור לו בכלל? אז למה בנאםד עושה את זה? כי ברגע שאני אומר "הוא אשם, הוא אדם רע הוא ענארף" אני מקטין את האחר. ע"י הקטנת האחר האדם יכול להרגיש טוב יותר כי הוא עכשיו נעשה "גדול" יותר.

מה זה לשון הרע עסיסי?! זה גועל נפש שאדם רוצה להקטין מישהו אחר. זה יצר רכילותי מגעיל. הראיה - על פאדיחות של עצמו הוא לא ישיש לפרסם אבל על אחרים הוא לא חש בכבודם? בושה. ממש.

הדבר הזה יכול לנבוע משעמום (משמעמם לי לכן אני קטן לכן אני צריך להקטין אנשים אחרים כדי שאגדל)

מחוויה שלילית שאדם עבר (עברתי חוויה שלילית ולכן אני קטן בעיני עצמי, בא נשליך את הג'ורא על מישהו כדי שארגיש גדול) אם אדם עבר חוויה שלילית והוא רוצה לפרוק בדרך כשרה  הוא יכול להגיד מה שעבר בלי שם של אדם שעשה לו רע.

תנסה את הכלל שאמרתי, בכל מצב המשוואה הזאת עובדת.

כל דבר שאדם עושה הוא צריך להיות כנה עם עצמו לשאול "למה אני עושה את זה בכלל?", אין דברים שאדם עושה סתם

והיא לא שמה לב שזה לשון הרע או שאע"פ שהיא שמה לב שזה לשון הרע והיא רוצה לשתף - סימן שאין לה רגישות בכבוד של מי שהיא מספרת עליו, זה פגם מידותי (בלי לשפוט מאן דהו, אלא את המעשה כשלעצמו).

זלזול בכבוד הזולת, חוסר אכפתיות מהזולת.

מדרגת האדם היא מדרגת 'מדבר'. זאת התכונה הכי חשובה שמחברת בין גשמי (יכולות טכניות בפה) לבין רוחני (תוכן הדיבור). דיבור נכון ותקשורת תקינה היא תיקון עולם. ודווקא בגלל שהכוח הזה כל כך חשוב וכל נצרך השימוש בו לרעה ממש הורס עולמות ומחריבן. הדיבור בונה והדיבור הורס. הדיבור הוא היסוד של ההוצאה מהכח אל פועל אל האדם.

מה שכן אני לוקח מדבריך - "אמור מעט ועשה הרבה" האמירה צריכה להיות מועטה ביחס למעשה. העיקר הוא המעשים ולא דיבורים באוויר.

ולגבי לשון הרע - כל אמירת לשון הרע נובעת מפגם מידותי. חד משממעית. אין ספק.

הסבר: לא תמיד בכלל דיבור מזיק על מי שדיברו עליו (לפחות ברובד הנגלה), לפעמים האדם לא יודע מזה וחי על מי מנוחות וזה לא מזיק לו כלל. אך תמיד זה פוגע מוסרית במספר לשון הרע עצמו. מספר לשון הרע הוא מטמיע אצל עצמו יחס שלא רגיש לזולת. הוא מפתח בקרבו חוסר אכפתיות לכובד הזולת. כבוד הזולת לא בהכרח תלוי בנזק שגורם לו. אלא ביחס שלי כלפיו, איך אני תופס בן אדם? זה יציר כפיו של הקב"ה! איך אני מעז להוציא מילה רעה על מי שחביב לפני רבנו של עולם? - זה בניסוח 'דתי'. בניסוח ה'לא דתי' - סיפור לשון הרע הוא ממעיט אצל המספר את ערך 'אהבת האדם'. האדם המספר לשון הרע הוא פחות 'אוהב אדם' בגלל זה. כי על עצמו הוא לא היה מספר. (ואם על עצמו הוא מפסר הוא בעיה יותר קשה, שהוא לא מספיק אוהב את כבוד עצמו).

אם הילד שלה בן שנה והוא עשה מעשה נורמיטבי לילד בן שנה זה לא לשון הרע בכלל אבל הילד שלה בוגר, כן אסור לעשות את זה וזה נובע מכך שהיא לא מכבדת את בנה שזה דבר חמור מאוד. תקרא את הניתוח האנליטי שכתבתי ותראה שאין בו קושי לוגי פנימי ולכן אין סיבה לא לקבלו.

דווקא החוסר רגישות וחוסר השימת לב לדבר הוא מעיד על חוסר כבוד. על 'ברייה של הקב"ה' צריך להזהר על 'סתם אדם' אין כל כך מה להזהר

בתגובה הזאת - ממש הפוך מדבריך - לקראת נישואין וזוגיות

מה זה מידות? מידות זה טבע. אדם כעסן הוא בטבע שלו רגיל לכעוס וכן הלאה..

זה שזה הגיוני למה לעשות אותו זה לא אומר שאין סיבות טובות למה לא לעשות אותו.

זה שיש הרבה גדרים והרבה מלל על זה - זה כי החפץ חיים פיתח את הנושא וירד להרבה פרטים. עקרונית הנושא הזה הוא מאוד בנוי על כלליים ולא על פרטי פרטיים כפי עשה החפץ חיים. כמה עקרונות ואת כבר לא אומרת לשון הרע. ז

זה ממש לא גזרת הכתוב. זה עוול מוסרי ראשון במעלה. זה שבתרבות שלנו נתפס לגיטימי - זה לא נורמלי! עייני בתגובה הנ"ל שכתבתי בה הסברתי באופן פשוט.

שבו הסבתי למה מדובר בפגם מידותי ולכן אין סיבה שאגיב לך משהו ענייני.

אם את רוצה להגיב בטענות נגד להסבר שנתתי אשמח מאוד. אם לא - אין טעם לדחות את דברי בלי נימוק. 

לא חשבתי לרגע שאמרת שזה לגיטימי. 

אך מבחינה מוסרית לא דתית את רואה בזה לגיטימי. את רואה את זה כמין ציווי דתי חסר טעם 'גזרת הכתוב'. וזה ממש לא נכון. זה ציווי מאוד הגיוני עם טעם ברור.

זה ששכלית זה מובן ע"פ כמה עקרונות בודדים (או אפילו עקרון-על אחד) זה לא אומר שזה לא קשה. נפשית זה יכול להיות מאוד קשה להפנים את העקרון. בגלל שאנחנו חיים בחברה לא מתוקנת עם נורמות מקולקלות זה עוד יותר קשה.  

זה מסביר למה הוא יכול להיות ביטוי של משהו יותר עמוק, משהו שורשי.

הויכוח שלנו (למיטב הבנתי) הוא על השורש. מה שהצגתי זה מה שאני חושב שעומד ביסוד לשון הרע. זה השורש של הכל. חוסר רגישות והכרה בכבוד הזולת.

גם ככה אין הרבה על מה לדבר אחרי כמה שנים

וגם זה נראלי לא ריאלי, לפחות לשון הרע על  המשפחה

ויש המון על מה לדבר. על החיים, על חוויות, על איך היום שעבר, אפשר לדבר על עצמנו ועל החיים שלנו, לא צריך לדבר על אחרים.

ובכל מקרה, ברור שעדיף לשתוק מאשר לדבר לה"ר...

אתה מדבר כרווק. (אלא אם אתה נשוי ואז אני חוזר בי)

בתור נשוי אני חושב שזה כמעט בלתי אפשרי..

קח דוגמא פשוטה, הלכתם שבת להורים והיה שם עוד אח נשוי ופתאום האשה שלו אמרה משהו שאשתך נפגעה.. נכנסתם לחדר והיא בוכה שהיא נפגעה ומתחילה לומר מה היא מרגישה וכמה שההיא כזאת וכזאת.. מה תעשה?

או לדוג אתה רוצה ללכת להורים שלך ואשתך לא מאוד רוצה, ויש לה הסברים.. אבל כל הסבר זה לשוה''ר

אז אני לא יודע, יתכן שלפי הכללים הכל זה לתועלת ואז איכשהוא מותר אבל קשה לי להאמין שזה שייך ואם באמת מותר אז אין שאלה כי בעצם מדברים לשוה''ר אבל מותר.. בגדול חיי משפחה נורמלים מלאים בלשונות הרע כאלו משפחתיים.. וזה לא רק במשפחה זה נכון גם לשכנים וכדו',

לגבי הנושאי שיחה אחרי שנתיים אתה כבר יודע את ההיסטוריה של ההריון של אשתך ולא ממש יש מה לשחזר וגם אירועי היום באיזשהוא שלב די בנאלים ולא מידי מעניינים ורוב השיח מגיע ממקרים שקורים שזה לרוב איכשהוא גם לשוה''ר, לא שאני אומר שכל היום יושבים ומדברים לשון הרע אבל זה המון מגיע לזה..

זה רעיון של אנשים שאין להם משפחה.

אז ברור שתיקון המידות במציאות דינמית תוססת זה האתגר האמיתי, בעוד תיקון המידות כשחיים בבועה מחוויר לעומתו.

אבל זה לא אומר שאין צורך בתיקון המידות, או שאי אפשר לתקן את המידות.

כמובן צריך ללמוד מה באמת נחשב לשון הרע ומה לא... (ולענ"ד חלקים גדולים מלה"ר לתועלת הם לא "לשון הרע לתועלת", אלא פשוט לא לשון הרע. הותרה ולא דחויה. נראה לי שלשון הרע לתועלת שהוא בגדר דחויה, זה בעיקר כשהמטרה היא באמת לפגוע, וזה צריך להיות מקרה מיוחד מאד.)

דיברנו על לשוה''ר בבית לא על לשוה''ר בכללי, לכן זה לא דומה.

שלומר על כעס אתה לא יודע כי אתה לא נשוי זה לא רציני כי כעס הוא לאוו דווקא נקודה בזוגיות 

לעומת תקשורת שהיא הבסיס לזוגיות ולכן כמעט בלתי אפשרי בתוך זוגיות לא לדבר, וזו הייתה השאלה

כעס הוא כן כלי בחינוך, והוא כן דבר שמצוי כשאדם מנסה להיות בעמדת שליטה.

אז מי שיש לו ילידם חייב לכעוס?

ואני מזדהה מאד עם הדברים שכתב לך 'מבשר שלום'.

זה קשה, נכון.

ואגב, אני חושב שהסיבה שהנביאים מוכיחים את ישראל תמיד על מצוות שבין אדם לחבירו, זה לאו דוקא בגלל שהם חשובות יותר, אלא בגלל שהם נוגעות בנקודות פנימיות יותר. הם דורשות תיקון המידות. 

לשמור שבת ולהקריב קורבנות- זה הרבה יותר קל מאשר לנהל חברה של צדק, לדאוג לעניים, לא לנצל עמדות כח, לשלוט בדחפים ובכעסים. גם לשון הרע נוגע בנקודה פנימית מאד, ולכן זה גם קשה, ובית שני חרב בגלל לשון הרע למרות שהיו עוסקים בתורה.

אבל לא צריך להפוך את הקושי הזה ל'מציאות החיים האנושית'. התורה ניתנה לבני אדם, כדי שיתקנו את עצמם, לא כדי שיקיימו 'פעולות דתיות' ויישארו אנשי העולם הזה על כל תככיו והבליו.

רק אמרתי שזה נוראאאאאאאאא קשההההה זה מתאים יותר למציאות חיים שרובנו לא חיים בה, כמובן שזה אפשרי השאלה מה זה ידרוש ממך וכמה אתה מוכן לשלם את זה.. לדעתי בודדים יצליחו.

הלוואי.

הלוואי שאצליח לא לדבר לשון הרע, נקודה.

ראיתי את השאלה שלך אתמול, וחשבתי שאולי בין בני זוג יש יותר אתגר, בגלל שיש הרבה יותר שיח, וזה סוג של 'המקום הבטוח', שהגיוני שיהיה בו גם מקום לפורקן וכאלה..

אולי אני אציע לו (כשהוא יגיע) שנלמד את זה קצת ביחד..(:

וזה חשוב לך .

וזה מערער לך על דברים אחרים שאת אוהבת בו

זה חשוב לשים לב .

בסוף האישה צריכה להסתכל על בעלה ולחשוב ואי זכיתי. מתוך כך תצמח זוגיות שהיא בריאה הוא ירגיש שאת פשוט מעריכה אותו וגבר שמרגיש הערכה מאשתו זה גבר שהוא חתיכת גבר וזה זכייה בלוטו 

הבעיה היא שאני לא יודעת עד כמה זה מערער או לא מערער

ולא בא לי להמשיך לצאת תקופה ארוכה ואולי גם להתאהב בטעות ואז יהיה לי קשה לפעול באופן ריאלי.

מפריע לך שהוא כנראה פחות חכם כי יש לך תפיסה על חכמים או כי יש לך תפיסה על גברים ותפקידם בזוגיות? 

אבל בתור חברה הוא יכל להיות לי ממש סבבה,

כי מחברה אני לא מצפה למשהו משמעותי מעבר לבת שיחה כיפית נחמדה וכו' וכו'

בתור בעל אני מצפה למישהו שיהיה יותר דומה לי ומוכשר/ חכם לפחות כמוני

לא כי הוא פחות חכם ממך,

ולא כי אין נושאים שבהם חכמתו עולה על שלך,

אלא כי העובדה שזה מה שאת חושבת עליו - אומרת לדעתי ששום דבר טוב לא ייצא מזה.

אם תיפרדו אז תיפרדו,

ואם תישארו אז את תמיד תרגישי התנשאות כלפיו, או שתרגישי שאת עשית לו טובה שהתחתנת איתו, או שבעוד כמה שנים תראי מישהו גאון בעבודה ותגידי לעצמך ''אוף למה התפשרתי'' בצירוף קנאה קלה.

באמת זה החשש שלי, שלא אעריך אותו מספיק ואתבאס כל פעם שמישהו קרוב אלי מצליח ובעלי לא...

הדברים שאמרת הם לא הדברים הנכונים שצריך להסתכל עליהם כדי לדעת אם להמשיך או לא.

היא יכולה לחשוב שהוא פחות חכם ממנה כי זה נכון עובדתית ועדיין להרגיש שיש לו הרבה דברים לתרום לה, הרבה איכויות שלא קשורות בהכרח לרמת משכל שלו. 

השוואות תמיד יכולות לקרות גם אם מתחתנים עם האדם שלא היה לנו שום ספקות לגביו בשעת ההחלטה, כי אף אחד לא מושלם וכי תמיד יהיו יותר טובים.

שהשף מושיק רוט אמר פעם בבכי נרגש שאישתו (קוראים לה שירן) היא האדם שעושה את מושיק אדם טוב יותר בחיים, בעבודה, בזוגיות, במשפחה.

אני לא יודע אם אעמוד בזה בעצמי, אבל אני עדיין חושב שזו תובנה חזקה מאוד.

בסוף זו עבודה שעושים עם מי שבוחרים להתחתן איתו, לא?

לא עם כל מדויט רנדומלי...

עבר עריכה על ידי נפש חיה. בתאריך ג' באב תשפ"ו 16:24

שיודע שמעריכים אותו על מה שהוא, מעצם היותו.  לא רק אם הוא יודע שפות/ מתמטיקה/ כללי....

שאדם מקלף רגע את כל הידע/ חכמה/ כשרונות

הוא מגלה את היסוד הראשוני שלו, ונראה לי שרק על זה לבד , יש מה להעריך .

הערכה כנה, חיוך אמיתי, מציאת חן אמיתית, מסוגלת להביא אדם לגבהים שלא חשב!! 

ואם אפילו על הראשונות בעייתי להעריך

אולי על האינטלגנציה הלימודית/שכלית/ אחרת יהיה קושי נוסף שאולי  או וודאי שישליך על יסוד האמת של החיים המשותפים. 

תחשבי על רבי עקיבא. רועה צאן  ראתה הו רחל שהוא צנוע ומעוּלה ובזכות שתי המעלות שהעריכה בו, נישאו. ההערכה התמידית גרמה לו להיות גדול הדור! 

אפשר לקחת את זה כדוגמא לזה שהערכה אמיתית, תורמת לביטחון העצמי וממילא למיצוי השאיפות לא משנה באיזה תחום. נתינה הדדית, כבוד והערכה תמידית- הדדית, יכולים לטפח את בני הזוג ולתרום הרבה מאד לשלום הבית ביניהם,  ולברכה בעקבותיו.

אבל קודם כל חשוב לי להבהיר שאני לא מזלזל באף אספקט שמישהו או מישהי רואים כמשמעותי בעיניהם. להיפך, דווקא בגלל שאני יודע שהחוכמה של הצד השני חשובה לי ומאוד, אז אני מניח גם את התובנה הזו של מושיק.

בעצם לא היה אכפת לו, כביכול, אם היא חכמה או יפה או עשירה או חברותית וכדומה (למרות שברור שיש לו עניין גם בדברים כאלה, אבל המבט הגדול הוא אחר). כשהוא רואה אותה הוא רואה מישהי עם איכות מוסרית עמוקה שמשפיעה עליו. הקשר שהוא מתאר הוא ברכה לא בגלל מה שהיא נותנת לו אלא בגלל מה שזה גורם לו להוציא מעצמו.

אבל זו באמת מעלה אדירה שאני לא בטוח שכולם מסוגלים לה, גם לא אני. אבל זה חזון יפה.

ברמה הטכנית, אני חושב שייתכן ופשוט-אני צודק. בטח אם זה דבר שבשורה התחתונה יביא לידי זילזול קבוע בו. בית אמור להיות מקום מוגן, שלפחות בו אפשר לקבל קצת כבוד קיומי (בין היתר). אם זה לא יקרה אז מלכתחילה זה נישואי אסון.

מקווה שלפחות בתור נשואה אגיע למעלה הזו

מעריכה אותו בכל זאת על שאר הדברים הטובים שיש בו- אין בעיה

אבל אם זה גורם לך לחוסר הערכה- בעיניי יש פה בעיה

אני לא מכירה אותו מידי לעומק

אם הקשר יעמיק ויתפתח אוכל לדעת אם אני מעריכה אותו על דברים אחרים ואם הרמה השכלית מפריעה לי

אבל זה בעייתי  לי מ2 סיבות:

1) אין בי רצון לצאת עם בחור תקופה ארוכה ואז להוריד, זה רק מכניס אותי לתסביכים וכשהקשר עמוק קשה יותר להיפרד.

2) אם אתאהב בו אז לא יפריע לי, אבל אחרי תקופה מהחתונה כשההתרגשות והנצנצים טיפה יורדים זה יוכל להפריע לי.

לא קיצוני ברמה כזאת.

לא קיצוני בכלל.

אבל כן פער קיים

זה תלוי בעיקר בך.

עד כמה זה חשוב לך? עד כמה זה קריטי? האם זה תופס משקל כבד יותר מדברים אחרים?

צריכה הרבה בירור עם עצמי

בטוחה שאם הייתי קצת יותר נואשת לחתונה אז הייתי מתגברת על זה.

אולי כי אני לא לחוצה בכלל, ויש לי עוד הצעות במקביל אז אני מתלבטת כי אולי יהיה מישהו טוב יותר.

מצד שני באמת יש לי איתו כימיה מדהימה והוא בחור לגמרי סבבה.

אבל לא בא לי שפתאום זה יפגוש אותי בכל מיני הזדמנויות ואני לא אעריך אותו מספיק

כי רוצה להעריך את בעלי הכי בעולם...

בהצלחה רבה!

שאלות לעיונך-

תקשורת טובה ביניכם, יש?

את מוצאת בו שתי נקודות מרכזיות של טוב?

את מרגישה שאת מצליחה להעריך אותו בגללן?

הנקודות האלו , מבוססות או משתנות עם כל משב רוח? הכוונה - היום מעריכה ומחר מזלזלת... 

אברר עם עצמי 🙏

מרגיש לי שלפעמים יש מסר שמאוד מעודד להישאר בזוגיות כמעט בכל מחיר, וזה קצת צורם לי.
 

אני אומרת את זה ממקום אישי שהתייעצתי עם נשים דוסות וכמעט התארסתי בגיל 21 מתוך תחושת לחץ  בין היתר בגלל מסרים ששמעתי מסביב מבנות, שהיום במבט בוגר אני מבינה שיש כאלה שנכנסו לנישואין מתוך לחץ ולא מתוך בשלות אמיתית(:

עוד נקודה חשובה לא פחות שמרגיש לי שלא מדייקים וחבל

לפני החתונה הוא עדיין אופציה, ולכן זה בדיוק הזמן לבדוק אם יש תקשורת, כימיה ומציאת חן. בעיניי, לא נכון להיכנס לנישואין בתקווה שהדברים האלה ייבנו רק אחר כך.

אחרי החתונה הוא כבר לא "אופציה" 

הוא בן הזוג שלך נקודה סוף פסוק.

 שם באמת עובדים על הקשר, מתמודדים, מתפשרים וצומחים יחד.

 אבל זה עולם אחר לגמרי. את הבסיס צריך להרגיש עוד לפני שמחליטים להתחתן.

(ב"ה בסוף החלטתי שלא שייך ובדיעבד הצלתי לעצמי את החיים )
 

בעיניי חשוב שכל אחת תקבל החלטה מתוך רצון, התאמה ושלמות עם עצמה, ולא מתוך פחד או לחץ חברתי או גרוע מכך נואשות. 

להרגיש עליו התנשאות וזלזול, לא הייתי ממליצה להמשיך

אם את רואה שאת מרגישה כלפיו כבוד והערכה

אז לא רואה סיבה לא לנסות

יכולה להגיד לך עלי שממש קל לי להתחבר לאנשים ולגברים .. ולא רע לי בכלל. .זה ממש לא אומר שכל אחד מהם הוא האחד .

אבל למרות כל מה שכתבנו לך את רשמת :

"אשמח לשמוע את המלצות החכמים אם להמשיך איתו או להיפרד."

חשוב לי לחדד אף אחד לא מחליט לך חוץ ממך .

חשוב שתדעי את זה שאת ורק את אחראית הבלעדית להחלטות שלך.

נשמע שבכל זאת משהו מפריע לך. אז קודם כל אני מציע לך לברר האם זה תירוץ שאת מתרצת לעתמך על מנת לסיים קשר שאת לא כל כך רוצה בו, או שזו באמת שאלה נקודתית שאם תכריעי בה לקולא ותצליחי לשחרר היית שמחה להמשיך עם הבחור.

בלי קשר, השאלה עד כמה להיות עם יד קלה על ההדק לפסול על עניינים כאלה מושפעת מאד מגילך, כמה הצעות רלוונטיות את מקבלת, כמה לחוץ לך להתחתן בקרוב, וכמה משאבים (נפשיים בעיקר) את תבזבזי להערכתך אם תאמצי מדיניות פסילות כזו או אחרת.

אלגריה

נסיה

אבל אלו היו חתונות קיץ

הייתי בחתונת קיץ והיה מאד נחמד

בחורף אני לא יודעת איך זה.

בגלל האיזור, לא מאוד קר שם בחורף . 

יש גם מקום בחוץ (כסאות ושולחנות) שכנראה הם מסתמכים עליו כחלק מהאולם

אולי תשאל ממנהל האולם/ אנשים שמכירים מי שהתחתן שם בחורף טלפון של זוגות שיוכלו לתת לך התרשמות מדוייקת יותר . 

האולם קטן, 400 - 350 איש.

שלא יהיה אופציה בפנים?

בס"ד

היה מאוד יפה, זכור לי כקצת קטן (לפחות ברחבה של הבנות) ואני לא יודעת מה טיב האוכל כי הייתי בחוץ במהלכו בגלל עוצמת המוזיקה והאורות המהבהבים.

כן אציין שמנה שם עלתה די הרבה לפני 7 שנים...

מעניין, המחיר שראיתי לא היה ממש גבוה

איך מישהי אמרה לי יש ביקוש לקצת שקט ..

עוד משהו השוק מוצף באנשים שחושבים שהם יכולים לתת עצות במקום להציע הצעות (:

מתי שמתחילים לצרוך סגולות פחות או יותר

ברור שהתחום פרוץ וכדאי להיות מודע לזה ופעול בהתאם אם מתעניינים בשירותים של מאמן/נת.

לכן נראה לי שבמקרים מסויימים שמעוניינים באימון ולא בטיפול פסיכודינמי אז כדאי ללכת רק על פי המלצות אישיות או התרשמות אישית.

חוץ מזה אם השטח יבש אז אל תסתמך רק על הצעות בפינת קפה או אברכים מהישיבה.

תנסה להרחיב מעגלים. יצא לי לעשות את זה כמה פעמים. 

תצטרף לשגרירים בלב ושדכנים שונים

יש פה בפורום רשימה עם כמה שדכנים ומיזמים טובים אם זה יעזור.

נעוץ בהודעה בראש הפורום

לבדוק אם רלוונטי.

אמנם היית 'תפוס', אבל לא היית מאורס, אז אין סיבה שלא תחזיק רשימה מי הציע לך כדי שאם זה יגמר תדע למי לפנות.

בהצלחה רבה!

אפשר לדעת מאיזה מגזר (ספרדי/אשכנזי) אתה? והאם אתה גר/חוזר בתשובה?
כל החברה שנתקלתי בהם עם הבעייה שלך הם מהמקומות האלה, מעולם לא שמעתי על אשכנזי "אסלי" ציונות דתית קלאסי שזה קרה לו (אוליי תהיה הראשון ;) )

להרבה אנשים יש תקופות יובש בהצעות מכל שיוך עדתי ומגזרי.

ייתכן שיש יותר ופחות אבל כנראה שסתם לא יצא לך לשמוע

ויש כאן הבדל גדול מאוד.

עדה יכולה לשנות לאנשים.. ויש כאלה שמחפשים אופי חם וספרדי אבל שהבחור יהיה אשכנזי ולהפך.

גר/חוזר בתשובה מגיע ממציאות חיים שונה מאוד ממי שגדל בבית דתי.

אז הרבה אנשים יכולים לפסול על הרקע הנ"ל..

כי יש עבר ויש משפחה שהיא לא שומרת ת"ו (אצל גר המשפחה הם גויים..), יש מסע, לרוב האנשים האלה הרבה יותר בוגרים ומבוססים גם במקום של התורה שלהם (הדוסים).

לא חושבת שאפשר לשים את זה באותה קטגוריה בכלל.

בסופו של דבר ברור שאם נמצאים אצל 'שדכן תותח' ומזכירים וכו' יכולים להגיע ליותר הצעות.

השאלה מה בסוף מחפשים ומה זה גורם לנו להרגיש? שמישהו חושב עלינו?

כי בסוף באמת חושבים עלינו, גם אם בשטח לא רואים את זה בחוש בקבלת כרטיסיה.

לפעמים משודכים לא יודעים כמה עמל ומחשבה יש מאחורי כל הצעה.

וגם, חשוב להגיד שלא כל השדכנים באמת עושים משהו עם הפרטים.. זה נמצא אצלהם בראש בשביל להגידל את המאגר- אבל בפועל.. הם לא עושים עם זה יותר מידי. ומתישהו, אם בכלל עולה רעיון.

אז כן צריך לראות במי משקיעים מאמץ ונרשמים ועושים את כל התהליך.

העיקר זה להגיע להצעה אחת, שמשם הדרך לחופה סלולה (:

אבל להאמין גם בלב וגם בשכל

שה' אחראי לזה מההתחלה ועד הסוף

ברגע שתשליך על ה' באמת תרגיש את זה יותר

אפילו תגיד תודה על זה שאני רווק אבא תודה על זה שאני רווק . 

הסתבכנו בהם רובנו, כי "בקשנו חשבונות רבים".

אבל בגדול, ניתן לדעתי לומר שכשאישה מרגישה שרוצה להתחתן,  היא מרגישה בעיקר שכמהה לכך שמישהו יאהב אותה וייקר אותה, וגבר כמה למצוא אשה שירצה לאהוב אותה ולייקר אותה.

אני נוטה יותר לעמדה שזאת הכללה,,ולכל אחד מאתנו יש קצת אנרגיה נקבית ואנרגיה זכרית, אבל הבסיס לדעתי קיים.

לא הייתי אשה מעולם, אבל להבנתי,הדרך של אשה "להיות נשית", זה בעיקר להתחבר לרצון העמוק ולכמיהה שלה, ולבטא אותה במקום והזמן הנכונים.

ממליץ לחפש חומר ברשת של יונתן ומרים קליין שעוסקים הרבה בנושא.

יש להם גם ערכת קלפים יפה לפיתוח נושאי שיחה בדייטים, שממוקדים גם בגבריות ובנשיות (דהיינו- לגברים יהיו שאלות כמו "מה הרצון העמוק שלך", ולנשים יהיו שאלות כמו "מה גורם לך להרגיש בטוחה" וכיוצא בזה).

זה קצת מה שאת שאלת,

אבל לפני השאלה שלך אמרת שהמסקנה שלך היא שאת מבטלת את הנשיות שלך.

את מתכוונת בנושא של נשיות של טיפוח ועדינות וכזה?

או נשיות של לתת לדבר שלך להוביל ולא להיות חייבת לשלוט בכל סיטואציה?

כי זה ממש שונה.

שניהם חשובים, אבל ברור שהחלק השני של לדעת להיות בעמדת נשית, של שיחרור מול הגבר שלך והישענות כלשהי, זה מה שנשי בעיני באמת.

אני אומרת את זה כאישה שגדלה גם בבית שבו אמא שלי הכי לא נשית שיש וניהלה את אבא שלי ברמות.

ואבא שלי כבר נהיה נשי יותר ומקבל ונשען,

והיא מובילה ומנהלת.

אני גם הייתי ממש בשליטה 24/7 ולא מסוגלת לשחרר פיסה.

ממש כלום.

ולמדתי תוך כדי הנישואים שלי שהרבה יותר נכון לי וטבעי לי להיות בהישענות כלשהי.

עד היום גם בתוך המקום שאני בו עכשיו, שאני כן רואה את זה כמקום נשי ונשען ובוטח בגבר שלי, עדיין לאנשים אחרים זה יראה שלא,

כי לא תמיד ההישענות הפנימית היא מש שמצטייר החוצה.

זה מלא פעמים מתבלבל.

כי יש את ההישענות הפינימית והיכולת לשחרר ולסמוך על הגבר שלך, ויש את זה שכלפי חוץ את קרייריסיטית וחזקה ודעתנית.

ולמלא נשים גם מול עצמן זה מתבלבל,

אבל אני היום לגמרי מבחוץ חזקה ולא נשענת והכי קריירה ודעתנית, ומצד שני מבחינה פנימית יש לי ממש הישענות על בעלי ומלא יחס של אישה לגבר.

לא קראתי את הספר, אבל טוענים שהספר 'לדעת להיכנע' מדבר בדיוק על זה.

המילה להיכנע מתורגמת מאנגלית ולכן נשמעת ממש שלילית, אבל זה באמת 'לדעת להיות נשית' או 'לדעת לשחרר'.

אולי יהיה פה נשים שקראו אותו וידעו יותר..

תכלס לא ברור לי אם בכלל זה מה ששאלת, אבל אם כן אז אחלה חח אם לא אז סתם העשרתי אותך במלל 😉

זה גם גיל טוב לעבודה כי המוח יותר גמיש בו וקל יותר לשנות דפוסים קיימים.

צריך לזכור שנשיות זו תכונה "שכינתית". כלומר זה משהו שיש לו שורש רוחני מובהק.

זה גם לא ייצור של משהו חדש אלא חשיפה של משהו שנמצא שם.

אני חושב שבדברים כגון זה, הכי טוב זה ללמוד דרך החוויה. אם את מכירה מישהי נשית באמת או רואה מישהי כזו, תראי איך היא מתנהלת.

החוויה תפתח אצלך את הרצון להיות כזו, ואז הנשיות שנפגעה ונמצאת בתוכך תתעורר, ועיקר הלימוד יהיה מתוכך.

קשה להגדיר את זה, אבל ממה שאני חוויתי (שבעקבותיו הבנתי מה רציתי בפנים ורק לא ידעתי לקרוא לו בשם), זה לא רק לב טוב ונחמדות אמיתית. נשים נשיות ברמה גבוהה משדרות שחרור ושמחה. לא בתור התנהגות חיצונית הן אלא פשוט בתדר של being באמת. יש דמיון ללהיות עם ילד קטן בהקשר הזה, רק שאתה נמצא עם מישהי בוגרת, ואז זו חוויה באמת חזקה כי אתה רואה את התכונות האלו מתממשות במציאות דומה לשלך וביחד עם חשיבה ובגרות.

יש גם הרגשה של רוגע לידן. אם גבר גברי משרה רוגע ובטחון במובן של גב ושל נתינת מקום (כלומר אולי הוא לא יבין אותך אבל הוא שם איתך בכל מצב), אישה נשית משרה רוגע ובטחון במובן שברור לך שהיא תבין אותך ומה אתה צריך (אולי בפועל היא לא אבל ככה זה מורגש).

אם את מבינה רגשות של אחרים, נניח חברות, אז כבר יש בך הרבה נשיות, רק צריך לתווך להן את זה לא דרך שדר של "אני האחות הגדולה ואני האחראית" אלא של "אני מרגישה אותך ורוצה שיהיה לך טוב".

אני לא יודע עד כמה מה שראיתי היה תוצר של עבודה אם בכלל ומאיפה זה מתחיל. כלומר האם יש להן בטבעי נשיות ברמה גבוהה יותר, או שזה תוצאה שנובעת מגורמים אחרים, כמו לב טוב ויופי, שאז היא לא מרגישה בתחרות אלא היא שמחה עם עצמה וקל לה להיות נשית.

אבל דווקא דרך דמויות כאלו, רואים את הדבר לכשלעצמו ואפשר ללמוד ממנו.

אני חושב שלא טוב לעבוד על זה ישירות בהקשר של שידוכין. אולי זה מדרבן, אבל העבודה עצמה צריכה להיות לא מתוך סיבה חיצונית . וזה גם קשה יותר כי יש חשש להיפגע אז קשה להוציא את הנשיות החוצה. אבל ברגע שהנשיות אינטגרלית כבר אין את החשש הזה יותר מדי מן הסתם.

ואגב, לפעמים נשים מרגישות קושי לקבל כי הן מרגישות שזו מתנת חינם. אבל כשאישה משדרת שחרור ושמחה ומשרה רוגע ובטחון כנ"ל, היא כבר נותנת המון. כנראה אצל נשים נשיות שמרגישות הכי בנוח להיות מושפעות ולקבל יש פשוט תחושה טבעית של "זה הצד השני של הנשיות".

זה נוגע לכל מי שהגיב בשרשור כאן, אבל המשפט הזה ספציפית הזוי במיוחד.

מה זה המדרג הזה של מי יותר אישה ומי פחות אישה? מי מחליט? איך אי יודעת שעליתי דרגה במשחק המטופש הזה? ככל שאני יותר סטריוטיפית ומורחת יותר אודם? חברה שלי שאלה את עצמה מה הרגש הפנימי שלה עכשיו, יותר ממני היום? ככל שאני מביעה את דעתי את מאבדת נקודות?

כל אנשי "האישה היא הלבנה" וכל השטויות האלו, סותרים את עצמם בצורה "מהותית".

כל מה שמדברים עליו זה איזו מהות פנימית עמוקה וטבעית, אבל וואלה, מסתבר שרוב הנשים היום "לא במהות שלהן". "בגלל החברה המערבית וכו'" הם יגידו, אבל אם משהו מהותי ועקרוני לעצם מי שאתה, זה לא אמור להיות בר שינוי. מה שמהותי לך אתה לא יכול ללמוד מאחרים. לא מאישה אחרת, ולא ממובילי סדנאות שגובים מחירים מופקעים על להתחבר "לעצמי". כי מסתבר שלחצי מאוכלוסיית כדור הארץ אמור להיות את אותו אופי בדיוק, אחרת משהו לא בסדר איתם.

גברים ונשים לפני הכל הם בני אדם." זָכָר וּנְקֵבָה בְּרָאָם וַיְבָרֶךְ אֹתָם וַיִּקְרָא אֶת שְׁמָם אָדָם". לא ראיתי שנשים או גברים פטורים מעבודה על מידות מסויימות בגלל המהות שלהם. מי שיש לו מידות טובות יהיה גבר טוב, ומיש לה מידות טובות תהיה אישה טובה. שטלתנות, הססנות, ושאר המידות הרעות מגונות בשני המינים, ואדם צריך לשפר את מידותיו, לא לשחק לפי איזה סטריוטיפ מוכתב מראש של מה זה גבר ומה זה אישה.

כמובן שיש הבדלים בין גברים לנשים, אבל ההבדלים האלו לא נמצאים באיזו מהות פנימית שאנחנו חייבים לקיים, אלו הבדלים ססטטיסטיים שנכונים באופן גורף לרוב הנשים ולרוב הגברים. מי שלא מקיים את הסטריוטיפ לא עושה משהו לא בסדר.

בשביל זוגיות טובה צריך כבוד הדדי, הקשבה אחד לשני, תפיסת עולם משותפת, ועוד הרבה דברים אחרים שלא הגבר ולא האישה פטורים מהם. אישה שתלטנית שהגבר שלה סמרטוט זה מצב גרוע בדיוק כמו שגבר שתלטן (סליחה מחובר לתכונות ההובלה שלו) ואישה סמרטוט (סליחה, מחוברת לתכונת ההשיענות שלה). 

ברור שלרוב הגברים יש תכונות שנחשבות גבריות, ולרוב הנשים יש תכונות שנחשבות נשיות, בגלל זה ספרים כמו גברים מנגה ונשים ממאדים עושים עבודה טובה של לקבוע עקרונות הנכונים סטטסטית לרוב האנשים ועוזרים להבין אחד את השני, לא מכתיבים לך מה המהות הפנימית שלך.

וזה בלי לדבר על הניצול של הקבלה באופן לא נכון (צד הנוקבא שייך למידת הדין וצד הזורכא שייך למידת חסד, למשל). 

ושוב, תרשה להזדעדע מהשוואה של אישה בוגרת לילד קטן. מכל הבחינות. איכס.

ואל תוציאי דברים מהקשרם

קשה לבוא בטענות להורים שלנו שעשו את רוב מה שהם יכלו, אבל הדור הקודם וגם חלק מהדור הנוכחי מכיל הרבה מאוד גורמים שמעודדים נשים להיות יותר גבריות ומאידך מייעדים גברים להיות יותר נשיים. יש לזה מליון דוגמאות ויש לא מעט חומר על זה באינטרנט.

@צחקן  טען פעם באיזו שיחה שעשיתי איתו בשבת בצהריים שגם אם היה לו יכולת הוא לא היה רוצה להיות גבר של לפני 100 שנה. אני משער שגם רוב הנשים לא רוצות להיות שם.

אתה מאמין שאין רצף גברי לעומת רצף נשי?

אולי הבעיה היא לא שיש גבר x, גבר y וגבר z ואשה l, אשה m, ואשה p, אלא שאנשים הם לא עצמם אלא מה שהחברה (המערבית או כל חברה) מכתיבה להם להיות (למשל שגבר יחשוב שהוא אשה או ההיפך)?

וכדאי לקחת את המודלים האלה לעזרתנו.

להשתמש בהם אבל לא להיות משועבד אליהם.

נשיות בעיני היא משהו שמאפיין תנועה. נשים הן בהרבה יותר תנועה מאשר גברים ובדר"כ לכן גבר יחפש באישה את התנועה ואישה תחפש בגבר את היציבות.

אבל יש המון סוגים של תנועות ושל יציבות. 

יש כאלה שיציבים בתחומים דתיים, יש כאלה בתחומים ריגשיים, תחומים כלכליים, תחומי השכלה וכו'

וכן אותו דבר שיש כאלה בתנועה בתחומים שונים. 

הכיוון צריך להיות, לא 'שתכבי את עצמך', אלא שתתני מקום בתוכך להשען על היציבות של בעלך (כן, זה נשמע קלישאה באוויר, כשלומדים את זה, זה נהיה פשוט).

וקשה לי באמת לשים את האצבע על מה הופך אשה לנשית. מה שבטוח, זה שזו לא אחת שעוסקת בתחומי עניין נשיים, אשה יכולה להיות גם שחקנית כדורגל ועדיין להיות נשית. בכל זאת, אני חושב שבאופן כללי נשים יותר "רגועות" מגברים. נניח אם מה שמאפיין גבריות אלו תכונות כמו נחישות, התמדה, חתירה למטרה, ואיפוק רגשי, התכונות הנשיות הן יותר הכלה, חמלה, ויש יותר מקום לביטוי רגשי.

יש מצב שבהמשך אכתוב עוד תגובה, אני אחשוב על זה.