הדרך בשביל להגיע אליה היא הרבה יותר. ככה בזה וככה בכל דבר בחיים. "שונא מתנות יחיה".

ומי שתהיה חשובה לו הדרך וישקיע ויפעל בעבורה, סביר להניח שגם יצליח. ככה מלמדים החיים.

ובלי קשר - לשון הרע הוא אותו יצר לבנאדם רווק ולבנאדם נשוי - מי שמדבר ידבר עם מי שיהיה שם. לא משנה מי זה יהיה.

ולגוף השאלה - לא. אבל אין לי תעודת ביטוח כמו שלאף אחד אין.

הוא לא בתחום של דיבור על החיים עם אישה, אלא דיבור על החיים בכללי. אתה ממעט לעשות כך ואז אתה לא אומר לשון הרע.

מה כל כך גורם בדיבור על החיים להגיד לשון הרע? למה להגיד דברים רעים על אחרים? מה מרוויחים מזה?

אולי בתור אדם שיכלי כדאי לך לברר את הנושא? ממש בצורה אנליטית

"הפחד הנפרז הוא נוטל את זיו החיים של האדם ושל כל החי המרגיש. אין דבר רע ואכזרי בעולם דומה לו. הוא מגדיל את כל הרעות יותר באין ערוך ממה שהם, ומאפיל את זוהר כל הטובות, בחתירתו אשר יחתור מתחת לאשיותיהן להגזים ששם צפונה רעה, תחת הטוב הגלוי." (הפחד, עקבי הצאן)

מה גורם לאדם להגיד לשון הרע? אם נענה על השאלה הזה נדע לחקור את היצר הזה ונדע איך להאכיל אותו באופן שלא יזיק, שימנע מאיתנו להגיד לשון הרע..

חשיבה שלילית גורמת לדיבור שלילי.

לכל מישהו שיש לו נטייה להכפיש או להקטין משהו אחר הוא חסר בטחון עצמי שכדי להגדיל את עצמו הוא מוכן לדרוס את האחר. אידך זיל גמור.

אם תעמיק את המבט תבין כשבנאדם נמצא ברע אין לו שום סיבה להסתכל על אף אחד בעין שלילית. תהליך פריקת התסכול על מישהו אחר ע"י דיבור רע עליו לא יעזור לו בכלל? אז למה בנאםד עושה את זה? כי ברגע שאני אומר "הוא אשם, הוא אדם רע הוא ענארף" אני מקטין את האחר. ע"י הקטנת האחר האדם יכול להרגיש טוב יותר כי הוא עכשיו נעשה "גדול" יותר.

מה זה לשון הרע עסיסי?! זה גועל נפש שאדם רוצה להקטין מישהו אחר. זה יצר רכילותי מגעיל. הראיה - על פאדיחות של עצמו הוא לא ישיש לפרסם אבל על אחרים הוא לא חש בכבודם? בושה. ממש.

הדבר הזה יכול לנבוע משעמום (משמעמם לי לכן אני קטן לכן אני צריך להקטין אנשים אחרים כדי שאגדל)

מחוויה שלילית שאדם עבר (עברתי חוויה שלילית ולכן אני קטן בעיני עצמי, בא נשליך את הג'ורא על מישהו כדי שארגיש גדול) אם אדם עבר חוויה שלילית והוא רוצה לפרוק בדרך כשרה  הוא יכול להגיד מה שעבר בלי שם של אדם שעשה לו רע.

תנסה את הכלל שאמרתי, בכל מצב המשוואה הזאת עובדת.

כל דבר שאדם עושה הוא צריך להיות כנה עם עצמו לשאול "למה אני עושה את זה בכלל?", אין דברים שאדם עושה סתם

והיא לא שמה לב שזה לשון הרע או שאע"פ שהיא שמה לב שזה לשון הרע והיא רוצה לשתף - סימן שאין לה רגישות בכבוד של מי שהיא מספרת עליו, זה פגם מידותי (בלי לשפוט מאן דהו, אלא את המעשה כשלעצמו).

זלזול בכבוד הזולת, חוסר אכפתיות מהזולת.

מדרגת האדם היא מדרגת 'מדבר'. זאת התכונה הכי חשובה שמחברת בין גשמי (יכולות טכניות בפה) לבין רוחני (תוכן הדיבור). דיבור נכון ותקשורת תקינה היא תיקון עולם. ודווקא בגלל שהכוח הזה כל כך חשוב וכל נצרך השימוש בו לרעה ממש הורס עולמות ומחריבן. הדיבור בונה והדיבור הורס. הדיבור הוא היסוד של ההוצאה מהכח אל פועל אל האדם.

מה שכן אני לוקח מדבריך - "אמור מעט ועשה הרבה" האמירה צריכה להיות מועטה ביחס למעשה. העיקר הוא המעשים ולא דיבורים באוויר.

ולגבי לשון הרע - כל אמירת לשון הרע נובעת מפגם מידותי. חד משממעית. אין ספק.

הסבר: לא תמיד בכלל דיבור מזיק על מי שדיברו עליו (לפחות ברובד הנגלה), לפעמים האדם לא יודע מזה וחי על מי מנוחות וזה לא מזיק לו כלל. אך תמיד זה פוגע מוסרית במספר לשון הרע עצמו. מספר לשון הרע הוא מטמיע אצל עצמו יחס שלא רגיש לזולת. הוא מפתח בקרבו חוסר אכפתיות לכובד הזולת. כבוד הזולת לא בהכרח תלוי בנזק שגורם לו. אלא ביחס שלי כלפיו, איך אני תופס בן אדם? זה יציר כפיו של הקב"ה! איך אני מעז להוציא מילה רעה על מי שחביב לפני רבנו של עולם? - זה בניסוח 'דתי'. בניסוח ה'לא דתי' - סיפור לשון הרע הוא ממעיט אצל המספר את ערך 'אהבת האדם'. האדם המספר לשון הרע הוא פחות 'אוהב אדם' בגלל זה. כי על עצמו הוא לא היה מספר. (ואם על עצמו הוא מפסר הוא בעיה יותר קשה, שהוא לא מספיק אוהב את כבוד עצמו).

אם הילד שלה בן שנה והוא עשה מעשה נורמיטבי לילד בן שנה זה לא לשון הרע בכלל אבל הילד שלה בוגר, כן אסור לעשות את זה וזה נובע מכך שהיא לא מכבדת את בנה שזה דבר חמור מאוד. תקרא את הניתוח האנליטי שכתבתי ותראה שאין בו קושי לוגי פנימי ולכן אין סיבה לא לקבלו.

דווקא החוסר רגישות וחוסר השימת לב לדבר הוא מעיד על חוסר כבוד. על 'ברייה של הקב"ה' צריך להזהר על 'סתם אדם' אין כל כך מה להזהר

בתגובה הזאת - ממש הפוך מדבריך - לקראת נישואין וזוגיות

מה זה מידות? מידות זה טבע. אדם כעסן הוא בטבע שלו רגיל לכעוס וכן הלאה..

זה שזה הגיוני למה לעשות אותו זה לא אומר שאין סיבות טובות למה לא לעשות אותו.

זה שיש הרבה גדרים והרבה מלל על זה - זה כי החפץ חיים פיתח את הנושא וירד להרבה פרטים. עקרונית הנושא הזה הוא מאוד בנוי על כלליים ולא על פרטי פרטיים כפי עשה החפץ חיים. כמה עקרונות ואת כבר לא אומרת לשון הרע. ז

זה ממש לא גזרת הכתוב. זה עוול מוסרי ראשון במעלה. זה שבתרבות שלנו נתפס לגיטימי - זה לא נורמלי! עייני בתגובה הנ"ל שכתבתי בה הסברתי באופן פשוט.

שבו הסבתי למה מדובר בפגם מידותי ולכן אין סיבה שאגיב לך משהו ענייני.

אם את רוצה להגיב בטענות נגד להסבר שנתתי אשמח מאוד. אם לא - אין טעם לדחות את דברי בלי נימוק. 

לא חשבתי לרגע שאמרת שזה לגיטימי. 

אך מבחינה מוסרית לא דתית את רואה בזה לגיטימי. את רואה את זה כמין ציווי דתי חסר טעם 'גזרת הכתוב'. וזה ממש לא נכון. זה ציווי מאוד הגיוני עם טעם ברור.

זה ששכלית זה מובן ע"פ כמה עקרונות בודדים (או אפילו עקרון-על אחד) זה לא אומר שזה לא קשה. נפשית זה יכול להיות מאוד קשה להפנים את העקרון. בגלל שאנחנו חיים בחברה לא מתוקנת עם נורמות מקולקלות זה עוד יותר קשה.  

זה מסביר למה הוא יכול להיות ביטוי של משהו יותר עמוק, משהו שורשי.

הויכוח שלנו (למיטב הבנתי) הוא על השורש. מה שהצגתי זה מה שאני חושב שעומד ביסוד לשון הרע. זה השורש של הכל. חוסר רגישות והכרה בכבוד הזולת.

גם ככה אין הרבה על מה לדבר אחרי כמה שנים

וגם זה נראלי לא ריאלי, לפחות לשון הרע על  המשפחה

ויש המון על מה לדבר. על החיים, על חוויות, על איך היום שעבר, אפשר לדבר על עצמנו ועל החיים שלנו, לא צריך לדבר על אחרים.

ובכל מקרה, ברור שעדיף לשתוק מאשר לדבר לה"ר...

אתה מדבר כרווק. (אלא אם אתה נשוי ואז אני חוזר בי)

בתור נשוי אני חושב שזה כמעט בלתי אפשרי..

קח דוגמא פשוטה, הלכתם שבת להורים והיה שם עוד אח נשוי ופתאום האשה שלו אמרה משהו שאשתך נפגעה.. נכנסתם לחדר והיא בוכה שהיא נפגעה ומתחילה לומר מה היא מרגישה וכמה שההיא כזאת וכזאת.. מה תעשה?

או לדוג אתה רוצה ללכת להורים שלך ואשתך לא מאוד רוצה, ויש לה הסברים.. אבל כל הסבר זה לשוה''ר

אז אני לא יודע, יתכן שלפי הכללים הכל זה לתועלת ואז איכשהוא מותר אבל קשה לי להאמין שזה שייך ואם באמת מותר אז אין שאלה כי בעצם מדברים לשוה''ר אבל מותר.. בגדול חיי משפחה נורמלים מלאים בלשונות הרע כאלו משפחתיים.. וזה לא רק במשפחה זה נכון גם לשכנים וכדו',

לגבי הנושאי שיחה אחרי שנתיים אתה כבר יודע את ההיסטוריה של ההריון של אשתך ולא ממש יש מה לשחזר וגם אירועי היום באיזשהוא שלב די בנאלים ולא מידי מעניינים ורוב השיח מגיע ממקרים שקורים שזה לרוב איכשהוא גם לשוה''ר, לא שאני אומר שכל היום יושבים ומדברים לשון הרע אבל זה המון מגיע לזה..

זה רעיון של אנשים שאין להם משפחה.

אז ברור שתיקון המידות במציאות דינמית תוססת זה האתגר האמיתי, בעוד תיקון המידות כשחיים בבועה מחוויר לעומתו.

אבל זה לא אומר שאין צורך בתיקון המידות, או שאי אפשר לתקן את המידות.

כמובן צריך ללמוד מה באמת נחשב לשון הרע ומה לא... (ולענ"ד חלקים גדולים מלה"ר לתועלת הם לא "לשון הרע לתועלת", אלא פשוט לא לשון הרע. הותרה ולא דחויה. נראה לי שלשון הרע לתועלת שהוא בגדר דחויה, זה בעיקר כשהמטרה היא באמת לפגוע, וזה צריך להיות מקרה מיוחד מאד.)

דיברנו על לשוה''ר בבית לא על לשוה''ר בכללי, לכן זה לא דומה.

שלומר על כעס אתה לא יודע כי אתה לא נשוי זה לא רציני כי כעס הוא לאוו דווקא נקודה בזוגיות 

לעומת תקשורת שהיא הבסיס לזוגיות ולכן כמעט בלתי אפשרי בתוך זוגיות לא לדבר, וזו הייתה השאלה

כעס הוא כן כלי בחינוך, והוא כן דבר שמצוי כשאדם מנסה להיות בעמדת שליטה.

אז מי שיש לו ילידם חייב לכעוס?

ואני מזדהה מאד עם הדברים שכתב לך 'מבשר שלום'.

זה קשה, נכון.

ואגב, אני חושב שהסיבה שהנביאים מוכיחים את ישראל תמיד על מצוות שבין אדם לחבירו, זה לאו דוקא בגלל שהם חשובות יותר, אלא בגלל שהם נוגעות בנקודות פנימיות יותר. הם דורשות תיקון המידות. 

לשמור שבת ולהקריב קורבנות- זה הרבה יותר קל מאשר לנהל חברה של צדק, לדאוג לעניים, לא לנצל עמדות כח, לשלוט בדחפים ובכעסים. גם לשון הרע נוגע בנקודה פנימית מאד, ולכן זה גם קשה, ובית שני חרב בגלל לשון הרע למרות שהיו עוסקים בתורה.

אבל לא צריך להפוך את הקושי הזה ל'מציאות החיים האנושית'. התורה ניתנה לבני אדם, כדי שיתקנו את עצמם, לא כדי שיקיימו 'פעולות דתיות' ויישארו אנשי העולם הזה על כל תככיו והבליו.

רק אמרתי שזה נוראאאאאאאאא קשההההה זה מתאים יותר למציאות חיים שרובנו לא חיים בה, כמובן שזה אפשרי השאלה מה זה ידרוש ממך וכמה אתה מוכן לשלם את זה.. לדעתי בודדים יצליחו.

הלוואי.

הלוואי שאצליח לא לדבר לשון הרע, נקודה.

ראיתי את השאלה שלך אתמול, וחשבתי שאולי בין בני זוג יש יותר אתגר, בגלל שיש הרבה יותר שיח, וזה סוג של 'המקום הבטוח', שהגיוני שיהיה בו גם מקום לפורקן וכאלה..

אולי אני אציע לו (כשהוא יגיע) שנלמד את זה קצת ביחד..(:

ונעלמו, חברה בדיוק התקשרה והציעה. בלה בלה.

אין מה לעשות יש אנשים שמקשים

מורידים את הרמה בשביל כולם.

אין נאמנות.

מסוגלות להתכתב ולדבר ולהתלהב בערב.

בבוקר והנה היא נעלמה.

אני לא לפני הרבה זמן הייתי כל כך תמים שלא הכרתי את זה דיברתי עם מישהי(וזה היה דרך מישהו שהכיר ביננו)וקבענו שלחתי לה הודעה והיא לא ענתה..

אני בלי ווטסאפ וכו' אז ממש לא הבנתי חשבתי שהפל' לא עובד אולי היא לא קוראת הודעות סמס...

התקשרתי גם לא ענתה חשבתי הפל' שלי הלך...

ואז גיליתי שיש שם לדבר  הזה מאז כבר היו עוד כמה דברים דומים...

הייתה לי פעם שהתפניתי לבית חולים בפתאומיות בלי טלפון ולבסוף הייתי יותר מחודש בלי טלפון איני יודע כמה שיחות שלא נענו

לומר פשוט שלא מתאים?

שיש פער זה לא אמור להיות ככה..

אני חושבת שעל הגבר יותר ליזום בין דייט לדייט לפחות לפתוח את השיח . אבל התפקיד שלה זה להיפתח ולא להיסגר

בעיקר עם הקטע שעליה מוטל להיפתח לי זה לפעמים לא זורם ולא כי אני לא רוצה ואני רואה איך זה גורם לנסיגה בצד השני

יש הבדל אם זה תקוע לבין אם זה לוקח זמן..

כאילו אם בחורה לא זורמת איתי כפי שציפיתי אבל זורמת במידה מסויימת ומראה עניין אז זה לגמרי חלק מהמשחק

כי הבחורה חסומה ולא משתפת ..

והבחור גם באנרגיה זכרית פצועה - לא יוזם / רגשי נחיתות / חושב מה היא תביא לי בתמורה .

זה חוסם לגמרי את הבחורה אי אפשר להכיר ככה

ככה יש הרבה קשרים שנתקעים עוד לפני הדייט/ בדייטים ראשונים ,שיכול להיות להם פוטנציאל גדול אם כל אחד היה מתחבר למהות שלו ..

לא יודע לא מתחבר לכל משחקי המגדר האלה

בתור גבר זה ממש מתסכל שהבחורה חסומה.

אבל יש הבדל אם היא חסומה לבין זה שלוקח לה זמן יותר לשתף.. לפעמים קצת סבלנות והדברים נפתחים.

וגם לגבי האנרגיה הזכרית - יש הבדל אם הגבר בכלל לא מביא את עצמו, לבין זה שלוקח לו קצת זמן לצבור אמון ובטחון.

ונראה לי שהעקרון נכון לשני המינים,

שרואים מגמת התמקדות אז זה יכול לתת יותר בטחון ואמון שהקשר מתקדם בצרוה טובה

לא לשחק את כל המשחקים ולא לנסות להיות מי שאתה לא, אפשר להבחין אם בן אדם הוא עצמו או מנסה לחקות משהו אחר

והגיוני שהזמן בין לבין נועד לעיכול,

לכן הפער הוא לא פער שזה הפוך בהכרח שבאחד מהם מרגישים טוב ובאחד מהם מרגישים לא טוב..

לפעמים קרה לי שהרגשתי יותר טוב בין לבין מאשר בפגישות עצמן

כאילו מה שאתה חווה בדייט זו החוויה עם האישה עצמה, נעים או לא נעים יש משיכה או אין קיצור בעיקר רגש, איך הווייבים שלכם נפגשים

ובין הדייטים שההתלהבות והרגש יורדים השכל מתחיל לנתח מה היה ואם זה מתאים או לא

ובתשובה לשאלתך שתי התחושות מאוד חשובות ונראה לי שהעיקר זה איך מרגישים בדייט עצמו, ובקשר למחשבות שבין לבין לראות אם הן באות משכל ישר או מפחדים ודמיונות

הדוגמא הכי בולטת שאני חושבת עליה זה אם נגיד בדייט אתה לא מרגיש משהו מיוחד, מרגיש שזה לא כזה קשור, אבל אחרי זה בשכל אתה חושב שוואו זה אבל בדיוק מה שאני מחפש, אם זה לא דייט ראשון שני אז נראה לי ברור שאין למה להמשיך)

בפגישה עצמה אין דמיונות, הפגישה מאוד מקרקעת את הזוג והם מרגישים מה קורה ביניהם. 

בין לבין הדמיון מפתח, אפשר לחשוב איך מפה להמשיך הלאה, לטוב או למוטב... 

השכל גם נכנס בין לבין ובאמת יש צורך להבין מה השכל אומר ומה הדמיון אומר.

ואם תתבונן בתשובתי תשים לב שהזכרתי גם את הדמיון

להבנתי התייחסת לדמיון כוזב ומה שכתבתי (שלא סותר את מה שכתבת) מדבר על דמיון בכלל, גם ככלי לגיטימי.

אין כאן המקום לפרטה אבל הניסוח של ההודעה שהיא לא מתכננת להשקיע בזה...

לק"י

אם היא לוקחת כסף, שתברר מראש הכל ותחליט אם היא יכולה או לא.

(גם בהתנדבות, לא הייתי נותנת תקווה סתם. בטח בתשלום).

אתה מספר שיש סיבה טובה,

אנחנו לא יודעים מהי.

סיבה טובה זה אחד שלא עונה להודעות, מבריז, או לא מדבר לבנות או אליה בצורה מכבדת, או שיש לו דרישות לא סבירות.

למה שהיא תשקיע בבן אדם לא רציני? סביר שתשים בהולד לתקופה. 

אבל אם  הסיבה היא שהבן אדם במילואים, הניסוח שלה הזיה. 

לק"י
 

נראה לי שהייתי נאלמת דום או שואלת "מה?!" מופתע.

אם זה בתשלום, אם היה לי אומץ הייתי מבקש את הכסף אם אין סיבה טובה להתנהלות הזו.

אם זה בהתנדבות, זה אמירה לגיטימית שאין לה זמן כעת, הייתי מתבאס אבל מקבל אמירה כזו.

אני בהלם!!

אני הייתי רשום בפינקסים של 3 שדכניות, אמרתי להן שאני דורש שיספרו לבנות שהן רוצות לשדך לי מראש לפני הפגישה הראשונה שיש לי הפרעת מצבי רוח.

אף אחת לא חזרה אלי מעולם עם הצעת שידוך.

שדכנית אחת היתה אשתו של הרב שקידש אותי ואת אשתי, אז היא ראתה בלייב מתי הפכתי ללא רלוונטי.

שדכנית שניה שלחה לי הזמנה לסדנה לקראת חתונה חצי שנה אחרי החתונה אז הודעתי לה שזה לא רלוונטי.

והשדכנית השלישית, היחידה שדרשה תשלום מראש,

אני עדיין מחכה שתיצור איתי קשר כדי להודיע שזה לא רלוונטי 12 שנה אחרי החתונה.

אני יזמתי קשר עם אשתי, יתכן שזה גם מה שאתה צריך.

בהצלחה.

@יעל מהדרום יעל אני חייבת לשאול איך זה לא הרתיע אותך?

אחרי שהייתי באתרים וניסיתי ליזןם קשרים הבנתי שזה לא עובד וצריך ללכת לפי הכללים לפחות כדי להכיר בחורה מהסגנון שאני מחפש

אולי זה העניין לדעת לבחור שדכן שכן יודע לעבוד

מבאס מאוד אבל אין לזה כל כך השלכה וסיבה להתעכב על זה.

אם אתה מספיק אסרטיבי אפשר לדרוש את הכסף בחזרה.

אם אתה מאמין שאפשר לדבר איתה אפשר לבקש ממנה לדון על כך.

רק אנחנו לא יודעים את התמונה הכללית להבין מה גרם למה..

אם יש סיבה טובה- הייתי לומדת מזה מה להבא

אם אין סיבה טובה ולא הציעה לך ושילמת לאחרונה- תבקש את הכסף חזרה

סליחה באמת שבזבזתי לך את הזמן

אם שילמתי כסף מראש הייתי אומר לה שהיא כנראה שדכנית פח.

ולא עצם הסירוב (אמרת שזה מוצדק הסיבה שלה).

אתה יכול להתעלם ולעבור הלאה. יש עוד שדכניות.

אתה יכול גם לנסות, להתנסות, בדיבור על זה -

שלום, אני מבין שאין לך את היכולת לעזור לי בתקופה הזו. בתור מישהו שמעריך את מה שאת עושה, רציתי לשתף שנעלבתי מהצורה והניסוח שבה הצגת לי את הדברים. אני מרגיש שבצורה שבה נאמרו הדברים XYZ. וכו'.

אם אין לה סיבה .. 

תבקש את הכסף בחזרה .. תבקש הכוונה תדרוש או תבין לאחד האחים/ הורים להתערב

אם יש סיבה .. אז אתה לא מספר לנו את כל האמת אז כל התגובות בטלות ומבוטלות כי אנחנו לא רואים את כל הסיפור 

והיא לא ראויה להיחשף בציבור 

זו עדיין לא סיבה להתבטא כך.

בטח לא אם שילמת מראש.

לק"י

ואם היא לא ידעה מההתחלה, אז שתעדכן אותך בצורה מכובדת ותחזיר את הכסף.

(בהנחה שהיא לא גילתה שאתה פושע או משהו כזה).

הניסוח אכן די פוגע...

ניסיון אישי: אני הייתי גרושה בלי ילדים ומתמודדת OCD (הפרעה טורדנית כפייתית, כיף חיים)

את הגירושין כמובן אסור להסתיר וגם אי אפשר (ב"ה המשכתי ללכת עם מטפחת גם אחרי הגט)

והאוסידי היה ידוע לשדכן.

הציע לי בחור שמתאים לזה ויודע להקשיב ולהכיל

ב"ה אוטוטו חוגגים 8 שנים ו2 ילדים.

לאחרונה נפתחה קבוצה של מתמודדי נפש דתיים, אני בין המנהלות, אז אפשר לפנות אליי.

ומאושרים. ואשרי השדכן!

זה זמני

בשם הבחורה

ב. אינם באים בחשבון

ג. אני מלטף כל חתול שנקרה בדרכי