אבא שלי היה בפגישה עסקית עם לקוח של החברה שלו, ופתאום הלקוח אמר לו "אתם הדתיים, תאמין לי, אתם בלתי נסבלים".
אחרי ההלם הראשוני, הוא שאל את הלקוח מאיפה הגיעה האמירה הזאת.
"יש אצלנו אחד בחברה, באמת מותק של בחור, אבל מה? הוא כבר בן 35. ואצלכם לבחור בגיל כזה כבר לא נשארות אפשרויות, ורק בגלל שהוא דתי הוא יישאר לבד כל החיים".
אבא שלי מיד הגיב לו "על מה אתה מדבר, גם לי יש אחיינית רווקה בת 32, תן לי את הפרטים שלו ואולי ייצא מזה משהו".
עכשיו תבינו,
אותה אחיינית (בת דודה שלי) יצאה כבר עם עשרות רבות של בחורים, כולם בחורים שהיא קיבלה עליהם המלצות חמות, על האופי שלהם, על התורה שלהם, אמרו לה שהם יתאימו לה כמו כפפה ליד... וכלום. תמיד זה נגמר יחסית מהר.
ופתאום, מציעים לה מישהו על סמך שום דבר מיוחד באופי שלו (מלבד זה שהוא דתי), כאשר אף צד של המשדכים כלל לא מכיר את הצד השני. ברוך ה' כשהיא ביררה עליו פרטים נוספים היא ראתה שזה דווקא כן עשוי להתאים, והם התחילו לצאת לתקופה מסוימת, ואחרי כמה חודשים - שמחה וששון - הם הודיעו על אירוסיהם.
כשהגענו לחתונה המרגשת שלהם, היא באה אל אבא שלי לפני החופה, ונתנה לו מעטפה. בתוך המעטפה היה צ'ק עם 50,000 ש"ח. אבא שלי אמר לה שהיא משוגעת על כל הראש, הוא דוד שלה, והוא בחיים לא ייקח ממנה כסף על השידוך.
היא ענתה לו שהיא נדרה נדר שזה מה שהיא תשלם למי שיישדך אותה, והיא לא מוכנה לעשות התרת נדרים.
בלית ברירה, אבא שלי לקח את הצ'ק והכניס אותו לארנק.
מיד אחרי שהכלה הלכה לעיסוקיה, הוא קרע את הצ'ק שהוא רשם מראש לכבוד האירוע (על סך 3,000 ש"ח), ורשם צ'ק חדש - על סך 53,000 ש"ח.
אין ספק שזאת הייתה מתנת החתונה הכי גדולה ויקרה שהוא נתן בחייו 