הוא לא אמר שזה לא מראה משהו על היראת שמיים. 

כל מעשה ומעשה שאדם עושה או לא עושה בודאי הוא ביטוי של יראת שמיים או חוסר יראת שמיים אצל האדם.

ה'חידוש' שמופיע בתשובה הנ"ל הוא - הטלת ספק באפשרות של האדם לחדור לעולמו הרוחני הפנימי של האחר על פי העניין הזה ספיצפית או עניין אחר.

הפרשנות שנתת אינה הכרחית - אם אדם לא מתפדח מזה - זה לא אומר שהוא לא מבין מה המצב האידיאלי.

כשאדם נמצא בחברה שבה מקובל ללכת בצורה שלא ע"פ ההלכה - אז ה'יראת בשר ודם' בנושא תהיה הרבה פחות בעניין הזה וממילא הסברה של "אפילו ע"י יראת בשר ודם הוא לא עומד בזה!" - לא תהיה נכונה במקרה הזה.

רק אשמח שלפני זה 'ניישר קו' -

לפי מה שהבנתי ממך, העניין של חוסר הקפדה על עניין הלכתי כזה או אחר איננו בהכרח משקף מה שאתה קורא לו 'בחירה תמידית' ואפשר לתפוס אותו כחולשה ככל החולשות. מה שלא מעיד באופן חופף על עולם השאיפות והערכים של האדם. אתה מסכים עם זה?

בעצם עניין צניעות הלבוש הוא אבן בוחן רק בגלל שהוא מראה את התדמית שהאדם רוצה להציג את עצמו.

הבנתי אותך נכון?

 השאלה איזה חוסר הקפדה, אם היא נפילה חד פעמית שנעשתה מתוך הבנה שזה אסור ובלי רצון להמשיך באיסור אז כן, זה לא בחירה תמידית

ולא, זה לא רק

אני לא מצליח להגדיר את במדוייק

אבל ננסה בערך

יש כמה דברים שמצטרפים שבגללם אני חושב שהדוגמה הזאת כן מעידה

א. זה מודע, כלומר לא כמו אדם שמדבר לשון הרע בלי לשים לב ורוב הסיכוים שאם תעיר לו שזה לשון הרע(והוא באמת יסכים שזה לשון הרע) אז הוא יפסיק לומר אותו, פה האדם יודע שהוא עושה עבירה

ב. זה פעולה ארוכה ומתמשכת, כלומר זה לא נובע מרגע של חולשה חד פעמי, כמו שנגיד אדם מתבשל בבית בשבת ואז אחרי המון זמן בחום בשניה של פזיזות הוא הולך ומדליק מזגן, וגם אם מיד אח"כ מתחרט אין לו כבר מה לעשות, פה זה משהו ארוך שכל רגע שאתה ממשיך לעשות אותו זה בעיה ( כל שניה יש הזמנות לתקן ולא להמשיך לחטוא)

ג. זה משהו שהאדם לא מתבייש לעשות מול כולם/אין לו בעיה להשתייך לחברה ששם זה לא בושה, כמו שסברתי בהתחלה

ד. זה איך האדם בוחר לשקף ולהציג את עצמו, כמו הסיפור על החסיד הסוחר שהבאתי

ה. זה התכנון חיים שלך, כאילו למשל אדם שמחליט ללכת לעבוד בלהכין ציזבורגרים, כאילו אדם מתכנן את החיים שלו ואין לו בעיה שחלק מהתכנון זה עבירה, (כמובן שלא בא להשוות, וברור שזה נסיון הרבה יותר קשה ומשמעותי)

בצירוף כל הסיבות האלה, כן זה בהחלט נראה לי מעיד

שוב, לא יודע כמה, ולא דן אף אחד כי אני לא במקומו

אבל לאיזו 'קיצוניות' הוא הלך? דווקא נראה לי מה שאת אומרת סה"כ חופף למה שהוא כתב.

@בינייש פתוח

אין עניין לעלות אנרגיות שליליות. 

שכל אחד יחשוב מה שבא לו - הכי לגטימי שבעולם!

אני לא חושב שיש מה לצאת נגד מישהו ספציפי. 

אם אחד הטיעונים לא נראה הגיוני אפשר לפתוח זאת בצורה נעימה.

אם אתה מרגיש שזה כבד עליך ויותר טוב להשאיר את זה ככה - אשריך!

"ההבדל בין מידת הצניעות להלכות הלבוש
הבדל משמעותי ישנו בין מידת הצניעות לבין הלכות הלבוש על פי גדרי הצניעות. מידת הצניעות היא יחסית לסביבה: בית שנחשב צנוע כיום היה נחשב ראוותני לפני מאה שנים, ולבוש שנחשב פרוץ לפני מאה שנים נחשב כיום צנוע. לעומת זאת, רוב הלכות הלבוש הן קבועות ואינן מושפעות מהסביבה.

יש נשים שהן צנועות מאוד מטבען, אבל כיוון שלא קיבלו חינוך הלכתי אינן מקפידות על גדרי הלכות הלבוש. לעומתן יש נשים שמקפידות על כל גדרי הלכות הלבוש, ובכל זאת מתנהגות באופן לא צנוע. יש מהן שמתנהגות כך מתוך חוסר תשומת לב, ויש שמתנהגות כך מתוך כוונה לזכות בתשומת לב יתרה מבני המין הגברי.

מצד מידת הצניעות, הראשונות צנועות מהאחרונות, ואילו מצד הצהרת הנאמנות להלכה, מעלת השניות יתרה. לטווח ארוך, יש להעריך שהן ובני משפחתן יהיו יותר נאמנים למסורת התורה והמצוות.

לעיתים יש אפילו התנגשות מסוימת בין הצניעות כתכונת אופי לבין גדרי הצניעות ההלכתיים. למשל כאשר אישה דתית נמצאת בתוך ציבור חילוני, בגדיה הצנועים יבליטו אותה כשונה מכולן, עד שמסתבר שיסתכלו עליה יותר מאשר על כל הנשים שחושפות את גופן. ואף על פי כן עליה להתלבש על פי כל גדרי ההלכה, מפני שהנאמנות לגדרי הצניעות חשובה יותר."

הלכות צניעות ומידת הצניעות | בית המדרש | שיעורי תורה | אתר ישיבה

אנשים שפחות אכפת להם גדרי ההלכה לבין אנשים שיותר אכפת להם גדרי ההלכה.

זה לא נכון.

הכל חשוב מאוד. השאלה מה סדר העדיפויות. ואם בכלל יש כזה דבר סדר עדיפויות.

בכל אופן הבאתי את הדברים ביחס לדבריך: 

"צניעות זה הכרחי ואין דרך אחרת למדוד אותה חוץ מאורך בגדים"

אני מבין אותו. כל אחד שיבחר ע"פ סדר העדיפויות שלו.

כל אחד שמודע לדברים שמנחים אותו בחיים - אז הוא מחפש בצורה טובה.

אבל בבקשה מה שלא יהיה- עעד עכשיו הדיון היה יפה. בבקשה לא להטיח דברים במשתמשי הפורום השונים. תנסה לדבר כמה שיותר בשפה יפה.

אבל הם שני דברים שונים.

כל חוסר הקפדה על קיום מצוות הוא לא ע"פ סולם הערכים ההלכה.

יש המון מקרים חוץ מגדרי לבוש בהלכה.

נכון, ההנחות ש"זה רפורמי" או "פוטנציאל מסוכן" הן הנחות לא מדויקות. אפילו ההנחה שזה מלמד באופן בלעדי על יראת שמיים.

אבל האמירה "אני רוצה לתת דוגמא מסוימת לילדים שלי והיא לא נותנת דוגמה כזאת" היא אמירה לגיטימית.

אפשר להתפשר על דברים שחשובים לי, אבל זאת בחירה שלי. אמירה "למה לא התפשרת על משהו שחשוב לך" היא לא במקום.

אני מבין את הטענה "אבל לשמור צניעות זה קשה". נכון. אני לא שופט אותך, אני פשוט מציין עובדה - את לבושה בדרך שלא נכונה לפי ההלכה. למה הקריטריון "לבוש לפי ההלכה" הוא לא מספיק טוב כקריטריון להחלטה עם מי להתחתן? בדיוק כמו שמותר לאדם להגיד "לא רוצה להתחתן עם מישהי שאני לא אוהב את הצבע של הלבוש שלה". אנשים מסננים על כל כך הרבה דברים, דווקא לבוש צנוע זה מסננת שאנחנו כחברה לא יכולים לסבול?

אדם רוצה להתחתן עם אשה שיש לה אף, עיניים, אוזניים. המון דרישות יש לו, לבחור הזה.

הוא רוצה שהיא תתן דוגמא טובה לילדים גם בלבוש, וגם בהלכות שבת, וגם בכשרות, וגם בתפילה, וגם ביחס לזולת. תרי"ג מצוות זה כבר יותר מדי לדרוש. ברור שיש דברים שעושים בטעות ובאקראי ולפעמים מתפתים לעשות משהו שהוא לא בסדר. אבל הרצון לחיות לצד מישהי שלבושה בצניעות, ושמי שתגדל את ילדי תהיה לבושה בצניעות, זה רצון לגיטימי. בלי קשר לשאלה האם היא שומרת שבת או אם היא יודעת לבשל.

מפריע לי שהשיח גולש למישור השיפוטי מהר מדי. אני לא שופט אותה. אני מבין שקשה לה לשמור וזאת התוצאה. לא שופט. זה לא תפקידי. גם לי יש חסרונות. ובכל זאת, יש חסרון מסוים שאני לא רוצה אותו בבית שלי. למה זה לא לגיטימי?

אם סולם הערכים שלך הוא שהלבוש הוא העיקר אז בהחלט זאת נראת לי אבן בוחן טובה מאוד.

למה להזניח את הדברים שאינם עיקר רק בגלל שאנחנו יודעים מה הכי חשוב?

בכל סדר עדיפויות אתה תשקול את הדברים כפי שהם.

זה שיש עוד המון דברים אחרים שיותר קריטים אז זה בהחלט מעמיד אותו במקום מסויים. מקום מחשוב, אבל יש יותר חשוב.

ובכלל, אני לא חושב שכדאי שהזוגיות תהיה בנויה כל אחד שהוא נכנס לציציות של האחר. העיקר העיקר - שהדברים המשותפים הם יהיו באותו תדר. פרטים אישיים פה או שם שכל אחד חייב להקפיד בפנ"ע - זה לא העניין של הזוגיות.

ובאופן כללי, עם כל הכבוד לעולם האישי של האחר, אי אפשר לצפות לזוגיות של הערכה וכבוד ואהבה בלי שיהיה להערכה הזאת על מה להתבסס. ואם קשה לי לאהוב מישהי שמנכיחה מולי לבוש לא צנוע, היא לא יכולה לדרוש את זה ממני.

אפשר לנהל זוגיות קרה. אבל הערכה לאדם אחר לא מבוססת רק על האופי שלו, אלא גם על המסירות והדבקות שלו לעבודת ה'. ואם היא רוצה הערכה ואהבה - היא צריכה לזכות בה.

נראה לי שאם ההלכה דורשת משהו, אני יכול לצפות לפחות להבנה שכך צריך להיות ולשאיפה לזה, ולא לזלזול מוחלט כי יש לה מצוות אחרות ואת זה לא נעים לה לקיים

כל דבר שגורם לחוסר הערכה של בן/בת זוג איננו יכול לאפשר זוגיות.

כל אחד בונה את הערכה שלו ע"פ איך שהוא רואה את הסדר עדיפויות של עולם הערכים שלו. מקבל את זה.

כל אחד צריך לחשוב מה הוא מעריך ומה פחות וע"פ זהל בחון את הערכה שלו כלפי הזולת.

הערכה זה דבר שבא בעקבות הרבה פרטים בדרך כלל.

שאם טוב לי עם הלבוש הלא-צנוע שלה, אבל מסיבות דתיות אני מחליט להפעיל נוהל מחמיר - אז אולי כדאי להתמקד במצוות אחרות שלה.

לעומת זאת אם באמת הלבוש שלה מבחינתי הוא משהו שלא עושים (מסיבות דתיות, אבל הפנמתי את הסיבה ועכשיו זאת התחושה שלי), אז "לפסול" על זה זה הגיוני ומתבקש.

לא טוב לי עם הלבוש.

אבל יש דברים הרבה יותר חשובים שטוב לי איתם והשאלה מאיפה זה נובע הקטע של חוסר ההקפדה המסויים הזה. ואם הוא נובע ממקום שאני מוכן להכיל (זה לא כל מקרה בכלל, מקרה של חולשה - כן, אידאליזציה - לא).

זה בכלל לא קשור למה עושים ומה לא עושים.

חלק מהדברים שאני לא יעשה זה לשמוע עומר אדם רח"ל, אבל העניין הזה ממש לא עומד בראש מעייני שאני בא לבדוק התאמה.

אבל מבחינתי באמת יהיה מדובר בפשרה משמעותית (ואכן במקרה של חולשה מודעת יותר קל לקבל את זה) - גם אם אהיה מוכן לקבל את זה, זאת תהיה פשרה.

וכאמור, לבוש הוא מאד נוכח (כמו אם היא נוהגת לשמוע עומר אדם בפול ווליום כל הזמן)

באמת קשה לי להאמין שאפשר ליצור זוגיות יציבה בסיס זה. 

הערכה זה חלק בלתי נפרד מהיחס לבן/בת הזוג. אתה לא תרצה לבלות את שארית חייך עם מישהי שאתה 'מתפשר' עליה.

מוסיף משהו שלא אמרתי עד כה -

זה גם קשור לעולם הרגש ולאו דווקא לעולם הערכים. יכול להיות מאוד שזה לא מתסדר ריגשית לבנאדם ולאו דווקא שכלית ערכית.

המצוות של אדם אחר הן לא איסור בשבילי.

אבל אם בעיני זה "משהו שלא עושים", כלומר משהו שהחוש שלי מרחיק אותו, ולא רק שאני יודע שאסור, יהיה לי קשה להתחבר למישהי שעושה כך.

לבין בידיעה השכלית ל'מה זה אומר' וכולי.

אני מניח שיש דברים אסורים אחרים שפחות ירחיקו אותך.

אבל ככה זה הרגש.

לא בהכרח הולך לפי דרך שיטתית כלשהי.

נראה לי שהגענו להסכמה

יש שני חלקים -

אחד הוא הידיעה השכלית, בלי לבנות על זה כלום ("לא רוצה להתחתן אם מישהי שלבושה לא צנוע" כי ההלכה אוסרת את זה ומבחינתי מי שעבורת על ההלכה אני לא רוצה בגלל נאמנותי להלכה)

השני זה "מה זה אומר" שזה להסיק מסקנות מהתנהגות אחת על האישיות שלה וסולם הערכים שלה ומי יודע מה עוד - שבזה לדעתי בדרך כלל המסקנות יהיו לא מדויקות והרבה פעמים רחוקות מהאמת

הוא מכריע בסופו של דבר שזה לא חשוב מספיק כדי לפסול.... מה אכפת לי אם זה חלק מהשיקולים? הטענה שלו היתה שזה לא שיקול מכריע, כי יש שיקולים דתיים נוספים

ושוב, אני משדל שלא להתיימר לדעת נתון אחד על סמך נתון אחר. אני יכול להסיק מידע חלקי מאד על הדתיות שלה מהלבוש שלה - כלומר ברור לי שאם היא היתה ברמת הקפדה מסוימת היא לא היתה מסוגלת ללכת ככה ברחוב; אבל יש עוד המון גורמים ולכן אני לא יכול לומר מה היא כן. 

ולכן הטענה "יש לה הרבה מעלות אחרות" לא רלוונטית. כי אני כאמור לא שופט אותה ולא מתיימר לנתח את אופיה. אני רק אומר מה התחושה שיש לי באינטראקציה איתה, ומה התחושה שתהיה לילדים שלה. והתחושה שלי תהיה שהיא לבושה שלא כראוי, והילדים שלה יקבלו דוגמה גרועה של איך להתלבש. קשה לי להאמין שמישהו מסוגל לחלוק על זה (אולי אם היא מאסטרית של חינוך היא תצליח לחנך ילדות לצניעות יותר ממנה. אבל זה יהיה באמת כשרון נדיר). ועכשיו השאלה היא אם טוב לי עם הדברים האלה או לא. והחשיבות היחסית לא רלוונטית לזה, כי שוב, לא מדובר בשיפוט אלא ברצון להכנס לסיטואציה (כמובן לפעמים צריך לבחור בין שתי אפשרויות גרועות. סיפור אחר).

טענה 2 כמובן לא נותנת מקום לדיון. אתה משאיר את זה בתחום ה"תעשה מה שבא לך". אין מה לדון על "מה בא לך"

ואז חבל שהנושא הוצג בפיו של אדם שערבב נושאים שונים בשאלה ולכן התערבבו נושאים שונים בתשובה...

- ייתכן שהבחורה לא מקפידה על שרוולים ארוכים בבחינת "מצוות שאדם דש בעקביו", אך יש לה יראת שמיים באופן כללי

- ייתכן שהיא כן מקפידה, אבל מתוך קונפורמיות בלבד, בגלל לחץ חברתי.

אי אפשר להסיק מסקנות לפני שמדברים עם המדויטת, מבררים את השקפת העולם שלה, מפתחים אינטואיציה לגבי נכונותה או אי-נכונותה להתחזק.

ירא שמיים יסתכל על האדם כנברא בצלם א-להים ולכן יכבד אותו ויאהב את כל בריותיו של הקב"ה.

יש גם יראת שמיים שמחלישה את כוחות החיים וגורמת להקפדה שהיא באמת לא כוללת טוב לב.

עזבי זה פילוסופי משהו אז לא נמשיך בזה

פשוט חוסר אהבת אדם או כבוד אדם זה משהו מהותי ליראת שמים.

יראת שמיים ללא הנ"ל היא לא יראת שמיים שלימה.

מתנגד עקרונית לנתק בניהם.

ועל דרך זה יהיה אפשר לומר שגם לחילונים יש סוג של יראת שמיים.

תראה, את דבריו כבר הביאו כאן מספיק פעמים ניקים בשם עצמם, וכתבתי את דעתי בנושא.

אז מה התחדש? שהרב שרלו אמר את זה? נו שוין. לא מטריד אותי.

ובנוסף, אני אמוד מסכים עם הנכתב פה: תשובה קצת מוזרה - לקראת נישואין וזוגיות, כלומר, נניח והכל טוב ונכון ונאה. אני לא מוכן שאמא של הילדים שלי תלך לא בצניעות. נקודה.

ושפתי לא אכלא מלהעיר על עצם העניין של הבאת הראיה מהרב שרלו, אני לא מתכונן להכנס כעת לויכוח עליו אישית, אבל כמדומני שאין בר דעת שיאמר שהוא יכול להיות בר פלוגתא של ר' אברום, של הרצי"ה, של הרב אלי'הו, של הרב ליאור, וכו', 

ובכן, אתגר, מי מכל המגיבים כאן שהסכימו עימו, מוכנים לומר כאן שיש להם צד (צד!!) שאחד מהנ"ל יסכים איתו?

עצוב האינפלציה שקיימת אצלנו, שכל מי שנושא בתואר "רב" הוא שווה לכל אחד אחר שנושא בתואר הזה... 

יש לך סולם ערכים מסויים ואתה הולך על פיו וזה בסדר גמור. בהצלחה.

לא הבאתי את הרב שרלו כראיה, אלא הוא פשוט ניסח את הדברים בצורה מדוייקת והביא סברות שנראות לי מאוד טובות. הבאתי את הדברים ותייגתי אותך כדי לאפשר לדיון בעצם הסברות בנושא. אני חושב שאתה יכול להחכים אותנו בתגובה עניינית על עצם הדברים שכתובים. אם תרצה להתמודד עם הדברים ולשתף אותנו אני אשמח.

מאוד היה חשוב לי לתייג גם אנשים כמוך שיתנגדו לדברים כדי שנזכה לדיון פורה. 

מאוד שמחתי על התגובה של @אוי טאטע!.

מצר על דבריך על הרב שרלו, אבל אין לי עניין לדון עליו עכשיו וכדאי באמת שלא נתעסק בזה.

אגיב במשפטים ספורים לכל טיעון, בהם אתמצת את עיקר הטענה.

היא שגויה כי צריך ההלכה היא עצומה ורחבה, ואתה בוחן את דרכה דרך קריטריון אחד בלבד; - נו, כבר דיברנו על זה. בעיני זה קריטריון מרכזי. איי, כולם אומרים "ולשון הרע מה" אז התשובה שלי לזה היא: 

לא שאני משווה חלילה, אני רק רוצה להראות שאמירת "לשה"ר" היא דמגוגיה, לא הכל נמדד בכמות הלאווין ועשין וארורין שעובר העובר, אלא במה הדבר מבטא.

היא שגויה, כי אינך יכול להיכנס באופן שטחי כזה לתוך עולמה הרוחני; איני רואה כאן שום טענה, בעברית תקנית הקונטרה לדברים היא המשפט הבא: "הַחֵ֤פֶץ לַֽיהֹוָה֙ בְּעֹל֣וֹת וּזְבָחִ֔ים כִּשְׁמֹ֖עַ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֑ה הִנֵּ֤ה שְׁמֹ֙עַ֙ מִזֶּ֣בַח ט֔וֹב לְהַקְשִׁ֖יב מֵחֵ֥לֶב אֵילִֽים׃" אם עולם רוחני מתבטא בהשגות והרגשות וכו' וכו', הוא צודק, אבל לדעתי, מה לעשות, הבסיס לעולם רוחני הוא ההקשבה להלכה. ובמחילת כבודו של הרב שרלו, אני לא מוכן לקבל את דבריו שזה מדד שטחי.

היא שגויה כי הקשר בין שרוולים קצרים ובין רפורמים הוא כה רחוק, עד שאיני מבין איך נפלת בו; - כהמשך לדברים הנזכרים, אני חושב שאין מרחק גדול מידי בין להתחיל באמירות שנותנות משקל כלשהוא למשהו בניגוד להלכה הפשוטה והברורה, לבין ללכת עם זה הלאה, והלאה, והלאה.... (אני בטוח שהרב שרלו יודע את ההיסטוריה הנחמדה שלנו, מה לעשות, לא שייך לקחת שוב את הסיכון, מספיק כבר השמדנו את עצמינו, לא הגיע הזמן שנלמד לקח?)

היא שגויה כי את המילים ״פוטנציאל הרסני״ כדאי לשמור לעבירות חמורות בהרבה הרבה; - שם, שם. (למי שלא בקיא בספרות התורנית- הכוונה כאן היא "כנ"ל".)

היא שגויה כי ההנחה שנאמנותו של הדור הבא להלכה תלוי באופן כה מוחלט באורך השרוולים – היא כל כך לא ברורה. - משפט שקצת קשה להתווכח איתו, הבה וננסח את ההנחה עליה הוא מבקש לחלוק באופן הבא: "נאמנותו של הדור הבא להלכה, תלויה בנאמנות להלכה שהם יראו אצל בני הדור הזה". נכון או לא נכון?____ שרוולים קצרים הם "נאמנות להלכה"? ___, ובכן, מי שענה נכונה על שתי השאלות, ומכיר את דרכי ההיסק של הלוגיקה, מסקנתו בידו.

חלק מתוך זה הוא צורת הלבוש. חלק. משפט נכון בהחלט.

ולגבי הסוף, אני בכנות (!) לא מבין. אתה מצר על כך שאני חושב שהוא לא יכול להיות בר פלוגתא של ר' אברום? ברצינות? בכוונה לא כתבתי כלום עליו, כי כמוני כמוך לחשוב שזה לא המקום לדון עליו, והדגשתי שאיני נכנס לזה, אבל גם לומר שסוף כל סוף קיימת היררכיה אי אפשר?

ולסיום, תודה באמת על זה:

"הבאתי את הדברים ותייגתי אותך כדי לאפשר לדיון בעצם הסברות בנושא. אני חושב שאתה יכול להחכים אותנו בתגובה עניינית על עצם הדברים שכתובים. אם תרצה להתמודד עם הדברים ולשתף אותנו אני אשמח.

מאוד היה חשוב לי לתייג גם אנשים כמוך שיתנגדו לדברים כדי שנזכה לדיון פורה." 

מעריך אותך!

ברשותך אתייחס לבנתיים לחלק אחד מהטענות.

 אני באמת לא מבין למה אתה חושב שהטענה עם לשון הרע היא דמוגגיה זולה. במה בא יותר לידי ביטוי עבודת ה' שלנו, בהמנעות מאמירת לשון הרע או בהקפדה על דיקוק מצוות כלשהו? אני באמת שלא יודע להכריע בין השניים. מה אתה חושב? אתה יכול להכריע בין השניים?

לא לחינם הבאתי את המערכון ההוא.

מה חושב האדם הממוצע כשהגברת טוענת בתוקף "מה, אתה לא מדבר לפעמים לה"ר? מדבר! אז אנחנו לפעמים אוכלים אנשים, אז מה קרה, להעיף אותנו מהמניין?"

ובינינו, אכילת אדם היא בערך אחד חלקי עשר לאווין ועשין מלשה"ר, ואין בה שום ארור. אז זה אומר שהיא צודקת?

יותר מזה, כנראה שאכילת בשר אדם היא גם פחות לאווין ועשין מצניעות.. נו אז?

גם אז תאמר ש"אתה לא יכול להכריע"?

שנינו יודעים שלא. למה?

ענווה? קטנות? ראיה הגיונית? פחות גאווה?

מה עשיתי לך?

אמרתי עלייך משהו רע?

זה שזה נגד ההלכה את מסכימה (אני מקווה) אם את במקום שטוב לך עם זה - תחיי את חייך! שפטתי אותך? אני רק הבאתי את העמדה העובדתית של ההלכה, זה אסור?

מה הקשר ל"שמץ של מושג מה זה צניעות של בחורה"? אני זלזלתי בבחורה שלא הולכת בצניעות? אני בזתי לה? 

זכותי לומר שאני רואה בזה מקום מאוד מרכזי בהלכה. זה עובדה אובייקטיבית. לא סובייקטיבית כלפי בחורה פלונית או אלמונית שקשה-לה -עם - ההלכה - הזו- שהיא- הלכה - מרכזית - בעיני.

זה קשה לתפיסה?

מה עם קצת ענווה מצידך? קצת לקרוא ביושרה מה שכתבתי ולא לתקוף סתם בארטילריה?

אבל בבקשה ממך, כשאת נותנת מוסר אישי למישהו (מה שאני לא עשיתי! אלא דיברתי ברמת ההלכה העובדתית, בלי לדון מי שיש לו קושי) תתבונני לרגע במראה, שמא קורה יש לך ליטול מבין עינייך.

מאוד כאב לי לקרוא את ההסתכלות שלך על הדברים שלי. את הפרשנות שאת נותנת להם.

|צונזר| רציתי לומר עוד משהו. אוותר עליו בנתיים.

את כותבת בסערת רגשות, מתוך אימפולסיביות ותחושת פגיעה אישית.

מה אני אמור להוציא מכל ההודעה המבולבלת הזו?

מה שילבתי כרצוני? מה "הכל כדי לומר אני צודק"? מה "הכל כשר" מה את רוצה מחיי? מה עשיתי לך רע?

כלומר, אני במין מה, זה נקודה רגישה אצלך וכשמישהו מעיז להגיד דעה שלא נוח לך איתה את יוצאת עליו בחרב וחנית.

סורי, אבל מצפון אין לי מזה.

אגיד את מה שצנזרתי קודם.

אני מיום ליום, לצערי, מרגיש שיש לך תחושה של נרדפות מכל מי שמראה טיפת דוסיות יותר ממך.

כל מי שיביע עמדה דוסית, תעשי ממנו אדם אנטיפאטי, לא הומאני, מושחת ומסלף.

אני לא יודע מאיפה זה נובע, פסיכולוג אני בנתיים לא. אבל כבוד גדול זה לא מוסיף לך.

אגב, סיכום הדברים הוא שאני, שהולך לפי מה שאומרים הרבנים, מעוות הכל כדי לומר שאני צודק, ואת, שקוראת לי "לצאת מזה" מכל מה שאומרים הרבנים, את המוצלחת בסיפור?

ומישהי כאן הזכירה גאווה קודם? 

וזה נקרא "העולם הרוחני"

הנה את מוכיחה כמה שאני צודק, כמה זה מאפיין עמוק ויסודי, הכאב שלך על מי שרוצה הקפדה בצניעות, הוא כולל זלזול כללי, ברבנים, בשיח הלכתי...

אם עוד היה לי צד שאולי זה לא כזה מאפיין עמוק, את הוכחת במו ידייך ומקלדתך כמה אני צודק. 

עריכה: אני מקווה ששמת לב שטענת טענה א' עניתי לך עליה, ואז את אומרת "זה בדיוק הבעיה" ושופכת עלי אש וגפרית בשם טענה אחרת בכלל. 

זה לא מראה שאת מטילה במומך, שאת זו שתערבבי תדברים רק כדי לצאת הצודקת? תעברי בחוסר סדר מדבר לדבר ומטענה לטענה, רק כדי להראות כמה אני לא בסדר בכך ש-שומו שמיים, אני מעיז לייחס חשיבות לצניעות??

ועוד משהו שהתאפקתי קודם מלומר, אבל כלכך הרגזת אותי כעת עד שאני כן אומר אותו:

את מאמינה בכל הבלה בלה הזה של עולם רוחני בלי גבולות ההלכה?

אני אציע לך בחור שמאונן, קבוע. אבל יש לו "עולם רוחני" תקחי?

ויודעת מה, לא מאונן. סתם יושב לשזוף את עיניו בנשים נאות וחשופות. תקחי?

הרי לא תיקחי, נכון?

אז די כבר עם לגונן בדמגוגיה הזו על פריצות מהצד השני. 

א' למה פסילה? כמה פעמים אצטרך לכתוב שאני אכן לא שופט אף אחת באופן אישי, אלא מדבר ברמת העקרון, כך אני רואה את ההלכה, וזו זכותי, מה לעשות. בת שקשה לה? לא אמרתי עליה שהיא מרשעת.

וכהמשך לזה - מה זה "את האחרים תקבל"? אני אכן מכבד את האחרים גם, זה מחייב אותי לישא מישהי כזו? קשה לה? אז אני מכיל, ומלא אמפתיה, אבל מה אעשה ואת ביתי ארצה לבנות על יסידות מסויימים, מיש קשה לה, בצער רב אוותר על ההזדמנות לעשות זאת איתה. מה רע בלומר דבר כזה? אין לאדם זכות לומר שיש מישהי שקשייה לצערו לא עולים בקנה אחד עם שאיפותיו? עד כמה ניתן לכפות עלינו ליברליות?

בכנות. זה כואב שאדם שכותב שבעיניו שמירה על צניעות מוחלטת היא ערך מרכזי, אמור להרגיש רע עם עצמו ו"לצאת מזה"...

ב' לגבי דעות כאלו ואחרות, אני אמרתי משהו בנושא? אני אמרתי המ ההגדרה שלי שעל פי'ה את אומרת שאני הזוי? על פי מה, גבירתי הנכבדה, על פי מה? בואי נסכם שאני מדבר על רמת צניעות שהיא בסיסית גם לפי הרבנים הכי מקילים, זה יהיה בסדר בעינייך? את יורדת עלי לחינם! על דברים שלא אמרתי!!

באמת שזה כואב לי מאוד. שאת בוחרת ככה לראות את התמונה. צר לי מאוד. אבל מה אעשה, בחירה שלך.

שיהיה.

באמת שנגמר לי מה להגיד.

עשי חיל. מאחל לך כל טוב. בכנות.

את ההלכה בל"נ ובע"ה אומר בלי לעגל פינות.

אבל לעולם לא אומר קישטה למי שקשה לו.

גם כאן לא עשיתי זאת.

אני חושב ש@פשוט אני.. יוכל להעיד עלי את זה.

שאני לא מוותר על עקרונותי ולא מעגל אותם.

אבל מכבד ולא פוסל אנשים בגלל התמודדיות שלהם. 

עושה לי הרגשה טובה כאשר מקויים בי "יהללך זר ולא פיך".

תודה על העדות.

לחוסר הקפדה בדקדוק הלכה מסויים? זה נראה לך בר השוואה?

ובמחילה, אם לא השוואת - אני לא מבין למה התכוונת.

כתבתי מפורש שלא באתי להשוות.

אז מה כן באתי לומר?

שלא הכל נמדד בכמות הלאווין והעשין והארורין.

ואדרבה, דווקא מכח תמיהתך - תבין את כוונתי הכי טוב.

הרי קניבאליזם זה נורא! זה מחריד! זה.. זה.. זה.. אין מילים!!

וכמה לאווין יש על זה? וכמה עשין? וכמה אורורין?

ולמה?

כנראה יש עוד דרכים למדוד מרכזיות ערכית והלכתית, חוץ מלשים ערמה של כרטיסי עבירות ומצוות ולמדוד מי גבוהה יותר.

אגב, איני יודע למה אתה מגדיר צניעות כ"דקדוק הלכה מסויים", יכול להיות שבהטקנה הזו של חומרת הדבר טמון יסוד ההבדל בינינו, בעיניך זה "דקדוק הלכה מסויים" ובעיני זה הלכה. זה הלכה. זה הלכה. נקודה.

אז אני לא מבין איך אתה מכריע בניהם מה יותר חמור.

דקדוק הלכה הכוונה - הגדרים המדוייקים לגמרי ולא פחות.

אז שוב:

ואתה רואה שקניבליזם חמור בעיניך יותר מהלכות אחרות.

למה?

אתה מקבל את זה שיש מדד להבנת חומרת הדבר, לא רק על פי כמה לאווין יש בו, נכון?

אז על פי מה כן?

אדרבה, הכדור אצלך...

לפי מה שאני מבין ממך אתה קובע שגדרי הלבוש הרבה יותר חשובים מאמירת לשון הרע - ועל זאת אשאל אותך - מניין לך?

קשה מאוד לנסח את זה במילים וכל שכן בכתיבה. זה האמת.

אבל כמו שאמרתי, הכדור אצלך לא פחות ממה שהוא אצלי. אתה יכול להציג סולם ברור של דרגות חומרה?

לפי מה? ב"א למקום לעומת ב"א לחבירו? כמות לאווין? מה כן?

אני לא מבחין בניהם. אם אחד מהם 'עילה לפסול' אז השני גם. אם אחד מהם לא כזה -אז גם השני לא כזה.

לדבריך כל המצוות שוות זו לזו.

אם תתחתן עם מי שמדברת לשה"ר, תתחתן גם אם מחללת שבת.

אם תפסול מחללת שבת, תפסול גם מי שלא נוטלת מים אחרונים.

ככה?

מי שחי בתודעה של אדם שמקבל ציוויים מלמעלה אז זה ממש לא משנה מה הוא מקבל - ציווי חמור או ציווי קל. עושים מה שה' אומר וזהו בלי לשאול שאלות, בלי לסווג לקריטריונים.

התודעה הדתית הזאת חשובה לי פי אלף מקיום או חוסר קיום מצווה כזאת או אחרת.

ואני גם יכול הלביא את הציטוט של "כל האומר מצווה זו קלה ומצווה זו חמורה".

אבל בשורה תחתונה, אם תבקש מישהי שצדיקה כישי אבי דוד כנראה ילבינו שערות ראשך.

אתה מוכרח להגדיר את דרישותיך,

מה זה "במידה מסויימת כן"?

מה תכל'ס? למעיישה?

לא תבדיל בין מחללת שבת למי שלא נוטלת מים אחרונים?

כי אין לי שום 'דרישות'.

ברגע שאני אמצא מישהי לדרך משותפת (כוללת גידול וחינוך ילדים וכולי) אז אני אקח בשתי ידיים.

הרב שרקי אומר שלהכנס לזוגיות עם חילונית זאת 'מיטה חולה' אך זה אפשרי אם מתקיימים שלושה תנאים שבהם לא מתפשרים - כשרות, טהרת המשפחה, חינוך ילדים.

בסופו של דבר - לא הכל משותף בזוגיות ולכן העיקר שהדרך והדינמיקה היא טובה.

אין לי רצון להכנס לקשקע של בת הזוג אלא לבנות איתה משהו ביחד. ואם זה אפשרי - אז לא כ"כ אכפת לי לאותו עניין לגבי ההקפדה האישית שלה בדברים שפחות משפיעים עלי.

אני מאמין שמשהי שחשוב לה המצוות היא תקפיד עליהם ולכן רוב הסיכויים שאני יוכל לסלול דרך משותפת עם מישהי שתקפיד ביותר מצוות מאשר ממשהי שתקפיד ביותר מצוות.

ברור גם שאם מישהי תעשה משהו שגורם לי לסלידה אז אני אסלוד.

בכל אופן - העיקר זה הדרך המשותפת ולא ההקפדה או חוסר הקפדה של שני הצדדים.

לכן, הדרך המשותפת תעסיק אותי.

ההבנה הזאת שאין הבחנה במחוייבות במצווה אחת לשנייה היא לדוגמא מאוד מעסיקה, כי היא קשורה לדרך.

אני כל כך רחוק מהמחשבה של להכנס לזוגיות עם חילוניה, גם אם היא מואילה בטובה לשמור טהרה וכשרות.

לדעתי, ועל פי מה שקיבלתי מרבותינו גדולי ישראל בעניין השקפת היהדות על מושג הזוגיות, גישה כזו זה פשוט הפסד של כל המושג, זה לא זוגיות, אולי צל צילה של זוגיות.

הזוגיות היא שותפות מוחלטת, שותפות עמוקה ויסודית, היא בניין משותף, התקדמות משותפת. עולם משותף, עליה משותפת, עבודת ה' משותפת. הכל!

דווקא האמירה שלך על "דרך משותפת" היא היא מה שאמורה להוביל למסקנה כמותי, אלא אם כן "דרך משותפת" בעיניך זו עבודת קבלנות, שיש לנו עניין להגיע למקום מסויים בדורות שנעמיד, ואז אשה שמוכנה לחנך כך את הילדים היא סבבה, (אגב, ובהתעלם כעת מכך שפרקטית אני פשוט לא מאמין שזה יתכן, בנים לאמא חילוניה לא ייצאו כמו בנים לאמא יראת שמים, גם אם הם ילמדו בנטורי קרתא) אבל מה לעשות, שאני רואה את המילים "דרך משותפת" כמילים הרבה יותר מקיפות, הרבה יותר כוללות, זה דרך משותפת לגבי כל חיינו, כל מערכותינו! זה "דרך" שנעבור יחדיו! אנו, הזוג, מצפים לצעוד יחדיו בדרך הארוכה של מסכת חיינו, יד ביד, עין בעין!

אני מרגיש שלא מיציתי את הסברת האבסורד שאני רואה בסברה כזו, של להקים זוגיות עם מי שאינה מקפידה כלל במצוות. אבל אני מיואש מלמצות, כי זה כל כך ענק.. בכל המילים שאגיד אני ארגיש שלא מיציתי..  

אם אדם חושב שהשאיפה הזו היא "להכנס לקישקע" של בת הזוג, אז באמת עולמי ועולמו רחוקים כל כך..

[אגב, זה לדעתי גם עוול, פשוט עוול. להגדיר שאיפה כזו ככניסה לקישקע, משל לא היו כל הביינישים הסבורים כמותי אלא כתבי רכילות בצהובונים, שכל עניינם בחיים זה לרחרח ולרכל אודות גודל שמלותיהן של הבנות בשכונה. כל כך מגעיל להעמיד כך את הדברים. אפילו אם אתה חולק עימי על מהות הזוגיות, או על חשיבות בצניעות. למה להעמיד באור כל כך בוטה, כל כך מגעיל, את דעתי. האם באמתובתמים אתה חושב שזה מגיע מרצון לנבור בקישקע'ס? כואב לקרוא]

עכשיו גם נפל לי סופית האסימון שאין סיכוי שנגיע להסכמה בעניין הצניעות. כי המחלוקת בינינו היא הרבה הרבה הרבה יותר עמוקה, מתחילה הרבה יותר מוקדם. זה לא ויכוח נקודתי על מהותה של צניעות, אלא על יסוד הזוגיות, על צורת הבחירה בבת הזוג.

ואגב, אל תאמר "אין לי דרישות" כי עובדה שיש לך - טהרה חינוך וכשרות, אינם דרישות?

אלא מה, שיש מי שעמלו להחדיר למילה דרישות את הקונוטציה של השפיטה והביקורתיות.... במהלך פוסטמודרני מובהק. במקום להבין ש"דרישה" אינה שפיטה של האחר, אלא, מה לעשות, הקריטריונים החשובים לאדם בבואו לנהל שותפות עם אחר. זה הכל.

והלכך, אין מי שאין לו דרישות, פשוט אין, החל מדרישה למין מסויים, עבור בדרישה לאופי מסויים, וכלה, מה לעשות, בדרישה לעולם רוחני מסויים.

מתנצל מאוד על הסגנון הבוטה.

אבל בסופו של דבר תוכל להסכים איתי ש'דרך' זה משהו כללי, לא?

ברגע שנכנסים לפרטים אתה כבר לא מדבר על 'דרך', אתה מדבר על פרטים. אני טועה?

מקבל את ההתנצלות, מההיכרות איתך אני בטוח שזה לא בכוונה.

לדעתי אתה טועה, והנה עוד שורש ויכוח בינינו (אנחנו יכולים לפתוח משתלה...), דרך היא אמנם כללית, אבל באומרי כללי איני מתכוון לטשטש את חשיבותם של הפרטים, אלא להעלות את כולם בקנה אחד, דווקא ה"כלליות" שלה היא היא המחייבת את דיוק פרטיה.

איך נאמר? היא כללית כמו הרמוניה. לא כמו סופר. 

אסביר יותר למה אני מתכוון.

במקרה שהבחורה "סבבה והכל אבל..." יש פרט מסויים שלא מסתדר. זה משהו פרטי. זה לא אומר תמיד על גישה. במידה ובגישה היא באמת סבבה אבל יש פרט מסויים זה מבחינתי מתחיל ונגמר בפרט לא?

אני ממש לא מתכוון לטשטש פרטים. וברור שאם זה פרט ועוד פרט ועוד פרט אז הגיוני מאוד שיש פה משהו כללי בגישה של הבנאדם.

ואשמח מאוד אם תתן לי דוגמא למקרה שבו אתה לא תראה צורך לבדוק ביחס לעבודת ה' האישית שלה. כי עדיין לא הבנתי את המקום הזה לפי מה שאתה מציג.

אז אנחנו חוזרים לדון ברמת המשמעות של כל דבר, ומה עלשות, לדעתי צניעות לא עונה על הקריטריון "סבבה והכל אבל"....

וזה דווקא היה נראה שאתה מסכים פחות או יותר עם דברי הרב שרקי, מה שלא עולה בקנה אחד עם דבריך האחרונים.

דוגמה? לוידע, לא רוצה לשלוף.

אתה נותן בכלל לבחורה מקום בעבודת ה' שלה שאליו אתה לא נכנס וגם לא בוחן אותה?

לגבי הדוגמא לחילוניה - ברור שלא מסתבר שאני אצא עכשיו עם מישהי שלא מקיימת אורח חיים דתי. אבל האמירה הנ"ל שהזכרתי בשם הרב שרקי היא לא - "יאללה בואו נצא עם חילוניות!!" אלא "לא בטוח שמתגרשים על זה", זה מה קשור לעניינו? - זה נותן פרספקטיבה על קשר.

מבחינתי הקפדה על גדרי לבוש זה הקפדה על דקדוק הלכתי (כל עוד זה די קרוב לגדר ההלכתי). כמו לברור אוכל בשבת וכיוצ"ב. לכן זה יכול להיות במקרים מסויימים עדיין בגדר של "סבבה והכל אבל...". זה יכול להיות פרט ולא עניין כללי.

לכן איני יכול לשולפה..

זה באמת קונפילקט, אני לא מתבייש בכך שאין לי עליו תשובה חדה.

הכיוון פחות או יותר הוא שאני מחפש מישהי ברמה שלי, ומכאן ואילך - נצטרך לדון מה לדעתי מאפיין משמעותי יותר ומה פחות, כדי שאוכל לאמוד אם מאפיינים XYZ הם מאפיינים שגורמים להניח על הרמה הדתית שלה הנחה מסויימת, שלפיה אדע שהיא מתאימה/לא מתאימה לי, או שלא.

לגבי הדוגמה, לא חשבתי שזה "יאללה בא נצא עם חילוניות", ועדיין זה מופקע מבחינתי, מופקע לחלוטין.

אגב, מה שציטטת זה שהוא אמר שזה כבר שיקול מלכתחילה, לא על נשוי ששואל אם להתגרש.

ובכל מקרה, זה עדיין יהיה מנוגד להלכה, כי ההלכה, מה לעשות, כן דורשת גירושין על רמה מסויימת של חוסר צניעות. ולצערינו זה לא היה חלק מרשימת הקריטריונים שהבאת בשמו.

(אגב, עצם כך שחז"ל דורשים לתת גט לפורעת ראשה בשוק ולא למדברת לשה"ר, יכולה לתת לך את הפרספקטיבה שלהם על הנושא, גם אם אני אישית לא מצליח לשכנע אותך במרכזיותה של הצניעות)

כי הדרך הכללית מעסיקה אותי יותר מאשר הצמדות לפרטים.

בכלל, המושג "רמה דתית" הוא לא משהו שאני אוהב. שלוקחים אותו יותר מדי ברצינות הוא מנתק ממושגים יותר עליונים כמו "יראת שמיים", "אהבת תורה" וכולי.

בעצם לפי מה שהבנתי את הקונפליקט שבדבריך - ע"פ החשיבה זאת אתה לא תתן שום מקום אישי בעבודת ה' לאישה שלא קשור אליך וכן, להיפך, שום מקום בעבודת ה' שלך לא שייך אישית רק לך אלא גם קשור אליה. אני חושב שעובדתית זה לא נכון. יש מקום אישיים שלנו שלא משפיעים על היחס שלנו לאחר. ברובד הנגלה. 

אם אתה לא נותן לצד השני ספייס ממך ולך ספייס ממנו זה נראה לי לא בריא בעליל.

תקן אותי, אולי לא הבנתי אותך נכון.

כפי שכתבתי, אתה רואה "כללי" כמו סופר, שפריט פלוני או אלמוני על המדף לא ממש משפיע. ואני רואה "כללי" כמו הרמוניה, שכל חריגה צורמת.

ולא הבנת את הקונפליקט, כי אם כדבריך למה שיהיה קונפליקט? הכל ברור - שאלת מה יהיה מקוםש לא אכנס לה - ואני צריך לענות שאין כזה מקום, לא?

אז באמת לא, ולכן זה קונפליקט.

(אני מאוד גורס בדעה של לתת ספייס, וזה באמת קונפליקט בדיוק בגלל השילוב)

ושוב, המטרה בסך הכל היא שאנו נהיה על אותה נקודה בסולם, ובע"ה נצעד יחדיו...

תוכ"ד שאני כותב עולה בי הגדרה מסויימת, שודאי אינה מושלמת, אבל יש בה בנותן טעם: לכשלונות ונפילות, לא נכנס אחד לשני, אבל לצורת חיים מסויימת, של "ככה אני", אכן נרצה להיות שווים ותואמים! 

סתם נזכרתי במהלך היום, שבספר הנפלא והמיוחד "מכתבים לטליה" הסביר דב הי"ד היטב מאוד את העמדה "שלי" בעניין השותפות שבזוגיות והתבטאותה החיי הדת והרוחניות, ממילץ בחום לעיין שם.

ונקודה שממש הכאיבה לי לחשוב עלה:

תדמיינו את כל השרשור הזה בכיוון ההפוך, על בחורה שטוענת שלא תרצה לצאת עם מישהו שעיניו צופות מכל הבא ליד.

האם עמדתכם הייתה תואמת את עמדתכם כאן?

ומה עם הסוג השני של "הכיוון ההפוך" - מי שיאמר שהוא לא רוצה מישהי שיותר דוסית ממנו, שהוא חולק על הנהגותיה הדתיות המוקצנות מידי לטעמו.

מה אז תהייה העמדה?

אני חושב שבגד שאינו צנוע זה בדיוק הצד השני של המטבע לחוסר שמירת עיניים, לא ברור לי למה לחלק בין צועק לקצר. (ואגב, בעוד שצועק אין לו קריטריונים ברורים, לקצר יש...)

מעניין שאתה מבטל כל כך את העניין השיוך החברתי. ככל הידוע לי עצם השיוך לחברה שמקפידה במצווות ויראת שמיים, היא היא גם כן פרט מפרטי ההתנהלות "כלפי שמיא".

טוב, אולי אפשר לומר שהבנתי מה אתה מתכוון....

על כל פנים - אז אתה מסכים שצורות מסויימות של חוסר צניעות - כן תפסוך עליהם הצעה? כלומר, נניח וקצר לא, אבל צועק כן? שוב ושוב אנו רואים שיש לנו (לך ולי, ספציפית) מחלוקת מאוד נקודתית, שנינו מסכימים על עיקרון מסויים, ומתווכחים היכן הוא חל.. נו, לחיים ולשלום...

ביחס לשיוך, אני מסכים איתך, אבל שים לב לכמות המקרים שזה לא רלוונטי, כלומר: נכון שמרכזניק, שחושב שמרכגז זה הדרך המדוייקת ביותר, ומבקר את הגושניקים, אתה יכול לומר לו שתכל'ס אי אפשר לטעון שהוא יותר טוב מהם וכו' ככל אשר ביארת.

אבל כשהנידון אינו מול עמדה שונה בבית המדרש. אלא מול "לייטיות", אזי דברים ברורים הם שיש בשיוך מימד מרכזי ביותר של יראת שמים ו"כלפי שמיא"...

דהיינו, פשוט ש"תתי מגזר" למיניהם, המדקדקים יותר במצוות, בהחלט יש עניין תורני להשתייך אליהם ולא אל "תתי המגזר" למיניהם, שפחות יראי שמיים....

(על השימוש במילה "מדקדקים" במקום "מקפידים" - הקרדיט להרב סולטנוביץ' בשיעור שמסר השבוע לרגל הוצאת הספר החדש של הרב מלמד)

מעניין, טענת שניתן להקביל זאת לגבר שמשוטט בעיניו לכל עבר, מה שבוודאי בחורה לא תרצה....

לגבי התתי מגזרים - נו נו, מה אני אגיד לך.....

החלוקה הוא בין לשון שמבטאת תוקף, דין, ללשון עדינה ומושכת יותר, הוא אמר שהוא מעדיף "הידור" על פני "חומרא" ודקדוק על פני הקפדה שהיא מלשון "קפידא"

העניין הוא עקרוני, האם רק בחור שרוצה בחורה צנועה "חוטף על הראש" או שבמוסר אחיד גם כלפי בחורה שתרצה בחור צנוע... משום מה זה נראה לי שרק הראשון הוא ה"לא לגיטימי"..

אתה לכאורה צודק... אבל העיקרון שלו מובן..

ולי זה נראה מוסר כפול.... משתי בחינות, גם מדוסים לעומת לא דוסים, וגם מבנים לעומת בנות.

תלוי עד כמה נפק"מ בנידון המדובר.

בכל מקרה כאן זה לא היה הידור במקום חומרא אלא דקדוק במקום הקפדה, בזה כמדומני שאכן אין הבדל.

מגזר של פחות מדקדקים במצוות?

הקפדה על מצוות זה עניין מגזרי או תת מגזרי? זה נראה לי דבר אישי.

לא נראה לי שזה עיקר דבריך סתם נשמע לי מוזר

אתה לא שמעת על הבדלים בנושא? ברצינות....

אבל בסופו של דבר - הקפדה או לא זאת החלטה תלוייה נטו באופן אישי.

ברוב דיבורים על מגזריות אפשר לחשוב כאילו המחוייבות היא למגזר ולא לקב"ה. ברור לי שזאת לא הכוונה אבל עד כמה שמים את המגזר בשיח שלנו זאת נקודה רגישה שצריך לשים עליה את הדעת.  

ברור שזה תלוי באדם ולא במגזר,

אבל תכל'ס - יש את המגזרים שמכילים יותר "בני אדם" שמחליטים פחות לדקדק, ויש ההפוך.

ולגבי עד כמה זה במוקד השיחלעומת הקב"ה  - הרי זה היה עיקר מטרת תגובתי, כי ארץ השוקולד תמה על החשיבות שאני נותן למגזר לעומת הקב"ה, ואני השבתי שזה בהחלט עניין מול הקב"ה להצהיר על עצמך כשייך למגזר שיותר נאמן לו. ברור.

דווקא נראה לי שהשייכות למגזרים היא יוצרת חוצצים בין אנשים שלא הכרחים. למה שכ"כ יהיה חשוב לקב"ה בצהרה על נאמנות למגזר כזה או אחר? לא שמענו על ערך כזה. להיפך - במאמר מסע המחנות נראה שהרב קוק ממש סולד מהחלוקה למגזרים ומביא שני טענות עיקריות נגדה.

ציטוט קצר מההתחלה:

"תמיד רגילים לצלצל אצלנו בשני השמות המהוים את הקהל שלנו בכללו, והם "חרדים" ו"חפשים". שמות חדשים אשר מאז לא היו רגילים להיות מתבטאים אצלנו כלל... אבל שיהיה שם מוגבל ומיוחד לכך המתאר סיעות ומפלגות, מזה לא ידענו. וכדומה שבזה ודאי יש לנו לומר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, והלואי שנוכל להשכיח מאתנו, בכלל, את אלה שני השמות העומדים לנו לשטן על דרך החיים האיתנים והטהורים הראויים להיות שבים אלינו באור ד' אשר יאיר לנו."

ובסוף באופן יותר חריף הוא מתבטא - "אין לנו עצה אחרת, אמנם, כי אם להסיר את שמות הבעלים הללו מעל מחנותינו." ואח"כ מיד הוא אומר - "באמת, לא שני מחנות כי אם שלשה מחנות הננו מונים מאז. מסורת ישנה היא ש"צבור" הוא כולל במובנו כפי הנוטריקין שלו "צדיקים בינונים ורשעים", אבל זהו דוקא תיאור אישי"

וסוף המאמר הוא מסיים הוראה מאוד ברורה:

"תודע איש אל אחיו בשם ישראל הכללי, לא בשם מפלגתי ומחנתי. נדע, שיש לנו בכל מחנה הרבה מה לתקן והרבה מה לקבל מהאור והטוב זה מזה, ואז תופיע עלינו האורה העליונה הכללית אשר בה נושע תשועת עולמים, ותתקיים בנו התפילה המוקדשת קודש קדשים, שהננו עתידים להביעה בכל כך המית נפש "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם""

כדי להבין הסברה תסתכל בפנים, נתתי פה רק את הטענה.

מאמרי הראיה/מסע המחנות – ויקיטקסט

הרב רוצה שלא יהיה מושג של מגזר, שהולם יהיו יחדיו.

וזה רצון נהדר ונכון.

אבל אני מדבר בפועל, כשלהוותינו, בםועל, יש מגזרים.

ברור ופשוט שעלים להשתייך למגזר של יראי ה' ולא למגזר "של מי שלא ירא ה'" או ש"פחות ירא ה'".

ודו"ק.

ובאמת הגענו לזה בהסתעפות מעניין לעניין ולא בקביעה ישירה. פשוט נוצר דיון בפני עצמו על השתייכות מגזרית.

אם בפועל זה מעשי? ך'ווייס נישט. בכ"מ לא זה הנידון.

לא הבנתי למה לצאת מתוך נקודת הנחה שהמגזרים צריכים להיעלם?

מראשית הווייתו של עמ"י היו קבוצות- שנקראו שבטים.

כל שבט היה לו דגש אחר בעבודת ד'.

ישנם 70 פנים לתורה- ואינסוף רבדים וצורות להתחבר אליה, כל אחד מתחבר לדרך מסויימת לעבודת ד' לפי אופיו.

אמנם, אין זה אומר שמי שנולד במגזר מסוים- נגזר עליו לחיות בו, גם אם הוא לא מוצא את עצמו שם, אך, אדרבא, זו בדיוק הנקודה שהוא יכול לבחור להשתייך לאן שנוטה ליבו.

והעובדה היא שבשלב מסויים הותרו השבטים לבוא זה בזה, אבל זה לא מחק את המשך חלוקת העם ל-12 שבטים. פשוט שהאישה שהתחתנה עם הגבר הפכה להיות חלק משבטו.

כלומר, אין בעיה שיתחתנו בין המגזרים, אבל לא במטרה למחוק את הלגיטימציה לקבוצות שונות בעם.

מה שאני מתכוונת להגיד הוא שזה בסדר שיש מגזרים, ולא צריכים להשתייך למחנה אחד.

יש משפט קצר וקולע שממחיש את זה: אנחנו היהודים צריכים להיות מאוחדים ולא אחידים- ההבדל בסמנטיקה בין אחיד למאוחד הוא שאחיד זה זהה ללא שום שוני כזה או אחר, ומאוחד זה מאחד כמה דברים שונים ביחד שיחיו בשלום אחד עם השני, ויאהבו זה את זה על אף השוני, ולא במטרה להיות זהים.

זה ממש לא אומר שכולם יהיו יחדיו. הוא בודאי לא רוצה ששומרי תורה ומצוות ילמדו בבתי ספר של אנשים אינם שומרי תורה ומצוות.

הוא רצה שפחות התעסקו עם ההגדרה המגזרית. פחות ישימו על זה דגש (או שבכלל לא אפילו)

שימת מוקד השיח למזגריות היא דבר שלילי משתי הסיבות שהוא הביא במאמר עצמו.

הוא כותב במפורש שאדם מוגדר ברמת רוחניות/צדיקותו באופן אישי בלבד ולא קבוצתי (וככה הוא מסביר את החלוקה של צדיקים בנינויים ורשעים - היא איננה חלוקה מגזרית).

וממש אני לא מבין מה העניין ההצהרתי להשתייך ל'מגזר הנכון'... אשמח אם תעיר את עיני איזה יתרון גדול את מוצא בזה. 

אגב,

לא סתם הגענו לנקודה הזאתי בדיון הארוך הזה. זאתי נראת לי הנקודה העיקרית בכל הדיון הזה.

כמובן, לא התכוונתי שהוא רצה התערבבות, אלא כמוש אמרת - שזה לא יעמוד במוקד השיח. שהמגזריות לא תבלוט

דא עקא, כשהמצב הוא שהמגזריות היא כן בולטת וקיימת, אחרי כל הבלה בלה היפה נגד המגזריות - בפועל כל אחד מאיתנו כן מוצא את עצמו שייך למקום מסויים, והלכך אני אורמ שיש להשתייך למקום של מי שיותר יראי ה' מאשר מי שלא. הן מעשית - הרמב"ם הידוע.... והן הצהרתית..

לא מובן מה העניין ההצהרתי? אתה לא מכיר במוזג של הצהרה? אתה לא מכיר את ציטוטי הגמרות על הציצית והתפילין וכו' וכו' וכו'?  (אגב, נא לא להמשתמש בביטוי הציני "המגזר הנכון" אני אל מדבר על "מגזר נכון" אלא על חברה שהאנשים בה מכריזים על עצמם ככפופים לה' ולתורתו.

זה מושגים שבעיני הם כל כך ברורים ו"ראשוניים"ש קשה לי למצוא איך להתחיל לענות עליהם..

הוא שיש ערך בהצהרה.

והנגזרת מכך:

שאם יש קבוצה שבאופן מוצהר משועבדת יותר לתורה

וקבוצה שבאופן מוצהר - פחות.

יש ערך להשתייך לראשונה.

זה הכל.

בפלנטה שלי על כל פנים, זו המציאות.

להצהיר מחוייבות לקיום מצוות ולקב"ה זה טוב.

להצהיר על נאמנות למגזר מסויים - מאן דכר שמיה?

יש הבחנה בין חברה שאדם נמצא בה לבין מגזר.

מגזר זה אוסף של אנשים בעלי אותו דעה, אידיאולגיה, תפיסת עולם וכולי.

חברה זה אוסף של אנשים שנמצאים ביחד ומשופעים ומשפיעים אחד על השני.

ברור שנכון הכלל "תגיד לי מה החברים שלך ואגיד לך מי אתה" ומה שהרמב"ם כותב שאין דרך לא להיות מושפע מחברה שאתה נמצא בה. אבל זה לא קשור למגזר. זה קשור לחברה שאדם בוחר לחיות בה. מגזר זה משהו הרבה יותר כולל מחברה כזאת אחרת שאדם נמצא בה.

יש היום הרבה "שיח מגזרי". החלטה של כל אדם בנפרד עד כמה להיות שותף בתוך השיח הזה, ברמת ההשתייכות והצהרתיות שבזה.

לא מוצא הרבה עניין להיות שותף לשיח כזה.

נראה לי שבכל הקשור לפוליטיקה/השקפות כדאי להתעסק בו ולא מעבר.

לא דיברתי על להצהיר נאמנות למגזר.

דיברתי על כך שאדם שמשתייך למגזר שיותר יראי שמים - זה הצהרת נאמנות לה'.

באמת מוזר לי שזה כזה מופקע בעיניכם, לא חשבתי אי פעם שמישהו יכול להתווכח על הנושא.

אם אדם מצהיר על עצמו כחילוני - גם אם הוא יקיים את כל המצוות - הוא הצהיר על פחות נאמנות לה'.

וכן הלאה.

מה מסובך בזה?

מי שחושב שבנט ירא שמים כמו סמוטריץ, רק כי "מי מינה אותי לשפוט"...

אני מתלבט אם זה נאיביות או טמינת ראש בחול.

הרצון של הקב"ה לראות איזה אנשים אתה נמצא בסביבתם ולא איזה מגזר את משתייך. מגזר זה משהו מאוד כולל שלאו דווקא אומר משהו על היר"ש של האדם. חברה שאליה האדם משתייך אומרת איפה הוא רוצה להיות מושפע ומשפיע.

וראה בתגובתי הנ"ל.

אגיד מה ההבדל בין הנושא שלו לנושא שלי. - לקראת נישואין וזוגיות

כי יש תחומים שחמורים יותר מאחרים ולכן חז"ל התייחסו בחומרה לדברים שוליים גם אם הדברים עצמם לא חמורים כל כך.

לדוגמה - הגמרא מספרת על מי שהתאווה למישהי ונעשה חולה מזה, וחז"ל אסרו עליו לדבר איתה אפילו בלי לראות אותה. כי תחום העריות הוא חמור.

גם רצח הוא פחות חמור מחילול שבת, ובכל זאת מחלל שבת בלי עדים והתראה לא עושים לו כלום ורוצח אנחנו ממיתים בדרכים לא נעימות. ועוד ועוד, זאת לא סקאלה אחת של חומרה

1 אני מכיר את הרמב"ם, והרמב"ם לא סותר את הגמרא. הוא נותן כלל אצבע לקביעת חומרה, אבל המציאות מורכבת יותר ולכן כלל האצבע הזה לא תקף (מילה דוחה את השבת ועבודה דוחה את השבת אבל הענשת רוצח דוחה את העבודה ואיננה דוחה את השבת; פיקוח נפש דוחה שבת אבל לא שלש עברות, ומחלל שבת בפרהסיא כגוי לכל דבריו)

2 אני מדבר על היחס. הם מתייחסים אחרת למצוות שונות באותה דרגת עונש או שלא במתואם לדרגת העונש

3 ברור מהגמרא שהיה מדובר במעשה שמותר הלכתית. אני חושב שאחד התלמודים מספיק לי כדי להחליט לא להתחתן עם מישהי. אגב אם אתחתן איתה היא תהיה אשה נשואה ולכן זה יהיה חמור.

4 נכון, אבל לא בטוח שזה רק זה. הרמב"ם כותב בחריפות יתרה עד כמה חמורה עברת רצח, מה שלא ראיתי בעבירת "גונב איש ומכרו". בכל מקרה זאת היתה הדוגמה שהיתה לי בראש. יש הרבה דברים שחז"ל עשו שלא מן הדין. ובהחלט, נושא הצניעות (או הקטגוריה הכללית של "עריות") היה נושא משמעותי בעיניהם

מספיק לי דעה אחת שתומכת בדעתי כדי להחליט לא להתחתן עם מישהי (אם בכלל אני צריך אישור...)

1 בכל מקרה ההוכחה שהבאתי מראה שעדיפות של מצוה על מצוה אחרת לא מראה בהכרח שהיא עדיפה תמיד בכל הקשר

2 "קשה עונשן של מידות מעונשן של עריות". יש שש (?) מצוות שכל אחת שקולה ככל המצוות האחרות, כולל חמש המצוות האחרות ששקולות כל אחת וכו'.

3 ברור מההקשר - לפחות לפי הפרשנות המקובלת ולפי חלק מהאמוראים, שמה שרצו לעשות שם היה בסדר גודל של לבוש לא צנוע, מבחינת החומרה של העבירה (ואני לא יודע מה ה"לא כפשוטו" שאתה רוצה להכניס שם. יספר עמה מאחורי הגדר זה בא כפחות מלהסתכל עליה, וכך גם בירושלמי - השאלה אם יסתכל עליה או ישמע את קולה)

לא חשבתי שבאת להתיר דברים.

4 טוב אנחנו נכנסים לדיון על דוגמה, זה סתם יסיח את הדעת מהעיקר

בשום שלב לא אמרתי להגדיר נשים לפי צניעות. מה שאמרתי היה שצניעות היא דבר חשוב, ואדם שבשבילו זה חשוב מאד (עד כדי לא להתחתן עם מישהי כזאת), סדרי העדיפויות שלו הם לפחות בגדר הסביר

1

שבת היא גם לאו שעונשו בסקילה. מילה היא עשה שיש עליו כרת. כך או כך, אני חושב שהעקרון שאין סקאלה אחת של חומרה אלא יש חומרה בהקשר כן יכול להיות מוסכם

2

א"ר לוי: קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות, שזה נאמר בהן "אל" (ויקרא, י"ח, כד) וזה נאמר בהן "אלה" (דברים, כ"ה, טז). ומאי משמע דהאי "אל" קשה הוא? דכתיב "ואת אילי הארץ לקח" (יחזקאל, י"ז, יג), גבי עריות נמי הכתיב "אלה"! ההוא למעוטי מדות מכרת. ואלא מאי עודפייהו? דהתם אפשר בתשובה, והכא לא אפשר בתשובה.

(בבא בתרא, פח:).

מובא כנראה ברמב"ם וזכור לי שבמסילת ישרים

אני חושב שהמצוות ה"שקולות" הן שש. ברגע שזה יותר מאחד, זה כבר לא משנה. עבודה זרה לדעתי היא גם.

3

אנחנו נכנסים כאן לשאלות של יותר ופחות, ותמיד צריך ביחס למקובל בחברה, וכנראה אתה ואני והקוראים כאן שייכים לתרבויות שונות מבחינת מה מקובל בלבוש... אז לא נוכל לנהל דיון אמיתי

אני לא כל כך מרגיש את הפסול שאתה מציין, אבל יכול להיות שאני החריג. בכל אופן מדובר בבעיה ששיכת לאותה קטגוריה.

אני מבין את החילוק שאתה עושה בין הרחקה מעריות לבין צניעות, יש הבדל ויש משותף.

מובאות בבלי (אולי בירושלמי רק אחת מהן). מועלית האפשרות גם שהיא הייתה נשואה וגם שהייתה פנויה אחת אחרי השניה.

על סמך מה אתה אומר שזה עניין של לשון נקיה?

מהסוגיה זה לא נראה ככה, משתי סיבות עיקריות:

א' רואים שהולכים מן החמור לקל, וזה מגיע אחרון אחרי "תעמוד לפניו", ברור אם כן שלא מדובר בלשון נקיה למעשה עצמו כפי שמצינו כמה פעמים. לא יתכן שאחרי שאסרו "תעמוד לפניו" אמרו "יעשה את המעשה".

ב' הלשון "מאחורי גדר" די ברורה שמדובר על שיחה משני עברי גדר.

וזו אכן גם הדרך המצויה בהסברת הסוגיה. 

אתה גם טוען שיהא עדיף מישהי ששומרת ר"ת אף אם תאכל חזיר מאשר ההיפך?

אתה חושב שכך סבר הרמב"ם?

(זה לא ש"דווקא צניעות" הוא המגדיר בעיני, אלא שהוא מהמגדירים עיקריים, חלק מרכזי שבלתי ניתן להפחית ממרכזיותו.)

להכנס לדיון על מחלוקות בצניעות זה סטיה מהדיון.

בוא נסכם שאנו דנים רק על מה שהוא לחלוטין לא צנוע, אוקיי? לא על מה שיש בזה רב לסמוך עליו. כאן כן תסכימו איתי?

לגבי הרמב"ם,יש לעיין. ברוש יש משקל גם לרמת החומרא והעונש (וגם למספר הלאווין, לא לחינם טרח הח"ח בהקדמתו) אבל זה לא המדד הבלעדי.

אני גם מסכים שאם הנידון היה פיקו"נ ו"הקל הקל תחילה" אז ככה היינו מודדים, אבל אני לא מסכים לומר שזה המדד המדוייק לכל נפק"מ.

כמו שכבר ציינתי כאן - תצכטרו להשיב מדוע על פורעת ראשה בשוק מחיית התורה לתת גט, ועל עבירות שלםי המדד שלכם הרבה יותר חמורות - לא. (אא"כ מאכילתו) 

רוב מוחלט? אינני בטוח. מי מתיר חצאית *מעל* הברך? מי מתיר שרוול שלא נוגע במרפק מלמעלה לכל הפחות?

זה שאתה היית מתייחס לזה כנקודה, אני יודע, הרי על זה נסוב כל הויכוח בשרשור כאן.

לגבי הרמב"ם, את הברור כתבתי לדבריך, לא על דברי, את דברי כתבתי בנוסח "אני לא מסכים לומר שזה המדד הבלעדי", על כל פנים אתה שואל מנין לי - וכבר הבאתי את הסרטון של אנדרדוס, וגם דיברנו כבר על אכילת חזיר, וכ' וכ', אין עניין להמשיך ולטחון מים. אני רואה ביהדות, לאורך כל דורותיה וגדוליה, מערכת יחסים מורכבת לחומרתן וביטויין של עבירות. למרות שיש לך רמב"ם שמגדיר סולם מסויים. 

על פורעת ראשה בשוק, לגבי רבני צפון אפריקה כבר נשתברו קולמוסין בזה, והכיווון שידוע לי לתשובה הוא שזה גם תלוי המציאות, ואם המציאות היא שזה מקובל, גם אם בעבירה, אין זה כבר "דת יהודית", שכן "דת יהודית" עניינה - כדרך בנות ישאל הכשרות.

החלק של האינטימיות גם קיים, לדוגמה מטווה בשוק ומדברת עם בנ"א, אבל כפי העולה מן הסוגיא (ג"א מנסה לנבור בזיכרון...) יש אכן שני חלקים, חלק של זה, שרלוונטי בדוג' הנ"ל, וחלק של "בנות ישראל הכשרות" שהוא עניין בעצם היחס לצניעות.

ואם ישאל השואל - הלא תודה שיש רבות מבנות ישראל הכשרות שכן מקילות היום וכמשנ"ת?

שוברו בצידו:

ראשית, מן ההלכה ההיא אתה למד חשיבות מצוות צניעות. וגם אם לא חייבו לגרש בעוברת על המצווה אם רבות נוהגות כך, את גוף המצווה זה כמובן לא משנה, וממילא - הנגזרות שאנו גוזרים מן ההלכה הנ"ל לגבי החשבת ומרכזיות הצניעות - בעינן עומדות.

שנית, כבר אמרתי הלא, שאני מתמקד כעת במה שברור שאסור על פי הההלכה. לכולא עלמא. וכמדומני שב"ה ניתן לומר היום ש"רוב" בנות ישראל הכשרות. הולכות בחצאית לכה"פ עד הברך ושרוול לכה"פ עד המרפק וכו'.

כיוון שאין לפני לא את זה ולא את זה, אשמח אם תוכל להביא ציטוט. 

לגבי הסדר עדיפות, אתה מבין שלא הבאתי אותם כדי להביא ראיה, אלא כדי לגרום לך להבין מה אני רוצה...

בא לך להתחתן עם קניבאלית?

(ואנא, לא לקפוץ עלי שוב עם "אתה משווה??" תבינו מה באתי להדגים וזהו) 

הלטחון מים זה לא הלשאול את זה.. אלא לשאול את זה בשלב הזה, אחרי כל מה שנכתב. אתה מבין שאני לא אחליט כעת לשלוף שפן בדמות שו"ת מהר"י קוקוריקו משנת תרפפ"ו שבו כתוב להדיא ש"יש עוד סדרי עדיפויות"...  הסברתי את עמדתי, הסברתי למה אני מניח כך על אף הרמב"ם, ומדוע אני סבור שהרמב"ם דיבר לגבי שאלות ודברים מסויימים דווקא, אין כ"כ מה להוסיף בישורת הזו.

כנראה אכן נישאר חלוקים (לצערי....) (אא"כ אמצא את המקום בו מתבארים ד' בסוגיא הנ"ל כדברי, ואז נצטרך לראות אם זה מוכיח את טענתי או שיש לך דחיה)

אחזור על ההמלצה החמה לעבור על המכתבים הרלוונטיים ב"מכתבים לטליה" (כלומר, ממליץ בחום על כל הספר, אבל לנידון דידן כדאי לעבור על המכתבים בנושא)

גם מבין  המיעוט שמקילים, רובם מדברים על דין אמירת דבר שבקדושה כנגד הערווה, לגבי זה לא חדש לי הטענה שתלוי ברגילות, אבל אין כאן ראיה לכך שזה נחשב צנוע, ובפרט למי שנימק - שהואיל שרגילין בזה אין הרהור. והרי ברור (אני מניח שגם לך) שדיני צניעות אינם נגזרות ממציאות של הרהור.

היחיד שאולי מדבר גם על הדין לכתחילה זה הדברי חמודות, אבל לא כל כך הבנתי באמת את דבריו, (ברמת  ההבנה הבסיסית, התחביר שלו לא ברור לי.)

עכ"פ נראה לך שהכל יהיה תלוי במנהג? אם בעוד עשרים שנה יהיה מקובל להסתובב עם ביקיני - אז זה יהיה "צנוע"? 

(סתם מעניין: אם אמירת דבר שבקדושה קשורה דווקא להרהור - למה אסור גם כשאינו מביט - אם אין חציצה? ובאופן שכן מביט - מה נתחדש באיסור אמירת דשב"ק - בלא"ה נמי אסור. ומה יהיה הדין בבעל נטיות הפוכות - האם יותר לו לקרוא? סתם תמיהות שעלו לי בעקבות הקריאה, בלי קשר לנידון שלנו)

אם הם מנמקים בפירוש שאין בעיה כי אין הרהור, אז זה הטעם.

אא"כ אתה טוען שאין בכלל דיני צניעות כשאין הרהור?

טוב, דעתך היא אההמ.. מעניינת... עד כדי הדוגמה שנתתי? שוין....

(לא מסתדר, כי כנ"ל, הם נימקו בכך שאין הרהור בגלל הרגילות)

הכבוד הוא גם ענין עצמי, ולא רק סובייקטיבי.

אני לא חושב שביקיני יהיה מכובד, גם אם כולם יילכו ככה.

ואני מתווכח, כנ"ל, אם ה"יש על מה לסמוך, שאתה אוחז בו. 

ואני חושב שיש מספיק מקורות ללמוד עניין הצניעות.

ולא יראה בך ערוות דבר, לא תקרבו לגלות ערווה... וכל מה שבסוך כלל השו"ע ב"חייב אדם להתרחק מן הנשים" וכו'

לדבריך - הרי בעל אסור באמירת ד"ת מול מקומות המכוסים שבאשתו, למרות שאינה צריכה, כמובן, להקפיד על צניעותם בפניו. מה זה אומר?

ברור שיש כאן הלכות שונות. עם קריטריונים נפרדים.

נראה לי שמיצינו....

גם איתך

אלא גם ברמת ההרחקה

לדוגמה - לטלטל מוקצה בשבת מול להדליק אש כשהשבת יצאה אבל לא לפי רבינו תם.

לפי הרבה רבנים חשובים, האפשרות הראשונה היא איסור חמור (מדרבנן) והשניה היתר גמור (על אף הדעות שאסור באיסור סקילה)

והמחלוקת היא אם חצאית היא עד הקרסול או עד הברך - אבל מעל הברך אין דעה כזאת. נראה לי שהדיון פה הוא על מי שמתלבשת בדרך שאין היתר.

ועוד הערה לגבי דת יהודית - האם ההלכה מחייבת לגרש או מתירה לגרש? כי לפעמים אין לאדם ברירה אלא להתפשר על הנהגה אסורה של אשתו. הוא לא יכול להכריח אותה לכסות את ראשה, גם אם זאת ההלכה. ואם הוא יגרש אותה, ויישאר לבד, לפעמים זה מצב יור גרוע ועדיף לו להשאר במצב שהוא לא מרוצה ממעשיה של אשתו.

אני אל מסתובב באולפנות למדוד לבנות את השמלות. לא אני ולא אף אחד אחר שטוען כדברי.

אבל כשנשאלת השאלה העקרונית, וישנו דיון על מה "מורידים שידוך", מי אתה רוצה שיענה? במחוזותינו מקובל שגברים הם אלה שמתחתנים עם בנות, ואי לכך - כששואלים מה ה"קריטריונים" של מי שמעותד לישא אשה, על כרחך שגברים צריכים להחליט מה עמדתם.

הדבר הראשון שרואים הוא אורך שמלה

פשוט כי רואים אותו.

אני מניח שברגע הראשוני של המפגש קשה לראות איך היא מתפללת מנחה

אז זה יהיה לפני פגישה (במידה ויודעים - מתמונה או כי אומרים)

או אחרי פגישה אחת, שבדרך כלל הקירטריון שממליצים עליו הוא "אחרי פגישה אחת תשאל את עצמך רק אם תרצה לפגוש אותה פעם אחת נוספת, לא אם תרצה להתחתן איתה" - וזה כי בדרך כלל אין מספיק מידע בעל משמעות. ואם כל מיני תנאי סף, כמו לבוש צנוע, כבר נוכחים, אז זה בהחלט בעל משקל רב יותר.

ושוב, זה לשיטתך, שהשקלול של לבוש הוא נמוך יחסית. אני נוטה לשקלל את זה הרבה יותר גבוה.

המבט האנושי לא תמיד אומר כל כך הרבה דברים, בטח שהם לא חד משמעיים.

האורך של השמלה - אם הוא קצר מדי - אומר משהו מאד חד משמעי: יש לה בגדים קצרים מדי והיא לובשת אותם לדייט ראשון (או בתמונה שהיא שולחת לשדכנים). זאת אומרת שזה לא משהו שהיא מתביישת בו, איזה שמלה אחת שהיתה כל כך יפה שהיא התפתתה לקנות. זה מבחינתה דרך חיים מקובלת. ומספיק שניה אחת כדי לראות את זה.

והדוגמה שלך - אז כן, זה כמו להבחין שהרב מניח תפילין על המצח. יכול להיות שהדרשות שלו נפלאות, הניתוח ההלכתי שלו מדהים, והוא בדבקות נפלאה מהרגע שהוא מניח תפילין. אבל אם התפילין שלו על המצח והטלית על הצוואר, וקל להבחין בזה, אז השאר כבר לא משנה.

אשה שמגיעה לדייט בוחרת את הבגד שלה לפני זה. היא לא מצאה אותו ברחוב. ובדיוק כמו שהיא לא תבוא עם בגד צהוב שמרוח עליו קטשופ, היא לא תבוא עם בגד שהיא מתביישת בו. ולכן אם היא בחרה בבגד הזה, כנראה הוא בסדר מבחינתה. ואם הוא קצר מדי או לא - אפשר לראות. ברור שאם מדובר במשהו גבולי ממש שנמתח כשהיא התכופפה כי עברה מעליה ציפור - לא על זה דיברתי. אבל אם זה מגיע מרחק משמעותי מעל הברך או המרפק, זה לא "טעות" והיא לא מתביישת בזה. יכולים להיות המון הסברים. אבל יש גם עובדות.

ואני חושב שזה הגיוני שבחור יחליט לא לחכות לדייט ה12 כדי לשאול אותה. הוא פשוט יגיד לה שהוא לא מעוניין וילך, והיא יכולה להאשים רק את עצמה. אלא אם באמת חשוב לה להתלבש כך, ואז היא לא הפסידה כלום

את יודעת שכשאת מתלבשת כך הבחור ישים לב שכך את מתלבשת, ואת עושה את זה לא בטעות אלא כי את מאמינה שזה בסדר וזה חלק ממי שאת. ולכן העובדה היא שאת לא מתביישת בזה ואת לא מתכוונת לשנות את זה.

לא נכנס בכלל לשאלה של מה זה אומר על האישיות שלך או על יראת השמים שלך. מה שטענתי היה שזה מלמד בצורה מוחלטת מה את חושבת שלבוש ראוי מבחינתך, וההוכחה שהגעת ככה לדייט.

ולכן אם יש בחור שמפריע לו הלבוש הזה - ולא משנה כמה יראת שמיים את - הוא לא ירצה אותך ואני לא חושב שאת יכולה להתלונן. הרי בדיוק בשביל זה התלבשת כך, כדי שידע ויוכל להגיד "לא מתאים לי, אני הולך"

לא מאמינה שזה בסדר, אבל מתכוונת לעשות כך למשך השנים הקרובות. הרי זה שהוא לא ירצה אותך זה לא בגלל שאת את יודעת את ההלכה, אלא בגלל שאת לא מתכוונת לקיים אותה. אז מה את מאמינה לא משנה את התמונה

אלא אם זה ממש חשוב לך שהוא יקבל את הלבוש הפחות צנוע שלך.

אם כל מה שאת רוצה זה שהוא יכיל את ההתמודדות שלך - יהיה לו הרבה יותר קל לעשות את זה על בסיס האמונה ששניכם יודעים מה צנוע ושואפים לזה (לא יודע מה העמדה שלך בנושא, אבל ככה זה נשמע).

אם תגידי לבחור "תקשיב, לפעמים אני הולכת פחות צנוע, אבל זאת התמודדות, ובדרך כלל אני יותר" יהיה לו הרבה יותר קל לקבל את זה ולהכיל מאשר "תקשיב, אני ככה, ואתה תקבל אותי גם אם אני תמיד מתלבשת לא צנוע, ואו שאני אחנך אותך או שתלך מפה". למה שבן אדם יכנס לקשר אם הדבר הראשון שאת מראה זה החסרונות שלך? תגידי מה המעלות שלך, הוא יבין מה יש לו להפסיד, יהיה לו רצון להמשיך בקשר, ועכשיו תוכלי להגיד "אלה החסרונות שלי. תוכל להכיל אותם?" ואז באמת תהיה לו סיבה לחשוב על זה ברצינות

מנקודת המבט שלך הגיוני שזה יהיה דרך נכונה לפעול.

כפי שציינתי, זה לא שאני חושב שאך ורק צניעות היא המגדיר. אלא שהיא מבין המגדירים המרכזיים.

להגיד שזה להכנס לקישקע של הלבוש הנשי זה עוול ועיוות.

וזה מצער אותי בגלל ההערכה שלי לכותב

כמו שכתבתי כבר לפותח השרשור:

ולגבי הסוף, אני בכנות (!) לא מבין. אתה מצר על כך שאני חושב שהוא לא יכול להיות בר פלוגתא של ר' אברום? ברצינות? בכוונה לא כתבתי כלום עליו, כי כמוני כמוך לחשוב שזה לא המקום לדון עליו, והדגשתי שאיני נכנס לזה, אבל גם לומר שסוף כל סוף קיימת היררכיה אי אפשר?

באמת, @ארץ השוקולד ו@ultracrepidam (תודה על הפרגון!) באמת אתם חושבים שזה בעייתי לומר זאת?

אחרי הכל הוא סמכות הלכתית. מותר לו להביע את דעתו.

אין צורך להנמיך אותו כדי להתייחס. הרבנים הגדולים שאתה מביא הם בהחלט חשובים, אתה לא צריך להנמיך את האחרים כדי שנכיר בזה. להתקיף אד הומינם* זה טוב כשצריך, אבל כשאין צורך בזה זה דבר מאד לא טוב, במיוחד נגד סמכויות הלכתיות, ובמיוחד להנמיך אותם. זה לא טוב ולא בריא.

*הקישור לפירוש המונח

אמת, הוא סמכות הלכתית וזכותו להביע את דעתו.

ולא התכוונתי להנמיך.

אבל נראה לי שאין יותר "במקום" כמו לציין על פסק של רב, שיש רבנים אחרים, שעם כל הכבוד שיש לו, ויש, סוף כל סוף הם גדולים ממנו. ולא חושבים כך.

גם למי שהיה מביא לי את הרב ניסים קרליץ נגד משנה ברורה הייתי אומר את אותו דבר.

זה לא "להנמיך אותו" אלא להעמיד את היחס ההיררכי בין פסק של רב מכובד, לפסק של גדולי הפוסקים.

אגב, אני יודע מה זה אד הומינם, אבל כמדומה שבפסיקת הלכה יש מקום לאד הומינם, מה לעשות. (כללי הוראה, בית יוסף.. וכ 'וכו', אני בטוח שאתה יודע על מה אני מדבר)

אם מישהו מביא פסק של הרב שרלו, הוא כנראה לא התכוון לשאול האם יש פסוקים גדולים ממנו שחיוו את דעתם בנושא.

ויותר מזה, אני חושב שאם הרב שרלו עצמו פסוק משהו, הוא כנראה סבור שיש לו הסמכות ההלכתית שלא לקבל את דעת הגדולים ממנו.

ולכן אם מישהו יביא את דעת הרב ניסים קרליץ נגד המשנה ברורה, אתחשב בו - כי גם הוא ידע את המשנה ברורה ובכל זאת פסק אחרת (וכמובן כאן בא המשפט האהוב "אילו ידע __ שכך כתוב, ודאי היה שמח לצטטו, ומכאן שלא ידעו ולכן כתב מה שכתב, ולכן נלך לפי הפוסק הקדום ולא לפיו")

כלומר, אני עדיין סבור שאני צודק. אבל הבנתי את הרציונאל מאחורי סברתכם.

לכאורה באמת יותר מתאים שנעמוד כאן, ולא נמשיך לדוש בזה.

יישר כח.

הבנתי. - לקראת נישואין וזוגיות

לא עברתי על התגובות כאן,

אבל הרבה פעמים כשמעלים את הנושא-

אז בנות אומרות (ויש בזה הרבה מן האמת!) שבנים צריכים להסתכל פנימה,

ולא לשפוט על פי החיצוניות.

במילים אחרות- מכיון שאנחנו רואים שכל אחד הוא שונה ומיוחד גם אם בחוץ הוא נכנס ל'שבלונה' מסויימת- אי אפשר לקבוע כלום ע"פ החיצוניות. ולכן לבנים אסור לשפוט על זה שום דבר.

לעומת זאת,

בבירורים ולאחר מכן בדייטים, בין בחורים ובין בחורות (סביר להניח שזה כולל גם את אותן הבחורות)- אנחנו שופטים המון על המראה החיצוני. נותנים לזה חשיבות. ואז יש לנו הרבה הסברים למה החיצוניות מעידה על הפנימיות, ולמשל שהבחור/ה צריך/ה להיות בהרמוניה נפשית ולכן מה שהוא משדר זה מי שהוא.

אז השאלה שלי היא-

למה תמיד יש קשר בין החיצוניות לפנימיות וכשזה מגיע ללבוש צנוע/ לא צנוע של בנות- זה כבר לא נכון? כי סגנון הלבוש לא קשור בשום צורה אל האדם?

---

לכן אני חושב, שבין בצניעות ובין בכל ענין שהוא- היחס צריך להיות מאוזן יותר ולשקול את שני הצדדים.

ואולי אכתוב את דעתי על האיזון הזה מאוחר יותר כשיהיה לי זמן פנוי וכח

אין הכי נמי.

לא כ"כ מזדהה עם מה שכתבת לגבי ההסתכלות שלנו על חיצוניות ופנימיות.

בדרך כלל אפשר למדוד בנאדם בצורה טובה ע"פ שני דברים - מי החברים שלו וכשהוא פותח את הפה מה יוצא לו.

סטייל של הלבוש? אאאהה... פחות

ולכן ההגדרה של יראת שמיים איננה תלויה רק במעשים.

ברור שבכל מעשה טמונה מוטיבציה אך לא ניתן להבחין בדייקנות ע"פ כל מעשה איזו מוטיבציה עומדת מאחוריו.

תראי אני מניח לעצמי שכל־אחד נמשך ומתחבר למשהו אחר.

לכן אין טעם להביא מישהי שהיא לא את.

אין טעם לזייף התלהבות אם את לא מתלהבת.

מה בכל זאת מדליק אותי, זה נחמד כשבחורה באה עם חיוך ומביאה הרבה מעצמה, מדברת מספרת אבל האמת גם זה לא חובה. אפשר גם לשתוק קצת בוייב רגוע ונחמד. להיות בתחושה של ביטחון, לא שבאנו להרשים או משהו. כמו חברים שנפגשים לדבר לשחנ"ש ולבלות.

לנתב את הפגישה למקום שטוב לך ונחמד לך נניח הוא בייניש שוקיסט ומזמין אותך לפלאפל סעדון ולא בא לך. תגידי האמת פחות זורם לי אוכל שומני וזה אולי נלך למקום אחר. לא להיגרר למצב שהאווירה נעשית מאולצת או משהו.

מה אוניברסלית גרוע לדעתי (האובייקטיבית): לשחק בטלפון בזמן הפגישה, לא "לנכוח" בפגישה (איך להסביר את זה... כאילו את מנותקת ומשדרת שהדבר שהיית הכי רוצה זה להתחפף... אבל אם זה באמת ככה, אז עדיף כבר לשדר את זה...),

המדינה ברשות גברים והנשים מושלות בגבריהם - שריטות ליליות

1. להשקיע גם בקשר, יכול להיות בהבעת עניין בהודעות בין הפגישות, בהגעה בחלק מהדייטים לאזור שלו, בחלק מהתשלום,  הצעת רעיונות, ויכול להיות באופן אחר.

מקובל שהגבר מגיע בהתחלה אל האישה, אבל כדי שהקשר יעבוד לדעתי, צריך עבודה משותפת, תדאגי שהוא לא ירגיש שרק הוא דוחף בקשר.

2. לא לצפות שהוא יבין רמזים בהתחלה, אם משהו עולה שמפריע לך או את רוצה משהו תשתפי, אתם בונים יחד קשר, הוא עדיין לא מכיר אותך וממילא יהיה לו קשה להבין אותך ברמיזות.

3. דברים שהיית רוצה שהוא ישתף, תשתפי גם.

4. תהיי עצמך, אל תנסי ליצור תדמית שונה ממי שאת.

5. לתת תחושה טובה, חשוב שיהיה כיף.

6. טעויות יהיו לכל אדם מדי פעם, אם זה דברים לא משמעותיים תקבלי את הטעויות בהבנה ורוגע.

בהצלחה רבה

@הפי 

1. להשקיע מאיזה פגישה? על מנת עדיין לשמור על דינמיקה נכונה.

והוא לא מוגזם, ולא תובעני, ולא בשמיים. רק דבר אחד בלבד:

א ד י ב ו ת.

זה כל כך קל וכל כך נשי וכל כך מרים לגבר כשהאישה אדיבה.

אדיבות פירושה: ההפך מסנוביות. כשגבר מרגיש שאישה היא חתולה משועממת שמולה הוא צריך ללהטט בלי לקבל רמז האם היא נהנית או מתעניינת או אותנטית - זו חוויה מסרסת ומתישה שמוציאה את הנשמה.

גם ככה אתן משקיעות שמונה שעות בבחירת שמלה והתאפרות והסתרקות, תקדישו עוד חצי שעה להתכוננות איך לבוא ולהיות נעימה, נוכחת ומביאה את עצמי במפגש.

בחורה סנובית, מאופקת, לא הדדית, לא מרימה, אדישה להתלהבות גברית, מגיבה בסיוג, עונה באיחור להודעות, מבליטה ספקות ולבטים, משתעממת, חותכת מוקדם - כל הדברים האלה הם פשוט מעפנים ומוציאים את המיץ מהחשק לצאת לדייטים, והופך אנשים לשחוקים ומשועממים ומסוייגים...

סיוגים:

*זו החוויה האישית הרעה שלי מבנות משועממות ולא אדיבות שחותכות מוקדם, לא חייבים/חייבות להסכים

**הגיוני שזה משתנה פר מגזר ופר סגנון יציאה לדייטים (חרדי / דת"ל / לייטי)

***להיות אדיבה אין פירושו להיות "מחוייבת" - אפשר להיות אדיבה ועדיין לחתוך אחרי דייט ראשון

****להיות אדיבה אין פירושו להיות "מזוייפת" - לא צריך לצחוק מבדיחה לא מצחיקה ולא צריך לזייף התעניינות בסיפור לא מעניין. אדיבות היא פשוט ההפך מאטימות, היא רפלקטיביות והדדיות והנכחה עצמית.

יילחמו עם דובים

יפתחו שימורים

ויושיטו ידם למדפים הגבוהים

אתה רוצה שאמנה את הדברים שנשים עושות?

נשים מתאפרות

מול הארון שעות מתלבטות

רק דבר אחד אינן מבינות

כך או כך הן מספיק חמודות.

לוקחת כמה דברים לתשומת ליבי..

זה מעניין..אבל זה באמת ככה?

אני מרגישה שבנות יודעות יותר להציף קשיים ופערים ובנים יודעים יותר לטאטא ולהסתכל בעיקר.

לחייך × מיליון.. גברים אוהבים שאישה מתנהגת באצילות חיוך לא להיות מנחוסית/ קרה

הכרת תודה : על הכל .. על הזמן על הידיעה אפילו על המים / מיץ/ התעניינות / חוכמה  ( אבל שזה יהיה אמיתי לא סתם להגיד תודה)

להקשיב לו באמת.. ( לדבר על רצונות שלו / פחות רגשות לא מרגישים בנוח כמונו)

להיות באנרגיה נשית תשאירי לו את הזכרי

גם אם הוא לא מתאים .  תהיי דבש

קארמה is a...

זהו  כל השאר מלמעלה

זוגיות. נדמה לי מלפני ימים מספר.

ככל שאנו חיים יותר את עצמנו. אמיתיים וכנים יותר ומודעים יותר -

כך קל יותר, אני חושבת.

והעיקר, לענ"ד: היכול לנהל תקשורת פתוחה וכנה. לא לברוח

אפילו לא לגמרא, במקום לדבר, להקשיב.

ספרים מצויינים. וגם לרב סבתו סדרה של שיעורים.

וגם הספר של הרב מרדכי שטנברג על זוגיות חובה לדעתי.

תשמח ברצון ותשמור עליו..

א. קישור לשרשור שפתחתי פעם שאולי רלוונטי

האם הגעתם מוכנים לקשר הראשון בחייכם? - לקראת נישואין וזוגיות

ב. בעיני צריך לחלק את ההכנות לכמה מישורים.

יש את המישור הרוחני - שכולל בתוכו את ההכנה הנפשית, עבודת המידות וכו', אבל גם דברים פרקטיים שצריך לדעת כדי לנהל בית.

יש את המישור המעשי - שכולל בתוכו גם דברים מחשבתיים* וגם דברים מעשיים - מה יהיה המקום שלך בבית? מתכנן לקחת חלק בנקיונות\בישולים\קניות\נהיגה - אולי כדאי להתחיל לרכוש בזה מיומנויות.

*מחשבתיים:

איך אני הולך לפרנס את הבית והמשפחה?

מה אני עושה עם הכסף שיש לי עכשיו - בהנחה שאני בונה עליו לטווח ארוך?

ג. אל תזלזל בשלב שאתה נמצא בו - לבנות את עצמך, להכיר את עצמך, להתמודד עם עצמך - הוא חשוב, כדי שתוכל לעשות זאת עם אחרים ומול אחרים.

הערה:

כתבו פה פעמיים על עניין הפרנסה.

עד כמה זה משמעותי אם אני בחור ישיבה שכרגע לא הולך להתעסק בכסף רציני בשנים הקרובות, וכנראה יהיה אברך לפחות בהתחלה.

זה חשוב להתחיל לבנות את זה עכשיו? אצלינו הרבה מחכים עם זה עד שיוצאים לשוק העבודה אחרי כמה שנים...

שבו אתה מתחייב לזון את אשתך, אמנם אשתך יכולה למחול לך על זה אבל עקרונית היא יכולה להחליט גם להפסיק למחול יום אחד ואתה תתחייב לצאת לעבוד.

כאשר אדם רווק אין לו ריחיים על צווארו והרבה יותר קל ללמוד בשקט לימודים עיוניים, אומר לך כסטודנט עם 5 ילדים וכסטודנט רווק לשעבר, עם 5 ילדים זה הרבה יותר קשה, גם ללמוד תורה הרבה יותר קשה עם 5 ילדים.

גם בצבא, ישנן מורכבויות רבות כנשוי שאין לרווק, בכתובה אתה לא מתחייב רק לזון את אשתך, באופן כללי הרבה דברים נעשים דווקא יותר מורכבים כשמתחתנים ולא להפך.

אמנם אפשר להתפרנס גם בלי לימודים עיוניים, אפשר להיות נהג משאית או מתווך נדל"ן או שוחט או מאבטח במקומות מסויימים לבוגרי סיירות, ולעשות משכורות יפות מאוד.

אתה רוצה להיות אברך, אני מניח שהשאיפה להיות גדול בתורה וללמוד לרבנות או לדיינות יום אחד ולא להשאר אברך לנצח שזה אידאל יפה אבל אתה צריך להבין שעם הזמן ועם הנישואין ועם הילדים שיהיו בריאים אתה סוגר על האפשרויות של העתיד שלך.

אני לא הולך להתחיל לשכנע אותך מה עדיף רשב"י או רבי ישמעל לא נכנס למחלוקת, כי בסוף אתה כנראה צפוי להקשיב לרבנים שלך ולא לי אבל אעיר כמה נקודות בעניין זה.

1. נקודות החוזק נכון להיום של ישראל ביחס לאויביה הן שיש לישראל הרבה מאוד אנשים טכנולוגיים, ללמוד חדו"א, ליניארית והתמרות לפלס זה חשוב מאוד לעם ישראל כדי שננצח במלחמות.

2. גדול הנהנה מיגיע כפיו מירא שמים.

3. על פי החתם סופר העיסוק במצוות ישוב הארץ (קרי להתפרנס ממקצוע בארץ ישראל) שקול למצוות תפילין.

4. ללמוד מדעים מדויקים לפי הרמבם זה חלק ממצוות אהבת ה'.

5. על פי הגר"א חייבים ללמוד 7 החוכמות כדי להבין מה שהתורה אומרת.

זה לגבי האידאלים כשלעצמם בלימוד מקצוע עיוני ופרנסה בארץ הקודש, לגבי הכתובה כאמור מה שאתה מתחייב זה המינימום הנדרש ממך כבעל וכאבא, לא המקסימום, בפועל מה שידרש ממך כדי להקים בית יהיה הרבה יותר כדי שהבית יתפקד אבל פרנסה לבית זה די תנאי הסף הבסיסי על פי היהדות, זה שאשתך יכולה למחול לך בינתיים כשאתה אברך וסטודנט ומתמחה, זה בסדר אבל היא יכולה להחליט גם לא.

ותאר לעצמך אחרי 10 שנות אברכות נניח יש לך 4 ילדים ואשה ושכירות ופעוטונים פרטיים וכמובן רכב גדול, מה עושים? תלך לעבוד בסופר? תעשה השלמת הכנסה כמשגיח כשרות? אפשר.

בפועל אני מקווה שהבית שלך לא יתפרק במצב הלחץ הזה כי גירושים עולים הרבה כסף וגם יש מזונות וכתובה ופתאום אין המשכורת של האשה ואתה צריך לשכור דירה לבד, הרבה גרושים מתפרקים כלכלית לפחות בהתחלה 

השנים הראשונות בישיבה הם הכי חשובות כדי שיהיה בסיס של תורה לכל השנים.

השאלה זה

 1. אם שווה לי לוותר על חלק מהם עכשיו כדי להתחיל ללמוד מקצוע

2. או אולי בכלל לדחות את הרצון לחתונה לעוד הרבה שנים אחרי לימוד ותורה ומקצוע

3. או (כמו שבעיקר עושים אצלינו), כן נשארים בשיבה כמה שנים ומתאברכים ואחרי כמה שנים משלבים לימוד מקצוע.

כי בסוף אני צריך לוותר על משהו, השאלה זה מה הכי חשוב, ובזה אני לא בטוח. יכול להיות שבאמת תגידו: חכה אל תתחתן עדיין תכין את עצמך כמה שנים טובות יענו 24 כזה, (וגם אז לא בטוח שאני יסיים מקצוע).

אני אישית גם לא מתכנן להיות ר"מ או מו"צ או משהו כזה אבל אני מבין את החשיבות של הזמן ולכן בנושא הזה אני מאוד מתלבט...

אלפי הלומדים בישיבות ההסדר, כ 2500-2800 בכל שנתון, כפול 5 שנים של המסלול - כ 12,000 סך תלמידים בשלבים השונים בישיבות ההסדר - יכולים להעיד שיוצאים לחיים עם בסיס מצויין של תורה, ידע, יכולת לימוד וכו'

מי שלא נשאר בישיבה, יוצא לחיים בגיל 23-24, גיל מצויין להתחיל רכישת מקצוע לחיים וגם להתחתן    

אבל זה עדיין נראלי מוזר שההכוונה להתחתן היא בסביבות גיל 24 והלאה ואז כל ההכנות נסובות סביב זה.

הרי אם אני בן 19 ומתכוון להתחתן בשנתיים הקרובות (נגיד בסוף המסלול הצבאי בהסדר- 21 כזה), אין שום סיבה להימנע מזה אם לא התחלתי ללמוד מקצוע,

כי בסוף השנים שעוברות, לדעתי יותר חשובות בהקשר של בסיס זוגי לחיים ושווה להסתבך קצת עם לימוד מקצוע, וגם בלימוד תורה שברור לי שיותר חשוב לחיים מאשר לימוד מקצוע בשנים הראשונות.

אא"כ אתה אומר לי שיש סיבה אמיתית לזה שמעכבים עם חתונה ואז אין הכי נמי הכל בא אחרי זה.

יש דברים שקשורים ללימודי מקצוע שאפשר להתחיל איתם כבר עכשיו. לדוגמה:

א. האם יש לך כבר תעודת בגרות? אם חסר לך בגרויות, אולי להשלים עכשיו.

ב. האם נבחנת בפסיכומטרי? אז בבין הזמנים עכשיו, לא לדחות.

ג. האם המקצוע שמעניין אותך הוא תורני? האם אפשר לעשות מסלול מיוחד לבינשים נניח לתעודת הוראה?

מעבר לזה - בעיני נכון לנסות לייצר הכנסה כבר עכשיו.

האם מותר לך לפתוח עסק עצמאי? נגיד ללמד ילדים קריאה בתורה לבר מצווה. עבודה בבין הזמנים. שטיפת בית כנסת פעם בשבוע. וכו'.

חלק מהכסף הזה ללמוד איך להשקיע - כעצמאי בקרן השתלמות. וגם הפרשה לפנסיה. 

ככל שמתחילים בגיל מוקדם יותר, זה נהיה משמעותי בהמשך.

מי שיחכה עם הכנסה (חוקית ומסודרת) לאחרי הסדר+אברכות+לימודים מקצוע -

למיטב הבנתי, יש לזה השלכות מאוד גדולות על הפנסיה שלו.

מה שאני מנסה להגיד, זה שאתה צריך להסתכל קדימה - לא על 3-4 שנים הבאות, אלא 30-40 שנה ויותר.

איזה סגנון חיים אתה מצפה?

איך תממן את זה?

איך ואיפה תראה המשפחה שלך?

נישואין זה לעבור למגרש של הגדולים, וזה דורש לחשוב בראש שונה ממה שיש בשלב הקודם.

באופן אישי, תמיד רציתי לדעת שלמי שאני יוצאת איתו יש תוכנית. שהוא חשב על הדברים - גם אם התוכנית כוללת עשור בישיבה מעבר להסדר, אם יש לו תוכנית איך הוא מתכוון לממן את זה ומבין את ההשלכות לטווח הארוך - סבבה.

אם הוא אומר לי, אה, כולם מסתדרים, נזרום - לא בשבילי.

שגם בעייני היא הקריטית בעניין ההתפתחות האישית של כל אדם - העול והאחריות המוטלים עליך כאשר אתה כבר בעל משפחה עם ילדים.  

להתחתן בגיל מאוד צעיר זה לא העניין שעשוי להשפיע. אפשר לחיות כזוג צעיר באופן מאוד מצומצם, מאוד חסכוני, ובמקביל ללמוד ולהשקיע הרבה בכל דבר שקשור להתפתחות אישית. הן תורנית, הן מקצועית, גם בתחביבים.  

כל עוד אין ילדים, אין הרבה הבדל מהיותך רווק.  נכון שצריך להחזיק בית - אבל ההוצאות על קיום  בתנאים צנועים ומינימליים לזוג צעיר ללא ילדים הם באמת דבר שכל זוג יכול לקחת על עצמו.  

גרים באיזו יחידת דיור של חדר אחד, אפילו למשך שנתיים ושלוש ראשונות.  

הבעיה, הקושי, ההתמודדות עם מעמסת החיים האמיתיים, הריחיים על הצוואר בלשונו של מי שהגיב לך לעיל, @אריק מהדרום, זה כאשר אתם, כזוג, כבר הורים לילדים.  

בגלל אורח החיים, ההשקפה הדתית, אני מניח שלא תרצה לדחות את הרחבת המשפחה למשך כמה שנים אחרי הנישואים.  וכאן הקונפליקט המרכזי בנישואים בגיל מאוד צעיר לפני שרכשת השכלה ומקצוע ויכולת להתפרנס בצורה ראויה לכל החיים שלפניך.   פרנסה ומקצוע שיהיה אהוב עליך.  לא משהו שנכפה עליך בגלל שאתה גבר אבא לילדים וחייב בכל מחיר להביא פת לחם הביתה.  

אני לא חושב שזו בחירה טובה עבור רוב בני האדם.

כמה מה שאני כותב ישפיע עליך? ברמת העיקרון זה משתנה הרבה מאדם לאדם ומישיבה לישיבה.

תתייעץ עם אדם שמכיר אותך ורוצה בטובתך, זה יהיה יותר טוב מלהייעץ איתי.

אני באתי לפה בעיקר כי לשמוע דעות מגוונות.

בעז"ה הכל יהיה גם עם התייעצות רצינית,

בסוף זה ההחלטות הכי גדולות שאני אעשה בחיים (נראלי).

אשריך!

למה אתה חושב שזה לא בחירה טובה? מענייין אותי.

אני לא סבור בכלל שנדרש חינוך מסגרות קודש בלבד שבחורים נשלחים אליהם אחרי הישיבה התיכונית.

אני נגד הערצה לתלמידי חכמים ולבני אדם באופן כללי.

אני חושב שחלק גדול מעולם הישיבות של היום נשען על סיבה פוליטית.

אני חושב שמפעל הישיבות אחראי לנשירה של עשרות אחוזים מבוגרי הציונות הדתית.

אני חושב שהמודל של תיבת נח נכשל.

אני אומר את זה שנים בקבוצות ווצאפ אבל כל זה איננו קשור לענייני לנ"ו, זו דעתי האישית בקצרה אם תרצה אפשר להמשיך בפורום אחר.

כל אחד בציבור הדתי מאוד מעריך את הלימוד ואת החשיבות של בניית בסיס רוחני ותורני חזק לפני הקמת בית ומשפחה. אבל אי אפשר להתעלם מהאחריות המעשית שמוטלת על כתפי הגבר היהודי.

בסופו של יום, על פי ההלכה והכתובה, האחריות לרווחה הכלכלית של הבית היא עליך – 'ואנא אפרנס'. זו לא רק חובה טכנית, זו המדרגה המוסרית של להיות 'בעל' שדואג לאשתו ולילדיו בכבוד.

צריך לומר ביושר: המודל שבו חברה שלמה נשארת בכולל לאורך שנים הוא תופעה ייחודית לישראל, והיא רחוקה מלהיות המודל ההיסטורי של העם היהודי. בחו"ל, הקהילות החרדיות חיות אחרת לגמרי – שם אנשים יוצאים לעבוד, מתפרנסים בכבוד ותורמים לקהילה, מבלי לוותר על הזהות החרדית שלהם.

התחושה היא שבישראל המצב הזה השתרש לאו דווקא מסיבות רוחניות טהורות, אלא כתוצאה מהמבנה הפוליטי והצורך להשתמש בפטור 'תורתו אומנותו' כדי להימנע מגיוס. המציאות הזו יצרה מצב שבו אלפי משפחות חיות בעוני כרוני, כשהנטל הכלכלי נופל על האישה או על קופת המדינה. 

האם זה באמת 'לכתחילה'? האם זו דרך התורה להסתמך על צדקה וקצבאות כדרך חיים, במקום לחיות חיי יצירה ועבודה?

בקהילות חרדיות בארה"ב ובאירופה, הנורמה היא שילוב של קביעת עתים לתורה עם יציאה למעגל העבודה. שם, המוסר העצמי והאחריות הכלכלית מתבטאים באחוז גבוה של בעלי השכלה גבוהה, תארים אקדמאיים, בציבור התורני.  

מניח שמוכרת לך הישיבה-אוניברסיטה בארה"ב.

בין שאר בוגריה המפורסמים- הרב ד"ר אהרון ליכטנשטיין זצ"ל, שעמד בראש ישיבת ההסדר הר עציון באלון שבות שנים רבות.  

או הרב אליהו רחמים זייני, שעומד בראש ישיבת ההסדר והישיבה הגבוהה אור וישועה בחיפה.  בעל תואר ד"ר במתמטיקה, מהטכניון, היה מרצה בטכניון ורב הטכניון.  

בביקורים שיצא לי לעשות באנגליה, נחשפתי בקהילות החרדיות שגרות בלונדון לריבוי בעלי מקצועות חופשיים, וחיים ברווה כלכלית גבוהה מאוד.  

גם אולי המקום להזכיר שעל רקע הלחצים המשפטיים והציבוריים להפסקת תקצוב ישיבות ומוסדות חינוך חרדיים שאינם מלמדים לימודי ליבה או שאינם עומדים בחוקי הגיוס, עלו איומים מצד עסקנים חרדים להביא כספים מחו"ל מתורמים פרטיים וקרנות כדי לגשר על הפערים התקציביים-גם זה מוכיח שהחרדים בחו"ל עובדים ומתפרנסים היטב ורק בארץ חיים בעוני עמוק מרצון.  

אם זה חסר טאקט זה שלה אבל כנראה היא רצתה ממש לשתף... 

היא כותבת לכן את זה דווקא בתור בנות שמבינות את הכאב ואת גודל הנס!!

אני בטוחה שהיא מתפללת עליכן!! ואולי היא חושבת שזה שקרה לה כזה נס יכול לעודד אתכן שבקרוב גם לכן זה יקרה!

זה לא טוב המבט הזה ששם במרכז את הכאבים של עצמו, לכולם יש כאבים... אז נשתף רק בדברים עצובים?? 

אומרים שיותר מלהשתתף בצער הזולת קשה להשתתף בשמחתו...  

מובן שיש קושי ומותר קצת להתמסכן אבל זה לא צריך להיות הלך הרוח שלנו אנחנו צריכים לחזק אחד את השני! 

אני לא שופטת אותך באופן אישי בטוחה שהיה כואב לקרוא דבר כזה... אבל זה ציבורי ואני חייבת להביע את התנגדותי כלפי המגמה והאוירה הזאת אצל רווקים... זה משגע אותי😟

לא הייתי רוצה שכל מי שנשואה לא תעיז לדבר על הנישואים לידי, כי זה רגיש.

זה טבעי ונורמלי שאני מדברת עם חברות, והם מדברות דברים כאלה - וכן, גם על ילדים וכו'.

ואני רואה את זה כהחלטה שלי מה לעשות עם המידע הזה.

אם אני בוחרת להיעלב ולהתרחק ולא להיות חלק מהקבוצה שבה מדברים ככה -

אני מרגישה שאני גוזרת על עצמי בדידות וריחוק, ויצירת קבוצה חברתית שכוללת רק מי שאיתי במצבי, וזה עלול להיות לא בריא מבחינה נפשית.

אני גם יכולה להבין את מה שהיא כתבה בצורה אחרת:

שנים ארוכות של חיפוש, של רווקות לפעמים מובילים למחשבה במודע או בתת מודע של ייאוש, של לי זה כבר לא יקרה.

וכשזה כבר קורה - זה יכול להיתפס כ"תסמונת המתחזה" - זה לא אמיתי, זה לא שלי, אני עדיין בזהות הרווקית שלי - ולכן זה נראה כל כך לא מציאותי שהתחתנתי.

בעיני זה יכול להיות שיתוך של איזשהו מצב נפשי, לא ניסיון לדרוך על יבלות.

הסבבים הללו מלמדות על האמונה שלך שיהיה טוב בהמשך,

מאחל שתזכי לטוב הזה במהרה ויתמלאו כל משאלות ליבך לטובה ויהיו לך כל הכוחות הדרושים לתהליכים הלא פשוטים והמוערכים הללו

מכיר את הספר ועמך כולם צדיקים? אני ממליץ עליו מאוד. הוא מלמד הסתכלות אחרת על כל ענייני הנפילות.

הנטיה להלל כל רגע של נפילה כאילו הוא עיקר הסיפור פה- זאת מלכודת! מלכודת שגורמת להיות כלוא יותר חזק בדמיונות של היצר הרע. ויותר מזה- היצר הרע יכול לגרום לך לחשוב שזה עיקר מי שאתה.

יש בך מלא כוחות אדירים שצריך לתת להם הרבה יותר מקום בחיים שלך, דרך המון עשייה חיובית, ויעדים גדולים בקדושה.

אשריך💪

כאילו, זה כל הרעיון של בריאת האדם והעולם. אם זה לא היה ככה, היה זה מדאיג.

מזכיר לי סיפור: בחור ובחורה עמדו להתחתן ונכנסו לקבל את ברכתו ועצתו של הרב. אמר להם, עצה טובה לשלום בית, כאשר הבעל חוזר מהכולל והיה לו יום גרוע, לפני שייכנס הביתה יהפוך את הכובע, ככה האישה תדע שעבר עליו יום גרוע ולא "תתנפל" עליו ישר כשהוא מגיע אלא תתייחס אליו בעדינות. והפוך, אם לאישה היה יום קשה, שתהפוך את המטפחת (לא עובד עם פאה נכרית) וככה כשהבעל נכנס יידע מיד שהיא עצובה ולא יתחיל להקשות עליה קושיות מיותרות אלא גם ינחם אותה. טוב יפה, התחתנו בשעה טובה, אחרי כמה ימים חוזר הבעל עם כובע הפוך, האישה רואה מיד מכינה לו כוס תה שב תנוח תירגע קח את הזמן יופי. אחרי כמה ימים, הבעל חוזר רואה את האישה עם מטפחת, אומר לה וואי שבי תנוחי תשתי תה בינתיים מה את צריכה אני אעזור לך.

אחרי כמה ימים, חוזר הבעל, דואג לשים כובע הפוך, אלא שכשהוא פותח את הדלת, גם היא עם מטפחת הפוכה. על מקרה כזה הרב עוד לא דיבר! טוב, אובדי עצות החליטו ללכת לרב לשאול אותו. דופקים בדלת והוא פותח להם עם כובע הפוך לראשו...

///

בקיצור זאת עובדת החיים.

אני יוצא מנקודת הנחה שאתה מדבר על ניסיונות בתחום הידוע אבל הדברים תקפים פחות או יותר לכל דבר שתרצה.

ברמה המעשית (כי אם יש משהו שיצה"ר לא אוהב, זה מעשים, לעומת דיבורים):

– להחליף לטלפון מוגן ברגע זה, יש דגמים טובים, לא יקר בכלל, כל האפלקציות שתרצה

– להתקין סינון אם לא קיים (לא מבין גדול בסוגים)

– לצאת הרבה מהבית

– ללמוד הרבה תורה בין בשיעורים בין בעצמך זה מהדברים היחידים שעושים את ההבדל

– להרחיב קצת את מעגל החברים ברגע שאתה מרגיש שאתה עם אנשים ויש לך תמיכה זה מוסיף

– אם כבר נופלים ידועים דברי חז"ל "אמר רבי אלעאי הזקן: אם רואה אדם שיצרו מתגבר עליו, ילך למקום שאין מכירין אותו, וילבש שחורים ויתכסה שחורים ויעשה כמו שלבו חפץ, ואל יחלל שם שמים בפרהסיא." אפשר לנפול חזק ואפשר לנפול פחות חזק. במקום לאמץ תחושה של הותרה הרצועה להבין שאפילו בתוך החטא עצמו יש מנעד עצום ונידונים על כל רגע ורגע הן לחיוב והן לשלילה ("האם יכולת לפחות לצמצם?"). ולא די שיש צד זכות במניעת נפילה יותר גרועה (חוץ מזה שמראה בעצמו שאינו חפץ בעבירה) אלא אף אם רק דוחה מעט את הנפילה אף בזה יש צד זכות.

– "כשהביאו בפני רבנו [חידושי הרי"ם מגור] ספרים בהם עצות נגד תחבולות היצר נענה ואמר: ליצר ערימות של עצות נגד העצות הללו, גם לו סגולות ועצות נגד עצות בני־אדם." בקיצור עושים מה שיכולים וה' יעזור

ברמה הרעיונית:

– קלישאה אבל אל תתן לנפילות להגדיר אותך. אם כבר הזכרנו את חידושי הרי"ם, "אמר השכחה טובה מאוד כי אלמלא לא נבראה השכחה היה אדם זוכר תמיד עכל עבירות שעשה ולא היה יכול להחזיק מעמד לכן העבירה הידועה גורמת לשכחה כדאיתא בספרים הקדושים".

– הזכרנו את "ילבש שחורים ויתעטף שחורים". לפי ראשונים רבים, אין זאת עצה איך לבצע את העבירה, אלא איך אדם יכול להתגבר על יצרו. ולכאורה, קשים דברי הגמרא שנייה לאחר מכן, "הא דמצי כייף ליה ליצריה, הא דלא מצי כייף ליה"? אם בסוף הוא לא עובר עבירה, אז מה זה משנה אם הוא ילבש שחורים? ולמה הותר לו ללבשם רק אם הוא לא מצליח לכפות את יצרו?

שאלה נוספת: "א"ר לוי בר חמא אמר ר"ש בן לקיש לעולם ירגיז אדם יצר טוב על יצר הרע שנא' רגזו ואל תחטאו. אם נצחו מוטב ואם לאו יעסוק בתורה שנאמר אמרו בלבבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יקרא קריאת שמע שנאמר על משכבכם אם נצחו מוטב ואם לאו יזכור לו יום המיתה שנאמר ודומו סלה."

=> אם משמע שהולכים מהנשק הקל לתותחים הכבדים, למה לא להתחיל מראש ביום המיתה? תשובה שראיתי, כי זה מעציב, הקב"ה לא רוצה שנהיה עצובים ונתעסק בדברים מעציבים. אותה תשובה לגבי לבישת שחורים. לכן, אל תרגיל לראות את עצמך בעין רעה ושיפוטית אין בזה שום תועלת.

גם קראתי פעם שעשיית חסד (התנדבויות וכד') מסייעים לזה. זה הצד השני של חסד = מים. אם אני לא טועה. כדאי ל ברר.

יש ספר שאולי יכול להועיל: על חטא ותשובה - מאיר גרוזמן.

מאמינה שהרב ארז דורון, הרב פנגר ורבנים ברסלבים 

ועוד, מדברים על כך. אתה לא היחיד.

ולבקש על זה מהשם. קודם כל. אלא מה?!

"כל עוד האדם חי, אפשר לתקן!"

הכלב שבך לא שב על קיאו. יש שם חוסר וזו הדרך למלא אותו. במקום מלחמה ריקה כדאי לחפש מה מביא אותך לשם.

מה הצורך שלא מתמלא?

איפה בלו''ז?

לך תעשה ספורט בגינת כושר, לך לעשות יוגה (יתן לך זמן גוף חיובי!). אל תתעסק בכלל בדבר הזה. גם לא כשאתה נחשף אליו. פשוט לעסוק בחיובי.

סליחה על הפלישה כאישה שאנוכי (שמן הסתם לא חוותה את האתגר הזה).

אם לא הייתה הלכה, נניח אם תקח גוי, האם מעשה כזה הופך אותו לאדם רע ומלוכלך? חלילה.

כמובן אנחנו כיהודים יש לנו הלכה ותורה, שאוסרת עלינו. ויש לשמור על המצוות וכו'. אבל אני מרגישה שבמצווה הזו, עושים לה יח"צ של גועל נפש ולכלוך, כשבפועל זה איסור. כמו שאסור להתניע את הרכב ולנסוע לים בשבת.

אסור? כן.

לא מוסרי ומלוכלך? לא. 

אני גם לפעמים מנסה להתבונן בזה כך. אובייקטיבית וגלובלית כל אדם רוחני מרגיש בבירור כמה הנפילה היא שפלה, גסה, מכוערת וחייתית. הרצון להשוות אותה לעבירה סתמית ושגרתית על רצון ה' היא מלאכותית. הכאב והבושה הם אינהרנטיים לנפילה ועצמיים לה, וכל אדם עדין מרגיש את זה.

זה מעשה לא מוסרי נקודה.
 

האדם שעושה אותו כמובן לא רע. זה לא כמו גנב או רוצח. אבל המעשה של צפיה בתכנים ברשת מאוד לא מוסרי ומלוכלך מאוד מוסרית.

הדור שלנו מושפע בטעות מהתרבות.החילונית בה "כל דבר שאני רוצה מותר כל עוד זה לא פוגע באחר" וזה לא נכון גם מוסרית לא רק הלכתית

מדובר בתעשייה נוראית.

אפשר מהדמיון והתחושה. מדברת על פיזית מה קורה.

בעבר אגב, התחתנו בערך כשהגיעו לבגרות מינית. וגם גברים נשאו יותר מאישה אחת אז אפילו נידה פחות השפיעה על הגבר.

המעשה הפיזי, אסור הלכתית כמובן. אבל אני לא רואה בו מלוכלך או לא מוסרי.

אגב, על נשים יש פסיקות שונות החל מאסור לגמרי ועד מותר לגמרי

רק הלכתית.

זה פוגם באהבה המוקדשת רק לאדם אחד.

ופגימה בערך האהבה היא מעשה לא מוסרי.

כשהוא במסגרת נישואין הוא קדוש וטהור כמובן.

כרגע.

האם זה פוגם?

גם האם זה אהבה כשזה עם עצמו? לא חושבת.

וכמובן שאם זה הופך למשהו שמנהל לאדם את החיים, ספק התמכרות, אז גם בעייתי.

אבל באמת לא חושבת שזה לא מוסרי. 

זה גורם לאדם להפנות את כוח האהבה שלו לעצמו במקום לזולת. גם לפני מתן תורה ער ואונן היו רעים בעיני ה'.

לעניין גישה חינוכית זו כבר שאלה אחרת

ממה שאת מניחה שהוא מדמיין, ולכן את חושבת שאין בזה בעיה מוסרית

(עקרונית אני חושב שבכל דמיון בעניינים האלו יש בעיה מוסרית ברמה מסויימת, זה מנעד)

בחידושי הרי"ם "אמר לחתן ביום חפתו כדברים האלה: אויב עס איז איידיל איז נישט דא קיין איידעלערס, און אויב עס איז גראב איז נישט דא קיין גרעבערס".

ובגרמנית מודרנית אם זה באופן אצילי אין אצילי מזה ואם זה באופן גס אין גס מזה.

איסורי עריות לא סתם נקראים תועבה, לא הקפיד על עבודה זרה והקפיד על גילוי עריות", "אלהיהם של אלה שונא זימה" כו'.

הסיבה לזה, למיטב הבנתי, היא ש"במקום המשפט שמה הרשע ומקום הצדק שמה הרשע". העולם בנוי מניגודים ובמקום שבו נמצאים העניינים הכי גדולים (אהבה חברוּת הדדיוּת כו') נמצאים גם הניגודים הכי גדולים (תאווה אנוכיות זימה כו').

ההרגשה הפנימית שהעיוות הוא בזוי ומאוס מעיד על אנינות הדעת (במובן החיובי) ואצילות הנפש, זאת דעתי האובייקטיבית.

המחשבה שמעשה כזה מוסרי רק אסור הלכתית, נובעת מהשפעת הדור שלנו מהפוסטמודרניזם החילוני.

גם זימה לגויים נחשבת מעשה רע בתנך.

ואין הבדל בין גבר לאשה פה

אינו דומה x ל־y

יש כאלה שעושים את זה (לא ראיות אסורות) נטו בשביל לפרוק לחץ או להירדם מהר אפילו בלי התאווה שבדבר

ביסודו של דבר האיסור כשלעצמו בעיקר קשור לעניין של טומאה יש פשוט עניין מהתורה לא להיטמא בטומאה הספציפית הזאת כמו שלכהנים אסור להיכנס לבית קברות (וזה די מקביל כי את הכהנים זה מגביל ממחנה שכינה ואילו טומאת קרי מגבילה מכל הר הבית)

הצד המוסרי הוא קשור באופן הדוק אך לא לגמרי חופף

פגם הברית ובאיזה מצבים. ואין כאן המקום להאריך. לכן אמרתי שאני לא מדבר מהבחינה החינוכית פה.

אין קשר לטומאה. הרי טומאה הלכתית נוצרת גם אחרי קשר פיסי בין איש לאשה. ואין איסור להטמא לישראל למת וכדומה.   הצד המוסרי לא קשור כי ער ואונן היו לפני מתן תורה.  הבעיה המוסרית פה היא שאדם מפנה את כוח האהבה וכוחות החיים לעצמו במקום לזולתו, וזה יוצר פגם בנפש (שניתן לתקן כמובן) , כי יצר העיריות עומד בבסיס נפש האדם, לטוב ולמוטב 

יש מגנט שמושך אותך להרגיש אישה. בגלל שאין לך את זה באופן הנורמלי, זה מתבטא בצורה לא טובה. בפרט שהקושי הרגשי של הבדידות מתערבב עם זה.

כמו שצריך לדעת איך לקום, צריך גם לדעת איך ליפול.

כשאתה לא מצליח להתגבר, לפחות תיפול חכם. אל תיפול על מראות ודמיונות של יצר בלי אהבה כי זו נפילה שמעוותת את המוח ואת החשיבה, ויכולה לדרדר אותך למטה.

תיפול לדברים שמדמים את המציאות האמיתית.

אמרו חזל שאין אפוטרופוס לעריות.
 

וזה לא אומר שאתה אדם לא רגיש.

זה יצר חיובי מאוד שפשוט מופנה למקומות טמאים. אבל היצר הזה שלך חיובי מאוד ומעיד על אדם צדיק שרוצה אהבה אמיתית.

קשר כזה בין איש ואשתו נשואים, מאהבה, הוא קדוש וטהור.

פשוט כשהוא מופנה למקומות שהם לא כאלה זה הרס היצר הקדוש הזה ולכן טומאה.

אתה לא צריך להלקות את עצמך. נפילה באינטרנט היא תופעה מאוד נפוצה לצערינו גם אצל דתיים. 

זה סתם פחד לא מוצדק ,שזה יביא אותך למקומות יותר רחוקים מנפילה באינטרנט. באינטרנט היד קלה על המקלדת ומאוד קל להגחע למקומות כאלו ודו התמודדות לא פשוטה.

צריך אינטרנט מסונן וייעוץ אצל איש מקצוע במקרה של התמכרות קשה.

הכוונה ביוזמה- החברים המהממים האלו שמתקשרים או מציעים להיפגש באופן יחסית תדיר. יש לי חברה שיש לה רשימה וכל שישי עושה סבב, כמה שמספיקה, וממשיכה בשישי הבא מאיפה שהפסיקה.

זה לא רק קומץ החברות הכי טובות (למרות שגם זה משמח)

שלוקחים דברים בקלילות. שאם משהו התחרבש, אז OK אופס לא נורא. מאוד קשה לי עם אנשים בלי התכונה הזאת.

שליטה עצמית, נימוס גם must.

אופק רחב בונוס גדול.

ובכן א' זה מהסיבה שאני ככה. אני לא יכול לחיות כל הזמן ליד בן־אדם שחי בתדר רגשי אחר, כלומר מגיב באופן מאוד דרמטי / קטסטרופלי לכל עניין בעוצמות רגשיות גבוהות, כי איני מספיק דרמטי כדי להיכנס איתו לחוויה "עמו אנכי בצרה" אבל גם לא סטואי מספיק כדי לא להיות מושפע כלל. מתח רגשי גבוה מתיש אותי, קשור לסף גירוי רגשי או משהו כזה.

שליטה עצמית כנ"ל אני מצפה מאנשים את מה שאני מצפה מעצמי.

נימוס כי אני מחזיק מזה ערך רוחני גדול אולי הייתי ייקי בגלגול כלשהו.

אופק רחב בונוס כי אני מתעניין בכל־מיני נושאים שבעולם ונחמד אם אפשר למצוא עניינים להפוך גם אם זמנית למצע משותף לשיחה וכיו"ב, אבל זה לא ממש ממש מהותי.

(סתם)

אני מעריכה עין טובה, אכפתיות ואומץ, ואני לא יכולה עם אנשים לחוצים

מעריך חכמה, כנות ומודעות אישית וסביבתית.

בכותרת זה הערכה שהיא הכרחית, בתוך ההודעה זה דברים שאני מתחבר אליהם במיוחד. על גב הדברים הבסיסיים.

כמובן "תנא ושייר"

1. אנשים שמניעים את החיים שלהם ולא החיים מנהלים אותם

(עושים קריירה/ כסף/ עבודה אישית/ תהליכים/ פרויקטים)

2. אנשים שמתקשרים בפתיחות כנות וקלילות

3. אנשים עם תכונות מרשימות:

שליטה עצמית/ רוגע/ מודעות עצמית וכללית/ אכפתיות ואנושיות/ בטחון ואהבה עצמית

לשני הכיוונים 

שלהם זה טוב.

ואנשים ש"חיים" את החיים שלהם באמת. (לא דווקא אנשים קלילים שרק מחפשים כיף, אלא אנשים שלא נופלים לייאוש, דיכאון ויודעים ליהנות מהרגע...

חחח חלאס לרדת עלי

לא מעריכה יופי כתכונה כמו שלא מעריכה עושר כתכונה.

ויופי יכול להיות סימן לטיפוח גם קומה זקופה סימן לביטחון

גוף מחוטב סימן לאחריות והערכת הגוף שהקב"ה נתן לנו

ולבוש נאה סימן לנימוס ואצילות אם נובע ממקורות טהורים

בונוס גם שלך קשה עדיין למצוא את הזמן להכיל את השני

נחישות

ויציבות

ביחד עם עדינות

חיוך מתוק וקסם אישי

יש למעלה שרשור נעוץ בשם "מדריך עדכני לפורום שלנ"ו", תפתחי אותי ותלחצי על "רשימת שדכנים מתעדכנת"

קישור לשרשור עליה דיברה הרמוניה:

מדריך עדכני לפורום שלנ"ו - לקראת נישואין וזוגיות

אקרא, תודה !