לא מסכים עם הטענה שזה לא מראה על יראת שמים ר' יוחנן אומר לתלמידיו ולוואי יהיה מורא שמים עליכם כמורא בשר ודם כלומר ההנחה היא שאם באמת היינו מפחדים מ-ד' כמו ממה יגידו? ושלא יתפרסם וכו', אז לא היינו חוטאים בכלל, או הרבה פחות אז אדם שאפילו שאנשים רואים לא אכפת לו, אני חושב שזה בהחלט אומר משהו על היראת שמים שלו, וזה ממש לא כמו נפילה חד פעמית בכל עבירה אחרת ששם אם היית יודע שכולם רואים אותך וידעו את זה אז לא היית נופל, רק בגלל הפאדיחה, אז אנשים שלא מתפדחים במוצהר לעבור על ההלכה(כמובן על הצד, שלכל הפוסקים זה באמת אסור, ולא שהוא מסתמך על רב מקל מסוים) זה בהחלט אומר עליהם משהו מה וכמה זה אומר? לא יודע, אבל זה בהחלט לא פרט שולי שצריך להתעלם ממני ולהכיר את הפנים וכו וכו קצת מזכיר לי את הסיפור הזה http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=1336&CategoryID=516
עבר עריכה על ידי advfb בתאריך י"א באלול תש"פ 00:22
עבר עריכה על ידי advfb בתאריך י"א באלול תש"פ 00:17
עבר עריכה על ידי advfb בתאריך י"א באלול תש"פ 00:13
הוא לא אמר שזה לא מראה משהו על היראת שמיים.
כל מעשה ומעשה שאדם עושה או לא עושה בודאי הוא ביטוי של יראת שמיים או חוסר יראת שמיים אצל האדם.
ה'חידוש' שמופיע בתשובה הנ"ל הוא - הטלת ספק באפשרות של האדם לחדור לעולמו הרוחני הפנימי של האחר על פי העניין הזה ספיצפית או עניין אחר.
הפרשנות שנתת אינה הכרחית - אם אדם לא מתפדח מזה - זה לא אומר שהוא לא מבין מה המצב האידיאלי.
כשאדם נמצא בחברה שבה מקובל ללכת בצורה שלא ע"פ ההלכה - אז ה'יראת בשר ודם' בנושא תהיה הרבה פחות בעניין הזה וממילא הסברה של "אפילו ע"י יראת בשר ודם הוא לא עומד בזה!" - לא תהיה נכונה במקרה הזה.
זה שאדם מבין מה המצב האידיאלי זה נחמד, גם דתל"ש לתיאבון יודע מה המצב האידיאלי השאלה היא כמה בושה יש לו להראות את זה וגם להשתייך לחברה שבה זה נפוץ ואין בושה, זו גם בחירה שמעידה
בעצם מה שניסיתי לומר זה בעיקר לענות לטענה שזה סתם עוד חולשה כמו שיש אדם שחלש במצוות אחרות אז אני בעצם טוען שהלבוש מעיד על השאיפה של האדם, על איך שהוא בוחר לייצג את עצמו לסביבה וזה לא דבר חד פעמי, שברגע של חולשה נפלת ומיד אתה מתחרט או לפחות מתבייש (בין אם מספיק כדי שלא תחטא בפעם הבאה ובין אם לא) זה סוג של בחירה תמידית
לפי מה שהבנתי ממך, העניין של חוסר הקפדה על עניין הלכתי כזה או אחר איננו בהכרח משקף מה שאתה קורא לו 'בחירה תמידית' ואפשר לתפוס אותו כחולשה ככל החולשות. מה שלא מעיד באופן חופף על עולם השאיפות והערכים של האדם. אתה מסכים עם זה?
בעצם עניין צניעות הלבוש הוא אבן בוחן רק בגלל שהוא מראה את התדמית שהאדם רוצה להציג את עצמו.
השאלה איזה חוסר הקפדה, אם היא נפילה חד פעמית שנעשתה מתוך הבנה שזה אסור ובלי רצון להמשיך באיסור אז כן, זה לא בחירה תמידית
ולא, זה לא רק
אני לא מצליח להגדיר את במדוייק
אבל ננסה בערך
יש כמה דברים שמצטרפים שבגללם אני חושב שהדוגמה הזאת כן מעידה
א. זה מודע, כלומר לא כמו אדם שמדבר לשון הרע בלי לשים לב ורוב הסיכוים שאם תעיר לו שזה לשון הרע(והוא באמת יסכים שזה לשון הרע) אז הוא יפסיק לומר אותו, פה האדם יודע שהוא עושה עבירה
ב. זה פעולה ארוכה ומתמשכת, כלומר זה לא נובע מרגע של חולשה חד פעמי, כמו שנגיד אדם מתבשל בבית בשבת ואז אחרי המון זמן בחום בשניה של פזיזות הוא הולך ומדליק מזגן, וגם אם מיד אח"כ מתחרט אין לו כבר מה לעשות, פה זה משהו ארוך שכל רגע שאתה ממשיך לעשות אותו זה בעיה ( כל שניה יש הזמנות לתקן ולא להמשיך לחטוא)
ג. זה משהו שהאדם לא מתבייש לעשות מול כולם/אין לו בעיה להשתייך לחברה ששם זה לא בושה, כמו שסברתי בהתחלה
ד. זה איך האדם בוחר לשקף ולהציג את עצמו, כמו הסיפור על החסיד הסוחר שהבאתי
ה. זה התכנון חיים שלך, כאילו למשל אדם שמחליט ללכת לעבוד בלהכין ציזבורגרים, כאילו אדם מתכנן את החיים שלו ואין לו בעיה שחלק מהתכנון זה עבירה, (כמובן שלא בא להשוות, וברור שזה נסיון הרבה יותר קשה ומשמעותי)
בצירוף כל הסיבות האלה, כן זה בהחלט נראה לי מעיד
שוב, לא יודע כמה, ולא דן אף אחד כי אני לא במקומו
נראלי שתמיד התשובה לשאלה הזאת היא לא חד משמעיתארץ ושמים
אם הלבוש מעיד על הרמה הדתית? בעיניי באופן מכליל מאוד, כן. אם הלבוש מעיד על יראת שמים? ממש לא בהכרח.
יש בלבוש משהו שיכול לשייך לסגנון, למגזר, או להצביע על רמה דתית מסוימת. אבל, זה גם לא נכון בכל המקרים. וגם, יש הבדל בין רמה דתית ליראת שמים. רמה דתית אולי כן אפשר למדוד עפי זה, אבל יראת שמים (ומידות ועוד דברים אחרים) לדעתי לא, ואפשר לראות את זה אצל סבתות מרוקאיות למשל הרב שרלו לקח את זה לקיצוניות השנייה ולא הסכמתי עם זה, אבל ברור שיש משהו בדבריו. ברור שיראת שמים לא נמדדת בהכרח באורך שרוול. מהיכרות עם עצמי ועם חברות שלי יכולה להיות בת שלבושה לא ככ בצניעות אבל ממש עם יראת שמים, ולעומתה מישי לבושה דוסית ממש, מהרגל או מלחץ חברתי או מנוחות, והקב''ה פחות נמצא בראש מעייניה.
התכוונתי שמה שהבנתי ממה שהוא כתב זה שאי אפשר ללמוד לגבי יראת שמיים מהחיצוניות על הפנימיות. אני רק עשיתי חילוק, שרמה דתית באופן כללי כן אפשר ללמוד, אבל יראת שמיים לא.
צניעות זה חשוב מאוד והכרחי, ואין דרך למדוד אותה בלי אורך הבגדים. נקודה סוף. יש לי הרבה מה לצאת נגד כותב המאמר אך אשמור זאת לעצמי (גם ראש הישיבה שלי, כמו כל רב כמעט בישראל אומר אחרת לגמרי מכותב המאמר)
"ההבדל בין מידת הצניעות להלכות הלבוש הבדל משמעותי ישנו בין מידת הצניעות לבין הלכות הלבוש על פי גדרי הצניעות. מידת הצניעות היא יחסית לסביבה: בית שנחשב צנוע כיום היה נחשב ראוותני לפני מאה שנים, ולבוש שנחשב פרוץ לפני מאה שנים נחשב כיום צנוע. לעומת זאת, רוב הלכות הלבוש הן קבועות ואינן מושפעות מהסביבה.
יש נשים שהן צנועות מאוד מטבען, אבל כיוון שלא קיבלו חינוך הלכתי אינן מקפידות על גדרי הלכות הלבוש. לעומתן יש נשים שמקפידות על כל גדרי הלכות הלבוש, ובכל זאת מתנהגות באופן לא צנוע. יש מהן שמתנהגות כך מתוך חוסר תשומת לב, ויש שמתנהגות כך מתוך כוונה לזכות בתשומת לב יתרה מבני המין הגברי.
מצד מידת הצניעות, הראשונות צנועות מהאחרונות, ואילו מצד הצהרת הנאמנות להלכה, מעלת השניות יתרה. לטווח ארוך, יש להעריך שהן ובני משפחתן יהיו יותר נאמנים למסורת התורה והמצוות.
לעיתים יש אפילו התנגשות מסוימת בין הצניעות כתכונת אופי לבין גדרי הצניעות ההלכתיים. למשל כאשר אישה דתית נמצאת בתוך ציבור חילוני, בגדיה הצנועים יבליטו אותה כשונה מכולן, עד שמסתבר שיסתכלו עליה יותר מאשר על כל הנשים שחושפות את גופן. ואף על פי כן עליה להתלבש על פי כל גדרי ההלכה, מפני שהנאמנות לגדרי הצניעות חשובה יותר."
וגם את התגובות של @advfbבאמת כי מרגיש שיש כאלה ששמים דגש מוגזם על חיצוניות.. לדעתי זה מראה על האדם עצמו שהוא חיצוני ומאוד טכני ונוטה לשפוט מהר כי חשוב לו קודם כל צניעות חיצונית וישר הוא רץ להכליל איך הבחורה ..לפי הלבוש , שבפועל זה רחוק מהמציאות.
בגדול מה שהוא אמר זה שגם אם הבחורה לא שומרת את כל הלכות צניעות, עדיין זאת לא סיבה לפסול. מה שצריך לבדוק זה האם יש לה יראת שמיים, והאם יש לה נכונות לשמוע ולהתקדם בעבודת ה'. (לא מדבר על חוסר צניעות מובהק)
הרב פשוט צודק. וכבר טענתי פה פעמים רבות צניעות זה לא רק אורך השרוול.. אורך השרוול לא אומר על העולם הרוחני של הבחורה האם להתלבש בצורה צנועה זה חשוב? ברור האם לפי זה אפשר לדעת מה העולם הרוחני של הבחורה? לא.
שמעתי פעם אדם חכם אומר אתה לא מתחתן עם חצאית אתה מתחתן עם אישיות. כלומר נורא קל להתייחס קודם כל לאורכים ולסמן וי.. רק חבל שהעולם לא ככה יש כל-כך הרבה רבדים שצריכים להימצא אצל בת ישראל. ושוב אני מסכימה עם הרב אורך השרוול לא מעיד על כל העולם הרוחני שלה.
אגב אני מכירה את זה מקרוב יש לי חברות שהולכות בצניעות רק חצאית ארוכה הן חד משמעית לא יותר דתיות מחברות אחרות שגדלו איתי בבתים דתיים והחצאית יותר קצרה. שבחורה הולכת עם חצאית ארוכה זה לא אומר שהיא מתפללת ולא אומר שהיא שומרת נגיעה ושומרת לא לדבר לשון הרע. משום מה לא יודעת למה , יש בנים (חלק לא כולם כמובן) שנתפסים ישר לחצאית מסמנים וי ומבחינתם יש להם אישה כשרהה. אז לא זה לא עובד ככה. בעיני צניעות זה הרבה מעבר לחצאית או שרוול (כמובן שזה גם חשוב שלא יראה שאני מפחיתה מהערך לא סתם יש הלכות צניעות חיצוניות) צניעות זה דרך חיים.. זה לא להסתכל על בנים.. זה לא לראות סרטים פרוצים. זה לדבר בכבוד לאנשים בוגרים.., זה להיות אישה חומלת , אכפתית לילדים לבעל ולעם ישראל.
נכון, ההנחות ש"זה רפורמי" או "פוטנציאל מסוכן" הן הנחות לא מדויקות. אפילו ההנחה שזה מלמד באופן בלעדי על יראת שמיים.
אבל האמירה "אני רוצה לתת דוגמא מסוימת לילדים שלי והיא לא נותנת דוגמה כזאת" היא אמירה לגיטימית.
אפשר להתפשר על דברים שחשובים לי, אבל זאת בחירה שלי. אמירה "למה לא התפשרת על משהו שחשוב לך" היא לא במקום.
אני מבין את הטענה "אבל לשמור צניעות זה קשה". נכון. אני לא שופט אותך, אני פשוט מציין עובדה - את לבושה בדרך שלא נכונה לפי ההלכה. למה הקריטריון "לבוש לפי ההלכה" הוא לא מספיק טוב כקריטריון להחלטה עם מי להתחתן? בדיוק כמו שמותר לאדם להגיד "לא רוצה להתחתן עם מישהי שאני לא אוהב את הצבע של הלבוש שלה". אנשים מסננים על כל כך הרבה דברים, דווקא לבוש צנוע זה מסננת שאנחנו כחברה לא יכולים לסבול?
אדם רוצה להתחתן עם אשה שיש לה אף, עיניים, אוזניים. המון דרישות יש לו, לבחור הזה.
הוא רוצה שהיא תתן דוגמא טובה לילדים גם בלבוש, וגם בהלכות שבת, וגם בכשרות, וגם בתפילה, וגם ביחס לזולת. תרי"ג מצוות זה כבר יותר מדי לדרוש. ברור שיש דברים שעושים בטעות ובאקראי ולפעמים מתפתים לעשות משהו שהוא לא בסדר. אבל הרצון לחיות לצד מישהי שלבושה בצניעות, ושמי שתגדל את ילדי תהיה לבושה בצניעות, זה רצון לגיטימי. בלי קשר לשאלה האם היא שומרת שבת או אם היא יודעת לבשל.
מפריע לי שהשיח גולש למישור השיפוטי מהר מדי. אני לא שופט אותה. אני מבין שקשה לה לשמור וזאת התוצאה. לא שופט. זה לא תפקידי. גם לי יש חסרונות. ובכל זאת, יש חסרון מסוים שאני לא רוצה אותו בבית שלי. למה זה לא לגיטימי?
זה שיש עוד המון דברים אחרים שיותר קריטים אז זה בהחלט מעמיד אותו במקום מסויים. מקום מחשוב, אבל יש יותר חשוב.
ובכלל, אני לא חושב שכדאי שהזוגיות תהיה בנויה כל אחד שהוא נכנס לציציות של האחר. העיקר העיקר - שהדברים המשותפים הם יהיו באותו תדר. פרטים אישיים פה או שם שכל אחד חייב להקפיד בפנ"ע - זה לא העניין של הזוגיות.
ובאופן כללי, עם כל הכבוד לעולם האישי של האחר, אי אפשר לצפות לזוגיות של הערכה וכבוד ואהבה בלי שיהיה להערכה הזאת על מה להתבסס. ואם קשה לי לאהוב מישהי שמנכיחה מולי לבוש לא צנוע, היא לא יכולה לדרוש את זה ממני.
אפשר לנהל זוגיות קרה. אבל הערכה לאדם אחר לא מבוססת רק על האופי שלו, אלא גם על המסירות והדבקות שלו לעבודת ה'. ואם היא רוצה הערכה ואהבה - היא צריכה לזכות בה.
נראה לי שאם ההלכה דורשת משהו, אני יכול לצפות לפחות להבנה שכך צריך להיות ולשאיפה לזה, ולא לזלזול מוחלט כי יש לה מצוות אחרות ואת זה לא נעים לה לקיים
אבל יש דברים הרבה יותר חשובים שטוב לי איתם והשאלה מאיפה זה נובע הקטע של חוסר ההקפדה המסויים הזה. ואם הוא נובע ממקום שאני מוכן להכיל (זה לא כל מקרה בכלל, מקרה של חולשה - כן, אידאליזציה - לא).
זה בכלל לא קשור למה עושים ומה לא עושים.
חלק מהדברים שאני לא יעשה זה לשמוע עומר אדם רח"ל, אבל העניין הזה ממש לא עומד בראש מעייני שאני בא לבדוק התאמה.
אחד הוא הידיעה השכלית, בלי לבנות על זה כלום ("לא רוצה להתחתן אם מישהי שלבושה לא צנוע" כי ההלכה אוסרת את זה ומבחינתי מי שעבורת על ההלכה אני לא רוצה בגלל נאמנותי להלכה)
השני זה "מה זה אומר" שזה להסיק מסקנות מהתנהגות אחת על האישיות שלה וסולם הערכים שלה ומי יודע מה עוד - שבזה לדעתי בדרך כלל המסקנות יהיו לא מדויקות והרבה פעמים רחוקות מהאמת
אענה על שתי טענות שהבנתי ממך, תאמר לי אם פספסתי משהוארץ השוקולד
1. למה "רק"? הטענה של הרב שרלו כאן הייתה שצניעות לבוש לא מגדיר לגמרי את העולם הדתי, אבל הוא כן חלק מהשיקולים ולכן התייחסתי לרק, כי על זה הוא דן.
2. האם זה לגיטימי לפסול על צניעות? ברור שזה לגיטימי. חשוב שכל אדם יחליט לפי מה שנראה לו נכון ומתאים.
הוא מכריע בסופו של דבר שזה לא חשוב מספיק כדי לפסול.... מה אכפת לי אם זה חלק מהשיקולים? הטענה שלו היתה שזה לא שיקול מכריע, כי יש שיקולים דתיים נוספים
ושוב, אני משדל שלא להתיימר לדעת נתון אחד על סמך נתון אחר. אני יכול להסיק מידע חלקי מאד על הדתיות שלה מהלבוש שלה - כלומר ברור לי שאם היא היתה ברמת הקפדה מסוימת היא לא היתה מסוגלת ללכת ככה ברחוב; אבל יש עוד המון גורמים ולכן אני לא יכול לומר מה היא כן.
ולכן הטענה "יש לה הרבה מעלות אחרות" לא רלוונטית. כי אני כאמור לא שופט אותה ולא מתיימר לנתח את אופיה. אני רק אומר מה התחושה שיש לי באינטראקציה איתה, ומה התחושה שתהיה לילדים שלה. והתחושה שלי תהיה שהיא לבושה שלא כראוי, והילדים שלה יקבלו דוגמה גרועה של איך להתלבש. קשה לי להאמין שמישהו מסוגל לחלוק על זה (אולי אם היא מאסטרית של חינוך היא תצליח לחנך ילדות לצניעות יותר ממנה. אבל זה יהיה באמת כשרון נדיר). ועכשיו השאלה היא אם טוב לי עם הדברים האלה או לא. והחשיבות היחסית לא רלוונטית לזה, כי שוב, לא מדובר בשיפוט אלא ברצון להכנס לסיטואציה (כמובן לפעמים צריך לבחור בין שתי אפשרויות גרועות. סיפור אחר).
טענה 2 כמובן לא נותנת מקום לדיון. אתה משאיר את זה בתחום ה"תעשה מה שבא לך". אין מה לדון על "מה בא לך"
(עובדת עם כמה כאלה) טוב הלב לא קשור בשום צורה אצלם ליראת שמים. ברור שכל יהודי צריך לעבוד על המידות ולתקנן. יכול להיות אדם עם יראת שמים גדולה מאוד עם נטיות מולדות או נרכשות לא טובות שיצטרך לעבוד מאוד קשה בחיים האלה כדי לתקנן, הנטיות האלה לא מורידות מיראת השמים שלו. לכן אני אומרת שטוב לב לא מעיד בהכרח על יראת שמים, טוב לב שמחובר לרצון האלוקי כן, לא טבע מולד או נרכש. יהדות זה לא רק אהבה וקבלה צריך גם אהבה וגם יראה, גם חסד וגם גבורה.לכל דבר יש את המקום הנכון לו.
תראה, את דבריו כבר הביאו כאן מספיק פעמים ניקים בשם עצמם, וכתבתי את דעתי בנושא.
אז מה התחדש? שהרב שרלו אמר את זה? נו שוין. לא מטריד אותי.
ובנוסף, אני אמוד מסכים עם הנכתב פה: תשובה קצת מוזרה - לקראת נישואין וזוגיות, כלומר, נניח והכל טוב ונכון ונאה. אני לא מוכן שאמא של הילדים שלי תלך לא בצניעות. נקודה.
ושפתי לא אכלא מלהעיר על עצם העניין של הבאת הראיה מהרב שרלו, אני לא מתכונן להכנס כעת לויכוח עליו אישית, אבל כמדומני שאין בר דעת שיאמר שהוא יכול להיות בר פלוגתא של ר' אברום, של הרצי"ה, של הרב אלי'הו, של הרב ליאור, וכו',
ובכן, אתגר, מי מכל המגיבים כאן שהסכימו עימו, מוכנים לומר כאן שיש להם צד (צד!!) שאחד מהנ"ל יסכים איתו?
עצוב האינפלציה שקיימת אצלנו, שכל מי שנושא בתואר "רב" הוא שווה לכל אחד אחר שנושא בתואר הזה...
יש לך סולם ערכים מסויים ואתה הולך על פיו וזה בסדר גמור. בהצלחה.
לא הבאתי את הרב שרלו כראיה, אלא הוא פשוט ניסח את הדברים בצורה מדוייקת והביא סברות שנראות לי מאוד טובות. הבאתי את הדברים ותייגתי אותך כדי לאפשר לדיון בעצם הסברות בנושא. אני חושב שאתה יכול להחכים אותנו בתגובה עניינית על עצם הדברים שכתובים. אם תרצה להתמודד עם הדברים ולשתף אותנו אני אשמח.
מאוד היה חשוב לי לתייג גם אנשים כמוך שיתנגדו לדברים כדי שנזכה לדיון פורה.
אגיב במשפטים ספורים לכל טיעון, בהם אתמצת את עיקר הטענה.
היא שגויה כי צריך ההלכה היא עצומה ורחבה, ואתה בוחן את דרכה דרך קריטריון אחד בלבד; - נו, כבר דיברנו על זה. בעיני זה קריטריון מרכזי. איי, כולם אומרים "ולשון הרע מה" אז התשובה שלי לזה היא:
לא שאני משווה חלילה, אני רק רוצה להראות שאמירת "לשה"ר" היא דמגוגיה, לא הכל נמדד בכמות הלאווין ועשין וארורין שעובר העובר, אלא במה הדבר מבטא.
היא שגויה, כי אינך יכול להיכנס באופן שטחי כזה לתוך עולמה הרוחני; איני רואה כאן שום טענה, בעברית תקנית הקונטרה לדברים היא המשפט הבא: "הַחֵ֤פֶץ לַֽיהֹוָה֙ בְּעֹל֣וֹת וּזְבָחִ֔ים כִּשְׁמֹ֖עַ בְּק֣וֹל יְהֹוָ֑ה הִנֵּ֤ה שְׁמֹ֙עַ֙ מִזֶּ֣בַח ט֔וֹב לְהַקְשִׁ֖יב מֵחֵ֥לֶב אֵילִֽים׃" אם עולם רוחני מתבטא בהשגות והרגשות וכו' וכו', הוא צודק, אבל לדעתי, מה לעשות, הבסיס לעולם רוחני הוא ההקשבה להלכה. ובמחילת כבודו של הרב שרלו, אני לא מוכן לקבל את דבריו שזה מדד שטחי.
היא שגויה כי הקשר בין שרוולים קצרים ובין רפורמים הוא כה רחוק, עד שאיני מבין איך נפלת בו; - כהמשך לדברים הנזכרים, אני חושב שאין מרחק גדול מידי בין להתחיל באמירות שנותנות משקל כלשהוא למשהו בניגוד להלכה הפשוטה והברורה, לבין ללכת עם זה הלאה, והלאה, והלאה.... (אני בטוח שהרב שרלו יודע את ההיסטוריה הנחמדה שלנו, מה לעשות, לא שייך לקחת שוב את הסיכון, מספיק כבר השמדנו את עצמינו, לא הגיע הזמן שנלמד לקח?)
היא שגויה כי את המילים ״פוטנציאל הרסני״ כדאי לשמור לעבירות חמורות בהרבה הרבה; - שם, שם. (למי שלא בקיא בספרות התורנית- הכוונה כאן היא "כנ"ל".)
היא שגויה כי ההנחה שנאמנותו של הדור הבא להלכה תלוי באופן כה מוחלט באורך השרוולים – היא כל כך לא ברורה. - משפט שקצת קשה להתווכח איתו, הבה וננסח את ההנחה עליה הוא מבקש לחלוק באופן הבא: "נאמנותו של הדור הבא להלכה, תלויה בנאמנות להלכה שהם יראו אצל בני הדור הזה". נכון או לא נכון?____ שרוולים קצרים הם "נאמנות להלכה"? ___, ובכן, מי שענה נכונה על שתי השאלות, ומכיר את דרכי ההיסק של הלוגיקה, מסקנתו בידו.
חלק מתוך זה הוא צורת הלבוש. חלק. משפט נכון בהחלט.
ולגבי הסוף, אני בכנות (!) לא מבין. אתה מצר על כך שאני חושב שהוא לא יכול להיות בר פלוגתא של ר' אברום? ברצינות? בכוונה לא כתבתי כלום עליו, כי כמוני כמוך לחשוב שזה לא המקום לדון עליו, והדגשתי שאיני נכנס לזה, אבל גם לומר שסוף כל סוף קיימת היררכיה אי אפשר?
ולסיום, תודה באמת על זה:
"הבאתי את הדברים ותייגתי אותך כדי לאפשר לדיון בעצם הסברות בנושא. אני חושב שאתה יכול להחכים אותנו בתגובה עניינית על עצם הדברים שכתובים. אם תרצה להתמודד עם הדברים ולשתף אותנו אני אשמח.
מאוד היה חשוב לי לתייג גם אנשים כמוך שיתנגדו לדברים כדי שנזכה לדיון פורה."
אני באמת לא מבין למה אתה חושב שהטענה עם לשון הרע היא דמוגגיה זולה. במה בא יותר לידי ביטוי עבודת ה' שלנו, בהמנעות מאמירת לשון הרע או בהקפדה על דיקוק מצוות כלשהו? אני באמת שלא יודע להכריע בין השניים. מה אתה חושב? אתה יכול להכריע בין השניים?
זה שזה נגד ההלכה את מסכימה (אני מקווה) אם את במקום שטוב לך עם זה - תחיי את חייך! שפטתי אותך? אני רק הבאתי את העמדה העובדתית של ההלכה, זה אסור?
מה הקשר ל"שמץ של מושג מה זה צניעות של בחורה"? אני זלזלתי בבחורה שלא הולכת בצניעות? אני בזתי לה?
זכותי לומר שאני רואה בזה מקום מאוד מרכזי בהלכה. זה עובדה אובייקטיבית. לא סובייקטיבית כלפי בחורה פלונית או אלמונית שקשה-לה -עם - ההלכה - הזו- שהיא- הלכה - מרכזית - בעיני.
זה קשה לתפיסה?
מה עם קצת ענווה מצידך? קצת לקרוא ביושרה מה שכתבתי ולא לתקוף סתם בארטילריה?
אבל בבקשה ממך, כשאת נותנת מוסר אישי למישהו (מה שאני לא עשיתי! אלא דיברתי ברמת ההלכה העובדתית, בלי לדון מי שיש לו קושי) תתבונני לרגע במראה, שמא קורה יש לך ליטול מבין עינייך.
מאוד כאב לי לקרוא את ההסתכלות שלך על הדברים שלי. את הפרשנות שאת נותנת להם.
אתה מכניס את ההלכה משלב דברים כרצונך .. דברים שבכלל לא ברים השוואה. הכל על מנת להגיד אני צודק אז לא אתה לא צודק תצתזר כמה דברים שאתה רוצה זה רק מראה שמבחינתך הכל כשר על מנת להגיד צניעות זה הכי חשוב נקודה מה שאתה לא מבין אף אחד לא הקניט את הצניעות כבוד ההלכה במקומו מונח בדיוק שכמות הרבנים שאומרים לכם מספיק להסתכל על רק אורך השוורל חלאס צאו מזה ...תראו את כל העולם הרוחני שלה
את כותבת בסערת רגשות, מתוך אימפולסיביות ותחושת פגיעה אישית.
מה אני אמור להוציא מכל ההודעה המבולבלת הזו?
מה שילבתי כרצוני? מה "הכל כדי לומר אני צודק"? מה "הכל כשר" מה את רוצה מחיי? מה עשיתי לך רע?
כלומר, אני במין מה, זה נקודה רגישה אצלך וכשמישהו מעיז להגיד דעה שלא נוח לך איתה את יוצאת עליו בחרב וחנית.
סורי, אבל מצפון אין לי מזה.
אגיד את מה שצנזרתי קודם.
אני מיום ליום, לצערי, מרגיש שיש לך תחושה של נרדפות מכל מי שמראה טיפת דוסיות יותר ממך.
כל מי שיביע עמדה דוסית, תעשי ממנו אדם אנטיפאטי, לא הומאני, מושחת ומסלף.
אני לא יודע מאיפה זה נובע, פסיכולוג אני בנתיים לא. אבל כבוד גדול זה לא מוסיף לך.
אגב, סיכום הדברים הוא שאני, שהולך לפי מה שאומרים הרבנים, מעוות הכל כדי לומר שאני צודק, ואת, שקוראת לי "לצאת מזה" מכל מה שאומרים הרבנים, את המוצלחת בסיפור?
ומישהי כאן הזכירה גאווה קודם?
וזה נקרא "העולם הרוחני"
הנה את מוכיחה כמה שאני צודק, כמה זה מאפיין עמוק ויסודי, הכאב שלך על מי שרוצה הקפדה בצניעות, הוא כולל זלזול כללי, ברבנים, בשיח הלכתי...
אם עוד היה לי צד שאולי זה לא כזה מאפיין עמוק, את הוכחת במו ידייך ומקלדתך כמה אני צודק.
עריכה: אני מקווה ששמת לב שטענת טענה א' עניתי לך עליה, ואז את אומרת "זה בדיוק הבעיה" ושופכת עלי אש וגפרית בשם טענה אחרת בכלל.
זה לא מראה שאת מטילה במומך, שאת זו שתערבבי תדברים רק כדי לצאת הצודקת? תעברי בחוסר סדר מדבר לדבר ומטענה לטענה, רק כדי להראות כמה אני לא בסדר בכך ש-שומו שמיים, אני מעיז לייחס חשיבות לצניעות??
ועוד משהו שהתאפקתי קודם מלומר, אבל כלכך הרגזת אותי כעת עד שאני כן אומר אותו:
את מאמינה בכל הבלה בלה הזה של עולם רוחני בלי גבולות ההלכה?
אני אציע לך בחור שמאונן, קבוע. אבל יש לו "עולם רוחני" תקחי?
ויודעת מה, לא מאונן. סתם יושב לשזוף את עיניו בנשים נאות וחשופות. תקחי?
הרי לא תיקחי, נכון?
אז די כבר עם לגונן בדמגוגיה הזו על פריצות מהצד השני.
אף אחד לא דיבר עלי וגם אם נדבר בטוחה שאת ההלכה בגדול אני מקיימת .. לא יודעת אם יותר ממך תמיד אני שמחה שמקיימים באהבה יותר .. אם תקיים יותר או תחזיק בדעה יותר דתית מה טוב .. העניין הוא שכאן ספציפית פה אין אהבה יש כאן פסילה. המוטו מבחינתי זה תחמיר עם עצמך אבל את האחרים תקבל. קל וחומר לגבי צניעות שיש כמה דעות כך שאם בחורה נוהגת לפי דעה שפחות מחמירה ממך אפשר לקבל אותה זאת עדיין לא פריצות הכל בסדר . והגדרות שלך לא נכונות לא רק שלא נכונות גם בעיני הזויות...
הכאב שלי או של יהודי אחר לא צריך להיכלל בכלל בשפתיך נראה לי הזוי ומגוחך.
תמשיך לכתוב בשם ההלכה רק שלא ככה דרך ההלכה צר לי
לגבי המשך ההודעה שלך זה מוגזם ואני לא צריכה לקרוא את זה .
א' למה פסילה? כמה פעמים אצטרך לכתוב שאני אכן לא שופט אף אחת באופן אישי, אלא מדבר ברמת העקרון, כך אני רואה את ההלכה, וזו זכותי, מה לעשות. בת שקשה לה? לא אמרתי עליה שהיא מרשעת.
וכהמשך לזה - מה זה "את האחרים תקבל"? אני אכן מכבד את האחרים גם, זה מחייב אותי לישא מישהי כזו? קשה לה? אז אני מכיל, ומלא אמפתיה, אבל מה אעשה ואת ביתי ארצה לבנות על יסידות מסויימים, מיש קשה לה, בצער רב אוותר על ההזדמנות לעשות זאת איתה. מה רע בלומר דבר כזה? אין לאדם זכות לומר שיש מישהי שקשייה לצערו לא עולים בקנה אחד עם שאיפותיו? עד כמה ניתן לכפות עלינו ליברליות?
בכנות. זה כואב שאדם שכותב שבעיניו שמירה על צניעות מוחלטת היא ערך מרכזי, אמור להרגיש רע עם עצמו ו"לצאת מזה"...
ב' לגבי דעות כאלו ואחרות, אני אמרתי משהו בנושא? אני אמרתי המ ההגדרה שלי שעל פי'ה את אומרת שאני הזוי? על פי מה, גבירתי הנכבדה, על פי מה? בואי נסכם שאני מדבר על רמת צניעות שהיא בסיסית גם לפי הרבנים הכי מקילים, זה יהיה בסדר בעינייך? את יורדת עלי לחינם! על דברים שלא אמרתי!!
באמת שזה כואב לי מאוד. שאת בוחרת ככה לראות את התמונה. צר לי מאוד. אבל מה אעשה, בחירה שלך.
ואדרבה, דווקא מכח תמיהתך - תבין את כוונתי הכי טוב.
הרי קניבאליזם זה נורא! זה מחריד! זה.. זה.. זה.. אין מילים!!
וכמה לאווין יש על זה? וכמה עשין? וכמה אורורין?
ולמה?
כנראה יש עוד דרכים למדוד מרכזיות ערכית והלכתית, חוץ מלשים ערמה של כרטיסי עבירות ומצוות ולמדוד מי גבוהה יותר.
אגב, איני יודע למה אתה מגדיר צניעות כ"דקדוק הלכה מסויים", יכול להיות שבהטקנה הזו של חומרת הדבר טמון יסוד ההבדל בינינו, בעיניך זה "דקדוק הלכה מסויים" ובעיני זה הלכה. זה הלכה. זה הלכה. נקודה.
מי שחי בתודעה של אדם שמקבל ציוויים מלמעלה אז זה ממש לא משנה מה הוא מקבל - ציווי חמור או ציווי קל. עושים מה שה' אומר וזהו בלי לשאול שאלות, בלי לסווג לקריטריונים.
התודעה הדתית הזאת חשובה לי פי אלף מקיום או חוסר קיום מצווה כזאת או אחרת.
ברגע שאני אמצא מישהי לדרך משותפת (כוללת גידול וחינוך ילדים וכולי) אז אני אקח בשתי ידיים.
הרב שרקי אומר שלהכנס לזוגיות עם חילונית זאת 'מיטה חולה' אך זה אפשרי אם מתקיימים שלושה תנאים שבהם לא מתפשרים - כשרות, טהרת המשפחה, חינוך ילדים.
בסופו של דבר - לא הכל משותף בזוגיות ולכן העיקר שהדרך והדינמיקה היא טובה.
אין לי רצון להכנס לקשקע של בת הזוג אלא לבנות איתה משהו ביחד. ואם זה אפשרי - אז לא כ"כ אכפת לי לאותו עניין לגבי ההקפדה האישית שלה בדברים שפחות משפיעים עלי.
אני מאמין שמשהי שחשוב לה המצוות היא תקפיד עליהם ולכן רוב הסיכויים שאני יוכל לסלול דרך משותפת עם מישהי שתקפיד ביותר מצוות מאשר ממשהי שתקפיד ביותר מצוות.
ברור גם שאם מישהי תעשה משהו שגורם לי לסלידה אז אני אסלוד.
בכל אופן - העיקר זה הדרך המשותפת ולא ההקפדה או חוסר הקפדה של שני הצדדים.
לכן, הדרך המשותפת תעסיק אותי.
ההבנה הזאת שאין הבחנה במחוייבות במצווה אחת לשנייה היא לדוגמא מאוד מעסיקה, כי היא קשורה לדרך.
אני כל כך רחוק מהמחשבה של להכנס לזוגיות עם חילוניה, גם אם היא מואילה בטובה לשמור טהרה וכשרות.
לדעתי, ועל פי מה שקיבלתי מרבותינו גדולי ישראל בעניין השקפת היהדות על מושג הזוגיות, גישה כזו זה פשוט הפסד של כל המושג, זה לא זוגיות, אולי צל צילה של זוגיות.
הזוגיות היא שותפות מוחלטת, שותפות עמוקה ויסודית, היא בניין משותף, התקדמות משותפת. עולם משותף, עליה משותפת, עבודת ה' משותפת. הכל!
דווקא האמירה שלך על "דרך משותפת" היא היא מה שאמורה להוביל למסקנה כמותי, אלא אם כן "דרך משותפת" בעיניך זו עבודת קבלנות, שיש לנו עניין להגיע למקום מסויים בדורות שנעמיד, ואז אשה שמוכנה לחנך כך את הילדים היא סבבה, (אגב, ובהתעלם כעת מכך שפרקטית אני פשוט לא מאמין שזה יתכן, בנים לאמא חילוניה לא ייצאו כמו בנים לאמא יראת שמים, גם אם הם ילמדו בנטורי קרתא) אבל מה לעשות, שאני רואה את המילים "דרך משותפת" כמילים הרבה יותר מקיפות, הרבה יותר כוללות, זה דרך משותפת לגבי כל חיינו, כל מערכותינו! זה "דרך" שנעבור יחדיו! אנו, הזוג, מצפים לצעוד יחדיו בדרך הארוכה של מסכת חיינו, יד ביד, עין בעין!
אני מרגיש שלא מיציתי את הסברת האבסורד שאני רואה בסברה כזו, של להקים זוגיות עם מי שאינה מקפידה כלל במצוות. אבל אני מיואש מלמצות, כי זה כל כך ענק.. בכל המילים שאגיד אני ארגיש שלא מיציתי..
אם אדם חושב שהשאיפה הזו היא "להכנס לקישקע" של בת הזוג, אז באמת עולמי ועולמו רחוקים כל כך..
[אגב, זה לדעתי גם עוול, פשוט עוול. להגדיר שאיפה כזו ככניסה לקישקע, משל לא היו כל הביינישים הסבורים כמותי אלא כתבי רכילות בצהובונים, שכל עניינם בחיים זה לרחרח ולרכל אודות גודל שמלותיהן של הבנות בשכונה. כל כך מגעיל להעמיד כך את הדברים. אפילו אם אתה חולק עימי על מהות הזוגיות, או על חשיבות בצניעות. למה להעמיד באור כל כך בוטה, כל כך מגעיל, את דעתי. האם באמתובתמים אתה חושב שזה מגיע מרצון לנבור בקישקע'ס? כואב לקרוא]
עכשיו גם נפל לי סופית האסימון שאין סיכוי שנגיע להסכמה בעניין הצניעות. כי המחלוקת בינינו היא הרבה הרבה הרבה יותר עמוקה, מתחילה הרבה יותר מוקדם. זה לא ויכוח נקודתי על מהותה של צניעות, אלא על יסוד הזוגיות, על צורת הבחירה בבת הזוג.
ואגב, אל תאמר "אין לי דרישות" כי עובדה שיש לך - טהרה חינוך וכשרות, אינם דרישות?
אלא מה, שיש מי שעמלו להחדיר למילה דרישות את הקונוטציה של השפיטה והביקורתיות.... במהלך פוסטמודרני מובהק. במקום להבין ש"דרישה" אינה שפיטה של האחר, אלא, מה לעשות, הקריטריונים החשובים לאדם בבואו לנהל שותפות עם אחר. זה הכל.
והלכך, אין מי שאין לו דרישות, פשוט אין, החל מדרישה למין מסויים, עבור בדרישה לאופי מסויים, וכלה, מה לעשות, בדרישה לעולם רוחני מסויים.
מקבל את ההתנצלות, מההיכרות איתך אני בטוח שזה לא בכוונה.
לדעתי אתה טועה, והנה עוד שורש ויכוח בינינו (אנחנו יכולים לפתוח משתלה...), דרך היא אמנם כללית, אבל באומרי כללי איני מתכוון לטשטש את חשיבותם של הפרטים, אלא להעלות את כולם בקנה אחד, דווקא ה"כלליות" שלה היא היא המחייבת את דיוק פרטיה.
במקרה שהבחורה "סבבה והכל אבל..." יש פרט מסויים שלא מסתדר. זה משהו פרטי. זה לא אומר תמיד על גישה. במידה ובגישה היא באמת סבבה אבל יש פרט מסויים זה מבחינתי מתחיל ונגמר בפרט לא?
אני ממש לא מתכוון לטשטש פרטים. וברור שאם זה פרט ועוד פרט ועוד פרט אז הגיוני מאוד שיש פה משהו כללי בגישה של הבנאדם.
ואשמח מאוד אם תתן לי דוגמא למקרה שבו אתה לא תראה צורך לבדוק ביחס לעבודת ה' האישית שלה. כי עדיין לא הבנתי את המקום הזה לפי מה שאתה מציג.
אתה נותן בכלל לבחורה מקום בעבודת ה' שלה שאליו אתה לא נכנס וגם לא בוחן אותה?
לגבי הדוגמא לחילוניה - ברור שלא מסתבר שאני אצא עכשיו עם מישהי שלא מקיימת אורח חיים דתי. אבל האמירה הנ"ל שהזכרתי בשם הרב שרקי היא לא - "יאללה בואו נצא עם חילוניות!!" אלא "לא בטוח שמתגרשים על זה", זה מה קשור לעניינו? - זה נותן פרספקטיבה על קשר.
מבחינתי הקפדה על גדרי לבוש זה הקפדה על דקדוק הלכתי (כל עוד זה די קרוב לגדר ההלכתי). כמו לברור אוכל בשבת וכיוצ"ב. לכן זה יכול להיות במקרים מסויימים עדיין בגדר של "סבבה והכל אבל...". זה יכול להיות פרט ולא עניין כללי.
אני מבין למה אתה שואל, אבל התשובה כנראה מורכבת.הָיוֹ הָיָה
לכן איני יכול לשולפה..
זה באמת קונפילקט, אני לא מתבייש בכך שאין לי עליו תשובה חדה.
הכיוון פחות או יותר הוא שאני מחפש מישהי ברמה שלי, ומכאן ואילך - נצטרך לדון מה לדעתי מאפיין משמעותי יותר ומה פחות, כדי שאוכל לאמוד אם מאפיינים XYZ הם מאפיינים שגורמים להניח על הרמה הדתית שלה הנחה מסויימת, שלפיה אדע שהיא מתאימה/לא מתאימה לי, או שלא.
לגבי הדוגמה, לא חשבתי שזה "יאללה בא נצא עם חילוניות", ועדיין זה מופקע מבחינתי, מופקע לחלוטין.
אגב, מה שציטטת זה שהוא אמר שזה כבר שיקול מלכתחילה, לא על נשוי ששואל אם להתגרש.
ובכל מקרה, זה עדיין יהיה מנוגד להלכה, כי ההלכה, מה לעשות, כן דורשת גירושין על רמה מסויימת של חוסר צניעות. ולצערינו זה לא היה חלק מרשימת הקריטריונים שהבאת בשמו.
(אגב, עצם כך שחז"ל דורשים לתת גט לפורעת ראשה בשוק ולא למדברת לשה"ר, יכולה לתת לך את הפרספקטיבה שלהם על הנושא, גם אם אני אישית לא מצליח לשכנע אותך במרכזיותה של הצניעות)
כי הדרך הכללית מעסיקה אותי יותר מאשר הצמדות לפרטים.
בכלל, המושג "רמה דתית" הוא לא משהו שאני אוהב. שלוקחים אותו יותר מדי ברצינות הוא מנתק ממושגים יותר עליונים כמו "יראת שמיים", "אהבת תורה" וכולי.
בעצם לפי מה שהבנתי את הקונפליקט שבדבריך - ע"פ החשיבה זאת אתה לא תתן שום מקום אישי בעבודת ה' לאישה שלא קשור אליך וכן, להיפך, שום מקום בעבודת ה' שלך לא שייך אישית רק לך אלא גם קשור אליה. אני חושב שעובדתית זה לא נכון. יש מקום אישיים שלנו שלא משפיעים על היחס שלנו לאחר. ברובד הנגלה.
אם אתה לא נותן לצד השני ספייס ממך ולך ספייס ממנו זה נראה לי לא בריא בעליל.
עבר עריכה על ידי נשמה כללית בתאריך י"ד באלול תש"פ 03:52
כפי שכתבתי, אתה רואה "כללי" כמו סופר, שפריט פלוני או אלמוני על המדף לא ממש משפיע. ואני רואה "כללי" כמו הרמוניה, שכל חריגה צורמת.
ולא הבנת את הקונפליקט, כי אם כדבריך למה שיהיה קונפליקט? הכל ברור - שאלת מה יהיה מקוםש לא אכנס לה - ואני צריך לענות שאין כזה מקום, לא?
אז באמת לא, ולכן זה קונפליקט.
(אני מאוד גורס בדעה של לתת ספייס, וזה באמת קונפליקט בדיוק בגלל השילוב)
ושוב, המטרה בסך הכל היא שאנו נהיה על אותה נקודה בסולם, ובע"ה נצעד יחדיו...
תוכ"ד שאני כותב עולה בי הגדרה מסויימת, שודאי אינה מושלמת, אבל יש בה בנותן טעם: לכשלונות ונפילות, לא נכנס אחד לשני, אבל לצורת חיים מסויימת, של "ככה אני", אכן נרצה להיות שווים ותואמים!
סתם נזכרתי במהלך היום, שבספר הנפלא והמיוחד "מכתבים לטליה" הסביר דב הי"ד היטב מאוד את העמדה "שלי" בעניין השותפות שבזוגיות והתבטאותה החיי הדת והרוחניות, ממילץ בחום לעיין שם.
ונקודה שממש הכאיבה לי לחשוב עלה:
תדמיינו את כל השרשור הזה בכיוון ההפוך, על בחורה שטוענת שלא תרצה לצאת עם מישהו שעיניו צופות מכל הבא ליד.
האם עמדתכם הייתה תואמת את עמדתכם כאן?
ומה עם הסוג השני של "הכיוון ההפוך" - מי שיאמר שהוא לא רוצה מישהי שיותר דוסית ממנו, שהוא חולק על הנהגותיה הדתיות המוקצנות מידי לטעמו.
אני חושב שבגד צועק דומה לפזילה לכל הכיוונים, לעומת בגד שהוא פשוט קצר מדי שזה חוסר בקיום כמו שצריך בדומה לבחור שלא קורא קריאת שמע בעונתה. אין לי בעיה עם מישהי יותר או פחות דוסית ממני, חשוב לי פרמטרים אחרים מרמה דוסית, כי לדעתי דוסיות זה שיוך חברתי יותר מאשר שיוך כלפי שמייא. (המדד שלי הלכתי ויבש כפי ששמת לב) יראת שמיים, רוצה לעשות טוב, נחמדה, ועוד כמה דברים ספציפיים.
אני חושב שבגד שאינו צנוע זה בדיוק הצד השני של המטבע לחוסר שמירת עיניים, לא ברור לי למה לחלק בין צועק לקצר. (ואגב, בעוד שצועק אין לו קריטריונים ברורים, לקצר יש...)
מעניין שאתה מבטל כל כך את העניין השיוך החברתי. ככל הידוע לי עצם השיוך לחברה שמקפידה במצווות ויראת שמיים, היא היא גם כן פרט מפרטי ההתנהלות "כלפי שמיא".
מסכים איתך שבגד לא צנוע הוא הצד השני של מטבע של שמירת העיניים, אבל יש רמות בשניהם. הצד השני של בגדים קצרים מדי יהיה מישהו שרואה סרטים שיש בהם קטעים בעייתיים. בגדים חשופים וצועקים יהיו הצד השני של מישהו שפוזל לכל עבר.
ביחס לשיוך חברתי, כנראה שהסברתי את עצמי לא טוב. לדעתי חשוב לשייך את עצמנו כאנשים יראי שמיים ושומרי תורה ומצוות, אבל היחס בין תתי המגזרים לדעתי הוא לא ברור מה עדיף ולכן כל עוד היא עדיין מתלבשת בצורה שברור שהיא דתיה, אבל אולי היא לא דוסית, אני חושב שזה שיוך מספק. כי אני לא יודע אם יש תת מגזר שבחר דרך נכונה יותר, כל תת מגזר בחר חלקים נכונים יותר. זה מצידי.
אבל בכל מקרה רציתי להעיר ששיוך הוא דבר חשוב, אבל הוא לאו דווקא דבר רוחני, לדוגמא אם מישהו יבחר להתחתן עם מישהי שהיא במוצהר נערת גבעות כי הוא רוצה להיות מתת המגזר הזה, זו החלטה סבבה אבל היא החלטה חברתית ולא קשורה בדווקא לרצון ה', לא אומר שזה סותר אלא שזה נובע מרצון חברתי יותר מהלכתי או יראת שמיים.
על כל פנים - אז אתה מסכים שצורות מסויימות של חוסר צניעות - כן תפסוך עליהם הצעה? כלומר, נניח וקצר לא, אבל צועק כן? שוב ושוב אנו רואים שיש לנו (לך ולי, ספציפית) מחלוקת מאוד נקודתית, שנינו מסכימים על עיקרון מסויים, ומתווכחים היכן הוא חל.. נו, לחיים ולשלום...
ביחס לשיוך, אני מסכים איתך, אבל שים לב לכמות המקרים שזה לא רלוונטי, כלומר: נכון שמרכזניק, שחושב שמרכגז זה הדרך המדוייקת ביותר, ומבקר את הגושניקים, אתה יכול לומר לו שתכל'ס אי אפשר לטעון שהוא יותר טוב מהם וכו' ככל אשר ביארת.
אבל כשהנידון אינו מול עמדה שונה בבית המדרש. אלא מול "לייטיות", אזי דברים ברורים הם שיש בשיוך מימד מרכזי ביותר של יראת שמים ו"כלפי שמיא"...
דהיינו, פשוט ש"תתי מגזר" למיניהם, המדקדקים יותר במצוות, בהחלט יש עניין תורני להשתייך אליהם ולא אל "תתי המגזר" למיניהם, שפחות יראי שמיים....
(על השימוש במילה "מדקדקים" במקום "מקפידים" - הקרדיט להרב סולטנוביץ' בשיעור שמסר השבוע לרגל הוצאת הספר החדש של הרב מלמד)
העניין הוא עקרוני, האם רק בחור שרוצה בחורה צנועה "חוטף על הראש" או שבמוסר אחיד גם כלפי בחורה שתרצה בחור צנוע... משום מה זה נראה לי שרק הראשון הוא ה"לא לגיטימי"..
אבל בסופו של דבר - הקפדה או לא זאת החלטה תלוייה נטו באופן אישי.
ברוב דיבורים על מגזריות אפשר לחשוב כאילו המחוייבות היא למגזר ולא לקב"ה. ברור לי שזאת לא הכוונה אבל עד כמה שמים את המגזר בשיח שלנו זאת נקודה רגישה שצריך לשים עליה את הדעת.
אבל תכל'ס - יש את המגזרים שמכילים יותר "בני אדם" שמחליטים פחות לדקדק, ויש ההפוך.
ולגבי עד כמה זה במוקד השיחלעומת הקב"ה - הרי זה היה עיקר מטרת תגובתי, כי ארץ השוקולד תמה על החשיבות שאני נותן למגזר לעומת הקב"ה, ואני השבתי שזה בהחלט עניין מול הקב"ה להצהיר על עצמך כשייך למגזר שיותר נאמן לו. ברור.
עבר עריכה על ידי advfb בתאריך ט"ז באלול תש"פ 23:31
עבר עריכה על ידי advfb בתאריך ט"ז באלול תש"פ 23:12
דווקא נראה לי שהשייכות למגזרים היא יוצרת חוצצים בין אנשים שלא הכרחים. למה שכ"כ יהיה חשוב לקב"ה בצהרה על נאמנות למגזר כזה או אחר? לא שמענו על ערך כזה. להיפך - במאמר מסע המחנות נראה שהרב קוק ממש סולד מהחלוקה למגזרים ומביא שני טענות עיקריות נגדה.
ציטוט קצר מההתחלה:
"תמיד רגילים לצלצל אצלנו בשני השמות המהוים את הקהל שלנו בכללו, והם "חרדים" ו"חפשים". שמות חדשים אשר מאז לא היו רגילים להיות מתבטאים אצלנו כלל... אבל שיהיה שם מוגבל ומיוחד לכך המתאר סיעות ומפלגות, מזה לא ידענו. וכדומה שבזה ודאי יש לנו לומר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, והלואי שנוכל להשכיח מאתנו, בכלל, את אלה שני השמות העומדים לנו לשטן על דרך החיים האיתנים והטהורים הראויים להיות שבים אלינו באור ד' אשר יאיר לנו."
ובסוף באופן יותר חריף הוא מתבטא - "אין לנו עצה אחרת, אמנם, כי אם להסיר את שמות הבעלים הללו מעל מחנותינו." ואח"כ מיד הוא אומר - "באמת, לא שני מחנות כי אם שלשה מחנות הננו מונים מאז. מסורת ישנה היא ש"צבור" הוא כולל במובנו כפי הנוטריקין שלו "צדיקים בינונים ורשעים", אבל זהו דוקא תיאור אישי"
וסוף המאמר הוא מסיים הוראה מאוד ברורה:
"תודע איש אל אחיו בשם ישראל הכללי, לא בשם מפלגתי ומחנתי. נדע, שיש לנו בכל מחנה הרבה מה לתקן והרבה מה לקבל מהאור והטוב זה מזה, ואז תופיע עלינו האורה העליונה הכללית אשר בה נושע תשועת עולמים, ותתקיים בנו התפילה המוקדשת קודש קדשים, שהננו עתידים להביעה בכל כך המית נפש "ויעשו כולם אגודה אחת לעשות רצונך בלבב שלם""
לא הבנתי למה לצאת מתוך נקודת הנחה שהמגזרים צריכים להיעלם?
מראשית הווייתו של עמ"י היו קבוצות- שנקראו שבטים.
כל שבט היה לו דגש אחר בעבודת ד'.
ישנם 70 פנים לתורה- ואינסוף רבדים וצורות להתחבר אליה, כל אחד מתחבר לדרך מסויימת לעבודת ד' לפי אופיו.
אמנם, אין זה אומר שמי שנולד במגזר מסוים- נגזר עליו לחיות בו, גם אם הוא לא מוצא את עצמו שם, אך, אדרבא, זו בדיוק הנקודה שהוא יכול לבחור להשתייך לאן שנוטה ליבו.
והעובדה היא שבשלב מסויים הותרו השבטים לבוא זה בזה, אבל זה לא מחק את המשך חלוקת העם ל-12 שבטים. פשוט שהאישה שהתחתנה עם הגבר הפכה להיות חלק משבטו.
כלומר, אין בעיה שיתחתנו בין המגזרים, אבל לא במטרה למחוק את הלגיטימציה לקבוצות שונות בעם.
מה שאני מתכוונת להגיד הוא שזה בסדר שיש מגזרים, ולא צריכים להשתייך למחנה אחד.
יש משפט קצר וקולע שממחיש את זה: אנחנו היהודים צריכים להיות מאוחדים ולא אחידים- ההבדל בסמנטיקה בין אחיד למאוחד הוא שאחיד זה זהה ללא שום שוני כזה או אחר, ומאוחד זה מאחד כמה דברים שונים ביחד שיחיו בשלום אחד עם השני, ויאהבו זה את זה על אף השוני, ולא במטרה להיות זהים.
א. טענת שהשבטים הם דרך שונה בעבודת ה', ממה שאני מכיר זו הבנת האר"י ז"ל, אבל אינני יודע מה המקור לכך. בתורה נראה שההבדל בין השבטים הוא במיקום ולא בתפקיד חוץ משבט לוי, שנבחרו כי השאר חטאו ככה שזה עונש לשאר ולא שלכתחילה היה אמור להיות הבדל.
ב. מה החיסרון במחלוקת בין השבטים? ובכן, אעלה כמה הצעות: 1. אם קיימת דרך אחת אמיתית אז ראוי שנמצא מה היא ולא ניתן לכל קבוצה לבחור את הדרך המתאימה לה. אבל הטענה הזו היא בסימן שאלה כמובן.
2. חוסר הערכה שיכול להגיע למגזרים אחרים, שפלוני מעדיף להיות חבר של אלמוני או להתחתן עם אלמונית כי היא בדרך הטובה יותר. או גרוע מכך, הוא לא רוצה להתחבר עם אלמוני כי הוא מה"רעים". גיליתי לא מזמן שבספרים החיצוניים מתוארת הבחירה בשבט לוי, ונראה לי שזה דבר שקורה כאשר חושבים שקבוצה מסויימת עדיפה על קבוצה אחרת.
3. לדעתי יותר נכון שנחשוב כיצד אנו יכולים לקיים את דבר ה' בעולם ולעשות טוב בתור מי שאנחנו ולא בתור מה תת המגזר שלנו.
4. כבר העיר לעיל @advfb על ההתנגדות של הרב קוק, אולי הוא יוכל להסביר את התנגדות הרב.
ולסיום, את צודקת שחשוב שנעריך את הזולת גם כאשר דרכם שונה משלנו.
עבר עריכה על ידי advfb בתאריך י"ז באלול תש"פ 22:19
זה ממש לא אומר שכולם יהיו יחדיו. הוא בודאי לא רוצה ששומרי תורה ומצוות ילמדו בבתי ספר של אנשים אינם שומרי תורה ומצוות.
הוא רצה שפחות התעסקו עם ההגדרה המגזרית. פחות ישימו על זה דגש (או שבכלל לא אפילו)
שימת מוקד השיח למזגריות היא דבר שלילי משתי הסיבות שהוא הביא במאמר עצמו.
הוא כותב במפורש שאדם מוגדר ברמת רוחניות/צדיקותו באופן אישי בלבד ולא קבוצתי (וככה הוא מסביר את החלוקה של צדיקים בנינויים ורשעים - היא איננה חלוקה מגזרית).
וממש אני לא מבין מה העניין ההצהרתי להשתייך ל'מגזר הנכון'... אשמח אם תעיר את עיני איזה יתרון גדול את מוצא בזה.
אגב,
לא סתם הגענו לנקודה הזאתי בדיון הארוך הזה. זאתי נראת לי הנקודה העיקרית בכל הדיון הזה.
כמובן, לא התכוונתי שהוא רצה התערבבות, אלא כמוש אמרת - שזה לא יעמוד במוקד השיח. שהמגזריות לא תבלוט
דא עקא, כשהמצב הוא שהמגזריות היא כן בולטת וקיימת, אחרי כל הבלה בלה היפה נגד המגזריות - בפועל כל אחד מאיתנו כן מוצא את עצמו שייך למקום מסויים, והלכך אני אורמ שיש להשתייך למקום של מי שיותר יראי ה' מאשר מי שלא. הן מעשית - הרמב"ם הידוע.... והן הצהרתית..
לא מובן מה העניין ההצהרתי? אתה לא מכיר במוזג של הצהרה? אתה לא מכיר את ציטוטי הגמרות על הציצית והתפילין וכו' וכו' וכו'? (אגב, נא לא להמשתמש בביטוי הציני "המגזר הנכון" אני אל מדבר על "מגזר נכון" אלא על חברה שהאנשים בה מכריזים על עצמם ככפופים לה' ולתורתו.
זה מושגים שבעיני הם כל כך ברורים ו"ראשוניים"ש קשה לי למצוא איך להתחיל לענות עליהם..
שאדם הלובש אותם מצהיר על הקשר בינו לריבונו של עולם לעומת חליפה או כיפה סרוגה ששם אדם מצהיר על המגזר שאליו הוא משתייך, כלומר מה הדרך שנראית לו נכונה או עדיפה.
מגזר זה אוסף של אנשים בעלי אותו דעה, אידיאולגיה, תפיסת עולם וכולי.
חברה זה אוסף של אנשים שנמצאים ביחד ומשופעים ומשפיעים אחד על השני.
ברור שנכון הכלל "תגיד לי מה החברים שלך ואגיד לך מי אתה" ומה שהרמב"ם כותב שאין דרך לא להיות מושפע מחברה שאתה נמצא בה. אבל זה לא קשור למגזר. זה קשור לחברה שאדם בוחר לחיות בה. מגזר זה משהו הרבה יותר כולל מחברה כזאת אחרת שאדם נמצא בה.
יש היום הרבה "שיח מגזרי". החלטה של כל אדם בנפרד עד כמה להיות שותף בתוך השיח הזה, ברמת ההשתייכות והצהרתיות שבזה.
לא מוצא הרבה עניין להיות שותף לשיח כזה.
נראה לי שבכל הקשור לפוליטיקה/השקפות כדאי להתעסק בו ולא מעבר.
כי כלל המגזרים המכנים עצמם שומרי תורה ומצוות מצהירים נאמנות לה', ההבדל הוא בהבנה מה הדרך.
האם חרדי זה יותר שומר תורה ומצוות מחרד"ל או מדתי לאומי קלאסי? האם מי שעולה להר הבית יותר או פחות ירא שמיים מזה שמתנגד? האם מי ששם דגש על הקפדה בדיני ממונות יותר או פחות ירא שמיים מזה ששם דגש על צניעות? מי יותר ירא שמיים, הרב קוק או האדמו"ר מסאטמר? הרב ישראל אריאל או הרב שלמה אבינר? הרב רבינוביץ או הרב לבנון? הרב לוינשטיין או הרב מדן? הרב שרלו או הרב יהושע שפירא? הרב זיני או הרב ריסקין? איך ניתן לחשוב שאנחנו יודעים מי יותר ירא שמיים??? ולכן חשוב שנצהיר על עצמנו כיראי שמיים אבל כשיש מחלוקת רק בדרך אז לא מדובר בקבוצה שיותר נאמנה לה' אלא במחלוקת מה הדרך.
הרצון של הקב"ה לראות איזה אנשים אתה נמצא בסביבתם ולא איזה מגזר את משתייך. מגזר זה משהו מאוד כולל שלאו דווקא אומר משהו על היר"ש של האדם. חברה שאליה האדם משתייך אומרת איפה הוא רוצה להיות מושפע ומשפיע.
וכן כתב: "ואמנם מצות לא תעשה באר הכתוב העונש על כל אחת מהן מלבד המעט מהן וחייב על קצתם המיתות ועל קצתם הכרת ומיתה בידי שמים ומלקות וידענו מענשי מצות לא תעשה כלם מה מהם איסורם גדול ומה מהם למטה ממנו והם שמנה מדרגות. המדרגה הראשונה והיא הגדולה שבהם הם הדברים שחייבים עליהם סקילה. והמדרגה שלמטה הימנה מחויבי שרפה. והשלישית מחויבי הרג. והרביעית מחויבי חנק. והחמישית מחויבי כרת. והששית מחויבי מיתה בידי שמים. והשביעית מחויבי מלקות. והשמינית לאוין שאין לוקין עליהם ומאלו המדרגות נדע חומר העון וקלותו אבל מצות עשה לא התבאר שכר כל אחת מהן מה היא אצל השי"ת וכל זה כדי שלא נדע איזו מצוה צריך מאד לשמרה ואיזו מצוה למטה הימנה" (פירוש הרמב"ם למסכת אבות פרק ב משנה א, יש לו עוד מהלך יפה על מצוות עשה אבל זה ארוך ולכן לא הבאתי פה)
ולכן חילול שבת חמור יותר מצניעות. וכן מי שלא משלם לעובד בזמן, גם עובר על איסורים חמורים מצניעות. מה העונש על לבוש לא צנוע? (בטוח לא יותר חמור ממלקות, כי ממש לא ברור שיש צד דאורייתא בלבוש) אז רמת החומרה של אי הקפדה על צניעות היא במדרגה השביעית, השמינית ומטה.
כי יש תחומים שחמורים יותר מאחרים ולכן חז"ל התייחסו בחומרה לדברים שוליים גם אם הדברים עצמם לא חמורים כל כך.
לדוגמה - הגמרא מספרת על מי שהתאווה למישהי ונעשה חולה מזה, וחז"ל אסרו עליו לדבר איתה אפילו בלי לראות אותה. כי תחום העריות הוא חמור.
גם רצח הוא פחות חמור מחילול שבת, ובכל זאת מחלל שבת בלי עדים והתראה לא עושים לו כלום ורוצח אנחנו ממיתים בדרכים לא נעימות. ועוד ועוד, זאת לא סקאלה אחת של חומרה
1. ככה סבר הרמב"ם, אתה מוזמן לחלוק עליו. (וייתכן שיש שחלקו עליו, אני לא יודע)
2. החיזוק לדבריהם הוא לרוב בעשיית סייגים, תוספת או הנכחת העניין אבל לא בחומרה של מי שעבר.
3. לגבי הסיפור שתי הערות: א. "לדבר" זה בלשון נקיה ודי פשוט שאין מדובר בשיחה רגילה. ב. מדובר במחלוקת בבלי-ירושלמי אם מדובר בסתם אישה או מכיוון שמדובר באישה נשואה ולכן זה חמור.
4. העונש על רצח בלי עדים והתראה הוא דאגה לשלום הציבור לכאורה.
1 אני מכיר את הרמב"ם, והרמב"ם לא סותר את הגמרא. הוא נותן כלל אצבע לקביעת חומרה, אבל המציאות מורכבת יותר ולכן כלל האצבע הזה לא תקף (מילה דוחה את השבת ועבודה דוחה את השבת אבל הענשת רוצח דוחה את העבודה ואיננה דוחה את השבת; פיקוח נפש דוחה שבת אבל לא שלש עברות, ומחלל שבת בפרהסיא כגוי לכל דבריו)
2 אני מדבר על היחס. הם מתייחסים אחרת למצוות שונות באותה דרגת עונש או שלא במתואם לדרגת העונש
3 ברור מהגמרא שהיה מדובר במעשה שמותר הלכתית. אני חושב שאחד התלמודים מספיק לי כדי להחליט לא להתחתן עם מישהי. אגב אם אתחתן איתה היא תהיה אשה נשואה ולכן זה יהיה חמור.
4 נכון, אבל לא בטוח שזה רק זה. הרמב"ם כותב בחריפות יתרה עד כמה חמורה עברת רצח, מה שלא ראיתי בעבירת "גונב איש ומכרו". בכל מקרה זאת היתה הדוגמה שהיתה לי בראש. יש הרבה דברים שחז"ל עשו שלא מן הדין. ובהחלט, נושא הצניעות (או הקטגוריה הכללית של "עריות") היה נושא משמעותי בעיניהם
1. הרמב"ם מדבר רק על לאוין, והקשית ממצוות עשה ככה שקושייתך לא רלוונטית.
2. יתכן, אשמח לראיה או דוגמה כזו כדי להשתכנע, כי אני לא מצליח להיזכר בדוגמא כטענתך.
3. למה ברור שזה היה מותר מבחינה הלכתית? ביחס להיותה נשואה, לא באתי להתיר דברים, אלא באתי להראות שאם רוצים להשוות רמות בין המכלול אז יש לנו השוואה שכתב הרמב"ם ומי שרוצה להציע השוואה אחרת שיבסס את דבריו.
4. לא בטוח אני מסכים, אבל לבנות תיאוריה צריך להראות חיזוק אליה ולא רק להעלות טענות שמא. עד כמה הוא היה משמעותי?
ושוב, לא באתי לטעון שצניעות היא דבר מיותר, אלא שצניעות זה אחד מתוך מכלול המצוות ולמה להגדיר נשים לפי צניעות כסימן עיקרי?
ואגב, מאמר שמתמצת דעות בין הפוסקים בדיון ב3ארץ השוקולד
תזכורת: הדיון הוא אם זאת דעה לגיטימית, לא היחידה האפשריתultracrepidam
מספיק לי דעה אחת שתומכת בדעתי כדי להחליט לא להתחתן עם מישהי (אם בכלל אני צריך אישור...)
1 בכל מקרה ההוכחה שהבאתי מראה שעדיפות של מצוה על מצוה אחרת לא מראה בהכרח שהיא עדיפה תמיד בכל הקשר
2 "קשה עונשן של מידות מעונשן של עריות". יש שש (?) מצוות שכל אחת שקולה ככל המצוות האחרות, כולל חמש המצוות האחרות ששקולות כל אחת וכו'.
3 ברור מההקשר - לפחות לפי הפרשנות המקובלת ולפי חלק מהאמוראים, שמה שרצו לעשות שם היה בסדר גודל של לבוש לא צנוע, מבחינת החומרה של העבירה (ואני לא יודע מה ה"לא כפשוטו" שאתה רוצה להכניס שם. יספר עמה מאחורי הגדר זה בא כפחות מלהסתכל עליה, וכך גם בירושלמי - השאלה אם יסתכל עליה או ישמע את קולה)
לא חשבתי שבאת להתיר דברים.
4 טוב אנחנו נכנסים לדיון על דוגמה, זה סתם יסיח את הדעת מהעיקר
בשום שלב לא אמרתי להגדיר נשים לפי צניעות. מה שאמרתי היה שצניעות היא דבר חשוב, ואדם שבשבילו זה חשוב מאד (עד כדי לא להתחתן עם מישהי כזאת), סדרי העדיפויות שלו הם לפחות בגדר הסביר
שבת היא גם לאו שעונשו בסקילה. מילה היא עשה שיש עליו כרת. כך או כך, אני חושב שהעקרון שאין סקאלה אחת של חומרה אלא יש חומרה בהקשר כן יכול להיות מוסכם
2
א"ר לוי: קשה עונשן של מדות יותר מעונשן של עריות, שזה נאמר בהן "אל" (ויקרא, י"ח, כד) וזה נאמר בהן "אלה" (דברים, כ"ה, טז). ומאי משמע דהאי "אל" קשה הוא? דכתיב "ואת אילי הארץ לקח" (יחזקאל, י"ז, יג), גבי עריות נמי הכתיב "אלה"! ההוא למעוטי מדות מכרת. ואלא מאי עודפייהו? דהתם אפשר בתשובה, והכא לא אפשר בתשובה.
אני חושב שהמצוות ה"שקולות" הן שש. ברגע שזה יותר מאחד, זה כבר לא משנה. עבודה זרה לדעתי היא גם.
3
אנחנו נכנסים כאן לשאלות של יותר ופחות, ותמיד צריך ביחס למקובל בחברה, וכנראה אתה ואני והקוראים כאן שייכים לתרבויות שונות מבחינת מה מקובל בלבוש... אז לא נוכל לנהל דיון אמיתי
אני לא כל כך מרגיש את הפסול שאתה מציין, אבל יכול להיות שאני החריג. בכל אופן מדובר בבעיה ששיכת לאותה קטגוריה.
אני מבין את החילוק שאתה עושה בין הרחקה מעריות לבין צניעות, יש הבדל ויש משותף.
עבר עריכה על ידי ארץ השוקולד בתאריך י"ב באלול תש"פ 16:18
1. אבל הרמב"ם בפירוש כתב שהקטע של חומרת מצוות שייך רק בלאווין. ולכן ברגע שהכנסת את מילה זה לא רלוונטי לטענה.
2. תודה על ההפניה. ועדיין לא תירצת את הקפיצה הלוגית מאיסור עריות ללבוש?
וזו עיקר טענתי: יש פה קפיצה לוגית שהופכת איסור מסוים למשהו חמור הרבה יותר, ואיך זה קרה? רבנים חינכו בנים רבים ובנות רבות שצניעות הלבוש היא שוות ערך לעריות ממש או להמון מצוות אחרות. ואני שואל מניין שצניעות הלבוש היא כעריות לכל דבר ועניין? אז כן, אולי ניתן לראות זאת בדברי בעל המאור במאמר שהפניתי אליו למטה, אבל מובא במאמר שהרמב"ן לדוגמא חלק עליו.
אעיר כי 2 הדעות בסוגיה של האיש שהעלה ליבו טינאאבןגבירול
מובאות בבלי (אולי בירושלמי רק אחת מהן). מועלית האפשרות גם שהיא הייתה נשואה וגם שהייתה פנויה אחת אחרי השניה.
א' רואים שהולכים מן החמור לקל, וזה מגיע אחרון אחרי "תעמוד לפניו", ברור אם כן שלא מדובר בלשון נקיה למעשה עצמו כפי שמצינו כמה פעמים. לא יתכן שאחרי שאסרו "תעמוד לפניו" אמרו "יעשה את המעשה".
ב' הלשון "מאחורי גדר" די ברורה שמדובר על שיחה משני עברי גדר.
אם אנחנו מודדים את הלאווין לפי חומרתם כדעת הרמב"ם, אז יותר חשוב שהיא תקפיד להוציא שבת ולא תעשה מלאכות מדאורייתא מאוחר כדעת רבנו תם מזה שתחמיר בהלכות צניעות שיגיע לקרסול לדוגמא. (בשבת זה חומרה באיסור סקילה ובצניעות גם אם תגדיר לבוש כשייך לאיסור עריות ויש הרבה מה לתהות על השלבים, זה עדיין לא יהיה סקילה)
חשוב שהיא תהיה יראת שמיים ושומרת תורה ומצוות, אבל למה דווקא צניעות הוא המגדיר?
צריך להשוות, רבנו תם זה חומרה ואי אכילת חזיר זה איסור. הרבה דברים בצניעות נתונים במחלוקת, לדוגמא חצאית עד הקרסול או עד הברך זה מחלוקת. אבל הייתי מעדיף מישהי שמוציאה שבת רבינו תם ממישהי שמחמירה לא לאכול ג'לטין מחיות לא כשרות, כי זה גם חומרה.
הרמב"ם חילק לפי רמת חומרה והבאתי את הדברים לעיל, אתה מבין את דבריו אחרת?
הסיבה שציינתי דווקא מחלוקת בצניעות ולא דבר שאסור לכולי עלמא, זה שרוב מוחלט של צורות הלבוש המקובלות אצל בנות דתיות נתון במחלוקת ולא פשוט שאסור.
לגבי דבר שברור שאסור (נדיר יחסית), הייתי מתייחס לזה כאי שמירה על אחד מהמצוות כנקודה לקחת בחשבון.
ביחס לרמב"ם, אתה אומר שברור, אבל מאיפה זה כה ברור?
על פורעת ראשה בשוק, ממה שזכור לי וזו גמרא שלמדתי לפני שנים זה לא רק אישה שמסתובבת בלי כיסוי ראש, כי אם כן, רוב רבני צפון אפריקה לפני קרוב למאה שנה היו מחוייבים לגרש את נשותיהם. ומכיוון שזכור לי שמדובר בעוד כמה פרטים, אז אני חושב שנישואין לא מתייחס רק למימד שבינינו לבורא אלא גם לאינטימיות הזוגית וכאן מדובר על אישה שפוגעת בצורה משמעותית באינטימיות הזוגית ולכן מצווה/חובה לגרשה. (לא זוכר מה ההלכה, אם זו חובה או מצווה)
תשובות להערות (כבר נגמרו לנו הכותרות..)הָיוֹ הָיָה
רוב מוחלט? אינני בטוח. מי מתיר חצאית *מעל* הברך? מי מתיר שרוול שלא נוגע במרפק מלמעלה לכל הפחות?
זה שאתה היית מתייחס לזה כנקודה, אני יודע, הרי על זה נסוב כל הויכוח בשרשור כאן.
לגבי הרמב"ם, את הברור כתבתי לדבריך, לא על דברי, את דברי כתבתי בנוסח "אני לא מסכים לומר שזה המדד הבלעדי", על כל פנים אתה שואל מנין לי - וכבר הבאתי את הסרטון של אנדרדוס, וגם דיברנו כבר על אכילת חזיר, וכ' וכ', אין עניין להמשיך ולטחון מים. אני רואה ביהדות, לאורך כל דורותיה וגדוליה, מערכת יחסים מורכבת לחומרתן וביטויין של עבירות. למרות שיש לך רמב"ם שמגדיר סולם מסויים.
על פורעת ראשה בשוק, לגבי רבני צפון אפריקה כבר נשתברו קולמוסין בזה, והכיווון שידוע לי לתשובה הוא שזה גם תלוי המציאות, ואם המציאות היא שזה מקובל, גם אם בעבירה, אין זה כבר "דת יהודית", שכן "דת יהודית" עניינה - כדרך בנות ישאל הכשרות.
החלק של האינטימיות גם קיים, לדוגמה מטווה בשוק ומדברת עם בנ"א, אבל כפי העולה מן הסוגיא (ג"א מנסה לנבור בזיכרון...) יש אכן שני חלקים, חלק של זה, שרלוונטי בדוג' הנ"ל, וחלק של "בנות ישראל הכשרות" שהוא עניין בעצם היחס לצניעות.
ואם ישאל השואל - הלא תודה שיש רבות מבנות ישראל הכשרות שכן מקילות היום וכמשנ"ת?
שוברו בצידו:
ראשית, מן ההלכה ההיא אתה למד חשיבות מצוות צניעות. וגם אם לא חייבו לגרש בעוברת על המצווה אם רבות נוהגות כך, את גוף המצווה זה כמובן לא משנה, וממילא - הנגזרות שאנו גוזרים מן ההלכה הנ"ל לגבי החשבת ומרכזיות הצניעות - בעינן עומדות.
שנית, כבר אמרתי הלא, שאני מתמקד כעת במה שברור שאסור על פי הההלכה. לכולא עלמא. וכמדומני שב"ה ניתן לומר היום ש"רוב" בנות ישראל הכשרות. הולכות בחצאית לכה"פ עד הברך ושרוול לכה"פ עד המרפק וכו'.
1. ביחס לחצאית קצרה יותר מהברך מעדיף להפנות לספר "הצנע לכת" של הרב אליקים אלינסון שם הביא דעות בנושא. ביחס לשרוול קצר, מעבר לדברים של הרב אלינסון יש את הרב רבינוביץ שהתיר בשו"ת שיח נחום (אבן העזר סימן קו אם אני זוכר נכון) אם כי הוא העלה שראוי לחשוב על איזו חברה נרצה להשתייך אליה מעבר להיבט ההלכתי ואולי זה העניין העיקרי.
2. ביחס לנקודה ועיקר, אכן בכל אנו חלוקים וברוך ה' עדיין מכבדים זה את זה שכוייח
3. לא שואל על דבריי, אלא שואל על מקור הלכתי או תורני למול הרמב"ם, אנדרדוס לעומת הרמב"ם לרוב לא לוקח... חגבי המערכת המורכבת יותר, יש תחושה שאכן כך קיים במסורת, אבל אשמח לראות מקור בנושא. זה לטחון מים לבקש מקור שיש סדר עדיפויות שונה ממה שהרמב"ם מצייר באיסורים?
4. לגבי הסוף, ביססת את טענתך יפה, אמנם נישאר חלוקים אבל שכוייח.
כיוון שאין לפני לא את זה ולא את זה, אשמח אם תוכל להביא ציטוט.
לגבי הסדר עדיפות, אתה מבין שלא הבאתי אותם כדי להביא ראיה, אלא כדי לגרום לך להבין מה אני רוצה...
בא לך להתחתן עם קניבאלית?
(ואנא, לא לקפוץ עלי שוב עם "אתה משווה??" תבינו מה באתי להדגים וזהו)
הלטחון מים זה לא הלשאול את זה.. אלא לשאול את זה בשלב הזה, אחרי כל מה שנכתב. אתה מבין שאני לא אחליט כעת לשלוף שפן בדמות שו"ת מהר"י קוקוריקו משנת תרפפ"ו שבו כתוב להדיא ש"יש עוד סדרי עדיפויות"... הסברתי את עמדתי, הסברתי למה אני מניח כך על אף הרמב"ם, ומדוע אני סבור שהרמב"ם דיבר לגבי שאלות ודברים מסויימים דווקא, אין כ"כ מה להוסיף בישורת הזו.
כנראה אכן נישאר חלוקים (לצערי....) (אא"כ אמצא את המקום בו מתבארים ד' בסוגיא הנ"ל כדברי, ואז נצטרך לראות אם זה מוכיח את טענתי או שיש לך דחיה)
אחזור על ההמלצה החמה לעבור על המכתבים הרלוונטיים ב"מכתבים לטליה" (כלומר, ממליץ בחום על כל הספר, אבל לנידון דידן כדאי לעבור על המכתבים בנושא)
גם מבין המיעוט שמקילים, רובם מדברים על דין אמירת דבר שבקדושה כנגד הערווה, לגבי זה לא חדש לי הטענה שתלוי ברגילות, אבל אין כאן ראיה לכך שזה נחשב צנוע, ובפרט למי שנימק - שהואיל שרגילין בזה אין הרהור. והרי ברור (אני מניח שגם לך) שדיני צניעות אינם נגזרות ממציאות של הרהור.
היחיד שאולי מדבר גם על הדין לכתחילה זה הדברי חמודות, אבל לא כל כך הבנתי באמת את דבריו, (ברמת ההבנה הבסיסית, התחביר שלו לא ברור לי.)
עכ"פ נראה לך שהכל יהיה תלוי במנהג? אם בעוד עשרים שנה יהיה מקובל להסתובב עם ביקיני - אז זה יהיה "צנוע"?
(סתם מעניין: אם אמירת דבר שבקדושה קשורה דווקא להרהור - למה אסור גם כשאינו מביט - אם אין חציצה? ובאופן שכן מביט - מה נתחדש באיסור אמירת דשב"ק - בלא"ה נמי אסור. ומה יהיה הדין בבעל נטיות הפוכות - האם יותר לו לקרוא? סתם תמיהות שעלו לי בעקבות הקריאה, בלי קשר לנידון שלנו)
והלא קל וחומר הוא, אם אין בעיה בקריאת שמע מול לבוש כזה, מנין מחויב צניעות מעבר לכך? לא מכיר שום סעיף אחר בשלחן ערוך שמשם למדו הלכות צניעות, מוזמן לחדש לי.
כן, לי נראה שהכל תלוי במנהג, אני גם חושב שברגע שפועלים בשונה מהמנהג ומנסים להגדיר הלכות צניעות עם הגדרה אובייקטיבית מסוימת צריך להחמיר בה עם הזמן כי ההיתר הופך להיות בעייתי. (לדוגמא, עיין ערך החולצות הקצרות בנצרים בימי גוש קטיף תובב"א וכיום, נשות השאלים וההתקדמות לרעלה.)
(יש שני טעמים לאסור 1. הרהור, שזה מסיח את הדעץ מהדבר שבקדושה. 2. מקום לא מכובד ברגע שיש לבוש חשוף מדי שם. וממילא זה שייך אף כשאינו מביט. שאלה מעניינת, אבל לכאורה זה לא ישנה כי קריאת דבר שבקדושה אסור מול ערווה בין של בנים ובין של בנות ולכן הנטיות לא ישנו.)
אני חושב שצניעות נועדה דבר ראשון כדי לכבד, ואם אישה מתלבשת לא פחות מהמקובל היא מכבדת את עצמה באופן סביר וכמובן שהחלטה שלה אם זה מספיק או שראוי להתלבש באופן מכובד יותר.
אני טוען שלמדו הלכות לבוש וצניעות משם, כי אין מקום אחר בשלחן ערוך משם למדו זאת וברור לי שאין הגיון שזה בסדר שמישהו יתפלל מול אישה בלבוש מסוים אבל הלבוש הזה אסור.
היא אכן מעניינת וכפי שהפניתי יש לה על מי לסמוך. (אישית, אני חושב שזה גם לחומרא וגם לקולא, אם המקובל הוא רעלה אז יש חובת רעלה.)
(אז מה הטעם לאסור בזמן קריאת שמע ותפילה שלא הבאתי?)
א. נכון, ולכן סביר שהיא לא תרצה אבל זה לא סותר שבמצב כזה להבנתי יהיה מותר. אם כי יש מקום לדון מה נחשב מנהג המקום, האם זה דין בשכונה/עיר או יישוב/אזור/ארץ, האם רק בקבוצה שומרי תורה ומצוות/רק יהודים?
ב. עניתי על קושייתך לעיל, איסור קריאה בפני מקומות המכוסים הוא חמור מצניעות, כי יש גם עניין של מקום מכובד.
ג. ביחס לחובת התרחקות מהנשים מאוד מאוד, מצינו רבות בפוסקים שזה דין התלוי במנהג המקום, כפי שהביא המנחת יצחק ביחס לשיחה עם נשים וכדברי הגרש"ז והרב פיינשטיין ביחס להליכה אחורי אישה.
לדוגמה - לטלטל מוקצה בשבת מול להדליק אש כשהשבת יצאה אבל לא לפי רבינו תם.
לפי הרבה רבנים חשובים, האפשרות הראשונה היא איסור חמור (מדרבנן) והשניה היתר גמור (על אף הדעות שאסור באיסור סקילה)
והמחלוקת היא אם חצאית היא עד הקרסול או עד הברך - אבל מעל הברך אין דעה כזאת. נראה לי שהדיון פה הוא על מי שמתלבשת בדרך שאין היתר.
ועוד הערה לגבי דת יהודית - האם ההלכה מחייבת לגרש או מתירה לגרש? כי לפעמים אין לאדם ברירה אלא להתפשר על הנהגה אסורה של אשתו. הוא לא יכול להכריח אותה לכסות את ראשה, גם אם זאת ההלכה. ואם הוא יגרש אותה, ויישאר לבד, לפעמים זה מצב יור גרוע ועדיף לו להשאר במצב שהוא לא מרוצה ממעשיה של אשתו.
אני אל מסתובב באולפנות למדוד לבנות את השמלות. לא אני ולא אף אחד אחר שטוען כדברי.
אבל כשנשאלת השאלה העקרונית, וישנו דיון על מה "מורידים שידוך", מי אתה רוצה שיענה? במחוזותינו מקובל שגברים הם אלה שמתחתנים עם בנות, ואי לכך - כששואלים מה ה"קריטריונים" של מי שמעותד לישא אשה, על כרחך שגברים צריכים להחליט מה עמדתם.
אז זה יהיה לפני פגישה (במידה ויודעים - מתמונה או כי אומרים)
או אחרי פגישה אחת, שבדרך כלל הקירטריון שממליצים עליו הוא "אחרי פגישה אחת תשאל את עצמך רק אם תרצה לפגוש אותה פעם אחת נוספת, לא אם תרצה להתחתן איתה" - וזה כי בדרך כלל אין מספיק מידע בעל משמעות. ואם כל מיני תנאי סף, כמו לבוש צנוע, כבר נוכחים, אז זה בהחלט בעל משקל רב יותר.
ושוב, זה לשיטתך, שהשקלול של לבוש הוא נמוך יחסית. אני נוטה לשקלל את זה הרבה יותר גבוה.
לא קראתי הכל. אני מקווה שזה בסדר. בקצרהultracrepidam
המבט האנושי לא תמיד אומר כל כך הרבה דברים, בטח שהם לא חד משמעיים.
האורך של השמלה - אם הוא קצר מדי - אומר משהו מאד חד משמעי: יש לה בגדים קצרים מדי והיא לובשת אותם לדייט ראשון (או בתמונה שהיא שולחת לשדכנים). זאת אומרת שזה לא משהו שהיא מתביישת בו, איזה שמלה אחת שהיתה כל כך יפה שהיא התפתתה לקנות. זה מבחינתה דרך חיים מקובלת. ומספיק שניה אחת כדי לראות את זה.
והדוגמה שלך - אז כן, זה כמו להבחין שהרב מניח תפילין על המצח. יכול להיות שהדרשות שלו נפלאות, הניתוח ההלכתי שלו מדהים, והוא בדבקות נפלאה מהרגע שהוא מניח תפילין. אבל אם התפילין שלו על המצח והטלית על הצוואר, וקל להבחין בזה, אז השאר כבר לא משנה.
אשה שמגיעה לדייט בוחרת את הבגד שלה לפני זה. היא לא מצאה אותו ברחוב. ובדיוק כמו שהיא לא תבוא עם בגד צהוב שמרוח עליו קטשופ, היא לא תבוא עם בגד שהיא מתביישת בו. ולכן אם היא בחרה בבגד הזה, כנראה הוא בסדר מבחינתה. ואם הוא קצר מדי או לא - אפשר לראות. ברור שאם מדובר במשהו גבולי ממש שנמתח כשהיא התכופפה כי עברה מעליה ציפור - לא על זה דיברתי. אבל אם זה מגיע מרחק משמעותי מעל הברך או המרפק, זה לא "טעות" והיא לא מתביישת בזה. יכולים להיות המון הסברים. אבל יש גם עובדות.
ואני חושב שזה הגיוני שבחור יחליט לא לחכות לדייט ה12 כדי לשאול אותה. הוא פשוט יגיד לה שהוא לא מעוניין וילך, והיא יכולה להאשים רק את עצמה. אלא אם באמת חשוב לה להתלבש כך, ואז היא לא הפסידה כלום
אני יכולה להביא לך דוגמא עלי רוב הבגדים שלי צנועים מאוד .. ברמה שלפעמים חושבים שאני חרדית לדייטים הראשונים אני לא באה צנועה מאוד.. כי אני לא רוצה לשקר לבחור! אם מידי פעם אני הולכת עד הברך או טיפונת מעל אני אלבש את זה .. כי אני אומרת אם מבחינת הבחור זה קו אדום ממש אז הוא לא יוכל להכיל את ההתמודדות שלי(:
ועוד עניין אני בטוחה שגם שהלכתי מעל הברך אני וגם בנות שאני מכירה היינו כמה רמות מעל בחורים שנקראים תורניים מהישיבות הכי נחשבות.
כי אין מה לעשות צניעות זה גם דיבור.. מעשה... ומחשבה.
את יודעת שכשאת מתלבשת כך הבחור ישים לב שכך את מתלבשת, ואת עושה את זה לא בטעות אלא כי את מאמינה שזה בסדר וזה חלק ממי שאת. ולכן העובדה היא שאת לא מתביישת בזה ואת לא מתכוונת לשנות את זה.
לא נכנס בכלל לשאלה של מה זה אומר על האישיות שלך או על יראת השמים שלך. מה שטענתי היה שזה מלמד בצורה מוחלטת מה את חושבת שלבוש ראוי מבחינתך, וההוכחה שהגעת ככה לדייט.
ולכן אם יש בחור שמפריע לו הלבוש הזה - ולא משנה כמה יראת שמיים את - הוא לא ירצה אותך ואני לא חושב שאת יכולה להתלונן. הרי בדיוק בשביל זה התלבשת כך, כדי שידע ויוכל להגיד "לא מתאים לי, אני הולך"
לא מאמינה שזה בסדר, אבל מתכוונת לעשות כך למשך השנים הקרובות. הרי זה שהוא לא ירצה אותך זה לא בגלל שאת את יודעת את ההלכה, אלא בגלל שאת לא מתכוונת לקיים אותה. אז מה את מאמינה לא משנה את התמונה
מאיפה אתה יודע מה אני מתכוונת לעשות . אתה בתוך הראש שלי? באופן כללי אם בחור פוסל על זה אני לא חושבת שהזוית ראיה שלו מתאימה לי. גם אם הייתי הולכת מאה אחוז תמיד מאוד מאוד צנוע לא הייתי רוצה אותו זה הכל זכותי ואני אומרת את זה מניסיון
ולגבי מה שכתבת שאת עושה - לא בטוח שזה נכוןultracrepidam
אלא אם זה ממש חשוב לך שהוא יקבל את הלבוש הפחות צנוע שלך.
אם כל מה שאת רוצה זה שהוא יכיל את ההתמודדות שלך - יהיה לו הרבה יותר קל לעשות את זה על בסיס האמונה ששניכם יודעים מה צנוע ושואפים לזה (לא יודע מה העמדה שלך בנושא, אבל ככה זה נשמע).
אם תגידי לבחור "תקשיב, לפעמים אני הולכת פחות צנוע, אבל זאת התמודדות, ובדרך כלל אני יותר" יהיה לו הרבה יותר קל לקבל את זה ולהכיל מאשר "תקשיב, אני ככה, ואתה תקבל אותי גם אם אני תמיד מתלבשת לא צנוע, ואו שאני אחנך אותך או שתלך מפה". למה שבן אדם יכנס לקשר אם הדבר הראשון שאת מראה זה החסרונות שלך? תגידי מה המעלות שלך, הוא יבין מה יש לו להפסיד, יהיה לו רצון להמשיך בקשר, ועכשיו תוכלי להגיד "אלה החסרונות שלי. תוכל להכיל אותם?" ואז באמת תהיה לו סיבה לחשוב על זה ברצינות
זה גם לא הנקודת מבט שלי מה שהצגת .. אני יודעת ואני רואה מחברות נשואות ששינו את הלבוש בשנייה שיש להם קושי בזה .. הן באו מאוד צנועות לדייטים כמו מה שאתה כתבת שצריך לעשות.. ובפועל היום הבעל שלהם מתאכזב ואני אומרת אם לבחור כל-כך חשוב הלבוש ברמה שהוא יתבאס מאוד עלי מתי שאני לא אצליח לשמור וזה יצר ריבים אז אנחנו לא מתאמים
ולגבי הסוף, אני בכנות (!) לא מבין. אתה מצר על כך שאני חושב שהוא לא יכול להיות בר פלוגתא של ר' אברום? ברצינות? בכוונה לא כתבתי כלום עליו, כי כמוני כמוך לחשוב שזה לא המקום לדון עליו, והדגשתי שאיני נכנס לזה, אבל גם לומר שסוף כל סוף קיימת היררכיה אי אפשר?
אין צורך להנמיך אותו כדי להתייחס. הרבנים הגדולים שאתה מביא הם בהחלט חשובים, אתה לא צריך להנמיך את האחרים כדי שנכיר בזה. להתקיף אד הומינם* זה טוב כשצריך, אבל כשאין צורך בזה זה דבר מאד לא טוב, במיוחד נגד סמכויות הלכתיות, ובמיוחד להנמיך אותם. זה לא טוב ולא בריא.
אבל נראה לי שאין יותר "במקום" כמו לציין על פסק של רב, שיש רבנים אחרים, שעם כל הכבוד שיש לו, ויש, סוף כל סוף הם גדולים ממנו. ולא חושבים כך.
גם למי שהיה מביא לי את הרב ניסים קרליץ נגד משנה ברורה הייתי אומר את אותו דבר.
זה לא "להנמיך אותו" אלא להעמיד את היחס ההיררכי בין פסק של רב מכובד, לפסק של גדולי הפוסקים.
אגב, אני יודע מה זה אד הומינם, אבל כמדומה שבפסיקת הלכה יש מקום לאד הומינם, מה לעשות. (כללי הוראה, בית יוסף.. וכ 'וכו', אני בטוח שאתה יודע על מה אני מדבר)
אם מישהו מביא פסק של הרב שרלו, הוא כנראה לא התכוון לשאול האם יש פסוקים גדולים ממנו שחיוו את דעתם בנושא.
ויותר מזה, אני חושב שאם הרב שרלו עצמו פסוק משהו, הוא כנראה סבור שיש לו הסמכות ההלכתית שלא לקבל את דעת הגדולים ממנו.
ולכן אם מישהו יביא את דעת הרב ניסים קרליץ נגד המשנה ברורה, אתחשב בו - כי גם הוא ידע את המשנה ברורה ובכל זאת פסק אחרת (וכמובן כאן בא המשפט האהוב "אילו ידע __ שכך כתוב, ודאי היה שמח לצטטו, ומכאן שלא ידעו ולכן כתב מה שכתב, ולכן נלך לפי הפוסק הקדום ולא לפיו")
א. כי זה מזלזל. ועם כל הכבוד לך, איך אתה יכול לדבר על תלמיד חכם בלשון כזו? (היו קריאות של חלק מגדולי תלמידי החכמים בדורינו לא לקבל פסיקות של מגוון רבנים, האם רלוונטי שאנחנו נזלזל באותם רבנים רק כי יש מחלוקת על דבריהם? האם שייך שנכתוב זאת על כל ציון דבריהם על גבי הפורום?)
ב. אפשר לטעון שהטענה לא טובה. לחילופין, ניתן לטעון שאתה הולך בדרך של הרבנים א,ב,ג שאמרו אחרת. (אם כי אתה רק מניח שהם יסברו אחרת בלי מקור) אבל להתחיל לשחק עם מי יותר גדול זה לא רלוונטי לעצם הטענה. סוף סוף אין פה פסיקה על מה פוסלים ועל מה לא.
ג. אם היה מדובר בפסיקה, היה ניתן להתנסח בלשון אחרת כגון שמעתי שהפוסקים א,ב חלקו על דברי הרב שרלו ולדעתי מכיוון שהם מקובלים יותר כפוסקים ראוי לסמוך על דבריהם. וגם כאן לא ברור שיש תוקף הלכתי לטענה כזו. (כבר דנו בכך רבות פה ובפורום בית המדרש)
אז בנות אומרות (ויש בזה הרבה מן האמת!) שבנים צריכים להסתכל פנימה,
ולא לשפוט על פי החיצוניות.
במילים אחרות- מכיון שאנחנו רואים שכל אחד הוא שונה ומיוחד גם אם בחוץ הוא נכנס ל'שבלונה' מסויימת- אי אפשר לקבוע כלום ע"פ החיצוניות. ולכן לבנים אסור לשפוט על זה שום דבר.
לעומת זאת,
בבירורים ולאחר מכן בדייטים, בין בחורים ובין בחורות (סביר להניח שזה כולל גם את אותן הבחורות)- אנחנו שופטים המון על המראה החיצוני. נותנים לזה חשיבות. ואז יש לנו הרבה הסברים למה החיצוניות מעידה על הפנימיות, ולמשל שהבחור/ה צריך/ה להיות בהרמוניה נפשית ולכן מה שהוא משדר זה מי שהוא.
אז השאלה שלי היא-
למה תמיד יש קשר בין החיצוניות לפנימיות וכשזה מגיע ללבוש צנוע/ לא צנוע של בנות- זה כבר לא נכון? כי סגנון הלבוש לא קשור בשום צורה אל האדם?
---
לכן אני חושב, שבין בצניעות ובין בכל ענין שהוא- היחס צריך להיות מאוזן יותר ולשקול את שני הצדדים.
ואולי אכתוב את דעתי על האיזון הזה מאוחר יותר כשיהיה לי זמן פנוי וכח
בחור דוס דוס לא יקח מישהי שהולכת עם חולצה קצרה כי זה פשוט לא הוויב.
לא קראתי הכל, אבל ממה שכן. לדעתי הרבה טועים פה בהגדרה בסיסיתאוא"ר
נראה שהרבה כאן מתייחסים למושג 'יראת שמים' כמשהו מאוד מרחף, לא מחייב שאינו בהכרח משליך על מעשים פרקטיים.
'יראת שמים' זה מודעות של האדם כי הוא עבד לה' ית' וע"פ ידיעה זו הוא מנהל את כל חייו. 'יראת שמים' זה כאשר האדם שם את אלוקים במרכז, ולא את עצמו.
הקב"ה אומר לאברהם "עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה" רק לאחר ש"ולא חשכת את בנך את יחידך". רק לאחר שברור לכל כי לא מעניין את אברהם שום רגש עצמי, רק ציווי ורצון ה', הקב"ה מודיע כי 'ירא אלוקים אתה'.
אז אדם יכול לא לשמור על ההלכה מתוך חוסר מודעות, חוסר ידיעה או מתוך נפילה רגעית, אך כל עוד הוא חושב, יודע, מודע, חי(כל אחד ודרגתו) שהקב"ה הוא מרכז חייו, הוא נכנס לגדר של 'ירא שמים'(כמובן שיש מדרגות ביראת שמים).
אך אם הוא לא שומר על ההלכה כיון שהיא לא נוחה לו, לא מבין אותה רגשית או כל סיבה חיצונית אחרת, איך אפשר להגיד עליו שהוא 'ירא שמים'?! מה זה משנה כמה קרבה לאלוקים הוא מרגיש או כמה אמונה יש לו בלב אם עיקר חייב זה עצמו ולא ה' ית'?! יכול להיות אדם שלא שומר על ההלכה מידיעה והוא 'ירא שמים'?!
סליחה על הקיצוניות, אבל חוויות רוחניות וקרבת אלוקים מרגישים גם ע"י סמים, ח"ו.
הרב שרלו התייחס אל ה'שרוול הקצר' כפרט הלכתי שאינו בהכרח מעיד על כל העולם הדתי והיחס כלפי ההלכה בכללותה.
אך השואל שאל במפורש גם על מקרה שאינו כזה: "אומנם אפשר לומר שהיא באופן מצער הצליחה לגדול בציונות הדתית בלי לדעת את ההלכה בעניין, ואפשר אולי לשאול אותה בדייט שלישי מה היא אומרת... אבל נניח והיא תאמר שעל זה היא לא מתפשרת כי נוח לה ככה, אז חותכים?"
כלומר פשוט לשואל שישנם מקרים של פקשוש, חוסר ידע או אפילו יכול להיות של פסיקה כדעה אחת בהלכה שמקילה יותר. אך הוא שאל גם מה אם הטענה של האישה היא ש'ההלכה' נדחית ביחס לנוחות האישית, שההלכה אינו במרכז החיים אלא היא עצמה. הרי בודאי שבמקרה כזה זה מעיד על כל העולם דתי שלה...
הרב שרלו לא התבלבל, הוא פשוט הגדיר אחרת ממך יראת שמייםארץ השוקולד
ואם תקרא את הדיון המחכים בין @נשמה כללית ל@advfb ו@הפי תראה שדנו בכך בארוכה וטענותיך כאן לא מוסכמות.
הכוונה והמוטיבציה לא פחות חשובה מעולם המעשיםadvfbאחרונה
ולכן ההגדרה של יראת שמיים איננה תלויה רק במעשים.
ברור שבכל מעשה טמונה מוטיבציה אך לא ניתן להבחין בדייקנות ע"פ כל מעשה איזו מוטיבציה עומדת מאחוריו.
מעניין כיצד זיכרונות העבר מתהפכים ומשתנים כאשר נקודת המבט שלנו משתנה, בין אם בעקבות מבט מבחוץ ובין אם בעקבות שינוי פנימי.
דאגה לבן זוג יכולה להפוך בדיעבד לשתלטנות, רצון להיות שותף בחייו עלול להתפרש כתלותיות, והתעקשות שנראתה בעבר כביטוי לאכפתיות יכולה להפוך לסימן של חוסר כבוד. לפעמים מספיק שינוי אחד בנקודת המבט כדי שזיכרונות שלמים יקבלו משמעות שונה לחלוטין.
אפשר לראות זאת אצל זוגות שנפרדים עם מעט מרירות. אדם שבעבר היו יכולים להישבע שהוא קרוב למושלם הופך פתאום, בעיניהם, לאדם שתלטן, רעיל ומגעיל. כאילו כל אותן שנים נצבעו מחדש בצבע אחד.
המבט שלנו והמסקנות שאנחנו מסיקים בהווה משפיעים באופן דרמטי על האופן שבו אנחנו זוכרים את העבר.
יש לכך שני היבטים מעניינים: זיכרון סלקטיבי וריפריימינג.
זיכרון סלקטיבי הוא הנטייה שלנו לזכור פרטים מסוימים ולשכוח אחרים. אנחנו עשויים לזכור היטב את הרגעים שבהם נפגענו, אך לשכוח את הפעמים שבהן אותו אדם היה שם בשבילנו. לחלופין, אנחנו עשויים לזכור דווקא את הרגעים הטובים ולהדחיק את הקשיים.
ריפריימינג, לעומת זאת, הוא שינוי המסגרת הפרשנית שדרכה אנחנו מסתכלים על אירוע. לא בהכרח שכחנו משהו או שינינו את פרטי הזיכרון, אלא שהמשמעות שאנחנו מעניקים לו השתנתה. אותה שיחת טלפון שבעבר נתפסה כדאגה יכולה להיתפס היום כניסיון לשלוט, ואותה בקשה לקרבה יכולה להיראות כתלותיות.
במובן מסוים, בכל פעם שאנחנו נזכרים במשהו אנחנו קוראים מחדש ספר שכבר קראנו. העלילה נשארת לכאורה זהה, אבל אנחנו כבר אנשים אחרים, עם ניסיון, רגשות ותפיסות שונות. לכן גם הסיפור שאנחנו מספרים לעצמנו על העבר משתנה.
כמובן, ייתכן שנקודת המבט החדשה היא דווקא הנכונה. אולי האדם באמת היה שתלטן ורעיל, ואולי רק לאחר שהתרחקנו הצלחנו לזהות דברים שלא ראינו קודם. אבל אני חושב שלפני שמפילים על אדם, על קשר או על עצמנו פצצה, כדאי לעצור ולנסות להיזכר כיצד ראינו את הדברים בזמן אמת. לא כדי להעדיף את הפרשנות הישנה, אלא כדי לבחון אם הפרשנות החדשה שלנו אכן מוצדקת.
יכול להיות שאותו אדם באמת רק דאג, והוא כלל לא יבין מאיפה הגיעה פתאום המסקנה שהוא רעיל. כמובן, ייתכן שהוא אכן התנהג בצורה פוגענית, ואולי הפרידה הייתה הכרחית. אין כאן ניסיון להצדיק התנהגות רעה או לשמר קשרים שאינם טובים לנו, אלא ניסיון להבחין בין המציאות לבין הפרשנות שאנחנו מעניקים לה.
יש לכך גם השלכות על האדם שמקבל את ההאשמה. כאשר מאשימים אדם ברעילות, במיוחד אדם עם ביטחון עצמי נמוך או פחד מפגיעה באחרים, ההאשמה עלולה להפוך לחלק מהתפיסה העצמית שלו. הוא עלול להתחיל להאמין שהוא אכן אדם רעיל, לשחזר את הזיכרונות שלו בהתאם למסקנה הזאת ולראות גם את המעשים הטובים שלו בעבר באור שלילי.
כך הוא עלול לקחת איתו לקשרים עתידיים תחושת אשמה שאינה בהכרח מוצדקת, לחשוש מכל ביטוי של דאגה או קרבה, ואפילו לפגוע ביכולת שלו לנהל קשרים בריאים.
בסופו של דבר, אני חושב שצריך לזכור שהיכולת שלנו לפרש מחדש את העבר אינה הופכת כל פרשנות חדשה לאמת. לפעמים אנחנו מגלים דברים שלא ראינו, ולפעמים אנחנו פשוט מסתכלים על אותם דברים דרך משקפיים אחרות.
כדאי להיזהר מלהפוך את האדם שהיינו, את האדם שמולנו ואת הקשר שהיה לנו לדמויות חד-ממדיות רק מפני שכיום אנחנו רואים אותם אחרת.
סתם שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני ? איך אפשר להפוך את זה לזורם ? איך שהוא הייתי חושב שאקטואליה, דברים שקורים בעולם ואצלנו זו נקודת פתיחה טובה. אבל בדרך כלל הצד השני (מהנסיונות שלי) לא יודע להחזיר את הכדור כשהשיחה הולכת לשם. לשאול על תחביבים וכו' זה גם כן משהו נורא יבש בדרך כלל.. אלא אם כן יש לצד השני משהו מעניין, אבל זה לא המצב בדרך כלל
וגם כאן - לא לקבוע עובדה - ניפגש ביום X במקום Y. לקבוע מתוך דו שיח -
לשאול על ההעדפות של הצד השני.
על מה לא הייתי מדברת -
שאלות יבשות על הכרטיס של הצד השני.
אקטואליה.
דברים שקורים בעולם.
למה?
בהנחה שהצד השני קרא את הכרטיס שלי, מה הקטע לחזור על הדברים?
מה שכן אפשר לעשות, זה להתעניין בפרט מסוים -
ממש מסקרן, איך נכנסת לתחביב X?
שאלה כזו מביעה שזה לא משהו יבש, זה באמת מעניין אותך איזשהו פרט שתפס לך את העין, ונותן לה מקום לבטא את האישיות המיוחדת שלה.
אתה אומר שאין שום דבר מעניין בכרטיס??
בטוח יש שם משהו. אנשים חדשים מגיעים ממקומות שונים, עם תפיסות שונות, בחירות מעניינות שהם עשו בחיים שלהם.
אני חושבת שנכון להגיע לקשר מתוך סקרנות ורצון להכיר את מי שעומד מולך.
אתה גם יכול לעשות משהו כזה - לא יודע מה בדיוק את יודעת עליי, אבל יש אולי משהו שתרצי לדעת עליי לפני שניפגש?
אקטואליה ודברים שקורים - זה לא המקום בעיני - תחילה של קשר זוגי צריכה לעסוק בכם. לכן השאלות המתאימות יותר בסגנון של - איך עבר עלייך היום? יש משהו שאני יכול להביא לדייט כדי לשמח אותך?
משהו שמראה התעניינות ספציפית בעולם שלה, לא משהו כללי על תוצאות הבחירות או משהו כזה.
בעיני, אם שניכם ראיתם פרטים אחד של השני וגם ביררתם אחד על השני - פרטי ההיכרות של התחביבים ורקע לא כאלה משמעותיים.
הייתי בעיקר שואל שאלות שנוגעות ל"איך עבר עליך היום?" בהכי פשוט ואנושי. נגיד מספרת חוויה אז אני מקשיב שואל ומתמקד בחוויה. לא מה זה אומר בתור דייט אלא ליצור אווירה נוחה ונעימה. וכן הייתי גם משתף קצת איך עבר לי היום ולזרום בהתאם לכמה שהיא מתעניינת וכמה מתחשק לי לספר.
ועוד שאלה שאפשר לשאול זה "איפה אתה בחיים כיום?" נגיד אם היא סטודנטית, איך הולך לך בלימודים וכן על זה הדרך. הרבה פעמים השאלות הללו מתחברות.
דווקא באיזור דייט 3 ומעלה שטיפה יותר מכיר ונותנים אמון זה בזו אז יותר מרגיש לי טבעי לשאול שאלות אישיות בהדרגה.
אני יודע שיש הרבה כאלה שלא עושים כמו שכתבתי וזה בסדר גמור כל אחד מה שטוב ונעים לו
וגם לא צריך להאריך מידי, קצת לשאול שאלות בסגנון ש @advfb כתב ואז כשהאוירה קצת יותר נינוחה לעבור לתאם פגישה, אפשר גם להגיד משהו כמו "טוב... אז אני אשמח שנדבר יותר/שנכיר יותר... מתי מתאים לך..."
יש כאן אנשים שמתמודדים עם אכילת לב? יעני יצאתם עם מישהי/ו תקופה ואחרי כמה זמן אתם אוכלים את הלב על טעויות שעשיתים דברים שלא אמרתם וכו'? איך אתם מתמודדים עם זה?
אני לדוגמא יצאתי עם מישהי ואני כל כך אוכל את הלב על זה שהיו דברים שהיה צריך להגיד שלא אמרתי לדוגמא בדייט האחרון שלנו שבאמת הייתי מאוהב בה עד השמיים שיחקנו משחק כרטיסיות והיה שאלה אם היית יכול לעשות דבר משהו ולא לדפוק חשבון (משהו בסגנון) מה היית עושה? ואני כל כך רציתי להגיד לה הייתי אומר לך שאני אוהב אותך, והיא באמת הבחורה הכי טובה שיצאתי איתה בזכותה השתניתי הפכתי להיות בחור אחר אחרי הפרידה פתאום מצאתי המון חסרונות שיש בי שקשורים בהכרח לזוגיות בטחון עצמי וכו' ובזכותה פשוט השתניתי הפכתי להיות בחור אחר לגמרי (גם יותר הרזיתי ושניתי הרבה דברים בחיצוניות שלי) האמת שניסתי להגיד לה את זה לפני כמה חודשים ולהחיות את הקשר אבל היא חשבה שזה לא מתאים ווואלה מאז אני פשוט אוכל את הלב שלי איך להתמודד עם זה?
כלומר זה שאתה השתפרת ונהיית גבר יותר טוב זה לא כדי לחזור אליה על 4 ולהיות סמרטוט שלה כדי שתרצה אותך.
(שזה בערך מה שעשית עכשיו)
אתה צריך להיות טוב ולהיות עם ביטחון עצמי ולהתמקד בטוב שבעצמך. להיות מגנט למשהו יותר טוב מאשר קשר שאתה מתגעגע אליו אבל בגדול היית שם במקום שבו אתה "צריך להוכיח את עצמך" ואתה "לא מספיק טוב" בעיניה. אתה לא שם לב לזה אבל אני כן וזה רע. רע ממש.
יש אנשים שהם מגיעים לחיים שלנו בשביל ליצור בהם מהפך- כאלה שממש ברור שזה לטובה מה שהם העבירו.
וכאלה שרק חכמת הבדיעבד מגלה את הטוב שיצא משם.
בסיטואציה כזאת אם מרגישים שיש משהו פתוח, אני חושבת שצריך לסגור את זה מול הבן אדם- במידה ויש אפשרות לחזור ובאמת יש בזה תועלת כלשהי ולא רק תחושה פנימית של הרגל ורצון לחזור לשם כי המוח מתנה את זה בתור 'הכי טוב'.
במידה וזיהית שזה המוח שחושב שרק שם נמצא טוב, הייתי ממליצה לבדוק מול עצמך איך אתה יכול להשתחרר מזה.
לי אישית הדבר שעזר זה שהבחור התחתן, ה' עשה איתי חסד.
זה הופך אותו לפחות משמעותי בסיפור שלי?
התשובה היא: לא.
אבל מה זה כן עושה?
זה לא הופך אותו לסיפור!
החיים שלנו לא מתחילים ומסתובבים סביב קשר של אדם ששינה בנו כ"כ הרבה, שוב כותבת מהמקום שלי.. אבל ככה אני הרגשתי בפרספקטיבה של כמה שנים.
שבאיזשהו מקום כל דבר טוב שיש בי תליתי בצד השני כי הוא "גילה לי".
וזה לא בריא, כי אם יש חלישות הדעת- הבריחה הראשונה של התת מודע תהיה להיזכר בו, כי רק איתו הרגשתי x,y,z
כתבת שניסית,
אז זה הזמן לשחרר ולבנות ביטחון ואהבה עצמית שלא תלויה בה (סליחה שזה חריף)- כותבת מה שראיתי בחוש על עצמי ועל הקרובים אליי.
אם אתה מחפש משהו מסוים, הגיוני ללכת למקום שבו סביר להניח שתמצא אותו.
אתרי הכרויות, אפליקציות, מפגשי פו"פ - מיועדים לזה.
האתר הזה לא מיועד להכרויות, אבל בהחלט יש לא מעט זוגות שהכירו פה.
אבל
כמה מהם הם מסורתיים?
עדיף ללכת למקום שבו מטרת ההיכרות היא "קשרים רציניים" כפי שהיא רצתה, ומסתובבים שם יותר אנשים מהזרם שאותו היא מחפשת.
זה מגדיל את הסיכויים למצוא מישהו עם פוטנציאל התאמה גבוה יותר.
לצורך העניין,
מי שמחפש עבודה בהייטק - כנראה לא ימצא אותה באמצעות שיטוט ברחוב, ואמליץ לו להירשם ללינקדאין. מי שמחפש לעבוד כמוכר בחנות, דווקא הגיוני שימצא בדרך הזו, ולא אמליץ לא להירשם ללינקדאין למען מציאת עבודה.
השאלה היא מה אתה מחפש ואיפה סביר שקשר כזה יווצר.
א. היא מחפשת מישהו מסורתי - פחות הגיוני שיקרה כאן.
ב. זכור לי שהיו פה שרשורי הכרויות כאלה ואחרים, ואולי כדאי להזכיר שאפשר לפנות למנהלי הפורום כצד ג' - אבל כניק חדש, לא סביר שיש כאן מישהו ספציפי שמעניין אותה - כי אנשים לא מציגים את עצמם פה כמו שהם היו מציגים את עצמם באתר הכרויות.
אז לא נראה לי נכון להפיח בה תקוות שווא שפה זה מקום עם סיכויים גבוהים בשבילה.
איך לא נותנים לקשר בשלב של לפני הצעה בכלל להעיק?אונמר
שואלת בשביל זוג אחר. (אני נשואה ולא עברתי שלב של קשר ודייטים)
הם בקשר כבר חודשיים. שמחים ואוהבים מאד.
אממה?
הוא בצבא, יוצא סופש פעם בשבועיים.
יוצא שהקשר מורכב הרבה על הטלפון.
בנוסף, עד שהוא כן יוצא יש מלא מימד של התשה. גם פיזית אחרי כל השבועיים בצבא,
וגם נפשית אחרי שבועיים שמדברים ומחכים ויוצא שהדייט מלא פעמים דיי נפול.
גם בשבועיים שהקשר הוא יותר טלפוני, יש מלא שעולים דברים שפחות כיפיים,
כמו התלבטויות ומחשבות על האם נכון ומה נכון, והכל הם משתפים אחד את השני / שניה,
מה שבסופו של יום יוצר שהרבה מהקשר מורכב על פתרון בעיות או מחשבה על מה נכון.
יש להם ציפיה שדברים יהיו יותר חביבים ונחמדים ושמחים,
אבל הם לא מצליחים לייצר את זה.
הם לא מתקדמים להצעה ולהתארס, כי הם כן רוצים להישאר בקשר להמשיך להכיר ולהבין יותר.
אבל איך נשארים בשלב כזה שאין בו ביטחון בקשר?
איך מייצרים את זה שהקשר יהיה מלא בטוב ולא מלא בחוסר ביטחון של זה ש'עדיין לא התארסנו אז מי אמר שזה יהיה זה בטוח'?
אני חושבת שקודם כול צריך להפריד בין הקושי שמייצרות הנסיבות לבין קושי שנובע מהקשר עצמו.
חודשיים שבהם נפגשים פעם בשבועיים הם לא חודשיים של היכרות כמו בקשר שבו נפגשים פעמיים בשבוע.
קשר בתנאים מורכבים מצריך יצירתיות וגמישות משני הצדדים. אפשר לייצר חוויות משותפות גם מרחוק, בשיחות וידאו, משחקים משותפים, ואולי גם למצוא הזדמנויות לנסוע אליו ולהיפגש מעבר ליציאות הרגילות.
חשוב גם לשים לב שההתקדמות הרגשית ( וגם הטכנית) לא נשענת בעיקר על שיחות טלפון, כי קרבה שנוצרת משיחות ארוכות לא תמיד משקפת את עומק ההיכרות במציאות.
וכשכבר נפגשים, צריך להבין את המגבלות של שני הצדדים. הוא מגיע מותש פיזית ונפשית מהצבא, אבל גם עבורה ההמתנה וההתמודדות עם המרחק אינן פשוטות. כדאי להתאים את הציפיות מהמפגשים למציאות הזו.
לא כל מחשבה, חשש או התלבטות צריכים להפוך לשיחה זוגית. בשביל זה כדאי שיהיו אנשים נוספים שאפשר להתייעץ איתם, שאפשר לעבד איתם מחשבות בלי להעמיס הכול על הצד השני.
ובעיקר, לא כל שיחה צריכה להיות עמוקה ולא כל דייט צריך להסתיים במסקנות. צריך להשאיר מקום גם לצחוק, ליהנות ופשוט להיות יחד. בטח באינטנסיביות כזו של קשר.
ביטחון בקשר לא מחייב ודאות לגבי סופו וגם לא ממש אפשר להיות מושקעים כל כולך בקשר אם סדר הפעולות מתהפך. הוא יכול להיבנות גם מתוך התחושה שיש מספיק טוב כדי לרצות להמשיך להכיר. לא צריך לצפות שהקשר יהיה כולו שמחה ונטול ספקות, אבל כן חשוב שהספקות לא יתפסו את רוב המקום. כי אם כל הזמן עסוקים בלברר האם טוב לנו יחד, לא משאירים מספיק מקום לחוויות שיאפשרו לנו באמת לדעת את זה. חלק משמעותי מהבירור הוא לא רק לדבר על הקשר, אלא גם לחוות אותו.
יצא לי לשלוח לא מעט חומרים כאלה לגברים ברמות הקפדה דתיות שונות אחרי אזהרה מתאימה. כולם הפיקו תועלת. אבל אני בטח לא עושה את זה לפני קבלת רשות ואני לא חושב שזה מתאים לפה.
לפעמים גברים חושבים שכנות מחייבת לשתף בכל ספק והתלבטות, אבל חשוב להבחין בין פתיחות בריאה לשיתוף יתר.
התלבטויות הן חלק טבעי מהיכרות, אך לא כל ספק צריך להעלות מול הבחורה. לפעמים נכון לקחת זמן עם עצמך להבין מה מפריע ולהתייעץ עם אדם שאתה מעריך.
היה גבר שמאוד הערכתי שידע לומר לי ,אני צריך קצת זמן עם עצמי, וחזר אליי אחרי שעיבד את הדברים. בעיניי זו בגרות ואחריות רגשית.
לעומת זאת גבר אחר שגם היה כמה אבל אובר שיתוף חוזר של :רוצה, לא רוצה, מתלבט" עלול לערער את תחושת הביטחון של הבחורה בקשר!
המסר הוא לא להסתיר רגשות או להימנע מכנות. להפך, כנות היא בסיס לקשר בריא. אבל יש הבדל בין לשתף את הצד השני באמת שלך, לבין להפוך אותו לשותף לכל סערה פנימית שעוברת עליך... ולזרוק את זה עליו.
בעיניי, גבריות בוגרת היא לדעת להיות כן ופגיע, ובו בזמן לגלות אחריות רגשית ושיקול דעת לגבי מה משתפים, מתי ואיך.
לא מעט קשרים עלולים להסתיים דווקא בגלל התנהלות כזו, ולא בהכרח בגלל חוסר התאמה. שימו לב לזה.
כי יש כביכול חורים בדרך של בנית הקשר. ושיחת טלפון לא יכולות להחליף נוכחות אנושית.
מה שהייתי מציעה זה לדבר על זה- כלומר על מה שאת שואלת אותנו, שישטחו אחד בפני השני את עצם המורכבות הזו. שיחה כזו כנה, של לפגוש את האמת של המציאות יכולה דוקא לייצר העמקה בקשר וקירבה. וגם אם לא - זאת האמת ומאמינה שכדאי לפגוש אותה. ביחד.זה חשוב.
ועוד משהו לא כדאי לתת לזה כותרת של מועקה, אלא זו התמודדות מאתגרת, כי באמת גם המציאות של המילואים והמלחמה הקיומית היא מאתגרת בלי קשר, ואין דרך יותר יפה להציג את זה. זה אמיתי.
שיקבלו את השמחה כל אחד לחוד ושניהם ביחד- מכך שהם עושים את התנועה הנכונה, פוגשים מבררים משוחחים, מסכימים להרגיש לחשוב לתקשר את כל מה שעובר... בלי הלקאה עצמית. אדרבה הם הם הגיבורים שמתמודדים ושואפים לבניית בית בתוך כל הכאוס. ועוד דבר- אולי אחרי שיחה כזו ילכו שניהם לכותל להתפלל על זה... שיכניסו את רבונו של עולם איתם... שיעלו את הכאב לתפילה ... וההליכה הזו ביחד לשם ההתכווננות הזו היא תנועה נכונה במאמצים..
אני מקווה שכל אלו יכולים להרפות את המתיחות ולהוסיף נינוחות. העיקר לא להיאבק עם המצב. אלא לפגוש אותו בענווה ולהתמודד. בשכל ישר ברגש ישר בישרות.
הייתי מציעה אולי שילכו כזוג לשוחח עם רב מסוים או דמות רוחנית שתחבר אותם לאמונה ולרצון השם בנקודה הזו, לגודל, שתתן מאור פנים, הארה של תורה , שתתן כוחות להמשיך ולבחון את הקשר.. בנחת...ותסייע ב"ה לנקות מהמרחב את מה ש"מיותר"..
אפשר ל משיך לצאת, קשר טוב קשה לייצר ככה. שיורידו את מימד הזמן והלחץ. ויתנו לזמן לעשות את שלו. לפי מה שאת מתארת זה יכול לקחת הרבה זמן. אם טוב להם ככה. שיהיה. לא להילחץ.
אבל כדאי לייחד אותן ספציפית לאדם שעליו עושים את הספירה.
תעשי רשימה של כל המעגלים שהיא נמצאת בהם, ותראי מה רלוונטי. נגיד אם היא בחוג נגרות, אפשר להכניס את החברות מהחוג לספירה, למרות שזה לא מופיע ברשימות הסטנדרטיות.
גם לא חייבים שזה יהיה דווקא 30 יום. אם אין לך איך למלא את זה, גם 16 יום ספירה זה מכובד.
ואל דאגה, רוב הספירות שראיתי היו מלאות בפאשלות ואנשים שבקושי זורמים ושולחים תמונה ישנה עם מספר שנוסף בעריכה. לא צריך לצפות שזה יהיה מושלם.
מתברר שהוא הולך להצביע למפלגה שונה ממה שאתם מתכננים להצביע.
180 מעלות מכם.
וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו.
שדרכו היא הדרך הכי טובה, ושלכם זה דרך לא טובה.
א. האם הייתם מנסים לשכנע אותו לשנות את עמדתו?
ב. האם זה ישפיע על הצורה שבה אתה תופס את האדם השני?
ג. האם זה ישפיע על הקשר שלכם?
ד. האם זה מידע שהייתם רוצים לדעת מראש? (האם זה היה משפיע על ההחלטה שלכם אם להסכים לצאת עם האדם הזה מלכתחילה)?
ה. נניח שהיינו מחליפים את הפער - מפער פוליטי לפער אחר, עם איזה פערים הייתם מסוגלים לכבד את דרכו של האחר - בלי להסכים ובלי לרצות לשכנע - ובכל זאת למשיך לראות בו פוטנציאל להקמת בית משותף?
א. אם הייתי מאמין שזה מתאים ונכון וכדאי ויעיל בסיטואציה, בוודאי. אם זה יפגע בהתקדמות הקשר או לא יועיל, לא
ב. אם הוא קוהרנטי ואני מסוגל להבין מה הוא חושב, זה ישנה מעט מאד. הגיוני שלאדם אחר יש ערכים שונים ממני
ג. לגלות שהערכים של אדם אחר מנוגדים משלי יוצר מתח וממילא משפיע על הקשר. לא לדבר על תוכניות לעתיד משותף
ד. אם זה יגרום לפרידה - עדיף לדעת מההתחלה
ה. תלוי באיזה תחום:
פער של אמונות (העולם שטוח, ראש הממשלה הוא איש לטאה, איסור קטניות הוא טעות, הבעל שם טוב הוא דמות פיקטיבית) הוא בסדר גמור ואפילו מעניין.
כל עוד לא מדובר בדבר שבעיני הוא כפירה, שזה כבר פער ערכי
פער ערכי - למשל שהיא עושה דברים שבעיני לא מוסריים, כמו בשר בחלב/עבודה זרה/חילול שבת/אשכנזיה שאוכלת קטניות/שרוול מעל המרפק - זה בעיה, לפעמים אפשר להעלים עין.
פער בסגנון - למשל היא ממש רוצה, וזה קריטי לה, שבבית יהיה תמיד מוזיקה של אדם שאני לא סובל אותו - זה בעיה ממשית, כי לא יהיה לנו טוב ביחד
הבעיה היא כאן - "וזה מתוך אמונה בצדקת הדרך הזו." זה צועק לי באוזן "אני דעתנית" ולכן זה לא יגיע לשלב הסעיפים בכלל.
נניח שמדובר בקונסטלציה הפוליטית הנוכחיתshaulreznik
והשואלת שייכת למחנה הימין (ליכוד-ציונות דתית-עוצמה יהודית).
האם לצאת איתו? אם הוא מצביע למפלגת שמאל-על-מלא (הדמוקרטים, הרשימה המשותפת), פערי ההשקפה ביניכם יהיו גדולים מדי. אם הוא "ימין ערכי" ונאיבי שמעדיף את בנט, ליברמןף איזנקוט-הביטחוניסט-כמו-רבין, מוטי לייטנר, אפשר לצאת איתו ולתהות על קנקנו. כלל לא כדאי לנהל ויכוח פוליטי בדייט הראשון, זה בטוח, זה לא יעזור ויעכיר את הקשר. אם הוא מצביע ג', ש"ס או נעם, אפשר לצאת, אך לחשוש לפערי מנטליות.
א. אין שום טעם ועניין בלשנות את דעתו מבחינה זוגית, אם לא רלוונטי כבר הקשר וחשוב לך מבחינה פוליטית ערכית אז למה לא.
ב. נראה לי שברגע שאנחנו שומעים משהו כזה נרצה או לא דעתנו משתנה יכול להיות שזה לא בצורה שאנחנו שמים לב במודע ויכול להיות שזה לא מפריע לנו אבל עדיין משנה את איך שאנחנו תופסים את מי שמולנו כמו שנגלה שמישהו צמחוני גם אם זה לא מטריד אותנו התפישה אותו מושפעת מזה.
ג. זה עשוי בשלב שאתה צריך לבחור האם לקשור את החיים שלך כמו שכתבו כאן יש הבדל משמעותי בין לבחור בין מפלגות עם בסיס ערכי דומה או לא רחוק בצורה קיצונית לבין מפלגות עם בסיס ערכים שלא מתאים לחלוטין לתפישת עולם שלנו זה מצביע שאולי הערכים שלו שונים מאלה שאנחנו רוצים להקים אליהם בית וצריך לדבר על זה ממקום של להבין את הערכים האלה לא מתוך שיפוטיות למה אתה בוחר בזה.
אפשר לגשר על הרבה פערים אם יש רצון מספיק וחיבור השאלה האם מלכתחילה נכון להכנס לקשר שמטרתו הקמת משפחה עם תוספת על הקושי המובנה בלחיות עם אדם נוסף עוד הבדלים ערכיים.
הם כולם כופרים בתורת משה ולועגים לכל הצדיקים ולכל אורח החיים היהודי, ואני לא רוצה לחזור על מילותיהם.
במקום שאין תורה אין פלא שגם רוצים לבטל את מוסד הנישואין, פונדקאות וכו', יש ביניהם הרבה ממזרים, הרבה חצאי יהודים, ובני כהנים שנישאו לאסור להם וילדיהם אסורים להתחתן בכהנים.
יש ביניהם שרוצים לבטל את ברית המילה והשחיטה הכשרה, ועוד איסורי תורה רבים.
דרכיהם היא בעיקר פילוסופיית יוון העתיקה שחכמינו נלחמו בדרך זו.
ולסיום והגרוע מכל: אין להם שום הבחנה בין יהודי למוסלמי - מבחינתם שניהם דתיים!
ולכן שמוסלמי הורג יהודי הם אומרים: הדתיים שוב רבים...
ב. ברור שישפיע על איך שאני תופסת אותו, זה יגרום לי להבין שלא הבנתי עליו כלום עד עכשיו
ג. כן
ד. לא הייתי רוצה לברר מראש מה הוא שם בקלפי, אבל כן לצאת עם מישהו בסבירות דומה להיות על הקשת הפוליטית באזור שקרוב אלי
ה. פערים בדעה על סוג העיסוק בחיים, פערים שקשורים לתחביבים, אופי מנטליות, ולא פערים שקשורים לערכים ודרך חיים שעליהם אני חייבת להרגיש שמי שאוחז בהם דומה לי... אחרת לא אוכל לבטוח בו שיהיה המנהיג של הבית שלי
לא בגלל עצם המפלגה, אלא מברר מה מוביל אותו לבחור במפלגה הזו. זה יכול להיות שורש פגום מאוד שגם יכתיב את אורחות חייו. אולי בלבול ותעייה במה צריך להיות עבודת ה'. או מה חשוב בחיים. או האם עובדים מהשכל או מהרגש. או עד כמה הוא מושפע מחיצוניות. יש עמוק בפנים המון גורמים שיכולים להיות מקולקלים מאוד. וזה לא נדיר בכלל. אדם שמצביע למפלגה באמת איומה, יכול להיות אדם שכל חייו הולכים להיות טעות אחת גדולה. עם אדם כזה לא הייתי מקים את ביתי. אבל זה כמובן דורש בירור וייעוץ, לא שליפה מהמותן
כמו כל פער, השאלה היא אינדיבידואלית. אני אדם דייקן ולא הייתי מסתדר יום אחד עם מאחרת כרונית, אבל יש לי חבר דייקן שכן מסתדר. השאלה כמה קריטי לכם הפער הזה
אני חושבת שאנחנו צריכים להיות מודעים לזה שביני לבין כל אדם אחר יהיו פערים.
פער פוליטי ייתכן, אבל גם סביר להניח שיהיו דברים שאולי פחות מדוברים, ואפשר לחשוב על מיליון דברים יומיומיים ופשוטים כמו מה שהדגמת, וגם על דברים גדולים יותר, כמו גישות רוחניות והלכתיות.
והשאלה היא איך אנחנו - הכוונה היא למי שיוצאים איתו כרגע - מתמודדים עם פערים.
האם אני מסוגלת לכבד את דעתו של האחר, לא להסכים איתה, ובכל זאת לרצות בזוגיות הזאת?
מתי כן ומתי לא? האם אני מרגישה את ההפך - כאשר הוא לא מסכים איתי, הוא הוא מסוגל להבין\להעריך\לכבד ולא להסכים ולרצות להמשיך?
איך הוא מציג את הטיעונים שלו, ואיך הוא מתייחס לשלי?
האם הוא מנסה לכפות עליי את דעתו?
האם זה משהו שיש לו השלכות גם על חינוך ילדים?
מה שאני מנסה להגיד -
בכל קשר יהיו פערים.
כדאי לדעתי לא לברוח מהם, אלא להתמודד איתם, ולראות איך אתם מבחינה זוגית מתמודדים איתם.
הכוונה היא לא לחפש מישהו ששונה ממך במאה אחוז, לא לחפש דווקא את השוני, אלא מתוך הנחה שיצאתם עם מישהו שיש בינכם פוטנציאל כלשהו שבגללו הסכמתם לצאת - גם שם יהיו פערים.
זה יצור הרבה התנגשויות בחינוך הילדים ובערכים שעליהם מקימים את הבית
מי שהפוכה ממני ב180 מעלות לא יכולה להיות שותפה שליאביעד מילוא
מילא מישהי שבהשקפתה יותר קרובה לעוצמה יהודית או לנעם לישראל שם ההבדלים יותר קטנים ויש יותר מכנים משותפים. אבל שהיא מגיעה לגמרי מגישה אחרת? ממש לא אין הרבה מכנים משותפים. ויהיו יכולות להווצר הרבה מחלוקות
אז זהו, אצל רבים דעה פוליטית לא עומדת במרכז הערכיםadvfb
אתה רואה את זה בתור אידיאה כללית שמתפרטת למעשה בצורה מאוד מסויימת.
הרבה אוהבים את ארץ ישראל באופן כללי, ופחות רואים איך האהבה שלהם מתפרטת ביחס לערכים אחרים.
גם הרב עובדיה זצ"ל אהב את ארץ ישראל לא פחות ומסר שיעור במרכז הרב על כך שעקרונית על פי דין תורה אפשר למסור חלקים מא"י תמורת שלום.
לכן כל הדיון הפוליטי הוא לא בהכרח ערכי במובן הכללי אלא במובן יותר פרטני שהרבה מאוד אנשים פשוטים שלא גדלו ביו"ש או שכן גדלו ביו"ש רואים את זה.
זה שמישהו בוחר מסיבות אידיאולוגיות להימנע ממוצרים מן החי וכו'.
יש צמחונים שחשוב להם להקים בית צמחוני ולחנך הלאה את ילדיהם,
ויש כאלו שמוכנים להרים בית שאיננו צמחוני, אך מכבד את בחירתו.
אישית זה לא משהו שפסלתי עליו - אבל זכור לי מקרה שמישהו שתריע בפני מראש שהוא צמחוני.
מי יודע, אולי היה לו קשר לפני זה שנפל סביב הסוגיה הזו, ולכן הוא רצה לוודא שמי שהוא יוצא איתה מסוגלת להכיל ולכבד את זה.
אני שאלתי אותו אם הוא צופה שביתו העתידי יהיה כזה - כלומר, האם הוא מצפה ממני להיות צמחונית ולגדל ככה ילדים,
והוא אמר שלא, אז יצאנו.
פערים זה בריא, אבל דעה פוליטית קשורה גם לאופימתוך סקרנות
הרבה פעמים.
אז כל מקרה לגופו, אבל אם יש מישהי שתומכת בהפגנות האלימות של קפלן מצד אחד, ומצד שני זה שאני תומך בפייגלין נשמע לה מופקע, מבחינתי מעידה על האופי שלה, מעבר לשאלת הדעה הספציפית והאם נצליח להסתדר ולבנות אהבה למרות הפערים...