המון קונים בערב ראש השנה

רמאות וניצול של ציבור שהוא גם עני ובעל מצוקות וגם משווע לישועות וסגולות.

אתה בעצמך בעצם אומר שהיא הביאה כסף להמוני בתים.

זה כמו 'יין הישועות' שלהם ועוד סגולות וחפצים שצצים שם חדשים לבקרים.

איפה אני אמרתי דבר כזה?

טכנית היא כן הביאה כסף ל'המוני' בתים, אבל רק את זה שהיא עשויה ממנו.

והיא אכן בדוקה ומנוסה, אז הם רוצים להעביר אותה הלאה ולעשות טוב גם לאחרים.

כי הם אומרים שהסכין תועיל למי שקונה אותה.

זה באמת מעניין מה הולך בראש של המשווקים, האם הם בתוך תוכם מגחכים על הקונים, או שהם באמת מאמינים שיש לזה השפעה. שאלה. לא יודע.

שהתיר מצד 'כופין על הצדקה', ומה לי כפייה פיזית ומה לי כפייה מניפולטיבית (וכעין דעת ר"ת כמדומני בתוס' ב"ב ח: שכפייה היינו כפיייה בדברים). סברא מעניינת יש לציין, אם כי אינה נוחה לאוזן של היום.

וראה כעי"ז בפתחי תשובה (יו"ד סי' רסא ס"ק ד) לגבי כפיית מוהל לבצע ברית מילה: "כופין אותו - עיין בספר לבושי שרד שכתב בשם מהר"י עמדין דרשאים להטעותו להבטיח לו שכר ולא ליתן לו". 

אתה יודע מה, אם אכן כל הכסף אכן הולך למשפחות נזקקות, ניחא.

נניח והכל הולך למשפחות נזקקות, האם אין גבול ל"כופין על הצדקה"? כשאברך נותן את שארית לחמו בעבור הבטחה X ששווה לכפרות, ולא, זה לא היה כסף שרשאים לכפותו להוציא, מה נאמר?

ולא זו בלבד, אלא האם כדאי הריסת בינת הדור בעבור זה, ודו"ק וד"ל....

שבדורינו שכמעט בטוח שה'שיטה' תיחשף, וכדי ביזיון וקצף, יש גם שיקול של חילול ה' ושל אפקט זאב זאב.

מטמטמים אנשים, כפשוטו. הורסים להם את השכל הישר. עושים מהם אסופת פאגניים. הכל בשם ה"כופין על הצדקה"?

מה שייכת הפאגניות לכאן. אם הם אוכלים את המניפולציות, זה אומר שהם היו כך כבר לפני כן. מקסימום לא מאתגרים אותם לחשיבה ביקורתית. וזה כבר סוגיא בפני עצמה שלא קשורה דווקא לעלוני הצדקה הצבעוניים.

זה לא "היו לפני כן"

זה עבודה, עושים מהם כאלה.

ידידי, בדור של הסטייפלר לא היו שטויות כאלו.

יום אחד, קם עיתון אחד, ומאז הכל היסטוריה.

אולי המינוף של הציבור הזה בקנה מידה כזה לא היה, אבל לדעתי המצע תמיד היה.

מי שמטומטם ממילא יאמין, מי שלא ממילא לא.

כלומר: האמונה במופתים מעשיות קמעות וסגולות מומצאים לא מגיעה מההתרמות, רק ממנפים אותה זה לרווח כספי. מה לעשות, אנחנו "עם סגולה".

לא, לא... - צעירים מעל עשרים

ולא נס ליחה של השיטה הנלוזה הזו.

ולא ברורה לי הסברא של כופין על הצדקה בהקשר הזה, הרי אין כאן כפייה אחידה. מניין שמי שמי שמאמין לסגולה ויקנה סכין לא תרם כבר לצדקה כדבעי?

צריך לעיין בגדר כפייה על הצדקה, האם ניתן לכפות כשנתן כבר הסכום המינימלי של 'שלישית השקל בשנה' או שגם בתקנות הקהל וכיוצ"ב אפשר לכפות, ויש לעיין למשל מהי גדרה של 'קופת העיר' ודומיה בבני ברק. 

מופיע ב'אחד הספרים עליו'...

כאן.

עכשיו ראיתי שגם המחבר עצמו בהערה קצת מטיל ספק לגבי אמינתה של השמועה הזאת.

שכתוב שם בשמו, נראה מאוד שהוא לא יתיר הונאה כזו בנידון שלנו.

https://tablet.otzar.org/book/book.php?book=172449&width=-17&scroll=0&udid=0&pagenum=294

שמספרים על אדמו"ר אחד שביקש מהגבאי שלו להחליף אותו ליום. ואמר לו הגבאי שהוא לא יכול. שאל האדמו"ר: למה? וענה לו - שמע רבי, כל מה שאתה עושה אני גם יכול. אני יכול לשים בעקישע ויכול לשים גערטעל ולתת ברכות והכל, ולקבל פדיון - אבל אחרי שאני לוקח את הפדיון - איך אתה מצליח, רבי, לא לחייך?

והגרש"ז כדי להתרים לצדקה..

עשיתי בעצמי מסקרנות.

בכמה מקומות גם הביאו טעם לדבר על פי הסוד ועל פי פשט

שאלה

ברצוני לדעת היכן מצינו שכתוב את המנהג לקנות סכין בערב ראש השנה?

תשובה

ראשית, זה אינו מנהג כי אם סגולה. יש האומרים שכסגולה לפרנסה יש לקנות סכין ולחדד אותו בערב ראש השנה. המקור לסגולה זו הוא מהמהרי"א מיזדטשוב ומופיע בספר סגולות ישראל מערכת ר' אות ד', ומוזכר גם בספר טעמי המנהגים, קונטרס אחרון, אות רמו. הטעמים שהובאו לסגולה זו הם: השחזת הסכין מסירה את הפגימות שלו ויש בכך רמז להסיר את פגימות ליבו של האדם. סופי התיבות של תחילת הפסוק "פותח את ידך" הם חת"ך. ופסוק זה קשור לפרנסה. כמו כן, בראש השנה הקב"ה "חותך חיים לכל חי". ויש גם הסבר על פי הפשט. השולחן ערוך (אורח חיים, סימן קפ, ד) כותב שאם מבזים פירורי לחם הדבר קשה לעניות. כשהסכין חד יש פחות פירורים ולכן זו סגולה לפרנסה.

גם לגבי אמונותיהם של אנשים ותפיסותיהם כלפי העולם. לא אפקט מדומיין ופסיכולוגי, ממש כמו פלצבו על הגוף.

ומה לגבי אמונתי בזה עצמה? הוא הדין.

ולגבי איך זה בדיוק עובד ולמה, אכמ"ל.

ועי' בירושלמי (פ"ח דתרומות ה"ג) צריכין למיחש למה דברייתא חוששין. וכן כתבו כיוצא בזה לגבי מנהגים מסויימים בשו"ת מנחת יצחק ח"ט (סי' ט אות ז) ובשו"ת באר משה ח"ח (סי' לו).

של המסחרה מה'סגולה'. זה כן מציק לי קצת מוסרית, אם כי אני באמת לא יודע מה הולך מאחורי הקלעים, ולאיזו מטרה משמש הכסף, מה שכן יכול לטהר את התחושה הלא טובה.

זאת לא אלילות. לכל היותר שטות. היום יש נטייה מוגברת להדביק לכל דבר עם ניחוח מיסטי את התווית 'אלילות' כאמצעי הרתעה.

אתה מתכוון שככה האדם משתדל יותר בפרנסה (כי נראה לי שההפך קורה) או שזה 'פלצבו' שמשפיע על המציאות?

ואציין רק מקצת מראשי הפרקים כחומרי גלם למתכון הסופי, ומראה מקום אני לך:

מכות (י: ) - 'בדרך שאדם רוצה לילך' לא רק במובן הרוחני והמצומצם של זכות הבחירה; ירושלמי הנ"ל; סוגיא דע"ז (נה.).

וקשור גם למה שכתבתי פה.

לא עדיף שהקופות צדקה פשוט יביאו ישירות את הסכינים לעניים וכך תהיה להם פרנסה ושיניחו אותנו לנפשנו. 

מצידך צריך לעשות השתדלות לנהוג רגוע וטוב, ולהיות דרוך על הכביש.

וכמובן זה הרבה סיעתא דישמיא כי באמת קורים דברים לא צפויים וה' עוזר.

להתמקד בנהיגה עצמה

לבוא עירני

לזכור שיש חיים מעבר לטסט, לפעמים הנפש מצירת שהטסט והלחץ וההצלחה הם חזות הכל, לנשום ולהזכר שיש אותך מעבר לטסט

ותהנה מהדרך, בעזרת השם תעבור אבל גם אם לא- אתה לומד ומתפתח יחד עם הדרך.

ממש בהצלחה!!

היום ב"ה המסלול של הטסט נקבע על ידי מחשב, וגם יש הקלטה של הנסיעה שלך (לצרכי עירעור), מה שמנטרל את היכולת של הטסטרים להכניס חוסר מקצועיות להחלטות שלהם (מה שפעם היה נפוץ מאוד לצערינו).

אם תיגש כאשר אתה מוכן, לפי המלצת המורה כמובן, אז יהיה בסדר. קצת נשימות לפני כן להרגעת המחשבות והלחץ, וזהו. ואם לא עוברים בטסט אחד, אז עוברים בטסט אחר. וגם זה בסדר.

תצליח.

1. תשובה- לזכור את הטעויות בטסטים הקודמים, הכרת החטא, חרטה, וידוי וקבלה לעתיד לא לחזור על הטעויות האלה-זה העיקר.

2. תפילה, יש באינטרנט תפילה לפני טסט, חפש בגוגל.

3. צדקה, לתרום לאור ירוק או לעמותות מהסוג הזה יש באינטרנט גם.

בהצלחה.

התקדמתי הרבה וגם עשיתי הרבה הפסקות.

בגדול כבר הגשמתי את כל החלומות שלי, אין לי עוד משהו מיוחד שאני שואף אליו/רוצה אותו.

הגעתי לשיא של מה שהייתי רוצה מבחינה מקצועית.

חוויתי את כל מה שרציתי להספיק לחוות בחיים, אין לי רעיונות נוספים חוץ מזה. זה קצת כמו פיצוחים, לכל גרעין יש אותו טעם, אז אין הבדל בין לאכול אחד לבין לאכול 30.

היו זמנים כשהייתי יותר צעיר שהרגשתי די חסר אונים, אבל השקעתי ביצירת דלתות טובות ובשמירה עליהן. כרגע אני בתחושה שגם אם יקרו כל־מיני דברים, אוכל להתרומם מזה.

אבל הבעיות שלי נשארו שלי. זכיתי בחמלה של השומע, חמלה אמיתית ואוהבת וכזו שבאמת רוצה לסייע, אבל בסופו של דבר "אם אין אני לי, מי לי". לאנשים קשה לפתור את הבעיות של עצמם, כל שכן של אחרים.

לא הייתי אומר ממש שהתאכזבתי, כי ציפיות יש רק לכריות.

הייתי דלוק עליה אבל מבחינתה זה היה ידידותי בלבד. אבל הבנתי את זה, ולא ממש הרגשתי שזה ביאס אותי.

עד עצם היום הזה, היא ה־suicide hotline שלי אם אני צריך משהו.

שהכל מותר להם?

אגב, מציאות בלי גבולות בכלל - היא מציאות מאוד אבודה. יש היום שיטת חינוך (או יותר מדוייק: חוסר חינוך) שמנסים שילד לא ישמע אף פעם 'לא', אף פעם לא ידברו אליו בתקיפות, אף פעם לא יציבו גבול. אז מאבטחים את כל השקעים בבית, נועלים את האסלה וכו'. והנה מתברר שילדים שגדלו כך, אינם יותר בריאים בנפשם - אלא פשוט לא מסוגלים להתנהל בעולם.

אחרי שמקבלים שהמציאות היא כזו שבה "בוקר ויודע ד' - גבולות חלק הקב"ה בעולמו..." (רש"י פרשת קורח), יש הזדמנות להעמיק בהבנה למה דבר ד' הוא "לטוב לנו לחיותנו כל הימים".

זה סתם אשליה שהגשמת החלום שלך תשמח אותך...  זה לא קורה אף פעם.

כשמגיעים לשם לא מרגישים וואו כמו שדמיינת, חוזרים למציאות עצובים ומחפשים חלום חדש... זה לופ של ריקנות שלא נגמר.

אם נשארו "חלומות"? כן, אבל הבנתי שזה סתם חרטא.. לא צריך לשתות את כל הים כדי להבין שהוא מלוח

תסמוך על הקב"ה שיש סיבה טובה שהוא לא מסכים לך.

אנחנו רוצים להניח שכולם רוצים רק טוב, אבל היו כבר מקרים גם כאן בפורום וגם בכלל בעולם.

אל תיתן שפכטל בלי מילה טובה לפני זה. כי אתה גם לא יודע מי אני, נכון??

מי שלא גבר

זה ששניכם גברים לא עוזר. גם גברים ניצלו ניקים בכל מיני צורות.

נכון לכולם בין אם ניק מוכר או לא,

וגם לא בהכרח מי שמציג את עצמו כגבר הוא גבר והפוך. (רוב האנשים בסדר ורוב ההצגות בסדר, אבל זהירות מומלצת תמיד)

שה' לא רוצה שתרגיש ככה.

אתה צריך לברר על מה יושבים הרגשות הקשים האלה, לפעמים אנחנו בטוחים ואוחזים בסיבה מסויימת לכאבים שלנו בזמן שהסיבה היא בכלל אחרת.

התורה והאמונה כשלעצמם הם שיא החופש החיבור והשמחה, כנראה שמשהו במפגש שלך איתם נעשה בצורה לא נכונה, שלא מתאימה למהלך הנפש שלך.

התיקון הוא להסכים להפגש עם הפחדים והמקומות הקשים והכואבים שלך ולעבור בהם תהליך של ריפוי. ואולי בדרך גם תתן לעצמך לפרוץ גבולות שגדלת איתם כחלק מהתהליך, אבל התיקון הוא במפגש שלך עם עצמך. לא במעשים מסויימים או בחוץ.

קוראים לזה "צידוק הדין". אתה לא מבין, אתה לא מסכים, אתה לא מקבל - אבל אתה מאמין. במה? בכך שאם אלוהים אומר לך שזה רע, אז זה רע. הוא קבע שאסור, אז אני מקבל את פסק הדין שלו. אני מאמין לו, לאלוהים.
 

ייתכן וזה יוביל אותך לשאלות אחרות על עצמותה של האמונה, ואז במצב כזה צריך ללכת ללמוד על זה. אם זה המצב, הייתי ממליץ בחום לא נורמלי על הספר "המצוי הראשון" של הרב מיכאל אברהם. ואפשר לשלב עם למידה מתוך האתר של מכון ידעיה.

לפגוש אותה כמה פעמים

ולקרוא את הספרים שלה

וגם במציאות היא אישה חכמה מאוד

מה הכוונה דלוקה?

זה משפט מאוד מוזר. במחילה מכבודך.

ואני אוהבת את הספרים שלה.

אבל בואו תדונו לכף זכות. אתם כנראה לא מכירים את הדמות הזו, אבל אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה.

מוזמנים לנסות.

איפה האנרגיות? האור בעיניים? התקווה שמשפריצה על המקלדת כשמדברים על הספרים ועל הגילוי של חיה הרצברג..

הייתם נשמעים לי אדישים מידי.

ניסיתי להבין: אולי רק צעדתם ליד האור, אבל פנימה - לא זכיתם להיכנס?

במילים מתלהבות בדרך כלל

אישה חכמה מאוד

אני חולקת עליה בחלק מהדברים

אבל בחלק אחר אני בהחלט לוקחת ולומדת

לחיה הרצבגר יש ספרים באמת טובים. ספר טוב באמת יכול לעזור לאנשים לעבור תהליכים.

ההגדרה שכתבת : "אפשר לומר שהרבה מאוד אנשים גילו את עצמם מחדש בספרים שלה. צומת הדרורים למשל...

היא דמות, מישהו שהביא גילוי לעולם. לכן כתבתי 'דלוקה'. כי באמת הרבה אנשים מרגישים שהספרים שלה חוללו בנפשם שינוי פנימי עמוק..

כמובן שזה לא בקטע האישי, אלא בעיקר בדרך שלה, בגילוי שלה."

נכונה שבעתיים על סופר אחר, שהיה פעיל מאוד במשך קרוב לשלושה עשורים במגזר החרדי וגם בציבור הדתי לאומי, קראו בשריקה את ספריו ורבים יכולים להגיד שספריו עזרו להם לגלות דברים.  את הסוף אנחנו יודעים...

חלילה איני חושד בחיה הרצברג בשום דבר כזה. אבל, כן ממליץ מאוד לא לעבור את הקו הדק, שבין הערכה לסופר/זמר/מרצה/מורה/כוכב משהו/אחר - לבין הערצה שעלולה לטשטש גבולות בריאים. זה נכון על כל דמות ונכון שבעתיים, דווקא על דמות שגורמת לאדם לעבור תהליכים רגשיים.

אפילו על תלמיד חכם, שכן מופיעים במקורותינו ביטויים של 'דביקות' ו'התבטלות' - צריך זהירות.

אין בעיה אם יש אור בעינים, כל עוד נשאר מאחוריהם שכל ביקורתי...

אבל אני לא הטיפוס המתלהב, שיקפוץ עליה ברוב התרגשות או משהו😅

זה עורר בכם געגוע לשבת על איזה סלע ולספר ליוחאי את מה שעובר עליכם, או שלא כל כך נכנסתם לאווירה ולסיפור?

זה לא מעיין רציני, אבל מקום מוצל ונעים עם זרימה של מים. 

סטף

עין לימון

מול עין חמד יש מעיין חמוד מאוד. זה מצד ימין של הכביש אם באים מירושלים

אם צריך עוד פרטים בשמחה

נכנסים לבית נקופה נדמה לי [המושב מעל מחלף חמד] הולכים ישר עד סוף היישוב עוברים את השער הולכים קצת בשביל ומגיעים.

לק"י

אתה נכנס אליה, ולוחץ על כפתור תגובה.

(פשוט הגבת לי כמה פעמים בטעות).

קו 150 לעמינדב (נראה לי שאני זוכר את מספר הקו) מגיע כמה דקות הליכה מתחילת המסלול ויש אוטובוס או רכבת קלה להדסה עין כרם.

אני חושב שיש גם מים בעין חנדק.

עין לבן הוא כרבע שעה-חצי שעה הליכה מהחניון של הגן החיות התנכי.

שביל הדסה באזור היער ליד עין כרם, מניח שזה נגיש גם בקלות, לא זוכר מאיפה בדיוק נכנסים.

טיול בסגנון אחר יכול להיות על חומות העיר העתיקה וזה גם קל להגיע בתחבורה ציבורית.

אפשר גם להסתובב ביער ירושלים מתוך קרית יובל.

אם יוצאים מירושלים יש את נחל חלילים (המים במעיין שם לא באמת ראויים לכניסה אבל הטיול יפה) שמתחיל מתוך מבשרת, לדעתי בערך 20 דקות הליכה מקניון הראל ואולי יש תחנה קרובה יותר.

האזור ליד מטע מאוד יפה אבל זה הליכה מהתחנה בכניסה למטע (עין גרס, עין מטע - הם בכיוונים שונים).

אזור בר גיורא, ח'ירבת עיתאב ועין חוד, אזור ממש יפה, מניח שיש אוטובוסים לא רחוקים משם.

הסטף נגיש בתחבורה ציבורית, עם מלא מדרגות.

יש הרבה מאוד אנשים בחופש. לא תמיד זה מתאים האווירה.

אבל יש הרבה בריכות [לפחות חמש] כך שתמיד אפשר למצוא משהו יותר מתאים