המון קונים בערב ראש השנה

רמאות וניצול של ציבור שהוא גם עני ובעל מצוקות וגם משווע לישועות וסגולות.

אתה בעצמך בעצם אומר שהיא הביאה כסף להמוני בתים.

זה כמו 'יין הישועות' שלהם ועוד סגולות וחפצים שצצים שם חדשים לבקרים.

איפה אני אמרתי דבר כזה?

טכנית היא כן הביאה כסף ל'המוני' בתים, אבל רק את זה שהיא עשויה ממנו.

והיא אכן בדוקה ומנוסה, אז הם רוצים להעביר אותה הלאה ולעשות טוב גם לאחרים.

כי הם אומרים שהסכין תועיל למי שקונה אותה.

זה באמת מעניין מה הולך בראש של המשווקים, האם הם בתוך תוכם מגחכים על הקונים, או שהם באמת מאמינים שיש לזה השפעה. שאלה. לא יודע.

שהתיר מצד 'כופין על הצדקה', ומה לי כפייה פיזית ומה לי כפייה מניפולטיבית (וכעין דעת ר"ת כמדומני בתוס' ב"ב ח: שכפייה היינו כפיייה בדברים). סברא מעניינת יש לציין, אם כי אינה נוחה לאוזן של היום.

וראה כעי"ז בפתחי תשובה (יו"ד סי' רסא ס"ק ד) לגבי כפיית מוהל לבצע ברית מילה: "כופין אותו - עיין בספר לבושי שרד שכתב בשם מהר"י עמדין דרשאים להטעותו להבטיח לו שכר ולא ליתן לו". 

אתה יודע מה, אם אכן כל הכסף אכן הולך למשפחות נזקקות, ניחא.

נניח והכל הולך למשפחות נזקקות, האם אין גבול ל"כופין על הצדקה"? כשאברך נותן את שארית לחמו בעבור הבטחה X ששווה לכפרות, ולא, זה לא היה כסף שרשאים לכפותו להוציא, מה נאמר?

ולא זו בלבד, אלא האם כדאי הריסת בינת הדור בעבור זה, ודו"ק וד"ל....

שבדורינו שכמעט בטוח שה'שיטה' תיחשף, וכדי ביזיון וקצף, יש גם שיקול של חילול ה' ושל אפקט זאב זאב.

מטמטמים אנשים, כפשוטו. הורסים להם את השכל הישר. עושים מהם אסופת פאגניים. הכל בשם ה"כופין על הצדקה"?

מה שייכת הפאגניות לכאן. אם הם אוכלים את המניפולציות, זה אומר שהם היו כך כבר לפני כן. מקסימום לא מאתגרים אותם לחשיבה ביקורתית. וזה כבר סוגיא בפני עצמה שלא קשורה דווקא לעלוני הצדקה הצבעוניים.

זה לא "היו לפני כן"

זה עבודה, עושים מהם כאלה.

ידידי, בדור של הסטייפלר לא היו שטויות כאלו.

יום אחד, קם עיתון אחד, ומאז הכל היסטוריה.

אולי המינוף של הציבור הזה בקנה מידה כזה לא היה, אבל לדעתי המצע תמיד היה.

מי שמטומטם ממילא יאמין, מי שלא ממילא לא.

כלומר: האמונה במופתים מעשיות קמעות וסגולות מומצאים לא מגיעה מההתרמות, רק ממנפים אותה זה לרווח כספי. מה לעשות, אנחנו "עם סגולה".

לא, לא... - צעירים מעל עשרים

ולא נס ליחה של השיטה הנלוזה הזו.

ולא ברורה לי הסברא של כופין על הצדקה בהקשר הזה, הרי אין כאן כפייה אחידה. מניין שמי שמי שמאמין לסגולה ויקנה סכין לא תרם כבר לצדקה כדבעי?

צריך לעיין בגדר כפייה על הצדקה, האם ניתן לכפות כשנתן כבר הסכום המינימלי של 'שלישית השקל בשנה' או שגם בתקנות הקהל וכיוצ"ב אפשר לכפות, ויש לעיין למשל מהי גדרה של 'קופת העיר' ודומיה בבני ברק. 

מופיע ב'אחד הספרים עליו'...

כאן.

עכשיו ראיתי שגם המחבר עצמו בהערה קצת מטיל ספק לגבי אמינתה של השמועה הזאת.

שכתוב שם בשמו, נראה מאוד שהוא לא יתיר הונאה כזו בנידון שלנו.

https://tablet.otzar.org/book/book.php?book=172449&width=-17&scroll=0&udid=0&pagenum=294

שמספרים על אדמו"ר אחד שביקש מהגבאי שלו להחליף אותו ליום. ואמר לו הגבאי שהוא לא יכול. שאל האדמו"ר: למה? וענה לו - שמע רבי, כל מה שאתה עושה אני גם יכול. אני יכול לשים בעקישע ויכול לשים גערטעל ולתת ברכות והכל, ולקבל פדיון - אבל אחרי שאני לוקח את הפדיון - איך אתה מצליח, רבי, לא לחייך?

והגרש"ז כדי להתרים לצדקה..

עשיתי בעצמי מסקרנות.

בכמה מקומות גם הביאו טעם לדבר על פי הסוד ועל פי פשט

שאלה

ברצוני לדעת היכן מצינו שכתוב את המנהג לקנות סכין בערב ראש השנה?

תשובה

ראשית, זה אינו מנהג כי אם סגולה. יש האומרים שכסגולה לפרנסה יש לקנות סכין ולחדד אותו בערב ראש השנה. המקור לסגולה זו הוא מהמהרי"א מיזדטשוב ומופיע בספר סגולות ישראל מערכת ר' אות ד', ומוזכר גם בספר טעמי המנהגים, קונטרס אחרון, אות רמו. הטעמים שהובאו לסגולה זו הם: השחזת הסכין מסירה את הפגימות שלו ויש בכך רמז להסיר את פגימות ליבו של האדם. סופי התיבות של תחילת הפסוק "פותח את ידך" הם חת"ך. ופסוק זה קשור לפרנסה. כמו כן, בראש השנה הקב"ה "חותך חיים לכל חי". ויש גם הסבר על פי הפשט. השולחן ערוך (אורח חיים, סימן קפ, ד) כותב שאם מבזים פירורי לחם הדבר קשה לעניות. כשהסכין חד יש פחות פירורים ולכן זו סגולה לפרנסה.

גם לגבי אמונותיהם של אנשים ותפיסותיהם כלפי העולם. לא אפקט מדומיין ופסיכולוגי, ממש כמו פלצבו על הגוף.

ומה לגבי אמונתי בזה עצמה? הוא הדין.

ולגבי איך זה בדיוק עובד ולמה, אכמ"ל.

ועי' בירושלמי (פ"ח דתרומות ה"ג) צריכין למיחש למה דברייתא חוששין. וכן כתבו כיוצא בזה לגבי מנהגים מסויימים בשו"ת מנחת יצחק ח"ט (סי' ט אות ז) ובשו"ת באר משה ח"ח (סי' לו).

של המסחרה מה'סגולה'. זה כן מציק לי קצת מוסרית, אם כי אני באמת לא יודע מה הולך מאחורי הקלעים, ולאיזו מטרה משמש הכסף, מה שכן יכול לטהר את התחושה הלא טובה.

זאת לא אלילות. לכל היותר שטות. היום יש נטייה מוגברת להדביק לכל דבר עם ניחוח מיסטי את התווית 'אלילות' כאמצעי הרתעה.

אתה מתכוון שככה האדם משתדל יותר בפרנסה (כי נראה לי שההפך קורה) או שזה 'פלצבו' שמשפיע על המציאות?

ואציין רק מקצת מראשי הפרקים כחומרי גלם למתכון הסופי, ומראה מקום אני לך:

מכות (י: ) - 'בדרך שאדם רוצה לילך' לא רק במובן הרוחני והמצומצם של זכות הבחירה; ירושלמי הנ"ל; סוגיא דע"ז (נה.).

וקשור גם למה שכתבתי פה.

לא עדיף שהקופות צדקה פשוט יביאו ישירות את הסכינים לעניים וכך תהיה להם פרנסה ושיניחו אותנו לנפשנו. 

דכדוך וחרדה זה סיבה לעשות עבודה אבל זה לא מוריד את הערך שלך או משהו כזה.

כדאי למצוא מטפל

זה בהחלט מקל שיש את מי לשתף אבל לא פותר בכלל את הבעיה

וה-4 לא ברור

בפרשה הם היו בחברון.  

לא בקרית ארבע. 

קרית ארבע זה השם השני של חברוןף לפי התורה והנך

3 ילידי הענק, הם לא ראו את אבא שלהם?

חוץ מלצייר את תלמי יווני עם תלמים

יכולתי כבר לבקש? ג'לביה?

כמו שרואים מציורי יהודים בלכיש מבית ראשון, מנינוה.

כאפיה זה כנראה רק למדבר ערב שם השמש חזקה יותר ולא רוצים להשרף בעורף

@משה  אולי תרצה להשתמש בזה

לכל מיני שטויות מצחיקות

רוצה לקרוא?

זו הסקיצה השניה או השלישית (אשמח להערות והארות... לשיפור)

ילדה קטנה שבתוכי 

אל תעלבי אל תיפגעי

אני צריך אותך כמו מים 

בואי נשב בחוץ מול זריחת השמיים

אני צריך אותך אותך כמו שאת צריכה אותי

ואם בלילה תבכי תייבבי

אבוא ואתן לך חיבוק אמיתי

חיי חסרי כל אור בלעדייך

וחייך מסוכנים מאד בלעדיי

אני צריך את ליבך שתהיי מנועי

את צריכה את ראשי שאכוון את דרכך

נכתב בעת חיכוך נפש ונשמה. רוח וגשם. שכל ולב.

באמת, לרוב שולט עלי אדם ממין זכר שופע ביטחון עצמי ליצן חסר תקנה, אבל יודע להיות רציני, לפעמים בדיכאון (משתדל שלא יראו את זה), חבר טוב ואוהב מאוד. מחפש כל הזמן, ופילוסוף בלתי פשרן... הייתי קורא לאישיות שלו טיגריס, בודד פראי בלתי ניתן לאילוף, אבל כשמישהו נכנס לו ללב אז הוא בפנים. נקודה.

ולפעמים לוקחת עלי שליטה ילדה קטנה חסרת ביטחון, שבקושי מעזה לספר בדיחות כי אולי מישהו יצחק עליה... רוצה רק את הפינה שלה ושקט... אוהבת לקרוא, יכולה להתרכז ב3 דברים ביחד (ובגלל הפיצול קשב שלה גם לחשוב על שני דברים בו זמנית ממש...). לאישיות זו הייתי קורא תמנון. חכמה, ביישנית עושה הרבה...

אם כי היא גדלה לאורך השנים

תחושות/ חוויות/ פצעי ילדות

מופעים בעיקר בסיטואציות עם הילדים

ויש את התחושות של הילדה היותר גדולה שזה בעצם גרסה צעירה יותר של עצמי

איתם אני בעיקר בתהליך

לקחת את הכאבים/ טעויות/ הצלחות ללמידה ולא לתת להם לנהל אותי

תודה