זה רק בהתחלה של הטירונות, וזה עדיף במקום השנים שלושה שהיו נהרגים כל שנה לפני שהיו עושים את זה.

לפי התגובה לא מובן לי מה היה כשאתה היית בצבא או אצל אחרים

אבל אצלי בטירונות זה מה שהראו לנו - כמה מסוכן לשחק בנשק. 

אתה רוצה להגיד לי שרק אצלי זה היה? קשה לי להאמין.

מה שאני כן זוכר זה שתמיד ידעתי שאם אני יורה, כדאי שאני יחשוב טוב מאוד מה לאן זה פוגע. חוץ מזה אותנו לימדו כל הטירנות שאפשר ואפילו כדאי להכיר את הנשק שמנקים אותו. זה לא מסוכן. מה שכן מסוכן זה מקפורק וזהירות יתר שמובילה לפחד ואי מקצעיות. 

מן הסתם במקרה שהוא תיאר אפילו לא היה מחסנית שם. אתה מבין לאיזה רמות של הזיה הצבא הגיע?

שהחברל׳ך שמתגייסים לקרבי (או יותר נכון לגדודים) הם בהרבה מקרים לא הכי חדים. ולכן כן צריך לקחת מקדמי בטיחות כאלו. אני מסכים שעם אנשים נורמלים זה מיותר - ולראיה - אקדחים.
לכן, לגבי המקפורק אנלא חושב שזה מיותר, למרות שבפעילויות דאגתי להיות בלעדיו.(אבל גם אף פעם לא קרה לי שהוא נתקע, זה קורה לתקולים)

זה טימטום, זה לא עושה לנו טוב בשום צורה שהיא. לא ביחיסי דעת קהל בעולם ולא גורם לאויב שלנו שיעריך אותנו

אבל למה הלכת ליד המ"מ? לא יכלת להחליף עם מישו?

זה היה כביש שמותר לנסוע בו על 90 קמ"ש, ובכל כמה ק"מ היה צומת מרומזר. 

באותם רגעים כמובן לא ידעתי שזה 120, אבל היה ברור שזה ממש ממש מהר, בעוד אני נוסע לאט (רק יצאתי מרמזור שהתחלף לירוק), ולכן אין לי מספיק כוח בשביל לזנק קדימה ולהתחמק.

בסופו של דבר, טוב שגם לא ניסיתי להאיץ בשביל להתחמק. כאמור, המנוע ספג את כל העוצמה, וטוב שכך. בדיעבד התברר לי שהמנועים היום מתוכננים ככה שהם יספגו כמה שיותר מהעוצמה של ההתנגשות, ויעבירו כמה שפחות אנרגיה לתוך תא הנוסעים. זאת גם הסיבה שהמנוע היה נראה כאילו הוא עשוי מפלסטלינה: לא בגלל שהוא חלש ודפוק, אלא בגלל שכך הוא תוכנן בשביל לספוג את המכה במקומי (אפשר לקרוא על זה עוד קצת כאן). 

אשריהם של מהנדסי מאזדה, שבזכותם המנוע ספג במקומי טון וחצי במהירות 120 קמ"ש.

לשאלה הראשונה:

בעיקר עבר לי בראש "לא לא לא לא לא לא למה אי אפשר להחזיר את הזמן לאחור לא לא לא לא הצילו"...

בשבריר שנייה של המכה, כשכריות האוויר נפתחו וכו' - זה היה פחד שאי אפשר לתאר.

אחרי כמה שניות, כשהרכב הפסיק להסתחרר והתחלתי להרגיש כאבים בכל מיני מקומות, הבנתי שזה מאחורי...

כי הפח מתעקם בשניה, בניגוד לרכבים של פעם. פיזיקה זה חשוב

אחרי שהבנתי שאני יחסית בסדר, מיד התקשרתי למד"א.

אמרתי להם שיש תאונה ויש פצועים.

כשהמוקדן שאל אותי איפה התאונה, התחלתי לצעוק מהיסטריה שאין לי מושג איפה אני, אז שיאתר את הטלפון שלי. הוא אמר לי שהוא לא יכול לעשות את זה, ואני חייב לתאר לו איפה אני. התחלתי להתבלבל ולא דיברתי לעניין.

מיד אנשים פתחו את דלת הרכב שלי, הם אמרו לי שהם כבר הזמינו אמבולנס, הציעו לי מים, שאלו איפה כואב לי... פשוט המון אנשים שיצאו מהמכונית שלהם, ובמקום להגיע לאן שהיו צריכים - עצרו בשוליים ובאו לעזור. ממש עד שהאמבולנס הגיע היו אתי אנשים, שעזרו לי להרגע והציעו לי כל דבר שעלה בדעתם שיכול לעזור.

כמה שהכל לטובה.

הזוי ממש!!

כמה ימים אחרי התאונה, הרגשתי צורך לראות שוב את המכונית. לעשות מן סגירת מעגל, לחוות את הנס הגדול שנעשה לי.

אחרי כמה בירורים עם המשטרה גיליתי לאיזה מגרש הם שלחו אותה (מגרש של מכוניות שסיימו את דרכן בעולם ולא ניתנות לתיקון).

אחרי שנסעתי למגרש, בעל המקום אמר לי שאין כניסה לאזרחים. הסברתי לו שעברתי תאונה לפני כמה ימים, ואני פשוט חייב לראות את המכונית כדי שאוכל להמשיך הלאה בחיי. לסגור את הפרק של התאונה. 

משום מה, הוא הסכים.

אז כמו שאתם יכולים לראות...

הדלת של הנהג נראית חדשה - ממש כאילו המכונית יצאה עכשיו מהמפעל ביפן:

 

עניין של פחות מחצי מטר, וכל העוצמה המטורפת הזאת הייתה פוגעת בי ישירות.

 

(מהתמונה אפשר אולי לחשוב שזה רק קצת פלסטיקה מבחוץ, אבל המנוע עצמו פשוט התכווצ'ץ' והתקמט מעוצמת הפגיעה.)

 

אגב, חלק מהדימומים שהיו לי (בפנים ובידיים) נובעים מפתיחת כריות האוויר (הן נפתחות תוך שבריר שניה מרגע ההתנגשות, ובגלל המהירות והעוצמה של הפתיחה - הן בעצמן עלולות לגרום לפציעות, ובמיוחד כאשר מרכיבים משקפיים...).

 

בדרך לים המלח

זה היה כזה קרוב שראיתי את הפנים של הנהג שהיה מולנו

הייתי בטוחה שזהו

נגמר בנס

ואשכרה אני מסוגלת לכתוב את זה רק כי עבר כבר מספר שנים מכובד מאז..

זה היה רכב שיצא לעקיפה והיה נראה שאין לו לחזור כי הנתיב שלו מלא
אבל בשבריר השניה האחרונה הוא הצליח
ולא היה עוזר לבלום.. לא היה מספיק זמן ומרחק
שני הרכבים היו במהירות יחסית גבוהה 

והאמת? לא יכולה לשכוח את הפרצוף המבועת של הנהג שהיה מולנו
אבל בטח נראינו אותו דבר 

נהיגה עם כלי מסוים על הר תלול עם אמר"ל שבקושי רואים בו.(בלילה בלי ירח כמובן)

אם זה היה כשעברתי במקום די שומם,

ופתאום רץ אלי כלב פיטבול משוחרר שתמיד כשעברתי ליד החצר שלו (כשהוא מאחרי גדר) הוא נבח והשתגע

ועכשיו פתאום לא היה בינינו כלום.  כולי הייתי קפוא מפחד אבל בסוף הוא רק הריח אותי והלך.

או שזה היה בשיעור נהיגה

שהגברת שהייתה על ההגה פתאום סטתה מהנתיב בדיוק כשהיה בצד השני אוטובוס במרחק כמה מטרים ספורים

המורה הספיק מהר להסיט חזרה ממש בשניה האחרונה.  חשבתי אני מת

לא מורידים ומרימים?

וטבעתי לידה והיא הצילה אותי ממש בשנייה האחרונה(תודה לך בורא עולם)

פעם שניה בתאונה שהרכב התרסק ויצאתי חיה ובריאה (תודה לך אבא בשמיים)

תלויות

פעם טבעתי בסחנ'ה למזלי דודים שלי היו לידי(שניהם מצילים)

פעם אמא שלייצאה בצומת טי והיא לא שמה לב שמשני הכיוונים הגיעו משאיות בטון... בנס היא שמה ורוורס ושניה אח"כ עברה המשאית מולנו..

עוד פעם שנכנסתי לכיכר וחטפתי זכות קדימה כמעט גרם לתאונה...

פעם בשיעור נהגתי לי לתומי בעיר פתאום איזה משוגע פתח דלת עוד שניה נכנסתי בו... (נס שיש מורי נהיגה)

אממ יש עוד כמה..

מחבל שלף סכין מול עיניי ודקר את בעלי (שבאותה עת היה חברי).

ולאחר מכן רץ לעברי והרביץ לי חזק- לא ידעתי שאין בידיו סכין, משמע חיכיתי לדקירה.

מסביבנו מלבד ערבים לא היה איש, ואותם לא בדיוק עניינו עם הצרחות שלנו.. וזעקות קריאתנו לעזרה.

זה פחד שקצת קשה להסביר, פחד ממוות. מלאבד אדם קרוב.

אתה נמצא בידיעה שאתה עוד מעט ומחזיר נשמתך לבורא, ואינך יודע מה לעשות כלל.

אתה לא שולט בשום שניה באותו המצב.

ובנוסף זה פחד, טראומה שממשיכה ומלווה אותך גם בחלוף הזמן ולא רק ברגע הנתון. לוקח זמן רב להשתחרר מהפחד הזה.

(אנני קשורה לפורום הזה. מתחת לעשרים עדיין... אך הרגשתי צורך עז להגיב.)

לרגע הזה שאמא שלך מגיבה לך על פוסט בפייסבוק

זה היה יום גשום, והוא היה מכוסה במעיל... אז לא יכולתי לראות אותו...
בגלל שהבודקה היה ממש בתוך הקיבוץ במרחק של כ7-8 מטר מהשער, ובכלל היה גם רוח, אז קודם הכנסתי אותו, ורק אז יכולתי להגיד לו שלום, ושמעתי שלום חזרה במבטא ערבי כבד...

התחלתי לדבר איתו על כך שאסור לו להיכנס בלי אישור \ ליווי וכו' בעודי עושה את עצמי דורך נשק דמיוני מתחת לשולחן.

והוא ניסה להסביר לי שיש מישהו שהזמין אותו.

בסוף הוא יצא עד שמישהו מהקיבוץ אסף אותו ברכב 

זה היה הדבר הכי מפחיד בחיים שלי, יותר מכל הדברים האמיתיים. סיוט נוראי. עד היום אני מצטמררת להיזכר בזה

תעריפים הבאים לחפות על מיתוג מאוד גרוע ומעמד בעייתי מאוד בשוק התקשורת, מבחינת שירות הלקוחות שלה ותמיכה טכנית בתקלות.  

תשובת Gemini:

המוניטין השלילי של חברת הוט (HOT) בשוק הישראלי אינו מקרי, והוא תוצאה של הצטברות תלונות וביקורת ציבורית לאורך עשרות שנים. למרות ניסיונות של החברה להשתפר בשנים האחרונות, היא עדיין נתפסת על ידי רבים כ"סדין אדום" בתחום השירות.

להלן הגורמים המרכזיים שהובילו למעמד הזה:

1. שירות לקוחות ומערך הטלפוניה

במשך שנים, הוט הייתה מזוהה עם זמני המתנה ארוכים במיוחד (לעתים מעל שעה) במוקדי השירות והתמיכה. למרות שמשרד התקשורת החיל תקנות מחמירות (כמו "חוק ה-3 דקות"), הזיכרון הציבורי של חוסר האונים מול המענה האוטומטי נותר צרוב. בנוסף, לקוחות רבים התלוננו על יחס לא מקצועי או חוסר יכולת של נציגים לפתור תקלות מורכבות.

2. קשיים בתהליך ההתנתקות

אחד המקורות המרכזיים ל"שנאה" כלפי החברה הוא הקושי להתנתק משירותיה. בעבר נפוצו סיפורים רבים על לקוחות שביקשו להתנתק אך נתקלו בנציגי "שימור לקוחות" אגרסיביים, או שגילו כי החברה ממשיכה לחייב אותם חודשים לאחר שהודיעו על סיום ההתקשרות. התופעה הזו הובילה להקמת אתרים כמו "Hot Sucks" (בעבר) ולתביעות ייצוגיות רבות.

3. "שיטת מצליח" וחיובים עודפים

החברה נקנסה לא פעם על ידי הרגולטור בשל חיובי יתר או העלאות מחיר חד-צדדיות ללא הודעה מספקת. לקוחות חשו שהם צריכים "לשמור על המשמר" ולבדוק את החשבונית מדי חודש כדי לוודא שלא נוספו לה שירותים שלא ביקשו או שהמחיר לא קפץ פתאום.

4. תקלות טכניות ותשתית

בעוד שתשתית הכבלים של הוט נחשבה בעבר למתקדמת, היא סבלה (ועדיין סובלת באזורים מסוימים) מתקלות שדורשות ביקור טכנאי. הדימוי של "הטכנאי שלא הגיע" או "חלון זמן של 4 שעות" הפך למזוהה מאוד עם החברה, מה שהוסיף לתסכול הצרכני.

5. שיווק אגרסיבי

הוט ידועה במאמצי שיווק ומכירה אינטנסיביים מאוד. לקוחות שעזבו את החברה או כאלו שרק התעניינו בשירות מדווחים לעיתים קרובות על טלפונים חוזרים ונשנים ממוקדי המכירות, גם לאחר שביקשו להפסיק זאת.

נתונים מהתקופה האחרונה (2024-2025):

* דו"ח משרד התקשורת: גם בנתונים העדכניים, חברות מקבוצת הוט (כולל הוט מובייל) מככבות לעיתים קרובות בראש רשימת התלונות המוצדקות של הציבור.

* קנסות: רק לאחרונה הוט מובייל נקנסה במאות אלפי שקלים בשל חיובי יתר, מה שמעיד על כך שחלק מהבעיות המבניות טרם נפתרו לחלוטין.

לסיכום: השילוב בין שירות בעייתי בעבר לבין קשיים בירוקרטיים בהווה יצר "מותג" שנתפס כדורסני ולא קשוב לצרכן. עם זאת, חשוב לציין שהחברה משקיעה בשנים האחרונות משאבים רבים במעבר לערוצי שירות דיגיטליים (וואטסאפ, צ'אט) כדי לנסות ולשנות את התדמית הזו.

זה לשון הרע לתועלת, נכון?

דווקא המוקדנית שפנתה אלי היתה נחמדה. אמרתי לה שאני אחשוב על זה ואענה לה והיא לא פנתה יותר (עדיין. עבר די זמן)

אמנם רימון השתפרו מבחינת זמני ההמתנה, אבל עדיין קורה לא  פעם שאני מספר 35 או משהו כזה, וקרה שהספקתי לחלום כמה חלומות

מאוד נחמדים תוך כדי ההמתנה וממש התעוררתי בחלחלה כשהם ענו....   צריך כנראה להתקשר מוקדם בבוקר.

אבל הם בסדר. תמיד אדיבים תמיד סבלניים  והאמן לי שעם חוסר הכשרון הטכני שלי - הם מלאכים!

הבעיה היא שלמרות החסימה הגבוהה, לפעמים נפתחים דברים בעייתים ולעומת זאת, נחסמים דברים לגמרי כשרים, כמו למשל: כיצד להחמיץ מלפפונים מלוחים.

כך שמעדיפה חסימה הרמטית יותר. נטפרי למשל. רק חוששת שאם ארצה להקשיב למוסיקה אחרת, הם יוקיעו אותי בשער העיר....

אני קצת מרחמת על הוט ומקווה שבכל זאת יצליחו.  

תודה לך.

גם אני מתעניינת בתחביבים של אנשים, כי משעמם ליי בחיים 😩 (לא כל היום אבל לפעמים באלי למלאות את היום שלי במשהו והכל מבאסס).

ועל הוט שאלת כמה פעמים, לא קראתי את כל התגובה שכתבו לך אבל ידוע שמלאא אנשים מתלוננים עליהם וזה משו שצריך לדעת לפני כדי להתחשב בו.

עם חוגי אמנות למשל: ציור, קרמיקה, שזירת פרחים וכו' וכו'.

או טיול פעם לחודש, או לנסוע לעיר חדשה שאף פעם לא היית בה,

או להתנדב במשהו שמעניין אותך ואת יודעת לעשות זאת טוב וללמד אחרים?

(עד כמה שזה נשמע משעמם ומעצבן, שמתי לה שללמד או לעשות משהו

חינם לזולת, נותן סיפוק; מרגישים שעושים משהו משמעותי בחיים..

או לקרוא, או לרקום לך תמונה, או לסרוג לך משהו נחמד, בשתי מסרגות

או אחת - באינטרנט אפשר ללמוד הכל - יש המון דברים...

לא שאני טובה בזה, אבל חייבים למצוא משהו שמעניין, שמעסיק

שמעשיר את החיים...

אני אומרת לפעמים לבת שלי: אסור להגיד : משעמם. אסור שיהיה משעמם בחיים. הזמניים והיקרים האלה. אסור!

(גם לעצמי אני אומרת את זה. נכון שהכי קל זה ללכת לבית קפה עם חברה, לאכול עוגה, להזמין גלידה, לראות

סרט...זה נחמד אחת ל.....אבל באמת, זה לא שנותן באמת שמחה)

לחיות כל יום בפני עצמו ולהשתדל למלא אותו בטוב, בעניין, בשמחה, בחסד כל שהוא..

לא שאני טובה בזה. לצערי. אבל יודעת שזה כך.

יש ס פר "אל דאגה" ויש לו עצה טובה שהוא קורא לה: רק היום. ומביא רשימה של דברים. מאוד יפה.

התחביבים שלי הם קריאת ספרים (אבל אין הרבה ספרים איכותיים), לאכול (אללי!), בעלי חיים, טיולים בטבע (שאני כמעט אף פעם לא עושה)

וללמוד איזו שפה. סתם כך. זה נחמד.

אבל באמת אני חושבת שצריך וכדאי לעשות מעשה חסד אחד ליום, קטן ככל שיהיה.

טוב. זו לא הטפת מוסר. זו הצעה. והיות ואני כבר סבתא (ראי הבורות שלי במחשבים...) אז אני פשוט משתפת אותך במה שאני חושבת שכדאי. בראש ובראשוה - לי. לאדם שאני.

ואז - גם לך.

אגב, אפשר ללכת לגן חיות אחת ל....הפינגווינים מקסימים ושמעתי שיש להם פנדה אדומה!

למדור של הזוחלים את לא חייבת להיכנס. אלא אם את אוהבת..

הא, יש את האתר "התבוננות פנימית" - מכירה? אם את חבדניקית אז בטח כן. ואם את לא מכירה. כדאי מאוד. נפלא. זה של ד"ר יחיאל הררי, שכתב את "סודו של

הרבי" והוא מדבר שם על כל הדברים שבעולם: שמעסיקים אותנו, שמדאיגים  אותנו, שמעציבים אותנו....הכל. הוא חבדניק חבדניק!

שבוע טוב!!

בהצלחה בהגשמת התחביבים.

לכבי הוט, אם כוונתך לפלאפון של הוט-מובייל, טל תתקרבי. התעריף אולי נמוך אבל פעם עברתי אליהם והייתה קליטה על פנים (או ליתר דיוק: לרוב לא הייתה קליטה), ומאז ועד היום (כ6 שנים) לא הצלחתי לנתק את הקו הזה...

באינטרנט הביתי נדמה לי שהם בסדר. יש לי וכשקראתי הגיעו מהר ותיקנו והיה בסדר. יש לפעמים בעיות אבל יכול להיות שזה לא דונה מחברות אחרות.

לי יש קליטה מעולה בהוט

אבל השרות לקוחות שלהם מזעזע

רודפים אחריך ולא משחררים וחופריםםםםם

וברגע שאתה עובר אליהם אין מענה ואין תקשורת

בני הבית אומרים שלא כדאי וגם רוב התגובות כאן לא המליצו בחום...

תודה!

ולכן כדאי לשלם באהבה את המחירים שיכולים להיות ביחס לעניינים של יציאה מאיזור הנוחות.

יש עיקר ויש טפל

מה שעיקר - כדאי להתעקש ולא לוותר

מה שטפל - כדאי להתגמש ולוותר.

אני מאמין שלכל אדם יש עיקר וטפל שונים (קצת או הרבה)

בהצלחה! 😴

אבל אני באמת דיברתי על כרית לשינה.

לא יודע איך להתייחס לכל הוריאציות האלה.

לא מבין את זה בכלל

בכל מקרה, תודה 😀

שלח צילומסך של הגלריית כריות נעזור לך לבחור

"אפשר כרית? הכי פשוטה"

היום אני יודע שכריות שהן לא רכות מדי יותר נעימות לי, אז הייתי מרגיש רגע ואם היא לא טובה הייתי שואל "יש אחת פחות רכה?"

(אבל בטח יש כאן אנשים שיהיה להם דברים חכמים יותר להגיד 🙃)

יש לנו רימון. חשבנו לעבור לHOT (אולי המודם בזק) יותר זולים בחצי, נדמה לי.

השאלה אם הם טובים. ברור ששניהם עולים כסף.

תודה.

הם אמרו לי שאפשר לסנן כמו רימון, או להישאר עם הסינון שלהם ואפשר לעבור לנטפרי.

אז אם זה כך, שווה לעבור אליהם? (חצי מחיר) 

ספק אינטרנט

והגנה

HOT מספקים אינטרנט

רימון מספקים הגנה

הם דיברו על ספק. האם כדאי או שיהיו מליוני תקלות מביכות?

יש ספק תשתית שזה אומר הוט ובזק

ויש ספק אינטרנט שזה יכול להיות הוט בזק אינטרנט רימון פרטנר סלקום ועוד

אני מבין שאת רוצה לברר על מצב של לקבל תשתית מהוט ואינטרנט מרימון

ממה שזכור לי מפעם, רימון והוט פחות מסתדרים ביניהם

מה שאומר שאם תהיה לך תקלה כל אחד מהם ישלח אותך לצד השני לטפל בזה, ואת תישארי תקועה, וזה חתיכת כאב ראש לסנכרן בין שתי המוקדים עד שאחד מהם מוכן באמת לטפל בזה

אולי היום זה כבר השתנה... אני לא מעודכן

יש אבל לרימון חבילת בנדל, שזה אומר שגם את התשתית של בזק והוט וגם את האינטרנט את מקבלת דרכם, ואז אם יש לך תקלה באינטרנט אז את פונה רק לרימון, והם ידאגו ויטפלו לך בהכל כי רק להם את משלמת

אין לי מושג לגבי מחירים, ומן הסתם שיש חבילות של הוט ובזק שמשלבות אינטרנט לבית עם טלפון ביתי למי שעוד משתמש בזה וזה יכול להיות גם כולל מנוי סלולרי משפחתי של הוט מובייל אולי, ואז בסוף זה יוצא יותר זול מאשר הבנדל של רימון
 

אבל בעיניי בכל מקרה כדאי את הבנדל של רימון נטו בשביל התקלות

אלא אם אתם מברי המזל שאף פעם אין להם בעיות באינטרנט ואז אתם יכולים להיות סבבה עם השילוב של תשתית מהוט ובנפרד אינטרנט מרימון

תודה רבה.

תקלות?!   אף פעם אף פעם......אוף! שובפם הלך לי החומר......

בנטפרי הכל חסום כברירת מחדל, ואם את רוצה לפתוח משהו אז צריך להגיש בקשה, והם מחליטים אם לאשר או לא. בכל מצב של ספק החסימה נשארת. בכל מצב של אי עמידה בתקנון הרבנים החסימה נשארת. ועל זה הדרך.

נופים - יש אתרים של מאגרי תמונות מאושרים.

הרצאות - רק אם זה חרדי. גם רבנים מהציבור שלנו חסומים שם.

מוזיקה - לא יודע, אבל מן הסתם כמו לגבי נופים. כלומר מאגרים ספציפיים של מוזיקה ממקור חרדי.

מניין הידע שלי? לאח שלי יש נטפרי.

עם נטפרי יותר קל אם את יודעת?

1. כנראה קשור לסינון כמו שאמרו ובהצלחה עם זה!!

2. לאחרונה אני אוהבת לקרוא ספרות בעברית ופחות מתורגמת. תלוי בסיגנון שלך גם על העלילה אם את אוהבת משהו יותר עם קשר מקומי אלייך או סיפור דימיוני זר יפה או מרגש במיוחד. וברור שהולכים לספריה מאיפה עוד תביאי ספרים? אם יש באיזור מגורייך ספריה ציבורית טובה יהיו שם גם ספרים ישנים שלא מוצאים בחנות וגם חדשים וטובים וזה נחמד, ובכלופן אפשר לבקש מהם (אני בכוונה לא ממליצה ספציפית כי אני גם לא כזאת תועלת ספרים. היום יש לי יותר פנאי לקרוא ספרות יפה אבל אין לי ידע רחב בזה 🤷‍♀️ אני מכירה אחד גיק של ספרים אבל) ממליצה בכולופן לבקש המלצות או לקרוא ביקורות לפני שאת בוחרת כי באסה להתחיל ולהישבר אחרי 3 עמודים חחחח

בס"ד

תודה על התשובה! אני דווקא קראתי הרבה ויכולה להמליץ על ספרים איכותיים (לענ"ד).

דווקא ספרות עברית, פחות מכירה כי פחות אוהבת. יש את אהרן אפלפלד שהוא מצויין

אבל...מדכא קצת. סביב השואה.

אם את רוצה לקרוא ספר נחמד ולא ארוך, נסי את "זאת הפעם....." , תמר  וייזר.  למרות שמדובר

על קשר שלדעתי אינו מומלץ. אבל היא כותבת נחמד, זורם וכיף לקרוא את הספר.

זה אגב סיפור אמיתי.

"משחקת באש", טובה מורדו. מתורגם מאנגלית. מרתק.  

א. תמיד ראיתי את הביטוי הזה כאמירה נוסטלגית שמתרפקת על העבר, ולדעתי זו אכן הייתה כוונת המשורר. (בניגוד כמובן למה שאמר שלמה המלך: "אל תאמר שהימים הראשונים היו טובים מאלה, כי לא מחכמה שאלת על זה").

האם מישהו בכלל משתמש בביטוי הזה, או מקשיב לשירים הישנים האלה? אני מאמין שאני מהבודדים הצעירים שעדיין נהנים ממוזיקה כזו.

ב. הדברים שלך מאוד הזכירו לי את מה נעשה לביטוי "להיות עם חופשי" שיש לנו בהמנון. המשורר התכוון ליציאה מהגלות ולזכות להיות אדונים לעצמנו, אבל כוחות שונים (גם חרדיים וגם חילוניים, ולדעתי החרדים עשו את זה קודם) עיוותו את הביטוי ל"חופשי" מהמצוות וכראיה לכך שמדינת ישראל קמה אך ירק כדי שכולם יתפקרו.

אבל לי צורם שמשתמשים בביטוי הזה בדור שלנו. זה מזכיר לי קצת, למרות ההבדל הברור, את הגעגועים לגלויות השונות במקום להודות על המצב שזכינו לו.

או את ההערצה לדור החלוצי הישן כאילו הם מלאכים ואנחנו בני אדם, או הם בני אדם ואנחנו כחמורים (ולא כחמורו של ז'בוטינסקי).

גם אני מאוד אוהב את הזמר העברי הזה של פעם, אבל דוקא את היצירות הערכיות שלו, בעיקר סביב בניין הארץ והשליחות. זה שהמילים גבוהות והלחנים תמימים זה לא עושה אותן ערכיות, ולא נותן חותמת לכלל השירים שיש מהם גם שירי כפירה ועגבים ברורים.

ב. "להיות עם חופשי"- אני מעריך שזו באמת לא כוונת המשורר, אבל כשחרדי רואה את ההתנהלות הנפשעת, דורסנות ובוז שהיו כלפי היישוב הישן ואנשי התורה, ורואה במגילת העצמאות את המושג העמום "צור ישראל", הוא גם ממליץ את זה על המנון המדינה. זאת אומרת לא המילים הם מה שגרמו לאותו חרדי לחשוב ככה, אלא המציאות בשטח...

ואני מניח שחרדי סטנדרטי בכלל לא מכיר את ההיסטוריה סביב הביטוי "צור ישראל" כך שדווקא זה אמור להיות בעל רושם חיובי עליו. צריך להיות מאוד מפולפל כדי לחשוב שצור ישראל זה העם. אין אוקימתות כאלה.

וכשאני מסתכל על התורה והמצווה במדינת ישראל, אני רואה ברכה שלא נראה כמוה מימי קדם ומשנים קדמוניות. עשרות אלפי אברכים? תקציבים מהמדינה? גוף רשמי ממלכתי-דתי וממלכתי-חרדי? חזרה בתשובה גדולה? מימון של הילולות? ערוץ טלוויזיה ששם את המסורת על ראש שמחתו (אני מדבר על 14)? ראש ממשלה שמברך שהחיינו במליאת הכנסת על כך שבס"ד התחלנו להחזיר גם את רן גווילי הי"ד? ראש ממשלה שמצטלם אחרי מלחמת "עם כלביא" ואומר בקולו שהיה גם סיעתא דשמייא גדולה? שבתות וחגים בעלי מעמד ומשמעות חוקית? כמות לא נורמלית של ישיבות ואברכים? צבא שבו אפשר להיכנס ולצאת דתי עם רבנות צבאית די טובה (לאבא שלי לא היה שבריר מהטוב שיש היום לחייל הדתי)?

בקיצור, הבנת.

לצערנו, הרבה מהצאצאים של הדור הזה כבר לא מחוברים לארץ.

אולי היום בניגוד לילדות אני אצליח לטפל בו ויגדל לו קצת שיער

נעשה לו קוקיות, שיהיה בת

איך אומרים ראש דשא או ראשת?😉

"ראש אולפנה או ראשת אולפנה?" 

"ראש עיר או ראשת עיר?"

כן ראשת זה חארטה..

ואילו, "ראש עיר" "ראש דשא" זה שם עצם, כאשר הביטוי כולו הוא בכלל אנלוגיה ולכן לא שייך להטות. אין "ראש" נקבה, אין דבר כזה "ראשה". כמו שאין "ידת ימינה" של אף אחד, יש רק "יד ימינה" בין אם מדובר בגבר או באישה.

אז אין כוכבת קולנוע, רק כוכב קולנוע? 🙃 - צעירים מעל עשרים

(אמלק: לדעתי אנשים אומרים כוכבת קולנוע ותותחית בחשבון ושפיצית בגמרא, למרות שכוכב ותותח ושפיץ הם שמות עצם, בגלל שהם למעשה מתפקדים כתואר. באקדמיה ללשון העברית מציינים שגם שמואל הנגיד וביאליק השתמשו ב'ראשה' בלי בעיה)

מתחלקים לפי אג'נדות פוליטיות? כמה עצב)

מחבבת שגרה

היא לא חייבת להיות משעממת

בשבט יש יומולדת לעץ שלנו בגינה

שגדל בספונטניות מתוך דשא סינתטי

לא שזכרתי את זה

אבל האייפון בחר להציג תמונה שלו הראשונה להיום