האמת שזה אחד מהדברים שלא ברורים לי בכלל בכלל

איך אחד יכול לבכות מתפילה, ויש לו מלא רגשי קודש ודביקות וכיסופים

ושני ילמד מלא תורה אבל היא מנותקת ממנו.

לדעתי צריך להתפלל לזכות לרגשי דביקות וחיבור לקב"ה...

וממה שראיתי לבנות יותר קל להתחבר לזה, אולי כי הן מחוברות יותר לרגש שלהן.

אבל זה כואב מה אני אגיד...

אגב כתבתי על זה פעם בפורום נראה לי,

שיש גבול דק מאוד

בין להיות דבק בה'

לבין להיות מרוחק ומנותק

כלומר, בקלות מאוד אפשר להיות מנותק. בקלות.

להיות דבק, זה כבר עבודה בפני עצמה.

כשאתה בדבקות אתה לא מבין איך אפשר לחיות בלי זה 

וכשאתה בניתוק אתה לא מבין מה הקשר של דביקות לחיים שלך בכלל.

יש יותר דברים שיכולים למנוע מרגשי קודש לפעום בלב של מישהו

אפילו אם אדם ילמד תורה...

מאשר דברים שיכולים לגרום לדבקות.

כמה דברים ששמתי לב שגורמים לניתוק:

התחברות לסביבה לא טובה, קריאה/שמיעה של דברי כפירה, מוזיקה מסוימת, שעובר על אדם הרבה ימים או תקופה בלי שפרק אצל הקב"ה כל מה שהצטבר אצלו, חוסר התקשרות לאדם קדוש וצדיק, שכל מוגבר שמנותק מאמונת חכמים ועוד.... 

אממ לדעתי דבקות זה משהו שאמורים להרגיש עם הגוף, נפש, רוח... מה שתרצה 

ולא לכולם זה ממש עבודה, יש כאלה שזה יותר בא להם בקלות מסיבות שונות...

והגיוני שצריך לעבוד על זה, כי זאת חוויה רוחנית, קצת כמו מתנה כזאת שצריך קצת לעמול עליה.

שהרבה פעמים השיח שלהם היה בענייני הלכות, לימוד תורה ומוסר, ולא היה שיח של אהבת ה' אלינו, דבקות בבורא, קשר ישיר עם הקב"ה שמלווה אותנו וחפץ בנו וכו'.. וכל מה שקשור לדיבור הזה ולחוויה הזאת. 

ואז ברור לי שזה יישאר בפן החיצוני. כשמה שאתה רואה מסביבך זה תפילות חיצוניות, בלי רגש של דבקות וחיבור, כשהלימוד הוא בפן השכלי ולא גם הרגשי של הדברים, אז החוויה לא עוברת אליך והעבודת השם נשארת במימד שכלי ומנותק.

ככה אני חושבת בכל אופן..

שלא צריך לעבוד

לשקוד על התורה ולקיים מצוות זה בהחלט עבודה

וזה ממש לא סותר בחירה, עובדה שיש אנשים שיש להם אהבת ד' ובכל זאת יכולים לחטוא

וגם אם נקבל את התקנת השבין, שזה לא טבעי(ויש מקום לדיון..) עדיין זה דבר שאמור לקרות כתוצאה

אדם שמקפיד על ההלכה ומקיים מצוות לפחות יראה תתאה יש לו, אז למה ד' לא משפיע לו אהבת ד'?

ר, צדוק בעצם..

שאדם לא יכול לעבוד על אהבת ד' כי זה מתנה מלמעלה

יש אמונה לדעת ש-ד' קיים

ויש אמונה של לחיות שכל מה ש-ד' עושה לטובה

בכל אופן, כעיקרון לא, לא מדובר על זה, חלק מאהבת ד' יכול להיות הרובד השני של אמונה שכתבתי

זה חלק ממנה

יש לנו נשמה, אנחנו נותנים לה את המזון שלה לומדים תורה ומקיימים מצוות

אז למה היא לא מופיעה? למה קדושת התורה והמצוות לא מקרבות אותנו ל-ד'

אהבה ודבקות זה לא מושגים רוחניים, זה מושגים גם בעולם הזה

כמו שאדם אוהב אנשים ויכול לדבוק בהם (ורות דבקה בה, ודבק באשתו)

אז המושגים האלה כלפי ד', מה יש להסביר

וזה ממש לא רק שכל ורגש

אנשים מאוד רגשיים שאין להם, ואנשים מאוד שכליים כביכול, שבאהבת ד' אתה רואה אותם משתפכים

ויש דבר כזה גם אהבה יותר שכלית, זה לא סותר

במורה בחלק ג', יש 20 פרקים גדולים שעניינם הסברה רציונאלית של טעמי המצוות מתוך גישה תועלתנית,

גישה שהמצוות מחנכות את האדם לדעות אמיתיות ולדחיית דעות פסולות (עקירת עבודה זרה) ולמידות טובות ולכיבוש היצרים, לארגון חברתי מדיני משוכלל וליחסי אנוש הוגנים- מצוות למענו ולטובתו של האדם.

אבל, רוח הדברים משתנה בפנ"א.

ולשונו "דע, כי כל מעשה העבודות הללו, כקריאת התורה והתפלה ועשיית שאר המצוות, אין תכלית כוונתן אלא שתוכשר להתעסק במצוותיו ית' ולהפנות מעסקי העולם, וכאילו התעסקת בו ית' ובטלת מכל דבר זולתו"
המצוות המעשיות, הן תחילה אמצעי לחנך את האדם ולהביא אותו לאמונה, אולם כשהוא מגיע לאמונה- האמונה הפילוסופית של הכרת ה'- הוא מגלה שאמונה זו, אין לה בפועל ביטוי אחר מאשר עבודת ה' בקיום אותן מצוות עצמן.

התקרבות לה' היא קיום המצות..
 

שמצוות אהבת ד' הייתה גם לפני שגילו את הזוהר ולימוד הפנימיות, כן?

זה ודאי מוסיף להרבה אנשים, אבל לא הייתי אומר שזה *ה*נקודה שמפריעה

אבל לקרוא בתניא איך בשעה שאדם לומד תורה הוא מחבק את המלך

וכל הקדושה העצומה של הלימוד תורה

וכל זה לא משפיע כלום?!

"הלוואי אותי עזבו ותורתי שמרו שהמאור שבה מחזירן למוטב"

ברור שאפשר לעבוד על זה בנפרד

השאלה היא למה זה לא טבעי? למה צריך לקלף כ"כ הרב קליפות בשביל זה?

מכל האנשים שאולי כתבתי ואכתוב להם בצורה קצת תוקפת\צינית\לא מספיק מכבדת

זה נושא חם ורגיש אצלי... ריתחא דאורייתא...

השאלה שלך נוגעת לא רק לעבודת ה' אלא לכל תחום שבו יש כמה מישורים. איך יכול להיות אמא אוהבת אבל מזניחה, ואמא קרה אבל דואגת...

בקיצור, לכל אדם יש נפש שונה, והנפש הזאת גורמת לו לראות דברים אחרת (קצת באופן טבעי וקצת השפעה של חינוך).

יש אדם שיגיד לך שכל הדבקות הזאת זה סתם עצת היצר והקב"ה רוצה שנעבוד אותו בלי רגש בכלל.

בקיצור, הנפש האנושית היא כל כך מורכבת שאנחנו אפילו לא יכולים להבין אותה לא אצל עצמנו ולא אצל אחרים, וזה בא לידי ביטוי גם בעבודת ה' שאצל כל אחד בא לידי ביטוי באופנים שונים, וגם בלימוד תורה שאצל כל אחד בא לידי ביטוי באופנים שונים

ורק לך זה נראה שהם לא אוהבים את ה' כי אתה לא מפרש את זה כאהבה

ולא בכיוונים אחרים. 

אז יש להם מה ללמוד ממך ואולי גם לך מה ללמוד מהם. וכך שניכם תרוויחו

כי זה הטבע של הנפש האנושית? אם זאת הסיבה, כנראה בנפש שלהם זה עובד אחרת

חוץ מזה שהשרשור הזה שיפוטי מדי וזה מעצבן. מה אכפת לכם מה אנשים אחרים עושים?

רק לגבי ההלבשות

דווקא הרב וחלק מסוים בחסידות מאוד לקחו את זה ללא קבלה

איך מתקרבים ל-ד'? או איך פועלים עם אל? זה מאוד פרקטי ונותן

רק מה שלא הבנתי איך זה משפיע עליך?

כאילו אתה לומד על ההשפעה, אבל למה הלימוד עצמו משפיע?

בוודאי שיש הבנה של המהלך האלקי ללא קבלה, בוודאי ובוודאי.

וברור שהקבלה מוסיפה באיכות הראיה הבהירה של הדברים

שברור שהקבלה מוסיפה, לא צריך דוגמאות.

וזה לא אומר שתמיד יהיה נכון לרוץ אליה, יש מה לעשות לפני כן.

ובכלל, אני מפקפק בשימוש של "לפעול איתן" לא חושב בכלל שמישהו שלמד את כל הסדרה של הרב אביב"י כבר "יידע לפעול, עם הידע הקבלי שלו.

אדרבא, אולי דווקא מול מגמות כאלו, צריך למשוך לצד השני, להאט את האינפלציה שנהייתה ביחסיות בין חלקי התורה.

רק לפני כמה ימים ציטט @ימ''ל את ר' אברום זצ"ל (ששלט בקבלה בצורה מוחלטת, כמו כל גדולי ירושלים העסיסיים) ש"יש סדר, יש משנה, גמרא, ספרי וספרא ותוספתא, ראשונים ואחרונים, הלכה.. אחרי זה באה הקבלה"..

אבל אין הכרח שהתשובה תהיה דווקא הקבלה.

רבים רבים הגיעו לזה מתוך החסידות, גם בלי להכנס לעומק הקבלי שלה.

רבים - מתוך כתבי הרמח"ל

ורבים - מתוך דברי הרב.

ורבים גם מדברים אחרים,

כל הדברים האלו הם דברים שיש להם עומק ואיכות בקבלה, אך פועלים גם בהסתכלות היותר חיצונית.

ואין באמת הבדל בין היום ללפני 15 שנה כשר' אברום אמר את זה.

הוא העמיד עיקרון - יש סדר בתורה.

את שואלת איך זה יועיל לדבקות? אז א' - כדאי ללמוד נפש החיים שער ד'.

ב' - אכן זה לא רק זה לבד - אלא עם לימוד האגדה וההגות כנ"ל.

וג' הרב בתחילת פרק ו' מאורות התורה מסביר איך העיון בענייני הקבלה ואף האגדה - הוא אויר לנשמה, אך לא יוכל להועיל מבלי ההכנה הגדולה והעצומה שע"י הלימוד העיוני בחלק ההלכה והגמרא.

ואיך נאמר, הרב עצמו הוא בהחלט מדריך מנובה ב"איך להגיע לדביקות"

ובעצם - דבריו ודברי ר' אברום הם דבר אחד - צריך הכנה ראויה כדי שנוכל ללמוד קבלה,

וזהו בדיוק - זה לא בגלל שזה "נספח" לתורה, אלא דווקא בשל תוקף רוממות ומרכזיות החלק הזה - שצריך הרבה הרבה לעמול ולהתכונן אליו.

כמוש בתוך הנגלה עצמו - לוקח הרבה זמן עד שלומדים רוגוצ'ובר או זכר יהוסף, זה בגלל שהם נספחים? לא, אל אבגלל שהם כ"כ מורכבים, ומצריכים הרבה הכנה.

א' למה אתה מניח שאני לומד את הרב על דרך הקבלה.

ב' מי אמר לך מה אני כבר יודע בנגלה...

מי שהכיר את ר' אברום יודע היטב מה הוא התכוון,

לימוד קבלה הוא תרכיז של דביקות, אולי. אבל בשביל מי שאין מספיק מים (אין מים אלא) לדלל את התרכיז - אוי אוי אוי...

ר' אברום הוא זה שהדריך במקביל ללמוד את הרב, וביד השניה הדריך לא ללמוד קבלה.

ככה שאין לי שום צורך להעמיד אוקימתא, ר' אברום אמר בדיוק את דעתו.

ולמה לא סומכים על המקובלים? סומכים גם סומכים. אבל לא על פי ציטוט אחד שמצאת, אלא על ההדרכה כללית.

לתלמידי חכמים ודאי שיש חובה ללמוד ולהתעסק בזה

ולעם צריך דברים שנובעים משם(להמשיך לתוך נהר התלמוד מים מים חכמת הקבלה) לא את תורת הסוד בעצמה בשפתה המקורית

כל מה שהרב קוק עשה זה לתרגם את תורת הסוד לשפה מובנת בשביל להחיות אנשים

אין לי את זה בבית, אבל מכתבים בין הרב קוק לרב חרל"פ שהוא מסביר שהוא נגד לנסות להסביר ולהפיץ את תורת הסוד בצורתה כמו שהיא לציבור

וחייב דווקא לתרגם

את האנשים

ואם הרב קוק זה תרגום לא חושב שמתרחקים מזה, לפחות לא בציבור הדתי לאומי

כותב על על עצמו

אם אפשר להבין את הרעיונות הקבליים שהרב אומר לנו בשפתו אז זה אומר שקלטנו רעיון מתורגם

והרב אומר שזה המטרה

זה שאפשר להרויח מהרב גם שיטה בקבלה זה רווח עצום אבל לא העיקר של הרב לפחות בספרים שפירסם

הגיוני שדברים כמו ערפילי טוהר הוא כן יותר פרסם בשביל זה

בציטוט הזה שהעניין הוא לא הנפקא מינות?

שזה לא רק הלעודד ולחזק

אבל כן לגרום לאדם לחיות מתוך הבנה פנימית של המציאות זה מחייה אנשים

וגם הלעודד ולחזק אין מה להשוות בין אלו שעושים זאת מתוך פנימיות ללא, אין מה להשוות בכלל

גדול לדבר קטן???

שחייב ללמוד סוד קבלה וזוהר?  

אבל מעניין...

שזה יותר מוכשר לפתוח את הלב בעבודת ה'

כי אני מכירה כאלה שלא מתחברים בכלל גם אם היו קוראים.

ויותר מתחברים להלכה גמרא וכו'

אבל באמת עבודת ה' שלהם היא משהו אחר מאדם חסיד...

אפשר לומר שחסידות גם נחשבת חלק מדבר גדול. אם כי לדעתי, קבלה עדיין יותר מוכשרת. ומי שניגש לקבלה בצורה הנכונה, זה הדבר הכי מעניין ויפה עלי אדמות... והזוהר... אחחח קשה לשיר כמו זוהר.

קבלה לא יצא לי לראות.

אבל יודעת שיש לי משיכה לזה.

וחסידות זה שילוב נראה לי... 

חסידות זה כאילו האור של הזוהר והקבלה עם לבוש 

מתחילת הקורונה לא קראתי את העלון שלו...

זה החידוש מבית המדרש של הרב (בעקבות חידוש מסויים של החסידות)-

ניתן להכיר את כל המבנה כולו, בלי להחסיר ממנו חלקים בכמות, על ידי עיסוק באגדה ואמונה, בדברים שהם ה"השתלשלות" של הקבלה.

הקבלה מוסיפה בהארת האספקלריא, בהבהרת הראיה והצללתה. - באיכות ההבנה.

ודו"ק בזה. 

(לכשתמצי, אתה מדמה את העניין למגרש ענק, שללא הקבלה ממלאים את חציו, ולא נוגעים בחצי השני, והאמת היא שיש לדמות זאת לליטוש זכוכית, גם ללא הקבלה אתה מלטש את כל הזכוכית, לאורכה ורוחבה, רק שמדובר בליטוש פחות צלול.)

אני אפילו לא חושב שיש צורך להתאמץ כדי לסתור את דבריך אלו.

אבל לדעתי זה מתחיל מאיזה נקודת הנחה של יחס לא נכון בין הקדש והחול-

יש לי את הזמן שאני משחק/אוכל/ישן/בטל/יוצר/עושה/ממש את הכשרונותשלי/עושה כייף/מדבר עם חברים 

ויש את הזמן שאני לומד/ מתפלל/ עושה מצוות.

החיבור האמתי בינהם הוא שגם בזמן שאני עושה את מה שהגוף והנפש שלי צריכים, אני יהיה מחובר לה' וגם בזמן שאני לומד/מתפלל/מקיים מצוות זה יהיה בכל מאויי נפשי ויתבטא בכל הגוף והנפש

ובשביל לעשות את השלום הזה בינהם צריך דבר ראשון להבין שכל הצרכים הפיזיים והנפשיים שלי הם קודש וה' אוהב ורוצה אותם לא פחות ולכן כשאני ממלא אותם אני לא עוזב לרגע את עבודתו יתברך כי הם חלק עיקרי בלתי נפרד ממנו והוא כל כך שמח שאני נותן להם מקום והוא כל כך משתוקק שיהיה לי טוב ואני אתן להם מקום.

ולכן כשאני שר/מנגן/מטייל/מבשל/מדבר עם חברים או אפילו סתם מתבטל אם אני ממלא עכשיו צורך ממשי נפשי/פיזי זה חלק מעבודת ה', הוא רוצה אתזה

ולא רק זה אלא גם האהבה והחיבור שלי אליו גדלים כי אני רואה וחווה בי ובעולם יותר דברים שיכולה להודות עליהם- 

שאחת מהדרכים הכי עמוקים של חיבור זה הכרת תודה.

כך גם שאני אתפלל או אלמד זה יראה אחרת לגמרי כי החיבור שלי אליו שכ"כ אוהב ושמח בי ובמה שאני עושה ונותן לי כ"כ הרבה טוב יהיה הרבה יותר חזק חי ואמתי

דבר שני- אני צריך להבין כמה לה' באמת חשוב ואכפת ממנו ורוצה שבאמת יהיה לנו טוב ורוצה את הקרבה

זה גם לא ברור בכלל להרבה אנשים.

הרבה אנשים חושבים שבזמן שעושים מה שכייף להם הם מנותקים ממנו וזה ממש חשיבה שגויה.

לדעתי אם יחברו את כל מאוויי החיים אל ה' אוטמטית הקשר יהיה יותר תמידי ויהיה קשה יותר להתנתק.

מה שיוצא-

אני יוצא לטבע-אני מודה לו על כל האור, אני חושב עלזה שהוא ברא אותו בשבילי אני מתאהב ברגע

אני מנגן- מוכיר תודה על הנגינה, אני שר לו שיר אהבה, הכי רומנטי שיש

אני מדבר עם חברים- אני מנכיח אותו, אני מכניס אותו לדיבור

כשנכניס אותו לתוך ההוויה הגשמית אוטמטית המרחק היה הרבה פחות.

וכך גם הדור הבא- כשהוא יראה ששום הנאה לא מנותקת ממנו אלא ההפך,

כל ההנאות שבעולם בשורש שלהם-זה ההנאה ממנו ומכבודו

הם גם ירצו רק אתזה.

כשהם רואים את אבאשלהם הולך לבית כנסת כי כך נצטווה, לסמן וי, מדקלם את תפילת העמידה, מנמנם כשמוציאים את הספר תורה

 ואח"כ מדבר בהתלהבות אש על המשחק כדורגל-הם ירגישו למה אבא שלהם מחובר ומה עושה לו אתזה בחיים (ולא פלא, כי מה הוא חושב? שאותו מענג לשחק כדורגל ולה' מענג כשהוא עושה מה שנצטווה, אבל זה שקר, כי לה' מענג גם שהוא שמח וטוב לו ושהוא ממש את הכישורים שלו ושהוא שמח מהטוב שברא באותה מידה! והחשיבה הזאת גורמת לאיזשו פגם בקשר- הוא לא מבין אותי  האלוקים הזה..)

וכך יבחרו למה להתחבר.

שיראו שהקשר עם אלוקים באמת שווה אתזה, מקיף את כל החיים והכי מענג שיש אז גם אם יאהבו לשחק כדורגל הם יאהבו אתזה בגלל שזה חלק מהצרכים שלהם- כדי להתחבר לה'!

סיכום: -שיבנו שה' לא נגדך, לא נגד הצרכים שלך, לא נגד הרצונות שלך, הוא בעדך ובעד שיהיה לך הכיי מענג וטוב

כך גם תרצה מהמקום הכי פנימי להדבק בו וברצונו הכי בעולם, כי למה שנתחבר ונדבק בו כשאנחנו מרגישים שהוא לא רוצה אותנו?!

ככה נעבוד אותו באמת ועם הכי הרבה לב.

שהבנתי אותך נכון

יש מציאות כזאת של קשר ל-ד' במנותק מכל החול

אפשר גם לאהוב את ד' וגם לאהוב מוזיקה במנותק ממנו

אם להשתמש בדוגמה שלך יכול להיות אדם שגם מתפלל בחיות ולומד בדבקות

וגם בערב צופה במשחק בשיא הראבאק

למה לדעתך הדבר הזה גם לא קיים?

שאין צד באישיות/ ברצונות/ בכשרונות שמנותק מה'

לכן כל רצון שיש לאדם כשיבין שבעומק זה רצון ה' הוא ידבק בה'

כל התרבות הזאת בלבלה מאד.

כי הכניסו מלא יצירות וחול בצורה מערבית ולכן ניתקו אותם מהקדש

ולכן לא ברור לאנשים שכשהם ממלאים צורך נפשי/ פיזי זה קדוש וזה חלק מרצונו

ולכן אוטמטית כשהם ממלאים את הצרכים והרצונות שלהם במקום שזה יקרב- זה מרחיק

הנה עוד פרט ועוד פרט ועוד פרט שבשביל להנות ממנו אני צריך לשכוח מאלוקים כי הוא לא שמח מזה

ולאט לאט זה משכיח לנו אותו. מאוד קל ומהיר להתחבר לנשמה "כי קרוב אליך הדבר מאוד" ולהזכר בו יתברך, אבל גם מאד קל ומהיר לשכוח.

ואו- שההפך, הם לא ממלאים ושקועים בעולם תורני שמנתק אותם מהתענוג, גם ממנו, כי הם לא נותנים מקום לצרכים של הגוף והנפש שלהם.

ובדור שלנו ובכלל, האנושות, הרובד הכי עמוק שלה- זה התענוג, כמו שכתוב בספרים הקדושים

מפורש בגמרא ברכות,

וחלק מהמפרשים כותבים שזה על המצות.

אבל רצונות לא נמצאים בשמים בכדי שהתורה תאמר, מי יעלה השמימה- רצונות זה פה בארץ

לא שואל על מצב אידאלי

בפועל מה שכתבתי זה מציאות שקיימת

שגם אם תשאל אותם הם לא מרגישים קשר ל-ד'

מלבד החובה לקיים

ואיך זה הגיוני המציאות הזאת?

אבל אני מכיר אנשים שפחות מתחברים לחסידות ובעלי אופי יותר שכלתני שעדיין אוהבים את ה' ודבקים בו, פשוט הם עושים את בדרך שונה מהדרך החסידית.

הפותחת שאלה על אנשים שעמלים בתורה וכו' אבל אין בהם דבקות ואהבת ה', אז התשובה שלדעתי היא נכונה היא שפשוט אותם אנשים חווים את אהבת ה' ואת הדבקות בו בצורה שונה. (באופן יותר שכלתני ופחות ריגשי וחסידי)

לא שמתי לב, אבל הדברים עצמם עדיין נכונים לדעתי.

יש אנשים שהרבה יותר מחוברים לרגש ובדר"כ גם לחסידות ויש אנשים שבאופי שלהם הם יותר שכלתנים, שני סוגי האנשים הללו מגדירים את אהבת ה' ואת הדבקות בו באופן שונה.

לדעתך ההגדרה של אהבת ה' הדבקות בו היא אותה הגדרה אצל כל סוגי האנשים?

היום נהיה סחף אדיר לכיוון החסידות,

זה טוב, זה מבורך, זה נהדר. זה זכות ושמחה גדולה.

[והנה לנו ראיה שהציונות הדתית היא היא הייעוד של כלל ישראל, שהרי מקויימת בה נבואת "לכשיפוצו" והבטחת "לעתיד לבא כולם יהיו" וגו' ]

רק צריך לזכור שיש עולם שלם של עבודת ה' וקרבתו, עולם שלם של פנימיות ועומק התורה - מחוץ לגבולות החסידות. עולם שכדאי וחשוב להכיר אותו ולהשתלם בו.

ואני מדבר בעיקר על תורת הגר"א והרמח"ל, פשוט עולם שלם, שנזנח.

מי שרוצה לראות דוגמה איך מחיים מזה בניין נהדר של פנימיות ועבודה אישית - מוזמן להסתובב קצת בקהילת זילברמן, ששמו את הגר"א והרמח"ל עטרה לראשם, ובנו בהם את עולמם.

אמנם ההגות של הגר"א היא קצת קשה ויותר "למתקדמים" אבל הרמח"ל - הרי זה בסיס! יסוד! ספרות חובה!

קצת צובט בלב לראות אנשים שגרסו את המאור ושמש והקדושת לוי והתניא ובקיאים בספרי החסידות, אבל לא סיימו מעולם "דרך ה'", שלא נדבר על "דעת תבונות", ש-איך נאמר, בקושי יודעים מאיזה צד לפתוח אותו...

ולא, זה לא סותר את תורת החסידות, זה לא במקום, זה לא תחליף, לא באתי חלילה וחלילה להוריד אנשים מלימוד חסידות, אני עצמי מאוד מחובר לחסידות, באתי רק להוסיף - להצביע על עוד תחום חשוב, שמה ראוי ומה כדאי שתתקיים בתחומים אלו הוראת החכם באדם - "מזה ומזה אל תנח ידך, כי שניהם כאחד טובים".

פשוט לא יודעת אם תצליח להגיע לתשובה שתספק אותך.

בכל מקרה, שאלה מעניינת שאלת.. וחשובה, אז תודה

שמתמקדים בטייטלים 

"להיות צדיק"

ולא עוסקים בהקשבה,

הקשבה עצמית לרבדים הנמוכים שקיימים בכל אחד ואחד,

הקשבה לדעות אחרות ודברים שונים שקיימים בעולם.

נתתה שאלה מצויינת.

מה הקשר בין הקשבה לאהבת ה'.

שאלה זאת דורשת הגדרה של שני מושגים והשוואה ביניהם.

לפי מה שידוע לי אהבת ה' בדר"כ מדוברת  ביחס לחיבור לדברים טובים כמו מידות, דרך ארץ, חכמה.

הקב"ה עצמו הוא מופשט ואין תפיסה בו.

דרך התורה אנחנו כביכול 'תופסים' בקב"ה ומתחברים למה שהוא רוצה שנתחבר אליו.

"הקשבה" זאת לא רק הפניית אוזן לשמוע אלא מעבר לכך. הקשבה נובעת מנטיית נפש פתוחה שחפצה לקבל.

דרך ההקשבה אפשר לקבל את העומק של החיים. הראייה מיוחסת לקבלת הרשמים החיצוניים. ההקשבה עוסקת ב'מאחורי הקלעים'. מה מניע את הדברים שאנחנו רואים מול העיניים. יש לה יתרון בכך על פני הראייה. (פעם שמעתי שיעור מהרב קשיתאל על ההקשבה, השראה גם ממנו)

כדי להבין את המציאות כמו שהיא בעומק - צריך להשתמש בהקשבה. בכל דבר שקיים במציאות שאני רוצה לבחון אותו.

אדם צריך למדוד את הדרגה שבה הוא נמצא ע"י הקשבה פנימית.

לא רק דרגה - LEVEL, אלא גם מהיתרונות שלו ומה החולשות שלו.

מה מושך אותו מה לא. מה מעניין אותו. מה תחום שלו בעולם וכולי וכולי

אחרי שאדם מודע לעצמו, כשהוא עובר לשלב "מה ה' רוצה ממני" (אהבת ה', עבודת ה' וכולי) הוא עושה את מתוך בריאות.

מתוך התאמה למציאות שבה הוא נמצא. וזה יכול להוביל לסיפוק ושלווה ושמחה בעבודת ה'.

הרבה אנשים מרגישים כיום שה'דת' לא מתאימה ל'מציאות'.

התשובה שלי בתור בנאדם 'דתי' היא שהבעיה היא לא ב'מציאות' או ב'דת' אלא בחיבור ביניהם שנוצר ע"י ההקשבה למציאות וההקשבה לדת.

רוב האנשים העבודה שלהם חסרת משמעות, זה פשט מתורת האר"י. ואנחנו באמת רואים אנשים שלומדים תורה, מקיימים מצוות - ועדיין נשארים סתומים , גסים, אלימים.

למה? לא יודע, אבל זה מה שרואים בחוש. כנראה שפשוט ככה זה , יש אנשים שנולדו עם פוטנציאל לעבודה רוחנית ויש אנשים שההתפתחות שלהם נעצרת באכילה, שתייה, והתרבות.

אהבה היא לא דבר שכלי, וכמו כל דבר כזה, אפשר להגיע אליה רק דרך הרגש.

יש אנשים שנולדו עם רגשות שמאפשרים להם לאהוב את ה' אפילו שהם לא מכירים אותו, יודעים עליו משהו, ואפילו שהם לאו דווקא רואים שהוא אוהב אותם. (שזו אגב שאלה "האם ה' אוהב אותנו?" לה' לא אמורים להיות רגשות...)

יש אנשים שעברו דברים בחיים שאפשרו להם את האהבה הזו (מעין שטיפת מוח בתת מודע [זה החלק שחשבתי שלא תאהב].)

יש אנשים שלא.

"הרגש שלנו מושפע מהשכל ועובד לפיו" - לא נכון. אולי התכוונת (ועם זה אני מסכים) שבעזרת השכל אפשר לאהוב.

אם אתה לא מכיר מישהו ורק יודע שהוא איש חסד ענק - צר לי לבשר, אבל אתה לא אוהב אותו. אתה יכול לחוש כלפיו רגשות (הערכה, סקרנות ועוד), אבל לא לאהוב אותו.

אי אפשר להבין את ה'.

אמונה היא רגש דווקא אא"כ אתה קורא לה "רצון פנימי" או "טבע האדם" שלדעתי, משמעותם בעיני מי שאומר אותם שווה למשמעות המילה "רגש" בעיני. (אין שום דבר שכלי באמונה.)

לתופעה שאתה מתאר אכן אפשר לקרוא - טענה שטחית. אצלנו היא לא קיימת, לא רק בגלל שמה שאמרתי לא התבסס רק על מה שאתה מתאר כ"הצלחה עצמית" (אני מניח שאתה לא יכול להיות בטוח שאני צודק בטענה הזו.), אלא גם בגלל שהבאתי אלטרנטיבה (ה"יש אנשים" הראשון).

אם אתה רוצה שאפרט את הסיבות לתיאוריה שלי, כתוב תגובה שאתה רוצה זאת ואף אני אכתוב תגובה עם פירוט\קישור לפירוט.

אנחנו לא יודעים.

כל נסיון להבין את דרכי ה' נידון לכישלון.

יש טעם לשאול (אפילו שברור שלא תקבל תשובה) כי כששואלים מתקרבים לה' (מסתבר שזה גם כשלא מקבלים תשובה).

המלצה - לא להעביר - הונאה ביומטרית המבוססת על בינה מלאכותית | לא רלוונטי

(זה אתר שבודק הודעות מהסוג הזה, וכותב האם הן אמיתיות וכדאי להפיץ אותן הלאה. במקרה הזה לא)

בקישור לסרטון שצירפתי יש מישהו שמספר שהתחזו אליו בשיחת וידיאו לבת שלו. שזה אשכרה היה המראה והקול שלו... זה מטורף

א. מי רוצה לגנוב את הביומטריה שלך, יכול לעשות את זה בצורה "נסתרת" יותר ורחוקה יותר מאשר לפנות אלייך.

ואם הוא לא מספיק מתוחכם כדי לפרוץ לך למכשיר מרחוק ולהשתלט על המידע שלך, אז פנייה אלייך ברחוב תועיל לו עוד פחות.

ב. לכל דבר חשוב היום יש אימות דו-שלבי והגנות פנימיות של הארגונים. אף אחד לא יוכל להכניס אותך לחובות גדולים כי הבנק/אשראי יזהה תנועה חריגה ויחסום את זה. וכן על זה הדרך.

ג. התיחכום היחיד פה הוא שימוש במושגים שנשמעים מתוחכמים עבור האדם הרגיל: ביומטריה.. שיבוט.. בוו...

ד. בכל מקרה טוב שאת עירנית, וגם מודעת לספאם שיש בנושא. הכי טוב ומומלץ זה לעקוב אחרי הפרסומים של מערך הסייבר הלאומי (אני עוקב דרך הפייסבוק) כדי לקבל מידע אמין ואקטואלי.

אני מחפשת! 

מקום חף מכל רמאות, התיפיפות, פוליטיקה, בינות מלאכותיות וכאלה שאינן, מקום פשוט 

של חיים פשוטים, של ללכת לישון עייפים לא בגלל שגלשו רוב היום באינטרנט...

בלי אינטרנט!

הכי פשוט שאפשר.

וגם בלי דובים או קרוקודילים ובלי כרישים בים, ואני לא יודעת עוד בלי מה...

פעם חשבתי על איי פולקנד; מספיק רחוק, שדות ירוקים, המון כבשים... אבל

לא נראה לי שאסתדר כל כך טוב עם המנטליות הבריטית. יש לי נימוס ישראלי.....

כיהודיה, אני מודעת לכך שאני נורא מוגבלת;

היכן ואיך אעשה את החגים? למי אשלח משלוח מנות

ויותר חשוב -  מי ישלח לי?...

וסופגניות ונרות חנוכה ומיץ ענבים ויין כשר וצפירת השבת.....

קשה. 

אם למישהו כאן יש רעיון, אשמח לשמוע. (אבל לא מקום קר מדי

ולא חם מדי, וגם, שכחתי להוסיף, בלי נחשים בכלל! וגם תולעים אינני אוהבת...)

תודה!

מניח שהתכוונת לשאול: מדוע שרשורים חדשים מהיום לא מופיעים מייד בתחילת התצוגה של הפורום?

"שרשור" הוא רצף התגובות לפוסט (להודעה) שנכתבה.   יש שרשורים עם מעט תגובות ויש שרשורים שיכולים להגיע למאות תגובות (שרשורפלצת)

האם סימנת ובחרת לך פורומים מועדפים?

או שאת נכנסת לתפריט הראשי ורק אז מגיעה לפורומים השונים?

אם בחרת פורומים מועדפים- העדכונים החדשים של שרשורים בפורום מועדף, תמיד יופיעו בכניסה לאפשרות "עדכני" בתפריט הפורומים.  'עדכני' מציג את העדכונים בפורומים שמסומנים אצלך כפורומים מועדפים.

אם את מגיעה לקריאה בפורומים דרך שם הפורום, למשל בוחרת בתפריט הפורומים את פורום "צעירים מעל עשרים", השרשור הראשון שיוצג הוא זה שהתעדכן לאחרונה.

אבל ייתכן שהשרשור זה החל לרוץ לפני כמה שבועות וממשיך לקבל תגובות והתייחסויות.  

וכן הלאה. שרשורים מעודכנים יופיעו בזה אחר זה, לפי תאריך העדכון של התגובה האחרונה בהם.  

וזה מביא לכך ששרשור חדש, שההודעה הראשונה בו נכתבה רק היום, יופיע עמוק למטה, אחרי שרשורים שנפתחו קודם לכן אבל קיבלו תגובה לפני זמן קצר יותר, ושרשור שנפתח היום הוא עם תגובה אחרונה ישנה יותר מבחינת הזמנים.   

גם מתוכננים לנשיא ארגנטינה פגישות גם עם גדולי הדור הליטאים, הרב דב לנדו והרב משה הלל הירש.

למיטב ידיעתי, הציונות הדתית אינה חזקה בארגנטינה.

ייתכן שהוא נחשף יותר ליהדות החרדית, כמו שרבים חוזרים בתשובה נמשכים ליהדות החרדים מכל־מיני סיבות.

ההתבדלות החרדית היא לא רק מהמדינה באופן ספציפי, אלא קו כללי.

ייתכן שלעיני הגוי, אוסטיודן מעניינים יותר מאשר בחורים בפולו.

שהיו הולכים במעילים ארוכים ושטריימלים

בניגוד ליהדות מערב אירופה שנראתה יותר מודרנית

פולו זה סוג של חולצה לא?

קצת כמו לראות ציורים של ציירים לא יהודים..

אתה רואה שכולם מבינים שיש סוג של מראה יהודי נצחי עם זקן ופאות...

לא אומר שחייב, זה סוג של אותנתיות.

תכל'ס, אין על נערי גבעות בעולם!!!

איך בדיוק נשיא ארגנטינאי שמתעניין ביהדות אמור להיחשף לנערי גבעות?

אני מניח לעצמי שמה שהוא חשוף אליו הוא:

– הקהילה בארגנטינה (שאינם נערי גבעות למיטב ידיעתי)

– שיעורי תורה בספרדית

– שיעורי תורה באנגלית

מכירני כמה גרים (וגויים מארצות שונות שמתעניינים או התעניינו ביהדות)

באופן גורף הם חשופים או לחב"ד (כי הם בכל מקום), או לנישה של אותה שפה (למשל: רוסים וחב"ד/יהדות בוכרה, גרמנים לרבנים בגרמניה)

ובאופן כללי, גרים נוטים להיות מאוד אינדיבידואליסטיים

מה שפחות מתחבר לכל ה"כלל ישראל"

(מזכיר שיש הלכה שגרים פסולים לדיינות ולמשרות ציבוריות)

זאת פשוט תוצאה סבירה של הנסיבות.

וגם "לדון לכף זכות" שביקר בישיבה חרדית ולא בישיבה דתית־לאומית... יש ביותר מתנשא

מה אתה מתכוון לשאול בשאלה?

אתה מציף תאים רדומים...

ומה הנפק"מ העצומה.

באמת סרק מבחינתי, והיה טוב אילו התעלמתי מזה מלכתחילה

אם הוא הלך לישיבה "לא ציונית" אלא ליטאית קלאסית - זה מראה לי שהוא מעריך את התורה נטו!

לק"י

ולא בטוח שציונות מעניינת אותו פחות או יותר מהתורה.

מן הסתם הלך לאן שלקחו אותו.

(והציונות היא חלק מהתורה....).

זה נשמע שנקודת ההנחה שלך היא שזה "רע" שהוא הלך לשם. "לו הוא יודע" הוא לא היה הולך. אבל - לו הוא היה יודע... מה בדיוק?

(שהתורה בלבד חשובה לו).

אלא למה הוא כן שם לב!

הוא שם לב למקום שמחשיב תורה! למקום שהיא אוהלה של תורה!

לק"י

את התורה או מחשיבים פחות?

אם ככה, את טועה...

(ובכל מקרה, קשה לי להאמין שהוא מבין את ההבדלים בין ישיבות).

כי הוא באמת לא ממש מבין בהבדלים ובמה שלנו כל כך חשוב.

זה בעברית, וזה תורה. 

את זה היא מעריכה.

שהוא הלך למקום של תורה.

ואת זה גם את מעריכה.

עוד לפני שבודקים אם זה תורה שמשלבת ציונות או לא... מבינה?

ישיבת חברון פשוט מאוד גדולה, הרבה תלמידים, מקום מרשים, אז לקחו לשם. 

הוא הרי לא מבדיל ביניהם.

פשוט הגבתי ל"פרצוף העקום" שעשו פה בשירשור הזה, כאילו יש משהו פסול בלבוא ל"חברון"

זהו.

מיליי מתלהב מיהודים ומיהדות, מי שטפסו טרמפ ראשונים, זכו בביקור.

תהנה, זה פורום ציבורי.

מה הכוונה להיות נשוי למלבנים דיגיטלים?

זה נורא ואיום

לא שורד ככה

[12 הצעדים... אחי, תהיה חזק אתה בכיוון]

כמובן הכל ברוח טובה

ומוגבים..

אני חושב שמה שגורם לאנשים הרבה לכתוב (אא"כ זה ברו"מ או אנשים מיוחדים) זה שאנשים מגיבים ועונים לך, ואז אתה לא מרגיש שאתה משתף לאוויר..

ההצעה שלי: לא לעבור אליו ישר בבלעדיות

אלא להחזיק גם וגם

לשימוש השוטף תשתמש במוגן (במיוחד אם אתה נוסע לאנשהו וכיו"ב) ואם אתה צריך משהו תשתמש בראשון

בסוף גם לא תצטרך את הראשון

ומניסיון הוא יצטרך לסמן שהוא לא רובוט ולסמן ריבועים עם רמזור.

לא בטוחה שיהיה לו ככ קל להסכים לחתונה. 

אבל תמיד אפשר לנסות את הPC. את המחשב הגדול.

אז למה שיסכים...

וחוץ מזה. אם יציע נישואין למשהו זה למדפסת

פשוט חילוני חוגג כמו שצריך בצורה אותנטית ודתי מלמל מילים ומשחק אותה שמח

כה "רענן" כה כן כה אמיתי?

החילוניות שאני מכיר אינה נוגעת אלה בקצה השטחי ביותר של הדברים

וכל נגיעה שלה במשהו עמוק מכך נובעת מנטייה דתית, גם אם לא ממש מפורשת.

אצלנו הכל מודרך ברחל בתך הקטנה.

כל אחד מחליט יפה מאוד מה לעשות לכל אדם ניתנה הבחירה במלוא מובן המילה.

אחריי אף־אחד לא רודף אני מחליט בדיוק איך להתייחש לכל סוגיה ועניין

צר לי אמנם שאיני מתחבר לאווירת המנגל ולהתעטף בדגלים

אבל זה לא מוריד מהאותנטיות של הלל בכוונה למי שאומרו בכוונה

או מהחיוך של הרב החרדי־ספרדי שלי בדברו על מעלת ארץ ישראל ביום העצמאות

או מהפסים הכחולים של הטלית שלי.

וגם לא יודע איזו קדושה מיוחדת יש בעמית לעבודה החילוני שבחר להכין פלאפל שני צבעים ביום העצמאות הזה. שכוייח, בטח טעים נורא. קדוש? אולי. לא מרגיש רגשות נחיתות ביחס לזה.

אני לא מתפלל כי אני חייב אני מתפלל כי אני רוצה.

לגבי תפילות החובה הרש"ר הירש כבר דן בשאלה הזאת בכמה מקומות והמסקנה הברורה היא שמטרת תפילות החובה אינה ביטוי רגשות אישיים (לשם כך צריך להתאסף במניין, לומר את אותה תפילה, בזמנים קבועים ביום?) אלא למקד אותנו סביב הרעיונות החשובים של החיים.

אותנטי זה לא רק מה שפרוע וחסר רסן.

ללבוש חולצה עם משבצות זה גם אותנטי.

מעולם לא הרגשתי איזו קדושה ביום העצמאות. אולי אתם מתכוונים לריגוש?

@כְּקֶדֶם 

https://www.inn.co.il/news/695303

המשתתפים בחידון התנך כבר שנים רבות דתיים לאומיים בלבד, החילוני האחרון למיטב ידיעתי שהשתתף בחידון התנך היה אבנר נתניהו.

עוד משהו שפיספסתי?

בדיוק כמו החילונים שעליהם אתה מדבר

אחרת היית יודע - שמראש עולים לחידון שניים מהחינוך הדתי ושניים מהחינוך הממלכתי. ממש ככה הוא מוגדר

אני לא מצליח לזהות חילונים.

זה מובנה בחידון שעולים שניים מהממלכתי ושניים מהממד

כמובן בדכ מכבדים ומגיעים עם כיפה. היה אגב גם חילוני שזכה במקום הראשון לפני עשר שנים בתשעז

תמיד האמת עדיפה

אז זהו אם שמת לב יש מילכוד בשאלה

א) כי הוא לא _אמר_ לאפחד שהו בן 25 הוא רמז על זה לא חשוב בדיוק איך 

ב) למה? אפשר להבין את זה לא? זה בולט בשטח ומעלה שאלות.. ואנשים לא אוהבים לבלוט בשטח

א. אז שיתקן את הטעות, קצת פדיחה, לא נורא

ב.לא צריך לפחד מלבלוט בשטח, אנשים בסוף מתרגלים להכל ,עדיף לא לתת לזה להשפיע על החלטות בחיים שלנו.

אני חושבת שזה לא בריא לנפש, בין היתר, להציג מצג שווא, הגיל שלו יכול להיות אפילו יתרון, חבל.

תהיה אותנטי אתה עם הנתונים שלך ומי שאתה

אני בן 25 לא ממני להיות האדם המגניב בעולם מבלי לשנות שום פרט לגבי עצמי