אבל לדעתי זה מתחיל מאיזה נקודת הנחה של יחס לא נכון בין הקדש והחול-
יש לי את הזמן שאני משחק/אוכל/ישן/בטל/יוצר/עושה/ממש את הכשרונותשלי/עושה כייף/מדבר עם חברים
ויש את הזמן שאני לומד/ מתפלל/ עושה מצוות.
החיבור האמתי בינהם הוא שגם בזמן שאני עושה את מה שהגוף והנפש שלי צריכים, אני יהיה מחובר לה' וגם בזמן שאני לומד/מתפלל/מקיים מצוות זה יהיה בכל מאויי נפשי ויתבטא בכל הגוף והנפש
ובשביל לעשות את השלום הזה בינהם צריך דבר ראשון להבין שכל הצרכים הפיזיים והנפשיים שלי הם קודש וה' אוהב ורוצה אותם לא פחות ולכן כשאני ממלא אותם אני לא עוזב לרגע את עבודתו יתברך כי הם חלק עיקרי בלתי נפרד ממנו והוא כל כך שמח שאני נותן להם מקום והוא כל כך משתוקק שיהיה לי טוב ואני אתן להם מקום.
ולכן כשאני שר/מנגן/מטייל/מבשל/מדבר עם חברים או אפילו סתם מתבטל אם אני ממלא עכשיו צורך ממשי נפשי/פיזי זה חלק מעבודת ה', הוא רוצה אתזה
ולא רק זה אלא גם האהבה והחיבור שלי אליו גדלים כי אני רואה וחווה בי ובעולם יותר דברים שיכולה להודות עליהם-
שאחת מהדרכים הכי עמוקים של חיבור זה הכרת תודה.
כך גם שאני אתפלל או אלמד זה יראה אחרת לגמרי כי החיבור שלי אליו שכ"כ אוהב ושמח בי ובמה שאני עושה ונותן לי כ"כ הרבה טוב יהיה הרבה יותר חזק חי ואמתי
דבר שני- אני צריך להבין כמה לה' באמת חשוב ואכפת ממנו ורוצה שבאמת יהיה לנו טוב ורוצה את הקרבה
זה גם לא ברור בכלל להרבה אנשים.
הרבה אנשים חושבים שבזמן שעושים מה שכייף להם הם מנותקים ממנו וזה ממש חשיבה שגויה.
לדעתי אם יחברו את כל מאוויי החיים אל ה' אוטמטית הקשר יהיה יותר תמידי ויהיה קשה יותר להתנתק.
מה שיוצא-
אני יוצא לטבע-אני מודה לו על כל האור, אני חושב עלזה שהוא ברא אותו בשבילי אני מתאהב ברגע
אני מנגן- מוכיר תודה על הנגינה, אני שר לו שיר אהבה, הכי רומנטי שיש
אני מדבר עם חברים- אני מנכיח אותו, אני מכניס אותו לדיבור
כשנכניס אותו לתוך ההוויה הגשמית אוטמטית המרחק היה הרבה פחות.
וכך גם הדור הבא- כשהוא יראה ששום הנאה לא מנותקת ממנו אלא ההפך,
כל ההנאות שבעולם בשורש שלהם-זה ההנאה ממנו ומכבודו
הם גם ירצו רק אתזה.
כשהם רואים את אבאשלהם הולך לבית כנסת כי כך נצטווה, לסמן וי, מדקלם את תפילת העמידה, מנמנם כשמוציאים את הספר תורה
ואח"כ מדבר בהתלהבות אש על המשחק כדורגל-הם ירגישו למה אבא שלהם מחובר ומה עושה לו אתזה בחיים (ולא פלא, כי מה הוא חושב? שאותו מענג לשחק כדורגל ולה' מענג כשהוא עושה מה שנצטווה, אבל זה שקר, כי לה' מענג גם שהוא שמח וטוב לו ושהוא ממש את הכישורים שלו ושהוא שמח מהטוב שברא באותה מידה! והחשיבה הזאת גורמת לאיזשו פגם בקשר- הוא לא מבין אותי האלוקים הזה..)
וכך יבחרו למה להתחבר.
שיראו שהקשר עם אלוקים באמת שווה אתזה, מקיף את כל החיים והכי מענג שיש אז גם אם יאהבו לשחק כדורגל הם יאהבו אתזה בגלל שזה חלק מהצרכים שלהם- כדי להתחבר לה'!
סיכום: -שיבנו שה' לא נגדך, לא נגד הצרכים שלך, לא נגד הרצונות שלך, הוא בעדך ובעד שיהיה לך הכיי מענג וטוב
כך גם תרצה מהמקום הכי פנימי להדבק בו וברצונו הכי בעולם, כי למה שנתחבר ונדבק בו כשאנחנו מרגישים שהוא לא רוצה אותנו?!
ככה נעבוד אותו באמת ועם הכי הרבה לב.
]
יש לך זיכרון צילומי לניקים …