כך אומרים על המהרי"ל דיסקין.
וראה כיוצ"ב בהוריות (י.) על רבי אלעזר חסמא ורבי יוחנן בן גודגדא שהיו יודעים לשער כמה טיפות יש בים.
ולכאורה תמוה, מה רבותא יש בזה. וכן קשה, מהי גדר טיפה, הרי כל טיפה יכולה להתחלק עד כמעט (? ואכמ"ל) לאין סוף, ואיך אפשר לשער דבר כזה. וכן קשה, מהו גדר ים והיכן הוא מסתיים בדיוק כדי לשער טיפותיו.
ונראה לי שבאו לרמוז שחכמים אלו למרות שהקיפו את כל הגודל של הדבר, שהוא כמו ים, בכל זאת שיכלם יכל להתמקד בכל פרט ופרט (טיפה) בכל ההיקף הזה, ויכל לתת לו את מלא החשיבות ואת מלא תשומת הלב, ולא אבדה חשיבותו מפני התכללותו בכלל הגדול.
וזה משתלב יפה עם ההקשר שם - של מינויים של חכמים אלו כבעלי שררה על הציבור, שזוהי תכונה שנדרשת ממנהיג, שיראה בעין כוללת את כל המאקרו, ובד בבד ידע להתמקד בכל פרט כאילו לא היה אלא הוא. וכמו שדרשו על 'איש אשר רוח בו', שיודע להתהלך לפי רוחו של כל אחד.
ולאמיתו של דבר, השילוב הזה בין ראיה כוללת וממוקדת, שהקוטן אינו אובד מפני הגדול, זוהי תכונה אלוקית, שאת הקב"ה מעניין אותו אטום מימן שנמצא בקצה גלקסייה הרחוקה מליוני שנות אור מאיתנו, בדיוק כמו הוויות העולם שלנו. וכמו שמצאנו שהקב"ה סוקר את כל העולם בסקירה אחת, ועם זאת עוברים לפניו אחד אחד כבני מרון (ר"ה יח.). וראה בסוטה (ה.): "בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם, מדת בשר ודם - גבוה רואה את הגבוה ואין גבוה רואה את השפל, אבל מדת הקב"ה אינו כן - הוא גבוה ורואה את השפל". ובמגילה (לא.): "כל מקום שאתה מוצא גבורתו של הקב"ה, אתה מוצא ענוותנותו, דבר זה כתוב בתורה ושנוי בנביאים ומשולש בכתובים וכו'". והכל הולך אל מקום אחד.